כתב סופר אבן העזר רג

ובמאי דכתיבנא א"ש במרווח הא דכ' הרא"ש בב"ב דרבא ל"ל כר"א דבעי תנאי בד"א ומעשה בדבר א' והקשה בשעה"מ הא עכצ"ל דס"ל לרא"ש דרבא איירי אפי' באית לי' אתרוג אחר מדכ' דרבא בדכפלי' לתנאי ולמ"ש מכתב מאלי' דס"ל לרא"ש בל"ל איכא אומדנא ע"ש מ"ש דרבא בדכפלי' באית לי' אתרוג אחר א"כ לא הוי תנאי ומעשה בד"א דהא אפשר שיתן לו אתרוג אחר ולמה כ' הרא"ש דרבא ל"ל דר"א ב"א, ולמ"ש י"ל דקשה לרא"ש הא דאמר רבא לא החזירו לא יצא דמיותר פשיטא כיון שהתנה ת"כ לא יצא וכן דקדק בעצמות יוסף קידושין ו' וכ' משו"ה לא ניחא לתוס' לומר דרבא בדכפלי' פשיטא דלא יצא וע"כ בדלא כפלי' וקמ"ל מ"מ התנאי קיים דאיכא אומדנא עיי"ש. והרא"ש דכ' בב"ב דרבא עצמו לא יצא דקפיד על האתרוג דוקא הגם דאית לי' אחריתא כמו במתנה בכל דבר שיתן לו דבר זה דקפיד דוקא דבר זה כ"ז שהוא בעין, וקשי' לרא"ש אם ס"ל לרבא דבעי תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ע"כ דלא קפיד אתרוג זה דוקא דאז בטל התנאי ולכן הוצרך הרא"ש לומר דרבא ל"ל דר"א ב"א כלל וא"ש

והיתה לבאר הא דמתרץ ראב"א הברייתא משום דהוי תנאי ומעשה בד"א לפמ"ש דמפרשי' דבריו דלאו דוקא קאמר א"כ התנאי קיים והגט בטל למאי דלא ידע דע"מ כמעכשיו, י"ל דר"א חוזר על תי' ראשון דר"ח דאפשר לפייסו בדמי' וכ' הרשב"א ובנותנ' לו הדמים ואביי דחי אפי' לרשב"ג כל דאיתא בעינא אצטלתא דוקא, ובא ראב"א ואמר דבעי תנאי בד"א ומעשה בד"א, ומפרשינן ממילא כוונתו דאפשר לפייסו בדמי ג"כ ואתי' ברייתא אפילו לרבנן דרשב"ג ומקיימ' התנאי בד"א כשתרצה וא"ש ובפלפול הארכתי עוד ואינו עולה בזכרון לפני היטב. וכל מה דאמר רחמנא לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר הוא ייטיב לנו ויחזיר אותנו בקרוב לארץ טובה ורחבה לאכול מפריה ולשבוע מטובה של תורה, ובאורה נסע ונלך הכ"ד אוהב נפשך חותם בברכת האהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה פ"ו

שיל"ת פ"ב נגהי ליום ה' ט"ו כסליו תרכ"ז לפ"ק

שפעת ברכות, ושובע שמחות, לראש יד"נ הרב המאוה"ג מעוז ומגדול מוכתר בנימוסין צדיק תמים כש"ת מו"ה יעקב משה נ"י אב"ד דק"ק א"ד יע"א במדינת אשכנז

גי"ה קבלתי ונפשי היפה בשאלתו בהלכה למעשה שליח הגט שקשה עליו לומר בפה בפ"נ אם סגי אם יכתוב בכתב, כבר ראו עיניו מ"ש ב"ש סי' קמ"ב ס"ק י"א לחלק בין אלם שא"י לדבר בין יוכל לדבר ולא סמך לבו להורות למעשה ע"פ דברי ב"ש להיות כי הש"ך בח"מ סי' מ"ו הרגיש שיש לחלק כהנ"ל ונראה לו דוחק כיון דלא קיי"ל כר"ת דמחלק בין יוכל לאינו יוכל לדבר וה"ה בדרבנן אין טעם לחלק והניח בצ"ע. והנני להשיבו כיד ה' הטובה עלי

הנה הש"ך מביא דברי הרא"ש פ' מי שאחזו והנמשכים אחריו דחולקי' על הריב"ש וס"ל דקיום בכתב ל"מ מדכתב הרא"ש דנשתתק א"י לקיים חתימת ידו. ותמה אני למה לא מביא כי הרמב"ם חולק עליו דהא כ' בהלכות גירושין דנשתתק צריך לקיים הגט בחותמיו וע"כ דס"ל דל"מ שיכתוב בפ"נ וכ' וכן מוכח מתוס' פ"ק דגיטין ה' ע"א מדהקשה דלא מוקי ר"י מתני' באלם ש"מ דס"ל דאלם א"א לו לקיים בכתב, וכן מוכח ממ"ש הר"ן לקמן הא דלא מתרץ ר"י באלם, דאלם כשר לקיים בכתב ודן קו"ח מדמהני עדות בכתב שמת בעלה וה' נשי' אינן נאמנות, מוכח דס"ל בכ"מ פסול קיום בכתב רק בקיום הגט ס"ל דתקינו וחולק בזה על הרמב' ותוס' דס"ל דלא חלקו בין עדות לעדות כמ"ש הכ"מ, א"כ רבו החולקים על הריב"ש וגם הריב"ש עצמו לא ברירא לי' הא מלתא, וצ"ע ג"כ על הרמ"א דפסיק כריב"ש היכא דרמב"ם ותוס' חולקים עליו, גם תמות בעיני שלא הזכיר הש"ך כלל ממ"ש הרמ"א בא"ע סי' קמ"ב דאלם לא יוכל להביא גט אע"פ שיוכל לכתוב בפ"נ וכו' דצ"ל בפיו וכ"ז צלע"ג

והנה בהג"ה רמ"א בא"ע סי' קמ"ב ציין על ריב"ש סי' ר"מ, וצ"ע הא הרמב' ותוס' הכי ס"ל והב"י מביא שיטת הרמב"ם ותוס' דס"ל דל"מ כתיבה באלם, ולמה שביק הרמ"א תוס' ורמב."ם וציין על הריב"ש, ונ"ל דרמ"א ס"ל דאין מתוס' ראי' כ"כ דאפשר קושי' תוס' דלוקמי באלם וכגון שאינו יוכל לכתוב וכן י"ל בכונת הרמב"ם באלם שא"י לכתוב, ולכן מביא הריב"ש דכ' מפורש דל"מ כתיבה באלם, וזהוא שדייק הרמ"א אפילו יוכל לכתוב דצ"ל בפיו וזה לא מפורש רק בריב"ש כצ"ל. ועפ"ז א"ש גם הש"ך דלא מביא דרמב"ם ותוס' חולקים על הריב"ש דל"מ קיום בכתב דאפשר לפרש בתוס' ורמב"ם באינו יוכל לכתוב וכן ס"ל לרמ"א, ול"ק על הרמ"א בח"מ דפסק דלא כרמב"ם ותוס' דמנייהו אין מוכח דחולקים על דין הריב"ש דמהני קיום בכתב בכ"מ כן י"ל. ועדיין קשה דלא זכר הש"ך מהגהת רמ"א א"ע וצ"ע ליישב

אלא דבאמת נ"ל להוכיח דכונת הרמב"ם אפי' אלם יוכל לכתוב לא מהני, דצ"ל למה שינה הרמב"ם וכ' נשתתק ור' יוס' מוקי מתני' בחרש והה"מ כ' היינו טעמא דחרש שא"י לומר מ"מ קשה למה החליף וכ' נשתתק במקום חרש, וע"כ דרבות' קמ"ל דנשתתק א"א רק לקיים דליכא תקנתא אחרינא אפי' יוכל לכתוב, וכן יש להוכיח קצת מתוס' דהקשה נוקמי באלם הא מתני' קתני ואינו יוכל לומר הל"ל ואינו יוכל לומר וא"י לכתוב, וע"כ לאו באלם איירי וש"מ דס"ל לתוס' דכתיבה ל"מ

ועל הרמב"ם דנקיט נשתתק תחת חרש להודיענו דל"מ בפ"נ בכתב קשה לי למה ל"א ר"י דמתני' באלם ומשום דקתני ולא אמר י"ל בנשתתק בשעת נתינה או קודם נתינה אחר שכבר נשתלח וא"צ לדחוק כ"כ כמו בחרש שנעשה חרש מיד אחר הנתינה קודם שאמר, ועוד ישמיענו ר"י הך חידש דין דכתיבת נשתתק ל"מ, וכן קשה על תוס' דס"ל כרמב' למה לא מוקי ר"י מתני' בנשתתק אח"כ להודיענו רבותא זו, ולתוס' י"ל הא דפשיטא לי' דכתיב' אלם ל"מ ולא הקילו בזה, דוקא אם הוא הי' אלם מעיקרא כשמינהו לשליח כיון שהי' אפשר למנות שליח שאינו אלם שיוכל לומר בפה כתק"ח, לכן לא הקילו בו דאין בזה תק"ע, אבל אם נשתתק אח"כ ואנוס הוא בדבר ס"ל לתוס' ג"כ דהקילו דסגי בכתיבה, ועיין סברא כזו ברשב"א שם שכ' דמתני' קמ"ל רבותא דצריך לקיים דה"א כיון שנעשה כדינא ואניס הוא שא"י לומר דלא בעי קיום קמ"ל כ"כ לא הקילו רק דבחד לפסול סגי, אבל בלא קיום כלל כ"כ לא הקילו, ועיין פ"י שכ' כסברא זו מדנפשי', ונ"ל בלי קיום כלל לא הקילו אבל אמרו בכה"ג סגי בפ"נ בכתב כמו שהקילו בעדות אשה, משום עגונא, וא"ש דתוס' הקשה דהא ר"י יוכל לתרץ מתני' באלם היינו אלם מעיקרא דל"מ כתיבה, ומתרץ דלשון לא יוכל לא משמע הכי אלא שעכשיו א"י לומר ועיין מהרמ"ל, והא דלא מוקי בנשתתק עכשיו דכה"ג באמת מהני כתיבה כנ"ל. ובזה מיושב קושי' פ"י על מהרש"א דכתב דבלא ר"י ל"ק על רבה די"ל באלם אבל מדל"א ר"מ הכי קשה לרבה והקשה פ"י עדיין ל"ק על רבה די"ל דמוקי מתני' שנעשה עכשיו אלם וקמ"ל הגם דעשה מתחלה כדינא מ"מ צריך לקיים. ולמ"ש לק"מ כה"ג גם כתיבה מהני משום שנעשה מתחלה כדינא וא"ש טפי מ"ש מהרש"א דבלא ר"י הוינא מוקמי' מתני' באלם וצ"ל דלא הי' מדקדקי' לשון וא"י לומר, אבל מדר"י דמדייק לשון וא"י לומר מקשה לרבה. ולמ"ש א"ש ביותר דבלא ר"י הי' מוקמינן מתני' בנשתתק וגם כה"ג ל"מ כתיבה, אבל מדלא מוקי ר"י מתני' בנשתתק ש"מ כה"ג מהני כתיבה וא"ש

ונ"ל מהאי טעמא נקיט הרמב"ם נשתתק ולא כ' אלם דקמ"ל רבותא טפי אפילו נשתתק אח"כ ואנוס הוא, מ"מ לא מהני כתיבה דילי', כ"כ הטור כלשון הרמב"ם נשתתק. אלא דצ"ע למה לא מוקי מתני' בכה"ג וישמיענו ר"י חידוש דין זה ש"מ דס"ל בכה"ג עכ"פ מהני כתיבה וצ"ע על הרמב"ם וטור דס"ל שם בנשתתק ל"מ כתיבה, וגם קשה קושי' פ"י דלא מתרץ לרבה מתני' בנשתתק

ואחר העיון נלפענ"ד, דהוכיח הרמב"ם דין זה דל"מ כתיבה אפילו באשתתק מדלא מקשה על רבה רק בתר דמביא להא דר"י והיא קושי' רשב"א ותי' רשב"א דוחק ותי' מהרש"א מיישב דעת דבלא ר"י הוי מוקמי' מתני' באלם, ולמ"ש בסמוך דהוי מוקמי' באשתתק ולכן מביא לדר"י מדלא מוקי מתני' באשתתק ע"כ דס"ל עכ"פ באשתתק מהני כתיבה וקשה מתני' לרבה, וס"ל לרמב"ם כד מתרץ לרבה מתני' אחר שלמדו וביכול גזרי' שמא יחזור הדבר לקלקול' ובחרש דלא שכיח לא גזרי', י"ל משו"ת מתרץ מתני' בחרש דקמ"ל רבותא דחרש לא צ"ל בפ"נ משום לשמה דלא שכיח, ואי הוי מוקמי' בנשתתק ה"א דוקא בנשתתק סגי בקיום דאיירי בכתב בפ"נ דמהני משום לשמה אבל חרש דל"מ כתיבתו גם לענין לשמה לא סגי בקיום קמ"ל דגם בחרש מתוקמי מתני' דבלא שכיח ל"ג וס"ל כן מסברת עצמו, ולפ"ז לא מוכח דר"י ס"ל דבנשתתק מהני כתיב' בפ"נ לענין קיום, וכיון דמוכח מדמקדים דר"י דלולי דמוכח מר"י דנשתתק כשר לכתוב הי' ס"ל דל"מ כתיבתו ולא הי' מקשה לרבה רק מכח דר"י לא ס"ל הכי וכיון דלאמת לא מוכח מר"י כלום הדרינן דגם בנשתתק