כתב סופר אבן העזר רא

ואומר' בפניו גרשתני ג"כ א"נ כיון שהעיזה שלא בפניו וקבלה קדושין מאחר שוב מחזק' דברי' בפניו דלא לשווי' נפשה זונה והיינו מעיזה עכשיו ומעיזה אח"כ בפניו ג"כ, יש ראי' מכאן לשיטת הטור דגם בקבלה קדושין שלא בפניו מעיזה ומעיזה אח"כ בפנינו ג"כ, ובכתוב' כ"ג ע"א מסיק ה"מ בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ול"א מעיזה ומעיזה אפי' כשבא הבעל אח"כ ונ"ל עפמ"ש כיון שאסורה עליו שוב ליכא העזה כלל דכבר מופקע' ממנו בעיקר אשות ולכן שם דקאי על מתני' דנשא' ואח"כ באו עדים וכבר אסורה על הבעל פשיטא שאם בא הבעל אח"כ ואומרת בפניו גרשתני שא"נ כיון שכבר אסורה עליו ליכא העזה כלל ואצ"ל שמחזק' לבה להעיז לחזק דברי' שלא לשווי' נפשה זונה דליכא כאן העזה בפניו כלל ולכן מסיי' רק אבל שלא בפניו מעיזה וא"נ עכשיו ממילא כשבא הבעל א"נ דבפניו ליכא העזה וצ"ל לפ"ז הא דאמר אבוה דשמואל התירו' להנשא קאי על סיפא דוקא ועיין רא"ה ורשב"א שם, ואיכא ראי' לדברינו דכל שאסורה ליכא העזה

ובסברא הנ"ל היינו דחזקה דאין אשה מעיזה לאו דאינה מעיזה לשקר והוא יודע בשקרה, אלא שאינה מעיזה להפקיע נפשה ממנו ונ"ל לישב קטשית לח"מ על הרא"ש גיטין ס"ד דכ' הא דקאמר ש"ס ומודה ר"ה כשאומרת קמי דידי' וכו' במגו דאומרת לדידה יהיב דאיירי שהגט אין בידה ואם אמרה לדידה יהיב נאמנת דאינה מעיזה, והקשה הלח"מ פ"ב מגירושין תאומן קמי דידי' יהיב לי' לגירושין בלי מגו משום דאינה מעיזה, ונדחק דלרווחא אמר דאיכא מגו, ונלפענ"ד דאם אמר קמי דידה יהיב לי' לגירושין חיישי' שהוא מאמינה לשנים וכבר היא מגורשת מבעלה רק שחוזר בו וכיון לפי דעתה מגורש' משקר' ואומרת קמי דידה יהיב לגירושין לאמת דברי השליש ואין זה משום א"א מעיזה לשקר בבעלה דהרי סבורה שמופקע' ממנו וליכא שקר רק האיך הי' הדבר, ולכן הוצרך לומר דנאמנת משום מגו כיון שלדעתה כבר גרשה תוכל לשקר לדידה יהיב והוי מאינו מעיז לאינו מעיז והיא כשאמר' לדידה יהיב נאמנת משום חזקה שאינה מעיזה דאם ל"א לשליש יהיב גם השליש ל"א לא ס"ד לחוש שמא יהיב לשליש לפקדון והיא מאמנ' לשליש לגירושין ולכן מעיזה לשקר כ"כ לא יעלה ע"ד לחוש דא"כ בכל אשה שאומרת גרשתני נחוש לכ"ז וכדומה הגם שהבעל טוען לפקדון יהיב ל"ח לדבריו ונאמנת ככל אשה שאמרה גרשתני וא"ש נכון ומזה ראי' לדברינו דליכא העזה רק להפקיע עצמה ולנתק הקשר של אשות שביני' בשקר, ויש לדחו' דוקא כשסבורה שכבר מגורשת היא ליכא העזה במעשה דגירושין אם כך או כך הי' אבל לשקר שגרשה ועדיין קשורה בו הגם שאסורה עליו וכיון שקשורה בו והיא אשתו מהנ"ל אין ראי' מזה רק הדעת נוטה והשכל מכרע' מלתא

אלא דעומד נגדינו איש הבינים הרשב"א בתשובה שכ' דאם קבלה קדושין שלא בפני בעלה ושוב בא הבעל ואומר' בפניו נאמנת ול"א לחזק דברי' אומרת כן ומביא ראי' מש"ס כתוב' כ"ב ע"ב ומי חציפא כולי האי חזינן שאם בא הבעל ואומרת בפניו נאמנת ול"א לחזק דברי' והנה לפי ראי' הרשב"א מוכח דס"ל לרשב"א אפי' נשא' שלא בפני בעלה ל"א לחזק דברי' דלא לשווי' זונה מעיזה דהא בסוגי' שם איירי אם נשא' שלא בפניו ומקשה ומי חצופא כולי האי, ומוכח דלא כרא"ש ואפי' בנשא' נאמנת וכ"ש בקבלה קדושין וכבר התעורר הב"מ דרשב"א חולק על הרא"ש וטור, ומוכח ג"כ דל"ל כסברתי כל שאסורה לו מעיזה דהא בסוגי' שם שנשא' ומ"מ מקשה מי חצופה כשבא הבעל ואומרת בפניו אח"כ

אלא דבאמת ראי' הרשב"א תמוה וכבר תמה עלי' בנב"י תנינא ח"א ע"א סי' צ"א וגם הראי' שהביא הנב"י אינה מכרע' כ"כ כמובן ול"ק מכ"ז על הרא"ש וגם אין ראי' נגד סברתינו גם הרשב"א לפי ראי' דילי' י"ל דוקא אם נשאת ל"ת כבש"ס שם דאיירי בדיעבד אם נשאת ל"ת, אבל להתירה לכתחילה לא מוכח משם כיון שכבר היא אסורה לו אקלשה החזקה לכן אני במקומי עומד בסברתי וחוזר אני על הראשוני' היכא דאסורה בלא"ה קרוב לומר דליכא חזקה ואפי' בדיעבד תצא וכ"ש שלא להתירה לכתחלה כ"ש וקו"ח בזה"ז דנפישא חוצפ' שאין להקל אפי' באומדני' ואמתלאו' ואפי' דיעבד, הנלפענ"ד כתבתי ומעכת"ה נ"י ישים עיונו על דברינו, ויודיעני דעתו הרחבה אוה"נ חותם באהבה רבה, הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה פ"ה שיל"תפה מרחץ מיידלינג במחוז וויען כאור בוקר ליום א' ג' מ"א תזכיר לטוב לפ"ק

יראה בנחמה בעיר ה' שמה, תלמידי חביבי ידיו רב לו בתורת ה' תמימה הרב הגדול המופלג בתורה וביראת ה' טהורה חריף בע"פ כש"ת מהו' אברהם פאפפער נ"י בשבת תחכמוני בקהל טאב יע"א

יקרתך קבלתי סמוך מאוד להכנסת כלה בעידנא דטרידנא בקבלת פני שבתא מלכתא, ולא פתחתיו עד מש"ק ובאור בוקר קדמו עיני אשמורות לחביבותי אליך שמתי עיני על דבריך וראיתי כי ירית חיצי השגתיך על דברי שכ' לך בנך תלמידי משמי ממה ששמע ממני בלימוד השיעור בישוב קושי' רשב"א גיטין כ' ע"ב איך אפשר שקבלה גיטה וכתובתה והא אותיות פורחות באויר, ואמרתי בעני' דמפרשי' דבריו באופן המועיל באומרו התקבלי גיטך ותחזיר לי הנייר במתנה אחר שעה ואם הי' אומר בלשון ודין תנאי הי' צריכה לקיי' התנאי או הגט בטל, אבל הוא ל"א לשון ודין תנאי רק שמפרשי' דבריו שחפץ ורוצה שתחזיר לו הנייר אח"ז וחייב' להחזיר מדין ואם לאו גזל הוא בידה כמ"ש רשב"א ביבמות בחליצה מוטע' והאריך בו בקצה"ח ובאבני מלואים סי' כ"ט ול"ז ורצונו שאם תרצה תחזיק בידה הטס לכתובתה ואין גזל בידה וכ"ז כשמגרש מרצונה, אבל באונס יש לעיין משום דכ' הא"מ סי' כ"ט בגירושין דבע"ש א"צ לתת לו מידי דאינו יוכל להכריחה שתהי' מגורשת ותתחיי' לתת לו ד"א או אותו דבר אח"ז עיי"ש שהוכיח כן מסוגי' דת"כ דלאביי ורבא בלא כפל או משום מעשה קודם לתנאי דא"צ נקיי' התנאי הוי גט והא צריכה להחזיר לו משום דגזל האבידה וע"כ כהנ"ל אלו דבריו ז"ל וראי' זו איני מכיר כיון שא"צ להחזיר מדין תנאי ואפי' לא תחזיר מגורשת מיד כשיבא גט לידה מגורשת וענין החזרת ד"א היא אפי' כיונה מיד להחזיר לו כדבריו היינו בתורת מתנה או שכירות וכדומה אבל הגט חל מיד ופשוט, אלא דסברתו נכונה בעצמותה כשמגרשה בע"כ אם לא תרצה לא תזכה בגט כדי להחזיר לו אח"כ ונגט בטל, ויש לפקפק כיון דנתינה נה בע"כ בגט שמה נתינה גם בכה"ג מהני ויש לעיין, ומ"מ קושי' רשב"א מתורצת גם לרשב"א צ"ל דוקא במגרש ברצונה ועיין ב"ש סי' ובט"ז שם, ובנך שי' לא כיון שמועתו ולפמ"ש לק"מ מה שהקשית עלי דיתרץ הברייתא כשלא התנה דודאי גם בהא דבעי רבא מר"נ א"א להעמיס שאמר יותר רק התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך ול"א יותר אלא דמפרשי' דבריו שכיון ע"מ שתמחלי כתובתך כמ"ש רשב"א או ע"ד שכתבתי ושפיר מקשה מברייתא, אלא לפמ"ש דוקא במגרשה ברצון הי' יוכל לתרץ הברייתא במגרשה בע"כ, אלא דזה קשה גם על הרשב"א והנני שולח לך העתק ממ"ש בענין זה משם תראה ישוב לקושי' זו ועוד דברי' וקושי' בענין זה שוים עיניך עליהם

ומה שתמהת עלי שלא אמרתי בפשוט יותר כשמתנה ע"מ כמעכשיו שתחזירי הנייר כפל תנאי ואם לא יהי' לכתובה וצריכה או לקיי' התנאי או להחזיק בעד הכתובה וזה לפי השמוע' מבנך אשר לא טובה ולא נכונה היא שאמרתי דרבא ור"נ איירי שאמר בפה מלא והתנה תנאי, אבל לפמ"ש כי אנו מפרשי' דבריו וכוונתו רצוי' לא ע"ד תנאי אלא שרוצה בנתינה זהו בעד שתחזיר לו ולולי כי צריכ' להחזיר דאל"ה הוי גזל בידה לא צריכה להחזיר כלל וגם פרעון כתובה כי דלא הזכיר לשון ותנאי כלל ולא דין תנאי, חוץ אם נאמר דיש כאן אומדנא דמוכח לכמה שיטות ל"צ דין תנאי ונקיטנא דרך קצרה כי הנכון כמ"ש, וכ"ש דלק"מ על רשב"א דלא תי' כמו שכתבתי

ואבוא אל יתר דבריך מ"ש מסברא דילך לדס"ל דגם בתנאי סותר המעשה מהני התנאי אם כפל כדינא אבל אם לא כפל דבלא"ה בטל התנאי והמעשה קיים א"צ לקיים משום דאל"ה גזל בידי כיון דהתנאי סותר המעשה לשחוק והיתול אמר והבאת ראי' לזה מגיטין ע"ה לאביי ורבא משום דלא כפלי' או משום מעשה קודם לתנאי א"צ לקיים התנאי וקשה הרי צריכה להחזיר דאל"ה היא גזל בידה וע"כ כיון דהתנאי בטל וסותר המעשה לא צריכה לקיים כלל אלו דבריך

וכוונת בקושי' זו לאבני מלואי' סי' כ"ט שהבאתי לעיל והוכיח מכח זה דגט בע"כ שאני ולא עלה בדעתו לומר דלשחוק אמר, וכבר כתבנו דדבריו אין מוכרחי' כיון דאין התנאי מבטל הגט בלי קיומו הגט חל מיד ואין עלי' רק חוב בעלמא, וגם קושיתך ליתא וגם סברתך לא נ"ל כלל דאי נימא