כתב סופר אבן העזר ר

לא ס"ד לחוש לכך והרמב"ם כ' טעם איך נדחה המגו משום דל"ל קלא משום דתלינן שרוצה לקלקלה והא"ש היכא דהוא מכחישה ליכא משום דל"ל קלא כמ"ש דבמכוין בצנע' נתן לה, ואם מודה הרי איכא תרתי שבידו לגרשה וחזקה דליכ' מעיזה כיון שהתחילה לומר גרשתני ונגד תרתי ל"א מדל"ל קלא ש"מ דשקר בימינם וע"כ רוצה לקלקל וא"ש במרווח ע"ד פלפול ועיין

ואחר הוצעת דברינו אלו בעזרת החונן דעת אומר אני בזה"ז דנפישא חוצפה שכ' הרמ"א בשם הרמ"ה דאינה נאמנת רק להחמיר ולא להקל דמגרע החזקה בעצמותה בזה"ז, אין לצרף מה שהוא מודה לדברי' דהוי כאמתלא דמחזק דברי' לפמ"ש כשהוא מודה מנגד מדלית לי' קלא אלא שבצירוף יחד חזקה שאינה מעיזה והוא משום שבידו ומה שמגרע דל"ל קלא חזקה שלה משלי' מגו הואיל ובידו תינח אם חזקה דאינה מעיזה בתוקפה, אבל עכשיו דמגרע גרע טובא גם כשהוא מודה, אין לעשות צירוף מזה לחזק נאמניתה על ידי הודאתו דהא ע"י הודאתו נגרע ונחלוש נאמנותה ע"י דל"ל קלא כנלפענ"ד ועיי' היטב בכ"ז

מ"מ בנדון שלנו דאיכא ג"כ קצת רגל"ד לאשר שאסורה עליו וחיוב עליו לגרשה הגם שאין לסמוך על זה לחוד בצירוף שהוא מודה שעשה כראוי' לו אפשר הו"ל כרגלים לדבר אלא בלא"ה מה דפשיטא לב"מ לדמות הא דסימן י"ז להא דסי' קנ"ד דשום נאמר ואם אמתלאו' ואומדנו' נאמנ' ודן הב"מ ה"ה באומרת גרשתני לפענ"ד יש לעיין טובא דיש לחלק שם לענין כפי' להוציא סמכי' בזה"ז על אומדנו' ואמתלאות, אבל להתיר א"א לעלמא שתמה הרשב"א גיטין להתיר א"א ע"י חזקה וכ' דצ"ל לדסוברי' דנאמנ' להקל דאלימא חזקה זו טובא ובזה"ז דנפישא חוצפ' ופריצות מי ישקול אומדנות ואמתלאו' לתשלום החזקה, ובסי' קנ"ד שאני לא כ' רמ"א בסי' י"ז כמו שכ' בסי' קנ"ד, ובנדון שלנו יש לו עוד מקום עיון אם שייך כאן אין אשה מעיזה כיון שבלא"ה אסורה עליו ליכא העזה להפקיע עצמה ממנו ועיין ר"ן שלהי נדרים בשם רמב"ן דעיקר העזה להפקיע עצמה וכ"ש לפמ"ש הרא"ש ביבמו' ומובא לי"א בסי' י"ז דבקטטה בינו לבינה מעיזה כ"ש כשאסורה לו ויש שני הרהורי דברים בזה, ולאפס הפנאי א"א להשלים העיון כעת בכל פרטי דברים, אבל מוסכם בדעתי לדינא כי אין להקל בנדון שלנו ועיין ב"ש ס"ק בשם בית הלל ואפי' נשאה נראה שתצא מכל הנהו טעמי' שכתבתי וד' יטעימנו וישביענו מטובו אין טוב אלא תורה ונלכה תמיד לאורה הכ"ד דש"ת אוה"נ. הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה פ"ד שנית על ענין הנ"ל

שיל"ת פ"ב

שלום תנינא, מאלהי קדם מעונה, בכל עת ועונה, ה"ה י"נ חביבי הרב המאוה"ג חריף ובקי המפורסים כש"ת מו"ה נפתלי בנעטה נ"י אבדק"ק שאפע יע"א. אחר שלחי תשובתי לפר"מ נ"י, מצאתי שעת הכושר לעיין יותר בצדק וביושר, במה שעלה במחשבה לפני ושוטטו רעיוני בגמר דברי שם בנדון שלפניו דאסורה בלא"ה לבעלה מפני שזינתה תחתיו ליכא העזה להפקיע עצמה מבעלה, ובאתי אל העיון לאשר הוא דבר חדש אשר לא מצאתי לי חבר בזה והנה אשה שזינתה תחת בעלה וזאת אומרת שכבר גרשה קודם שזינתה נראה לי ברור שא"נ דלא לשוי' נפשה רשיעה זונה מחזקת לבה להעיז נגד בעלה, ואביא לי ראי' לזה ממ"ש תוס' ורא"ש גיטין סוגי' דשמא יחפה דבזה"ז הניחו תיקנו זמן שמא יחפה עלי' כדי להחזירה אח"כ או לחפות על בני', והנה הפ"י שם בתחלת הסוגי' הקשה מה הועילו חכמים תטמין הגט ותאמר גרשתני, הוא מקשה והוא מפרק כיון שקבלה התראה שוב א"נ גרשתי מדלא אמרה מיד גרושה אני עיי"ש. ולא הועיל בתירוצו למ"ש תוס' ורא"ש הנ"ל עדיין קשה בזה"ז מה הועילו בתקנתם תאמר גרשתני ותהי' נאמנת ותחפה על בני', ועכצ"ל אחר שכבר זינתה יש לתלות כדי לחפות על בני' מחזקת לבה להעיז ולכן א"נ, וקושי' פ"י בלא"ה לק"מ שתאמר גרשתני ותאומן משום חזקה שאינה מעיזה במקום שמצלת עצמה ע"י טענה זו ממיתה בודאי מעיזה ומעיזה כדי להציל נפשה עי"ז ממות, וזה פשוט, ומתוס' ורא"ש מוכח יותר דאפי' כדי לחפות על בני' חשודה שמעיזה כנ"ל, ומינה ראי' דה"ה דאינה נאמנת גם במקום דליכא משום כדי לחפות על בני' שאין לה בנים כדי שלא לשוי' נפשה זונה לעיני כל מעיזה כנ"ל

אבל מה שאני מוסיף והולך אם אומרת שלאחר שזינתה גרשה כמו בנדון שלפנינו דמעיזה מאחר שכבר א"א לה להיות אתו עמו ומופקעת ממנו בעיקר אישות, לזה אין לי ראי' משם אבל איכא ראי' נגדו לכאן מן מ"ש הרא"ש בתשובה היכא שנשאת שלא בפניו וחזרה ואמרה בפניו גרשתני א"נ דלהחזיק דברי' מעיזה דלא לשווי' נפשה זונה, והנה מן מ"ש דלא לשווי' נפשה זונה מעיזה איכא ראי' למ"ש דאם אמרה שכבר גרשה קודם שזינתה דאינה נאמנת דלא לשווי' נפשה זונה מעיזה, ואפשר דלמד הרא"ש סברתו מסוגי' דגיטין ולשיטתו שכ' שם דבזה"ז חיישי' שתחפה על בני' וכמ"ש ועיין. אלא מדהוצרך הרא"ש לומר דכשאומרת בפניו א"נ משום דלא לשווי' נפשה זונה ולא כ' כיון שאסורה עליו מחמת שנשאת שלא בפניו שוב ליכא העזה כשאומרת בפניו גרשתני דבלא"ה מופקעת ממנו בעיקר אישות, נ"ל דס"ל כשאסורה עליו איכא העזה

ויש לדחות דרא"ש באמת בנדון שלו שנשאת שלא בפניו ונאסרה לא הי' צ"ל דלא לשווי' נפשה זונה מעיזה דבלא"ה ליכא העזה כסברתינו, ולרווחא דמלתא להתלמד במק"א דלא נשאת אלא שקבלה קידושין שלא בפניו לפי דקיי"ל דשלא בפניו א"נ אפי' להחמיר ומותרת לראשון וא"צ גט משני בכה"ג תהי' נאמנת כשאומרת שוב בפניו לכן כ' הרא"ש דלא לשווי' נפשה זונה מעיזה וגם בקבלה קידושין שלא בפניו א"נ כשאומרת אח"כ בפניו דלא לשווי' זונה מעיזה שייך גם בקבלה קידושין דקידושין לנשואין עומדים דלא קבלה קידושין משני רק להנשא לו ומשוו' נפשה שרצונה לזנות במה שקבלה קידושין, וזה נ"ל דעת הטור סי' קנ"ד ומובא בש"ע בשם י"א גם בקבלה קידושין א"נ אח"כ בפניו, וצריך טעם למה ונ"ל דס"ל לטור דגם בקבלת קידושין מחזקת לבה ומעיזה משום דסתם קידושין לנשואין עומדי' והו"ל כנשא'

אלא דצריך להבין על הטור מנ"ל בפשיטות כן ואין רמז ברא"ש מזה אדרבא משמע דוקא נשאת, והב"י כ' דמעשה שהי' כך הי' שנשאת וה"ה בקבלה קדושין, ולמ"ש א"ש טפי מדהוצרך הרא"ש לומר דלא לשווי' נפשה זונה ול"א כיון שאסורה בלא"ה ליכא העזה, מזה שפט הטור דרא"ש אגב קמ"ל סברא זו דלא לשווי' נפשה זונה מחזק' דברי', ונפקא מינה בקבלה קדושין שלא בפניו כנ"ל נכון וברור, ואיכא מטור ראי' מהימנא לדברינו ועיין

ויש לי להראות פנים מסבירות ולעשות סמוכי' לדינו של טור דבפשטה ידה שלא בפניו מעיזה בפניו ג"כ ולדברינו דאם אסורה עליו ליכא העזה כלל, הנה הרגשתי בשינוי הסוגי' בענין זה דבכתוב' כ"ב ע"ב קאמר אבל היכא דאיכא עדי' דמסייעו לה מעיזה ומעיזה אמרו רבנן בכפילא מעיזה ומעיזה, וכן בשלהי גיטין אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה וכן הוא בשלהי נדרי' דאמר רבא אבל הכא מעיזה ומעיזה ובכתוב' כ"ג ע"א אבל שלא בפניו מעיזה ול"א בכפילא מעיזה ומעיזה ושינוי הניכר ונראה הוא ובעי טעם להא דאמרו רבנן בכ"מ בכפילא מעיזה ומעיזה ונאמר חוץ בכתוב' כ"ג ע"א, ונ"ל ליישב בכ"מ לפי הסוגי', תחלה אומר בכתוב' כ"ב ע"ב אמרו מעיזה ומעיזה כי שם שני' אומרי' לא נתגרשה שהיא מעיזה להכחיש העדי' היודעי' בשקרה והיא באיסור תחת השני וגם מעיזה נגד בעלה לעזותה כפילה נגד בעל ועדי' לכן כיון דאיכא עדי' דמסייעו לה מעיזה ומעיזה תרי העזות וא"ש ג"כ הא דבגיטין ס"ד היכא דמסייע מעיזה ומעיזה ולגרסת הרי"ף ורא"ש כיון דבעל ושליש מסייע מעיזה ומעיזה דקמ"ל אגב כל דמסייע לה מעיזה ומעיזה אפי' צריכ' להעיז נגד עדי' ובעל וכדומה

והך דשלהי נדרי' דאמר רבא הכא מעיזה ומעיזה נ"ל עפמ"ש הרא"ש שם דאיכא נמי סברא שלא תשקר להפקיע מבעלה ותהי' באיסור כ"י ובארתי בתשובה א' מכח קושי' הרבה שעל הרא"ש ומכח דיוק לשונו דכוונתו דע"י שהיא באיסור כ"י נתאלמה ונתחזקה חזקה שאינה מעיזה כ"כ לשקר בו להפקיע מן הבעל ועוד העזה גדולה שיודע שהיא עם אחר באיסור כ"י וכ"ז נכלל בדברי רה"מ א"א מעיזה כ"כ בפני בעלה להפקיע ממנו בהיותו יודע שהיא תחת אחר באיסור כ"י ורבא ס"ל דאין זה חזקה דאפשר דמעיזה בתרתי, והיינו דאמר אבל הכא מעיזה ומעיזה בתרתי, ונבוא ליישב ש"ס שלהי גיטין דמסיק לשמואל ה"מ בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה דר"ל בזה לשמואל דשלא בפניו ליתא דרה"מ אפילו להחמיר וא"צ גט משני אם בא הבעל