כתב סופר אבן העזר יט

דאין בה רק משום טומאה, אבל להלכתא יש לומר דלא נאסרה לבועל ועיין

ויש לי ראיי' למ"ש מש"ס סנהדרין דמקשה איך משכחת לכ"י ב"י באשת חברו דמיקטלה יאמרו לאוסרה על בעלה באנו הא איכא באשת כהן שהי' יכולים לומר נאנסה ואסורה לבעלה ולבועל ודוחק לומר דרצה להמציא אופן שבאשת ישראל משכחת לה, עכ"פ הי' לי' לומר גם אופן זה לאשמעינן חידוש דין זה כמו שמתרץ אי נמי שזנתה מקרובים דקמ"ל חידוש דין כמ"ש, וכאן לא שייך דלא רצו לומר נגד הרוב כיון דאית לה חזקת צדקת עד עתה ורוב רצון רוב גרוע ועד עתה צדקת היתה ומכאן ואילך רשאה להשאר תחת בעלה באיסור ואפשר סבורה דמותרת בנאנסה ולאו נשי דין זה גמירא בין כהן לישראל וגם בישראל לא ידעה גם כשנאמר דיודעת שאסור לזנות אבל לא ידעה שנאסרה והבן, ואין לומר דלחייבו מלקות באו ומשום דשוויא אנפשי' חתיכא דאיסורא דהא ליכא מלקות בזה דהא ברמב"ם פ"א מה' איסורי ביאה הלכה כ"ב מבואר דעל לאו דסוטה ליכא מלקות ועיין הה"מ שם ובפרק ח' הלכה ז' ולפ"ז קשה כהנ"ל וצ"ע וע"כ צ"ל דאשת כהן שנאנסה מותרת לבועל מזיד, ולפמ"ש דתליא בפלוגתא אתי שפיר דלא רצה לומר דלא כהלכתא דקיי"ל דיש בה גם משום זונה, אלא דעדיין קצת קשה דאפשר כשבועל ג"כ כהן היו יכולין לומר נאנסה דמשמע דהא פשיטא לב"ש כשבועל ג"כ כהן דנאסרה עליו על שאנסה, ולמ"ש למ"ד דאסורה משום זונה אפשר גם כהאי גוונא לא נאסרה עליו, ולפי דפשיטא לב"ש דכה"ג אסורה, בלאו"ה לק"מ דלא מתרץ הש"ס דזה מלתא דפשיטא אבל בגוונא דמתרץ שנאסרה כבר ומקשה יאמרו לאוסרה לבועל קמ"ל בשקלא וטריא זה דנאסרה לבועל הגם שכבר אסורה לבעל ודרך הש"ס להשמעיענו אגב שקלא וטריא חדושי דינים אבל דנאסרה אשת כהן כשנאנסה לבועל זה חדוש דין דנסתפקו בה הו"ל לתרץ כה"ג, מזה נראה כדכתבנא דלהלכתא באמת מותרת, ועדיין כ"ז צריך עיון להלכה

ובמ"ש דאגב רצה להשמיענו חדושי דינים במה שמתרץ כשזנתה וחזרה וזנתה והדר מקשה יאמרו לאסרו לבועל, הגם שכבר נאסרה מזנות הראשון מ"מ אסורה לבועל וגם במה דמתרץ שזינתה מקרובים קמ"ל רבותא כמ"ש תוס' דהא יכולים לומר שזנוה ולא צ"ל עמה בזה נתיישב לי מה דהי' קשה לי למה לא מתרץ כפשוטו כגון שהבעל אומר שראה שזנתה עם זה ושויא אנפשי' חתיכא דאיסורא וכן הבועל הודה ולא בוש שזינה עמה ושוי' לנפשי' חתיכא דאיסורא, ותו לא יוכלו לומר לאוסרה על הבעל והבועל באנו, ואפילו יבואו עדים ויכחשו לא מהני כמבואר בת"ה ובמל"מ וצ"ע, ולמ"ש א"ש דהי' יוכל לתרץ כן, אלא דמתרץ שזנת' וחזרה וזנתה כדי להקשות יאמרו לאוסרה לבועל באנו להשמיענו אגב זה חדשות שלא ידענו בלאו"ה וא"ש

נקיטנא בקצר' היוצא מדברינו, א) אשת ישראל שנאנסה גם לפמ"ש הב"ש דתליא בב' תרוצי ש"ס ומשמע לי' מירושלמי דסבירא ליה כלישנא בתרא מ"מ היכא שזינתה וחזרה וזינתה מותרת לבועל שנאנסה, ב) העיקר דמותרת לבועל מעיקר הדין דלא מצינו פלוגתא בזה וגם הירושלמי למ"ש המל"מ ס"ל למסקנא כן ותוס' ביבמות כתב דמסתבר מן השכל דמותרת לבועל, ג) אשת כהן שנאנסה אם אסורה לבועל הגם שהראנו פנים מסבירות והבאנו ראיי' להקל מ"מ לא סמוך לבי ואירא להקל במה שלא מצאתי לי חבר ואדרבא הב"ש ומל"מ ס"ל דאסורה לבועל כ"ש כשהבועל ג"כ כהן הוא, וזהו מה שרציתי לבאר ובארתי בעז"ה (יעוין נא שם בברכת יוסף בארוכה) ומ"כ תלמידי ישים עין עיוני על דברינו במתון כי בחפזי עיינתו בלילה, וכתבתי באשמורת הבקר, ולענין איסור מקנס' בזה"ז עיי' ב"ש סי' קנ"ט סס"ק ט', ועיי' תשובת ח"ס א"ע ח"ר סי' כ"ב, הכ"ד ידידו אוה"נ דש"ת ק"ל, כאור הבוקר ליום ו' לס' ונפשו קשורה בנפשו תר"ל לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה ט

שלום תנין בכל מקנה וקנין למע"כ תלמידי י"נ הרב המאה"ג וגו' כש"ת מהו' זוסמאן ני' סופר אבדק"ק האלאש יע"א

פניתי מעט רגע להשיבך על מה שהקשה מע"כ תלמידי הרב ני' על שהעלה אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס חלק ראשון א"ע סי' ט"ו בישוב קושי' הפלאה דס"ל לר"ת דנאסרה לבעלה הגם דליכא חיוב מיתה, והוקש' לו מש"ס סנהדרין דף מ"א ע"א על רב חנן דעידי נערה המאורסה אין נהרגין דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו הא הי' יכולין לומר שנבעלה לנכרי דאסורה לבעלה וליכא עונש מיתה ע"כ, כוונתו דלהכי אמרי לישראל נבעלה כדי לאוסרה על הבועל והי' ליה לרב חנן לומר שיוכלו לומר לאוסרה על בעלה ובועלה באנו, וע"כ דאיירי אפילו לא נאסרה על הבועל כגון שאין אומרים למי נבעלה כמ"ש תוס' או שאסורה לבועל בלאו"ה שהוא אחד קרובי' או שזנתה כבר עמו תחת בעל ראשון וכדומה, ועוד הא המ"ל רבותא נערה מאורסה הגם שאינה תחתיו כדמפרש ש"ס שם, ואי העיקר משו' דאומרי' לאוסרה על בועלה בזה ליכא רבותא יותר בנערה המאורס' כנ"ל לפרש קושיתו, והנה קושיא זו לא לבד על החדושי של ח"ס בשטת ר"ת היא, דבאמת הדבר בעצמותו דוחק דהא ר"ת ס"ל לבועל נכרי שריא אחר שיתגייר דאין ביאתו ביאה ולמה תהי' אסורה לבעל אבל קושי' זו חזקה על הרא"ש דמביא שיטתו של ר"ת דאסורה לבעל ואעפ"כ מותרת לבועל נכרי כיון שאסורה לנכרי בלאו"ה עיין בו וקשה מסוגי' ש"ס סנהדרין וצע"ג, ומצאתי מקום ישוב לקושי' זו דצריך להבין כשאומרים לאוסרה על בעלה באנו הלא אפשר שיתיר אותה לו שיתן גט על ידי שליח ויבטלו שלא בפניו ויפקיעו רבנן הקדושין ותהיה מותר' לו, וע"כ לחייבו מיתה באו ותיהרג עד שלא יבוא הבעל להפקיע או שלא ירצה לחפות עליה דל"ח שיחפה רק על בת אחותו קרובו דווקא אבל לאוסרה כל כוונתם לרעתו או לרעתה א"כ דילמא יפקיע ע"י שליח כהנ"ל ועיין תוס' גיטין ר"פ השולח דף ל"ב ע"ב ד"ה ר"נ דגם לרבי איכא אופן דאפקעינהו ועל יסוד זה סובב חולק קושי' תוס' דף ל"ג ע"א ד"ה אפקעינהו דקשיא גם להלכתא דקיי"ל כרבי אפשר שיפקיע, וא"כ קשה על ר' חנן כהנ"ל, וצ"ל שיאמרו שאם יעשה כן עכ"פ יהי' צריך להוציאה ולחזור ולקדשה ואולי לא יתרצה לעשות כן נגד תקנתא דחכמים ומלקין למאן דמבטל שלא בפניו גם יש אופן דהגט אינו מבוטל מתקנתא דרבנן עיין תוס' גיטין דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר"י וכו ובנשואה בוודאי יוכלו לומר דקרוב לוודאי לא יעשה כן דלא לשוי' כל בעילותיו בזנות כצ"ל, וי"ל דיוכלו לומר דלכן לא אמרו לנכרי פן ואולי יגרש על ידי שליח ויבטל שלא בפניו ותהי' מותרת לכהונה, שאין רוצים לפסול אותה לכהונה רק להפסיד לדידי' כל האפשר ולא לה ולכן אמרו לישראל נבעלה, וכשיאמרו לנכרי תהי' גם היא בכה"ג נפסלה לכהונה משום ביאת נכרי דפוסל לכהונה, כנ"ל

והבנתי בזה מה שהי' קשה בעיני תחלה לשון קושית ש"ס שמקשה מאי שנא נערה דנקיט אפילו נשואה נמי, ומשני אין אלא אפי' האי דלא יתבה תחתיו וכו' וצ"ל תחלה אמר אפילו נשואה נמי מאי אפילו דאמר, מ"ש נערה המאורסה ומ"ש נשואה ולבסוף מסיק דנפקא מינה איכא שנערה מאוסרה רבותא יותר, ולדברינו א"ש די"ל דוקא בנערה מאורסה יוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו ולא אמרו לנכרי אולי יתן גט על דרך דאפקעינהו רבנן ולא רחוק הוא לו כ"כ לעשות כן דליכא בעילת זנות וכדי שלא תהי' פסולה לכהונה כמ"ש אבל בנשואה דרחוק שיגרש עד"ז דלא לשויי' בעילותיו בעילת זנות, והי' הש"ס יכול לתרץ קושיא ראשונה איך משכחת דמקטלה א"א, דר"ח לא אמר רק בנערה מאורסה ולא בנשואה, אלא דפשיטא לש"ס דה"ה בנשואה כיון דמשכחת לי' וכדי שיוכל לחזור ולקדשה עשה כן יכולין עדים להתנצל את עצמם דמשו"ה לא אמרו לנכרי, ועכ"פ רבותא הוא בנשואה והיינו דקאמר אפילו נשואה נמי וא"ש המשך קושי' ש"ס על ר' חנן תחלה מקש' איך משכחת לר"י ב"י דמקטלא ולא מצא מענה רק באופני' שוני' ולא מתרץ אלא נשואה שאני שמע מינה דס"ל דה"ה בנשואה אמר רב חנן דיני' דיני' ומקשה אפילו נשואה נמי ולמה לא קמ"ל רב חנן רבותא יותר ומתרץ אפילו נערה מאורסה דמצד אחר איכא רבותא יותר בנערה מאורסה דהו"א כיון דליכא בעילת זנות וקיל לו להוציאה ע"ד אפקעינהי יוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו קמ"ל מ"מ יוכלו לומר דסמכו דמסתמא שלא יעשה כך כיון דאין דעת חכמים נוחה בזה ועוד עכ"פ יהי' צריך להוציאה כנלפע"ד והוא ישוב נכון ע"ד פלפלא טבא

ועיין תוס' גיטין דף ל"ג ע"א ד"ה אפקיענהו בסופו דמתרץ ר"ת היכ' דמכוין לחפות עליה לא הפקיעו ולא נמצא תי' זה רק לר"ת, ונ"ל הרא"ש לא ס"ל כותי' ומיושב קושיתי לרא"ש, אבל מה שהקשה מעלתו לר"ת עצמו ע"פ חדושו של אבא מאוה"ג זצ"ל ולר"ת עצמו לכאורא ליתא לזה, וי"ל שיגרש בלא כוונה כדי לחפות או להתירה לעצמו, ולפמ"ש רא"ה ורשב"א ריש כתובות דאסורא לקרוביו ולכהן מדרבנן אזדא תירוצא הנ"ל, כמובן, אלא הנראה דר"ת ויתר ראשונים לא ס"ל הכי דהא הקשה ר"ת אם כן יהי' מטהר ממזרים וע"ז חדשו ותירצו שהם ממזרים מדרבנן ואסורה לקרובי' ועיי', ור"ת לא ס"ל הכי ע"כ וכן ל"ס לי' הכי הרא"ש

ובקושית הפלאה ריש כתובות דף ג' ע"ב על ר"ת מסוגיא דפתח פתוח דף ט' ע"א שגם בקטנה איכ' ספ"ס שמא באונס ושמא לנכרי נבעלה וכ' דדוחק דמיירא במקום שרוב ישראלים מצוים ועוד דלמא אזלא איהי לגבייהו, הנה מ"ש דלמא אזלא איהי לגבייהו הוא עפמ"ש ב"ש סי' ד' משום דלמ' אזלא איהי נדחה הרוב לגמרי והו"ל ספק השקל, ואין כן דעת ריטב"א ורשב"א בקדושין דף ע"ג גבי ספק ממזר דסבירא להו דרוב גמור ודאי ליכא ועיין פנ"י שם ובבית מאיר סי' ד', והכא כיון דספק אונס בלאו"ה אינו שקול כל כך וס"ל לתוס' דרוב רצון רוב מדרבנן יש לצרף לספ"ס אבל לצרף