כתב סופר אבן העזר קצח

כ"י למה לא אמר כן ול"א רק אינה מעיזה ושביק דלא תהי' באיסור כ"י, וביותר קשה כיון דאיכא נפקותא דוק' א"י נאמנת דאיכא תרתי, אבל באשת כהן דליכא רק משו' שאינה מעיזה אבל משו' שלאתהי' באיסור כ"י ליכא דגם גבי דידי' איכא חזקה זו ולא נשאר יתר גבי דידה רק שאינה מעיזה נגד בעלה וע"ז לחוד לא מתירי' כ"כ והו"ל לרה"מ בודאי לפרש טעמו משו' דאיכא תרתי ונדע באשת כהן אינה נאמנת, ועוד קשה לי בשנבין דאמר רה"מ ת"ש מתני' אומרת טמאה אני אפי' למ"א וכו' משמע דפשיט לי' ממתני' דכן דרך ת"ש וצ"ל הלא ממתני' ליכא הוכחה רק רה"מ מסברתו כן אומר ואיך אמר ת"ש ממתני', ונ"ל דרה"מ דייק ממתני' דקתני טמאה אני לך לא מהימנא ולא קמ"ל טפי אפי' אמר' גרשתני דאיכא העזה דאינה נאמנת ואיבעי להו מעיקרא משו"ה מבעי להו דיש סברא להאמין יותר בגרשתני וע"ז השיב רה"מ ת"ש ממתני' דקתני טמאה ולא קמ"ל רבותא יותר ע"כ דבאמת נאמנת משום חזקה זו ומובן הא דדחה רבא אפי' למשנה ראשונה מה לי לדחות סברתו עליו מהיפוך להיפוך דאפי' למ"ר אינה נאמנת הי"ל לומר די"ל למ"א אינה נאמנת דלא אלימא אינה מעיזה יותר מלא מבזי' נפשה, ולמ"ש א"ש אם שקולי' הם הו"ל למתני' להשמיענו במ"ר דאינה נאמנת דהא יש עכ"פ סברא לומר דגרשתני נאמנת יותר בספיקות בעל האיבעי וכפשיטתו של רה"מ וע"כ דבאמת נאמנת וכדפשיט רה"מ מכח זה דנאמנת ולכן הוצרך רבא לדחות די"ל אפי' למ"ר אינה נאמנת דגריע' חזקה זו מחזק' דלא מבזי' נפשה ובמג"א לא קתני רק מה שהיתה נאמנת במ"ר אבל בגרשתני גם במ"ר לא היתה נאמנת כנ"ל ביאור הסוגי', היוצא לנו דרה"מ על מתני' קאי והוכיח משם דנאמנת והלא מתני' באשת כהן קאי ורוצה בה ואמר רה"מ דבגרשתני נאמנת ומוכח דס"ל לרה"מ אפי' באשת כהן ורוצה בה דנאמנת עוד קשה על הרא"ש איך בא להכריע מסברתו כרה"מ ורבא חולק על רה"מ מסברא דילי' ואנו מה נענה בתרי' דרבא להכריע מסברתינו וכ"ז צע"ג על הרא"ש

ולכן נ"ל דלא עלה ע"ד הרא"ש להכריע נגד רבא או להוסי' על דברי רה"מ, וההוא אמר משו' א"א מעיזה משמע משו' האי חזקה נאמנת וקאי על מתני' באשת כהן ג"כ גם מסתימת דבריו דמייתי ש"ס בכ"מ האשה שאמרה לבעלה גרשתני משמע דכל אשה נאמנת אפי' א"כ ואפי' רוצה בה ולהכי ל"א רה"מ עוד עם לאלומי דבריו שלא תהי' באיסור כ"י משו' דנפקא מיני' בא"כ דליכא רק שאינה מעיזה נאמנת והא דכ' הרא"ש דיש טעם טוב דהלכתא כרה"מ, קאי על מ"ש תחלה דמכמה סוגי' מוכח דס"ל בפשיטות דהלכה כרה"מ ועוד די"ל רבא אינו חולק רק דחוי' קמדחי לי' ולפמ"ש דרה"מ מביא ראי' ממתני' מדחה לי' דממתני' ליכא ראי' די"ל איפכא אפי' למ"ר אינה נאמנת וכה"ג מצינו בכמה דוכתא בש"ס דמדחה הראי' ממתני' וברייתא ומ"מ מודה לי' מסברא ומשקול הדעת והדר כ' הרא"ש ואפי' פליג מ"מ הלכ' כרה"מ משו' סוגי' דעלמא כוותי' והוסיף עוד דאיכא טעם טוב דהלכתא כרה"מ דאיכא נמי שלא תהי' כ"י באיסור והיינו באשת ישראל ובודאי אין זה טעמא דרה"מ מדלא אמר הכי אלא דמסתבר לומר דרבא לא פליג עליו כ"כ דעדיף חזקה דלא מבזית נפשה מחזקת א"א מעיזה ושלא תהי' באיסור כ"י הגם שאין סברתינו מכרעת מסברא לפסוק כרה"מ מסברתינו, אבל מכרעת מלתא מסברא לומר דרבא אינו חולק באמת על ר"ה רק דדחוי קמדחה ראיתו דממתני' ליכא ראי' די"ל איפכא אבל לאמת אינו כיון דאיכא תרתי בודאי מסתבר יותר לומר דדחוי בעלמא הוא וכיון לומר דדחוי קמדחי לי' ומודה לו באשת ישראל דמסתבר טעמא דרה"מ טפי מנ"ל דחולק עליו היכא דלא שייך שלא תהי' באיסור כ"י דהא רה"מ גם בכה"ג אמר דנאמנת וכיון דע"כ לנו לומר דמדחה רבא לרה"מ בדחי' בעלמא היכא דשייך הנהו תרתי אין לנו ראי' והוכחה דחולק עליו במקצת וי"ל דדחוי בעלמא היא ומודה לו מסברא דעל דאינה מעיזה לחוד נאמנת ומה לנו לעשות פלוגתא

ועדיין יש לפקפק ולהקשות דאפשר דרבא חולק על רה"מ ולא דחוי קמדחה לי' בדברים בעלמא אלא בא לחלוק עליו והיינו על מה דקאי התם רה"מ על מתני' באשת כהן ואמר ת"ש דמוכח ממתני' דמהימנא מבא ואפי' בא"כ ע"ז השיב רבא די"ל דלא מבזי' נפשה עדיפא טובא מחזק' דאינה מעיזה והיינו דמסיי' אבל הכא היינו במאי דקאי במתני' בא"כ, אבל בא"י דאיכא תרתי מודה דלא אלימא דלא מבזי' נפשה נגד תרתי וכיון דאין לנו הכרע דרבא דחי' בעלמא קמדחי לי' בודאי לנו לומר טפי דמסברא חולק עליו, גם כיון דליכא הכרע מסברא כ"כ דאין חולק עליו מנ"ל להקל כרה"מ ומסוגי' דעלמא ג"כ אין ראי' דהלכה כרה"מ בכולו ג"כ בא"כ דליכא רק חדא דבכל הסוגי' מקשה בפשטות מדרה"מ דל"ק קאי באשה סתם ולא באשת כהן וגם קושי' ש"ס יבמות בקטטה בינו לבינה מקשה שפיר ונהימנה מדרה"מ מדר"מ הגם דאפשר בא"כ דאיכא קטטה כהנ"ל מ"מ הא מתני' סתמא קתני קטטא בינה לבינו ודוחק לומר דכוונת מתני' היכא דאיכא קטטה וכגון בא"כ אינה נאמנת ועוד מש"ס דהתם בלא"ה אין ראי' כ"כ גם אם לא הלכתא כרה"מ מקשה שפיר דמה יענה רה"מ למתני' ומסוגי' דעלמא דמביא הרא"ש ג"כ אין ראי' דהלכה כרה"מ בכולו רק בא"י ורבא ג"כ מודה לו בזה והא דמייתי ש"ס בכ"מ דרה"מ משום דאין מפורש אם רבא מודה לו בא"י ורה"מ מפורש אמר דנאמנת ואפי' בא"כ ונקטי' מיהא כוותי' באשת ישראל דאיכא תרתי, כן יש להקשות מי שרוצה לדייק דיוקא בתר דיוקא. וליישב כ"ז אומר בשנדייק גם אנחנו שפיר בלשון הרא"ש שלהי נדרים שכ' וז"ל אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיות באיסור א"א כ"י צריך להבין הא חזקה זו שלא תפקיע עצמה בטענת שקר מפורש אמר רה"מ, והרא"ש להוסיף בא שלא חשודה שתהי' באיסור כ"י, מה לו לרא"ש להאריך כ"כ ולומר דאיכא חזקה שלא תפקיע עצמה בטענת שקר הא חזקה זו ידענו ולא הי' לומר רק נגד חשש עיני' נתנה באחר איכא עוד סברא שאינה חשודה שתהי' באיסור כ"י, ולכן נ"ל בכוונת הרא"ש כל זה בכלל שלא תעיז פני' נגד בעלה להוציא נפשה בשקר ועיין תוס' כתובות י"ח ור"ן בשם רמב"ן שלהי יבמות דאין העזה מחמת שמשקר' בו ויודע בשקרה אלא להפקיע עצמה ממנו אפי' זה היא העזה והוסי' הרא"ש עוד דאלומי חזקה ביותר שתפקיע עצמה ממנו והוא יודע כי היא בשקר הוציאה נפשה והיא באיסור כ"י עם אחר זו העזה יותר גדולה וכעין זה מגו להכחיש העד ל"א וכתבו הראשונים דוקא לישבע נגדו והוא העד יודע כי לשקר נשבע כן ס"ל להרא"ש כאן דע"י שהיא באיסור והוא יודע אלומי חזקה זו והיינו דכ' חזקה שלא תשקר להוציא נפשה מבעלה להיות באיסור א"א כ"י כ"כ לא תעיז נגדו ומלתא דמסתבר הוא ועיין

ולדברינו האחרונים אלו גם בא"כ והוא רוצה בה איכא גבי דידה חזקה אלימא דגבי דידי' לא שייך העזה כלל ועיין ח"מ רס"י י"ז דהוא בא להחזיק אותה, ומשום שרוצה להיות אתה באיסו' כ"י לא נגרע החזקה ושאני גבי דידה לא משום חזקות כשרות שלא תהי' באיסור כ"י נאמנת בצירוף אינה מעיזה, אלא שחזק' שאינה מעיזה אלימא טובא ע"י שהיא באיסור א"א כ"י מפקעת עצמה מתחת בעלה שיושב' תחתיו בהיתר להיות לאחר באיסור וכמ"ש. והא"ש דכ' הרא"ש דיש טעם טוב דהלכה כרה"מ היינו דסברתו טובה ואלימא בין בא"כ בין בא"י ומכרע מלתא משו"ה לומר דרבא דחוי בעלמא קמדחי לי' ממתני' ליכא ראי' בא"כ וה"ה בא"י דמ"ש אבל לאמת מודה לו וא"ש הכל וסרו כל הקושי' ותלונות על הרא"ש בעזה"י

וזאת תורת העולה לדינא א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה אפי' הוא מכחיש וחפץ ורוצה בה מ"מ נאמנת מעיקר הדין כמו היכא דאינו רוצה בה או אינו מכחישה וכן בנדון שלנו בא"כ והוא מכחישה וחפץ בה דל"ש ועכשיו דנפישי חוצפה לשיטת הב"ח אם נשא' לא תצא, ועיין בס' בית מאיר היכא דאיכא אמתלא נאמנת כמ"ש הרמ"א לקמן סי' קנ"ד סעי' ז' גבי טענת אין לו גבורות אנשים, וכ"ש דנאמנת להחמיר ואפי' ליכא עוד אמתלא לדברי' הנלפענ"ד כתבתי אחר העיון האפשר ופר"מ נ"י ישים עין עיוני על דברינו וד' יאיר עינינו הכ"ד אוה"נ הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה פג

שפעת חיים וברכה ושלום, לנופך ספיר ויהלום, ה"ה י"נ הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי בעל פיפיות, לוחם מלחמות, גן ההדסים וגל אגוזים, בנן של קדושים כש"ת מהו' נפתלי בנעהט נ"י אבדק"ק שאפע במדינת מעהרען יע"א

גי"ה קבלתי ונפשו היפה איותה לשמוע דעתי הקלושה ע"ד המאורע במקומו אשה א' זנתה תחת בעלה ואחר זמן זמני' טובא זאת אומרת בפני בעלה שגרשה אחר שזנתה תחתיו והוא גם הוא מודה לדברי', ונראה לפר"מ נ"י להתירה להנשא במקום עגון כי הבעל הלך למרחקי' וא"י איה מקומו וא"א להשיג גט ממנו, הגם דכתב הרמ"א דעכשיו דנפישי חוצפה א"נ אלא להחמיר עיניו ראו בס' בית מאיר שכ' היכא דאיכא רגלים לדבר