כתב סופר אבן העזר קצז

זהו ספיקתו, ע"פ הרא"ש, אלא דדברי הרא"ש קשי' לי' מסוגי' ש"ס שם דמקשה מהשמ י' ביני לבינך תיובתא דרה"מ ולרא"ש לק"מ דבאומרת גרשתני איכא לתרתי דיודע בשקרה וגם שלא תהי' באיסור כ"י, וגם לא מצינו לא' מן ראשונים שיאמר כדבר הזה רק הרא"ש אלו תוכן דברי פר"מ נ"י

והנה טרם אענה בנדון שלפנינו אומר אני דיש מקום לספיקתו היכא דפשט' ידה וקבלה קדושין בפניו דקיי"ל דמותרת לשני אם הבעל מערער ורוצה שתשוב אליו אם מותרת לו ע"פ סברת הרא"ש דגבי דידי' איכא ג"כ חדא מתרתי דלא יהי' באיסור כ"י וחזקה אינה מעיזה לחוד אינה מכרעת להתיר', והנה הרי"ו ומובא בב"י בפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אם תרצה להשאר תחת השני מותרת לו כיון שאין הבעל מערער הוי לי' כאמרה לבעלה גרשתני והב"י תמה עליו גם במערער נאמנת ועיין ח"מ כ"ש כשאינו מערער והתחילה היא ואמרה גרשתני דאיכ' העזה שמא לא יודה לה, והרי"ו דכ' דוקא אינו מערער קשה וכ' הב"ח דס"ל דגם בדידי' איכא העזה, והח"מ דחהו דודאי איכא העזה יותר גבי דידה להוציא נפשה מתחת בעלה והוא רוצה להחזיק בה, ונ"ל בכוונת הרי"ו ע"פ פי' הב"ח הגם גבי דידה איכא העזה טפי מ"מ גם בדידי' איכא קצת העזה ונקלש חזקה שלה ולהתיר א"א צריך חזקה אלימא טובא וע"י הכחשתו נקלשה העזה שלה והט"ז הקשה על הב"ח וכ' כד ניי' ושכיב כ' כן דקשה מש"ס כתוב' כ"ב ע"ב מת אינה יכולה מכחישו נתגרשה יכולה כ' רש"י כשיבוא הבעל וע"ז מקשה מי חצופה כולי האי וכו' אלמא גם כשווכחיש נאמנת עיי' בו, ובמח"כ לחנם השיג על הב"ח ודבריו נאמרו בהקיץ ומשום אין ראי' דהא איירי שאין הבעל בפניו כמו במת וע"כ הש"ס מקשה שם למ"ד שלא בפניו אינה מעיזה שיראה היא שמא יבוא ועדיין לא בא ומקשה שפיר ומי חציפא הגם כשהוא בפנינו ומכחיש אינה נאמנת מדאיכ' חזקה להיפוך שהוא לא יעיז לשקר אבל כ"ז שאינו לפנינו נאמנת שיראה לשקר ושמא יבוא וע"כ כי אמת אתה והוא הבעל כשיבוא לא יעיז ויודה לדברי' ולק"מ

אבל קשי' לי מש"ס שלהי נדרים דמקשה השמי' ביני לבינך דמספתא תיובתא דרה"מ, והוא שם מכחיש אותה ולס"ד שהוא יודה וליכא העזה גם גבי דידי' ולכן א"נ משא"כ בגרשתני איירי באינו מכחישה, ועוד קשה מסוגי' דיבמות בקטטה דמקשה ונהמנם מדר"ה התם איירי בהוא מכחישה וצ"ע

וי"ל ליישב ולהעמיד שיטת רי"ו ע"פ שמישבו הב"ח דודאי רה"מ סתמא קאמר דנאמנת בין מכחישה בין אין מכחישה משמע, ורי"ו כ' דוקא כשאינו מערער משום דרבא פליג על רה"מ מנ"ל למפסק כרה"מ אלא די"ל דרבא לא פליג על רה"מ רק במכחישה דנקלש חזקה שלה דאיכא גבי דידי' ג"כ קצת שאינו מעיז ומה מחזקה שלה עדיפא משלו יתרון זה לא עדיף מחזק' דלא מבזי' נפשה ורה"מ ס"ל גם הא עדיפא אבל באינו מכחישה אולי מודה ופלוגתא רחוקה לא משוי' הגם מסוגי' דעלמא מוכח דהלכה כר"ה מדמקשה בכתוב' מי חציפה כולי האי היינו באינו מכחיש דשם אינו לפנינו כמ"ש, וגם מסוגי' דגיטין בנשאת ואח"כ באו עדים דמקשה מדר"ה שלא בפניו הוא ואלו כשיבוא יודה וכן משלהי גיטין שלא בפניו ואינו מכחיש מקשה שפיר מדרה"מ דהלכת' ודאי כוותי' כה"ג דגם רבא י"ל דמודה לו והא דלא הקשה מרבא משום שלא אמר מפורש דמודה לרה"מ באינו מכחיש, והא דיבמות דמקשה ונהימנה מדרה"מ מקשה מדרה"מ עצמו דס"ל אפי' במכחישה מה יענה הוא למתני' והוצרך לתרץ מתני' לרה"מ ג"כ וכן בשלהי נדרים מקשה על רה"מ עצמו תיובתא ממתני' וא"ש

ויש סיוע למ"ש מדמקשה לי' מש"ס כתוב' כ"ב דמקשה מי חצופה כולי האי והא אוקימת' זו אמר רבא אליבא דר"י והא רבא חולק על רה"מ ואם כי ס"ל לש"ס דהלכה כרה"מ, אבל רבא בודאי לא ס"ל כן הגם שי"ל דרבא דחוי בעלמא קמדחי כמ"ש הרא"ש בנדרים אפשר לומר כן ומנ"ל לש"ס להקשות על רבא דלמא חולק באמת וצלע"ג, ולמ"ש א"ש דס"ל לש"ס בפשטות היכא דלא מכחיש לא יחלוק רבא וא"ש עיי'

וכ"ז כתבנו לקיי' פי' הב"ח בכוונת הרי"ו, ועדיין יש להקשות קצת מש"ס יבמות דמקשה בפשיטות ונהימנה מדרה"מ משמע משום דהלכה כרה"מ ואפי' במכחישה דאם הקושי' כרה"מ ואפי' במכחישה איך יפרנס מתני' קטטה בינו לבינה הו"ל להקשות ולר"ה דאמר האשה שאמר' וכו' קשי' מתני' נראה דהלכה כרה"ומ בכל מה דאמר ואפי' מכחישה, ולכן היותר נ"ל דרי"ו אזיל בשיטת רבו הרא"ש שלהי נדרים דקיי"ל כרה"מ משום דמסתבר טעמו להאמינה דאיכ' תרתי דאינה מעיזה שלא תהי' באיסור כ' ולכן התנה כיון שאין הבעל מערער כוונתו שאינו מערער על שהיא רוצה להיות תחת השני ואינו עומד וצווח ומערער שלא גרשה ותשוב אליו, ולבד מה שכ' תחלה שאם נשאר' תחת הראשון צריכה גט מן השני פי' שאם תרצה להיות תחת השני והוא אינו מערער על זה הו"ל כאלו אמרה גרשתני דנאמנת משום דאיכא תרתי אבל כשמערער וחפץ ורוצה בה לא דאינו דומה לגרשתני דאיכא גבי דידה תרתי, ואפי' מכחיש בה שלא גרשה נאמנת כמו בגרשתני, אבל אם מערער שלא תהי' תחת השני ורוצה להפקיע ממנו אינה נאמנת ויש לצרף גם סברת הב"ח גבי דידי' איכא ג"כ העזה קצת בצירוף שלא יהי' באיסור כ"ז עמה נקלשה טובא חזק' שלה לכן אינה נאמנת כנ"ל

ולפ"ז גם בא"כ שאומרת גרשתני והבעל מכחישה ורוצה לקיימה אינה נאמנת דנקלשה חזקה שלה ע"י שהבעל מעיז נגדה ורוצה להיות עמה כ"י, והנה הב"י חולק על הרי"ו דה"ה כשהבעל מערער וכן קבע להלכה בש"ע וסתם בפשטה ידה דנאמנת ואפי' מערער ולא חילק כלל נראה אפי' צווח שרוצה שתהי' תחתיו נאמנת וכן נראה ממ"ש הרמב"ם פ"ד מאישות הלכה י"ג כ' וז"ל א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודש' לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה וכו' מדכ' דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת נראה דס"ל דמקודשת לשני ומותרת לו כמו באמרה גרשתני והראב"ד השיג עליו כמו דמשני עליו בגרשוני דוקא להחמיר או אם נשא' לר"מ, ונראה עוד כמו בגרשתני אפי' הבעל מכחיש כמ"ש הרמב"ם בהלכות גירושין הוא אומר לא גרשתיך נאמנת וה"ה בפשטה ידה ומעתה כמו בגרשתני ורוצה שתשאר תחתיו נאמנת ה"ה בפשטה ידה דלא כרי"ו, וה"ה באשת כהן שהוא מכחיש ורוצה שתהי' תחתיו דנאמנת וע"כ דל"ל כסברת הרא"ש שלהי נדרים ועיין

חדא ועוד קאמינא דגם הרא"ש מודה לכל זה דאם ננקוט דברי הרא"ש כפשוטן קשה עליו קושי' הרבה, הנה מה שהקשה פר"מ נ"י מקושי' ש"ס נדרים השמים ביני לבינך וכו' דמתני' תיובתא דרה"מ כבר עמד עליו הש"ך בספרו גבורת אנשים ועוד מקשה סתירת הרא"ש בפסקי' ממ"ש בתשובת דבטוענת אין לו גבורת אנשי' דנאמנת כמו גרשתני ולמ"ש בפסקיו לא דמי האי טענה לגרשתני דאיכ' משום שלא תהי' באיסור כל ימיו, ומשו"ה החליט הר"ן דרא"ש לא כ"כ רק לסניף בעלמא, ולאמת לא ס"ל כן והיא דוחק ומקושי' לא הצינו כיון דיש סברא לומר דיש ג"כ חזק' שלא תהי' באיסור כ"י מנ"ל לש"ס להקשות על רה"מ מאומרת השמים ביני לבינך די"ל דוקא בגרשתני ס"ל דנאמנת, ובאמת סברא זו לולי שאמרה הרא"ש הי' ראוי לומר דעכ"פ חזי לצרופי ולאנומ חזקה דאינה מעיזה, ואיך מקשה ש"ס בפשיטות ומדמה מלתא דשמי' ביני לבינך לאומרת גרשתני וצ"ע

ולכן נ"ל בכוונת הרא"ש דכ' נגד שדחה רבא דגרשתי א"נ אפי' למ"ר מכ"ש למשנה אחרונה דאיכא משום שמא עיני' נתנה ופליגו רה"מ ורבא מהיפוך להיפוך דרה"מ ס"ל אפי' למ"א נאמנת ורבא ס"ל דלא מבזי' נפשה עדיפא מא"ח מעיזה אפי' למ"ר מכ"ש למ"א ע"ז כ' הרא"ש דיש סברא דנאמנת למ"א דחששו שמא נתנה עיני' אבל לא שתהי' באיסור כ"י ולמ שחששו שמא עיני' נתנה נגד זה נאמר אם רוצי' להפקיע עצמה ולישא לאחר לא חשיד' שתהי' באיסור כ"י ונגד דלא מבזי' נפשה דאיכא בשמי' ביני ובטמא' אני איכא כאן תרתי דאינה מעיז' ושלא תהי' באיסור כ"י, והא"ש דמקשה משמי' ביני לבינך ג"כ תרתי איכא דלא מבזי' נפשה ואינה מעיזה ומיושב קושי' הש"ך וא"ש ג"כ הרא"ש בתשובה בטענת אין לו גבורת אנשים דמבזי' נפשה בב"ד וחזקה שאינה מעיזה כנ"ל

וממקום שמקשה הש"ך על הרא"ש נ"ל ראי' דצריך להבין סגנון ש"ס שם תחלה מקשה על רבא מרישא והדר מקשה על רה"מ מסיפא הא רה"מ מוקדם ורבא חילק עליו הו"ל להקשות תחלה על רה"מ, ועוד הא קושי' זו על רה"מ קשה גם לרמב"ם דדחה דרה"מ מסבר' בעלמ' למה לא הקשה עליו בחוזק ממתני' בשמי' ביני לבינך תיובתא דרה"מ, וא"ש ע"פ הרא"ש דעד דלא ידע דבשמי' ביני לבינך מבזי' נפשה ל"ק על רה"מ, ועל רבא דלא הקשה על רה"מ משמי' ביני וכו' די"ל בחומר' גרשתני איכא תרתי דלא תהי' באיסור כ"י ואינה מעיזה משא"כ באומרת שמי' וכו' אבל בתר דהקשה על רבא מרישא ומתרץ דגם בשמי' בינו וכו' מבזי' נפשה מקשה שפיר סיפא תיובתא דרה"מ דאיכא בשמי' בינו וכו' ג"כ תרתי וא"ש

אלא אם כי הבאנו סייעתא לסברת הרא"ש מן הסוגי' מ"מ קשי' איזהו טעמו של רה"מ א"א מעיזה ולא תהי' באיסור