כתב סופר אבן העזר קצו

בבתו קטנה נשוא' דב' ידים שוות כאחת והיא לאו בתור' שליח היא מפני קטנותה והא יוכל לעשות שליח וגם היא הקטנה מקבלת כיון שנשאה אבל אי אין נערה עושה שליח ה"ה אב דקטנה בתר נשואי' קשה ממתני' דא"א לאוקמי בשנשא' והוא ישוב נכון בעזה"י

ונקיטנא בקצרה מה שנתקשיתי בקושי' רשב"א גיטין על הראב"ד דמתרץ מתני' בנתן לה אביה רשות א"כ גם מנערה לא קשה כיון שנתן לה רשות וקשה לן למה באמת לא מתרץ מתני' הכי ור"ן דחיק לתרץ מתני' בחסורי מחסרא ולא מתרץ מתני' באקומתא דנתן לה רשות, לדידי לק"מ דנראה דסיפ' קמ"ל דאב עושה שליח היינו בנערה דס"ד דאינו עושה שליח דיד נערה עדיפא, והא גופא רבותא דמקבל גיטה כמ"ש רז"ה וכמו שהוכחנו לעיל מדאמרו רבנן היא ואביה משמע דאביה רבותא יותר דה"א היא ולא אביה לולי דאתקיש יציאה להוי' כמ"ש רש"י תחלת הסוגי' וה"א ניהי דמקבל גיטה אבל לא עושה שליח קמ"ל סיפא, ועיי' לשון רש"י שכ' אפילו נערה והא"ש אי באין נערה עושה שליח ודיוקא דרישא דעושה בשנתן לה רשות א"כ כבר נשמע מרישא דחב עושה שליח דאל"ה מאי מהני רשותו והוצרך ר"נ לתרץ חסורי מחסרא וא"ש

וראיתי לרמב"ן בחידושיו לקדושין דמביא תירץ הראב"ד והראב"ד בעצמו הרגיש בקושי' הרשב"א דא"כ נמי עושי' שליח ברשותו, וכ' ב' תירוצים ר' דאין במשמע שניתן לה רשות רק שתקבל הגט בעצמה ולא ע"י שלוח' ועוד אפילו נותן לה רשות ל"מ דאין שליח עושה שליח דהוי לי' מילי הרי הרגיש בקושי' הרשב"א ונשמר ממנו ורמב"ן נראה שהודה לו במקצת דרשות דאב לעשות שליח ל"מ משום דאין שליח עושה שליח אבל חילק עליו במה דס"ל לראב"ד דמהני רשותא דאב לקטנה שתקבל גיטה בזה אינו מודה לו, ועיי' קידושין י"ב דיוכל לומר לבתו צאו וקבלו קדושין נראה דמהני רשות דאב אלא הר"ן כתב שם דוקא קידושי כסף דהוי כאומר תן ככר זה לכלב אבל בשטר לא ונראה דס"ל כרמב"ן דרשות דחב ל"מ ועיי' ב"י סי' קמ"א ואפשר גם הר"ן ס"ל כראב"ד בגט כיון שיש לה רק לקבל גט בדליכא אב והאב מעכב על ידה וברשותו תוכל לקבל דיש לה יד לגירושין משא"כ לקדושין ל"מ רשותו רק בכסף דאין יד לקטנה לקדושין ועיי'

ויש ראי' לראב"ד דלא מהני נתינת רשות דאב לנערה דקתני במתני' ואם אמר לו האב וכו' ולא קמ"ל רבותא יותר דאם אמר לה האב שנותן לה הרשות דמהני ש"מ דלא מהני ומובן לשון המתני' ואם אמר לו ותיבת לו מיותר דלא הול"ל רק ואם אמר האב, ולמ"ש יש לומר דדייק אמר לו לשליח שעשתה ל"מ כשמסכים עמה רק כשאמר לו ועושהו הוא לשליח ועיי'. והנה צ"ע על הרשב"א דדחה תירוץ הראב"ד מכח קושיתו וע"כ דלא הי' לפניו דברי הראב"ד כמו שהביאו הרמב"ן אבל קשה על קושיתו הא אין שליח עושה שליח, ונראה לי דרשב"א ס"ל הא דמהני רשות האב לא שע"י רשותו עומדות במקומו וכשלוחו אלא שהוא מסלק כוחו המעכב וכאילו ליכא אב שהרי סלק עצמו ממילא היא עומדת לעצמה וכיון שיש לקטנה לקבל גיטה כדליכ' אב וכשמסלק כחו הול"ל כנית להאב והוקשה לרשב"א שפיר א"כ גם נערה תוכל לעשות שליח כיון שסלק האב כוחו לתוספי' כח ידה ואלימא כמו היכא דליכ' אב ולמה לא תוכל לעשות שליח וכד דייקת בלשון רשב"א תראה כי כן ס"ל בכוונת הראב"ד, ולפ"מ שהביאו הרמב"ן כוונת הראב"ד דהו"ל כשלוחא דאב, ואין שליח עושה שליח והרמב"ן מודה לו בהא מלתא כמ"ש, אלא מלשון תשוב' הרשב"א דמביא ב"י סי' קמ"א לא נראה כמ"ש בכווכתו דכ' בתשובה כשנותן האב רשות פשיט' דמקבלת גיטה דגם ר"י מודה דאין בזה משום ב' ידים זוכות כאחת אלא יד אחת דאב היא משמע דס"ל דיד דאב וכשלוחו היא ולא משום שסילק רשותו עומדות היא בפ"ע כאין לה אב וצ"ע. עוד רגע אחת אדבר מילין לחבר עם מה שכתבתי עד כה מה שהעלתה מצודתי בישוב קושי' תוספו' על רש"י דכ' דגם האב אין יכול לקבל גיטה כל שאינה יודעת לשמור גיטה שהוא נגד ירושלמי וכבר ישבנו לעיל מתוך דברינו, עוד מצאתי מקום ישוב בשנאמר מה שהכריח רש"י לשיטתו הוא מבריית' דמיית' ש"ס בגיטין כל שיודעת לשמור גיטה מתגרשת ושא"י אינה מתגרשת, וצ"ל תרתי למה לי דבר והיפוכו תסגי בחד מהן יאמר כל שאינו יודע אינה מתגרשת, ואי משום דמפרש והולך איזה יודעת הו"ל לומר כל שיודעת מתגרשת וממילא נשמע מכלל הן לאו דכל שא"י אינה מתגרשת, מזה הוכיח רש"י דאפי' בקבלת אב אינה מתגרשת ובריית' הכי מתפרשת כל שיודעה לשמור מתגרשת אפילו קטנה עצמה בקבלתה מתגרשת וקמ"ל הא גופא דאפשר לקטנה לקבל גיטה דיש לה יד לגירושין ועיי' רש"י ב"מ דנפקא לן מדמעט קרא א"י לשמור ש"מ דביודעת מתגרשת וה"א דוקא קטנה עצמה אינה מתגרשת בא"י לשמור גיטה אבל בקבלת האב מתגרשת גם שא"י לשמור קמ"ל וכל שאינה יכולה לשמור אינה מתגרשת כלל אפילו ע"י אביה כנ"ל

ומובן בזה הא דלא כ' רש"י מזה כלום במתני' גיטין כשאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש דה"ה אביה ולא כ' כן רק בברייתא משום דממתני' לא מוכרחים לומר ה"ה האב אבל מבריית' מוכח כמ"ש ולכן כ' זה בברייתא להורות דמשם נפקא לי' דה"ה אביה ובקדושין כ' כן אמתני' דשם לא מייתא הבריית' וכיון דלאמת מוכח כן מבריית' כ' בקדושין על מתני' עיקר הדין ה"ה אביה לא, ויש להוסיף דברים דרשב"א וריטב"א גיטין כתבו דנפקא לרש"י כן מלשון מתני' דקתני אינה יכולה להתגרש משמע שא"א בשום אופן ע"י קבלת אביה, ובאמת אין זה דקדוק כ"כ לחדש דין מכח זה, אבל מכיון דמבריית' מוכח שוב י"ל דמתני' רמז דבר זה בדיוק לשון א"י להתגרש והא"ש בבריית' לא דייק לומר א"י להתגרש וקתני אינה מתגרשת משום דמפורש קמ"ל דאפילו ע"י אביה מדכפל ואמר דבר והפוכו לא צריך לדייק בלישנא לומר אינה יכולה כמו מתני' וא"ש עיי'. והא"ש דלא קשה מירושלמי דלא מובא בריית' זו ס"ל שפיר היא ולא אביה וממתני' לא מוכח אבל ש"ס דילן דמביא בריית' הוכיח רש"י דלא כירושלמי וזה ישוב נכון בעזה"י ויש לפקפק קצת לפמ"ש הרשב"א בגיטין דאבי' מקבל משום שבידו לשומרה לתתה לאיש אחר או שיוכל לשמרה בלא"ה, והנה טעם ראשון יותר מסתבר אלא דכ"ז קודם נשואין אבל אחר נשואי' ליכא רק טעם שני ולפי דס"ל לרש"י דבתר נשואי' היא ואביה מקבלין י"ל בכה"ג אמרה סיפא דגם אב א"י לקבל משום דלית לה שמירה מעולה דא"י לתתה לאיש אחר אבל קודם נשואי' מנ"ל ומשו"ה לא קתני במתני' כמו בבריית' דהא מתני' קאי בארוסה ואפשר לאב לשמרה שמירה מעולה ורש"י דכ' בקדושין על מתני' כן מנ"ל וי"ל ועיי', ובזה אתן קנצי למילין כעת ועתה בני מחמדי שים עיניך הבדולחים על דברינו צלח ורכב על דבר אמת וענות צדק, לחזק כל בדק, לפני בוחן ובודק, יפוצו מעייני חכמתך חוצה, וה' ירום קרנך, וכסא כבודך, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ולתתך עליון לשם לתהלה, ולתפארת כאות נפש אביך מנשקך מרחוק חותם באהבה רבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה פ"ב

אלף שלומים מגבהי מרומים ה"ה י"נ הרב הותיק המאוה"ג חרוץ ובקי בעל פיפיות, לוחם מלחמות ה' שערה כש"ת מהו' ישראל דייטש נ"י אבדק"ק בייטעהן במדינת פרייסען יע"א

גי"ה, קבלתי שלוח אלי ממקומו ואני עוסק ובא פה במרחץ במעייני הישועה וסתמו הרופאים לפני לפי שעה מעייני ועיוני החכמה, ואני שמתי לי למטרה מקרא שכתוב רפאות תהי לשריך וכו' להשיב לשואלי דבר כפי האפשר כי מעט ספרים אשר לפני פה ולפי העולה בזכרון טוב לפני ושמתי עיני ולבי על שאלתו לפרקים שאני פנוי מעסקי ברפואות ואעלה לפניו מה שהעלתה מצודתי על שאלתו בהלכה ולמעשה ע"ד אשת כהן שאמרה לבעלה כהן גרשתני והוא מכחישה ורוצה להיות אתה עמה, וכ' הרמ"א עכשיו אין סומכי' על חזקה זו דא"א מעיזה רק לחומר' דנפישי חוצפה ועלה ספק בלבו, אפשר באשת כהן לא נאמר מעיקר הדין דנאמנת משום שאינה מעיזה והוא ע"פ מ"ש הרא"ש בפסקי' שלהי נדרים טעם טוב דהלכה כר' המנונא דלא תשקר ותהי' באיסור א"א כל ימי' נראה דתרתי בעי שאינה מעיזה לשקר וגם שלא תהי' באיסור כ"י לפ"ז בא"כ והוא מכחישה ורוצה להיות עמה כ"י ואיכא גבי דידי' ג"כ שלא יהי' באיסור כ"י עמה ולא נשאר גבי דידי' רק חזקה דאינה מעיזה ועל זה לחוד לפי משמעו' הרא"ש לא סמכי', ואפשר דרא"ש ל"א זה רק לסמוך להקל להתירה אבל להחמיר אפשר בלא סברא זו מחמירי', מ"מ השתא דנפישי חוצפא וגריע' חזקה דאינה מעיזה בלא"ה ולא אזלי' בתר חזקה זו רק לחומר' אפשר דוק' באשת ישראל דאיכ' ג"כ שלא תהי' באיסור כ"י אבל בא"כ לא ומותרת לבעלה