כתב סופר אבן העזר קצה

אבל להיות דשייך דבר זה גם בנערה דאב מקבל גיטה ויש לדון בנערה אם היא ג"כ יש לה יד טפילה ומסתבר לר"י דלא דאין שתי ידים זוכות כאחת ובקדושין א"א לה לקבל ע"כ גט נמי לא דלית לה יד אפילו טפילה כ"ש קטנה דל"ל יד טפילה לקבלת גט, והא"ש דנקט הפלוגת' בנערה דמנערה נצמח פלוגת' דר"י ורבנן ונשמע נמי בנערה כוחא דאיסור' דר"י, וא"ש לר"ל ולר' יוחנן דס"ל דוקא בגירושין פליגו וצ"ל לרבנן דלא אתקשו הוי' לכל מילי במקום שיש לחלק מסברא ועיי' פ"י בקדושין ובגיטין שמסביר ומבאר בטוב פלוגת' דר"י ור"ל בזה, וי"ל גם לר' יוחנן ניהי דרבנן ס"ל דלא מקשינן כ"כ ולכן ס"ל דמקבלת גיטה אבל ר"י ס"ל דמקשינן לכל מילי וזה אי אפשר דאין ב' ידים זוכות כאחת משו"ה ס"ל גם בגירושין לא וא"ש נמי לר"י דנקיט נערה ועיי' ונחזור למקום ישוב לישובו של רמב"ן בשיטות רי"ף דרבא מספקא ליה אם ידה אלימא כיד אב היינו שיש לה יד בפ"ע ויכולה לעשות שליח ג"כ או היא רק כשליח דאב שעשתה אותה התורה דירד לסוף דעתו של אב דניחא ליה בשליחותה ואין שליח עושה שליח והדברים עתיקים, אבל קשה לי ממ"ש הרי"ף בקידושין דאיבעי' דרבא אם היא כיד או כחצר דאב וכ' כן כיון דליכ' נ"מ בהאיבעי' אם משום דידה לא אלימא או משום דהוי כחצר לא דקדק הרי"ף כ"כ. ולמ"ש הרמב"ן איכא נפקותא רבתה לדינא דאם האיבעי' אם נערה כחצר דאב משו"ה לא משוה שליח גם קטנה תוכל לקבל גיטה דנעשי' חצירה דאב כמו נעשה ומ"ש כמ"ש הרמב"ן לענין יד אם יש לה יד בפ"ע מ"ש נערה ומ"ש קטנה ואם נערה משום שליחות אין שליחות לקטנה אבל לענין חצר בודאי אין לחלק בין. נערה לקטנה ולמסקנ' דאין עושה שליח אם משום דהוי חצירו של אב קטנה תוכל לקבל אבל לפי האמת דהאיבעי' משום דלא אלימ' ידה כיד דאב קטנה א"י לקבל גיטה דאין שליחות לקטנה וכיון דאיכ' נפקות' לדינא הו"ל לרי"ף להביא האיבעי' כראוי' לפי המסקנ' וצל"ע

וי"ל דקושי' שלך מדכ' בגיטין האיבעי' כמסקנת ש"ס ולא כתב המסקנא ביותר בקדושין דשם הסוגי' במקומה מתורצת בירך קושי' דידי דבקדושין אין לו לרי"ף עסק שם וגם הסוגי' לא איירי בקבלת קטנה רק בנערה ובנערה עצמה ליכא נפקות' אם אינה עושה שליח משום דהיא כחצירו או משום דלא אלימ' ידה קיצר הרי"ף כמ"ש הר"ן אבל בגיטין שם דאיירי בקטנה שצריכה משלחה ואינה חוזרת ופעוט' שמקבלת גיטה שכ' הרי"ף דוקא במת האב ולא בחייו ונפק' ליה כן מדס"ל לר"נ דאין עושה שליח דידה לא אלימא כיד דאב הה"נ דקטנה אינה מקבלת וכ"ז אם נערה אינה עושה שליח משום דהיא כשליח דאב אבל אי משום חצר לא נשמע בקטנה אינה מקבלה גיטה וכיון דלפי דבריו בסוגי' דגיטין איכא נפקות' רבתא העתיק האיבעי' כמסקנת ש"ס בקדושין ולהורות נתן דמשו"ה ס"ל דקטנה א"מ גיטה וא"ש נכון ומכ"ז ראי' וסייעתא לסברת רמב"ן ועיי'

ועלה בידינו ליישב עד"ז בהוספת מי וקמחא מה שנתקשית עוד במ"ש הרי"ף בגיטין דקדושין לא משום דכתיב בנעורי' בית אביה כל שבח נעורי' לאביה, ונראה כי נקיט לעיקר כדס"ד מעיקרא לחלק בין קידושין לגירושין דקדושין מפקעת עצמה משא"כ בגירושין וקשה הגם כדמתרץ לבסוף מאמר שאני שכבר זקוקה ועומדת וי"ל כדמשנינן מעיקרא מ"מ מנ"ל לרי"ף להביא טעמא דמעיקר' ולמה בחר בטעם הראשון יותר מטעם שני משום דגירושין שלא מדעתו ובקדושין לא פ' שום טעם ומביא פלוגת' דר"י ור"ל וקיי"ל כר"י וכ"ז צריך עיון ליישב, והנ"ל בשנקדים דיש לפקפק על ישוב רמב"ן דהעלה בטעמא דר"נ דאינה עושה שליח משום שאינה אלא כשליח דאב דתורה ירדה לסוף דעתו דאב דניחא לי' שתהי' שלוחו, וקשה לי תינח לטעם ראשון משום דמכנסת עצמה י"ל דניחא ליה בודאי דמכנסת עצמה לרשותו אבל למסקנ' משום דבע"כ ומה לנו לדעתו ורצונו ובע"כ דאב מקבלת גיטה ולא משום שמרוצה שתהי' שלוחו ואפילו צווח שאינו רוצה מקבלת ועיי' רש"י, ודייקתי ברמב"ן שכ' דליכא קפיד' כיון שמתגרשה שלא מדעתה נראה דנשמר מזה כיון דישנו בע"כ דידי' שוב ליכא קפיד' לאב, ונ"ל משו"ה לא נראה לו ישובו ברור ונכון וכ' שאפשר לומר כן כדי ליישב שיטת הרי"ף דנראה לו דוחק לומר לטעם שני כיון דאפשר שלא מדעתו ניחא ליה שתהי' שלוחו, לולי פקפוק זה בודאי הוא ישוב נכון המיישב דעת כל אדם, אבל נראה. לי להוסיף על דבריו באמרי דספיקת רבא אם ידה אלימא כיד אביה או לא אלא משום שליחות דאב דניחא ליה בהא גופא מספק, ליה לר"י אם טעמא דמחלק בין גירושין לקדושין משום דבגירושין מכנסת עצמה לרשותו וניחא ליה כמ"ש רש"י והיא שלוחו דירדה תורה לדעתו של אב דניחא ליה, או הטעם משום דשלא מדעתו וגם דלא ניחא לי' תוכל לקבל יש לה יד בפ"ע ועושי' ג"כ שליח ופשיט ליה ר"נ דאין עושי' שליח דס"ל דהא דמקבלת גיטה משום דמכנסת עצמה לרשותו ודאי ניחא ליה וכטעם הראשון והיא רק שלוחא דאב ואין שליח עושה שליח וממילא דאין קטנה מקבלת גיטה ומיושב הא דמביא הרי"ף בגיטין טעם הראשון דכן ס"ל לר"נ דקיי"ל כוותי' דאין עושי' שליח והיינו כטעמא קמא דכל שבח נעורי' וכו' ובקדושין מפקעת עצמה ובגירושין ניחא לאב דמכנסת עצמה ושאני מאמר דזקוקה ועומדת והא"ש נמי דלא כ' בקדושין כמו שכ' בגיטין דבקדושין ליכא נ"מ לדינא בטעמ' דר"י אם משום דניחא ליה או משום דבע"כ והנ"מ דאין עושה שליח ר"נ מפורש אמר דאין עושה שליח יהי' מאיזה טעם שיהי' בין כך הדין כן לכן קצר דהלכה כר"י ומביא אח"כ דינו של ר"נ, אבל בגיטין יש נ"מ אם הא דאינה עושה שליח היא משום דנערה שלוחא דאב משום דניחא ליה ממילא קטנה אינה מקבלת ומשו"ה כתב בגיטין איבעי' דרבא כמסקנא כמ"ש לעיל, וכ"ז אם טעמא דר"י לחלק בין גירושין לקדושין משום דבגירושין מכנסת עצמו לרשותו דניחא ליה לאב משו"ה כ' בגיטין שם מלתא בטעמא דר"י מהאי טעמא הוא וה"ט דר"נ דאינה עושה שליח ונ"מ דין א' דאינו מפורש לא בר' יוחנן ולא בר"נ דקטנה אינה מקבלת גיטה ואתו דברי רי"ף בב' מקומות על מכון שבתם מדוקדקים שבעתיים מזוקקים

וכשאני לעצמי יגעתי והוגעתי למקום ישוב קושי' תוספו' וראשונים על שיטת רי"ף ורש"י מדמותיב על ר"נ ממתני' דגיטין והוכיח דבאין לה אב איירי איך אפשר למה מתגרשת בשהגיע הגט לידה, ונ"ל בהקדם הפ"י עמד בקושי' על תוספו' קדושין יו"ד ע"א דהוכיח מירושלמי דקטנה לאחר שנשאת היא ולא אביה הי"ל לתוספו' להביא מתלמוד דילן דאם היא ואביה לא מקשה מידי ממתני' די"ל מתני' משנשאת ובה"ג נערה עושה שליח והתמי' קיימת יותר על מהרמ"פ סי' שהעלה מרש"י יבמות פרק ב"ש דס"ל דקטנה שנשאת גם אביה מקבל וקשה על רש"י כקושי' פ"י על תוספו' והא רש"י לאמת ס"ל דהיא ואביה וצע"ג

ואחר העיון נלפע"ד דלק"מ לא על רש"י ולא על תוספו' בשנאמר דספיק' רבא אם ידה אלימא כיד אביה או לא, הוא דמספק' ליה אם מודו רבנן לר"י דאין ב' ידים זוכות כאחת היינו שישלטו בשוה אבל ס"ל דיד אחד עיקר וא' טפילה וגרועה ומסבר' דיד אב עדיפא כי היא ברשותו לכל דבר ואין לה יד לעצמה דתורה זכתה לו כל שבחה וכיון שא' ע"כ גרוע דאין ב' ידים זוכות כאמת בכח שוה ע"כ היא הטפל ואב עיקר ואינה עושה שליח או נימא דרבנן ס"ל ב' ידים זוכות כאחת וידה ויד אביה שוין ופשוט ר"נ דאינה עושה שליח דגם רבנן ס"ל דאין ב' ידים זוכות כאחת וידה טפל לאב והיינו יד יתירה דרבו לה רחמנא שבש"ס גיטין ועיי' ריטב"א בקדושין שכ' למסקנת ר"נ יד יתירה היינו יד שלה כנ"ל לבאר ולפרש ספיקא דרבא ופשטותא של ר"נ, וכ"ז בנערה קודם נשואין וה"ה קטנה אם מקבלת גיטה אבל לאחר נישואין שיצא' מרשות אב ונכנסה לרשות עצמה בכ"מ ונערה לית דאמר דאביה ג"כ מקבל גיטה אלא בקטנה מצינו לרש"י דגם אביה מקבל והטעם כ' מהרמ"פ כיון שזכה בקדושין ולא הי' אפשר לה לקבל קדושין בשום אופן בקטנותה יש לו זכות ג"כ בגירושין אחר נישואין, ונראה מן המושכל דאם רבנן ס"ל דאין ב' ידים זוכות כאחת ויד דנערה טפל דאב עיקר שהיא ברשותו לכל דבר כן בקטנה נשואה יד א' עיקר ושני' טפל דאין ב' ידים זוכות כאחת וא' ע"כ טפילה מסתבר דשל אב טפל ושלה עיקר דהיא ברשות עצמה ומינה כמי דנערה אינה עושי' שליח כיון שהיא טפילה לאב כן האב א"י לעשות שליח אחר נשואי קטנה כיון דהוא טפל לה כן נראה לי נכון וברור מסברא ישרה, והא"ש דמקשה ממתני' דאיירי ביש לה אב מדקתני סיפא דהאב עושה שליח מה תאמר דלמא אחר נשואין דאי אם אחר נישואין קאי אין האב יכול לעשות שליח בקטנה כדכתיבנ' וע"כ קודם נישואין ומיושב שיטת רש"י וקושי' פ"י על תוספו' דמהכי לא מוכח מידי ועיי'

ואחר הוצעה זו באנו אל מקום ישוב בטח דלק"מ קושי' תוספו' וראשונים כדמקשה מסיפא דע"כ ביש לה אב איירי תקשה לנפשי' אלא מאי נערה עושי' שליח עדיין קשה ביש לה אב איך קטנה מקבלת גיטה. ולמ"ש לק"מ דהוכיח דמתני' ביש לה אב ונערה עושה שליח משום דידה אלימא לידי דאב דשתי ידים זוכות כאחד וכי כן ה"ה האב עושה שליח