כתב סופר אבן העזר קצד

תשובה פ"א שיל"ת פה פ"ב נגהי ליום ו' עש"ק ח' דחנוכה שנת ברכת לפ"ק

בימי חנוכה יציל ה' עמו מכל צרה ויברכם בברכה ובתוכם מע"כ תלמידי בני מחמדי עורך מערכה חרב פיפיות בידו ללחום במלחמתה של תורה הרב המופלג החריף ותיק מלא עתיק מלא וגדוש כש"ת מוה' שמחה בונם סופר נ"י יושב עה"ת והעבודה בע"מ וויען יע"א. בימים אשר מוסיפים והולכים לכבד את ד' באורים האירו והצהירו דבריך לנגדינו ועשית עמנו אות לטובה באותיותך אין טוב אלא תורה כי הוא לנו לאורה ושמתי עיני עליהם והי' לי לשעשועים בימי אורה ושמחה ביומא דחנוכה, וראיתי דברי ריבות בשעריך שנתקשית על דברת רב אלפס בקידושין סוף פרק האיש מקדש דמעתיק איבעי' דרבא מ"ד ע"ב נערה מה שתעשה שליח וכו' כיד אביה דמי' או כחצר אבי' דמי' והרגיש הר"ן הא מסקנת ש"ס דודאי כיד אבי' דמי' והאיבעי' אי אלימא כיד אבי' לשווי' שליח וכו' וכתב כיון דלאמת ליכא נפקותא דמסקינן דאינה עושה שליח וכו' לא דקדק הרי"ף באיבעי' וקיצר והוקשה לך ממ"ש הרי"ף עצמו בגיטין פרק התקבל דמביא האבעי' דרבא דקידושין ושם כתב האיבעי' כמסקנת ש"ס קידושין ובקידושין ששם מקומו קיצר במקום שהי' לו להאריך אלו דבריך, ומ"ש בישובו הוא ע"ד פלפלא חריפתא טבא דמחלי' לשבח אשר ראוי' לאמור במושב זקנים בשערים והנלפע"ד יותר קרוב למרכז האמיתי עפמ"ש רמב"ן במלחמות גיטין ובחידושיו לקדושין ביותר ביאור בישוב הקושי' שהקשו על הרי"ף דמוכח מתוך דבריו בגיטין דס"ל דקטנה א"י לקבל גיטה מן האירוסין כשיש לה אב ומסוגי' ש"ס קידושין שם דס"ד דמתני' דגיטין ביש לה אב איירי וכשהגיע גט לידה מגורשת אלמא דקטנה היא ואביה מקבלין גיטה, והעלה רמב"ן דבר נכון דהך מלתא אם קטנה יכולה לקבל תליא בהא מלתא אם נערה יכולה לעשות שליח באומרו דטעמא דאין נערה עושה שליח דלית לה לה יד בפני עצמה אלא דהיא שליח דאביה דתורה ירדה לסוף דעתו דאב דניחא ליה כיון דאין קפידא בדבר וכיון דמשום שליחות אתי' עלה ממילא קטנה א"א שתקבל גיטה דאין שליחות לקטנה, אבל להך צד דנערה עושי' שליח עכצ"ל דנערה יש לה יד בפני עצמה, מ"ש נערה מ"ש קטנה דהא קטנה יש לה יד כדלית לה אב כנערה, א"כ ביש לה אב מ"ש נערה מ"ש קטנה וא"ש דמתיב ממתני' וס"ד דבאית לה אב איירי אלו דבריו ומה מתקו לחיך, ואמרתי ליישב בדבריו סתירת רש"י בקדושין מיני' ובי' דתחילה כתב נערה המאורסה ה"ה קטנה והא דפליגו בנערה להודיעך כוחו דר"י ועל דאמרו רבנן היא ואביה כ' ודוקא נערה אבל קטנה לא, וכ"כ בגיטין במתני' ותוספו' כתב דרש"י חזר בו והגי' נערה וה"ה קטנה, והנה לפנינו בקדושין שניהם ונראה דחזר ממה שכ' תחילה דה"ה קטנה, ונ"ל עפ"י דברי רמב"ן דס"ל לרש"י לפי האיבעי' דרבא להך צד דנערה עושה שליח ומתיב ממתני' דגיטין וס"ל דביש לה אב איירי מוכח ממתני' דקטנה מקבלת גיטה ולמסקנא דאין נערה עושה שליח ה"ה דקטנה אינה מקבלת גיטה ומתני' בלית לה אב והי' קשה לרש"י על איבעי' רבא אי עושה שליח וה"ה קטנה דמקבלת גיטה הא מדפליגו בנערה ש"מ קטנה אינה מקבלת ויותר קשה על ר"נ דאמר מסברא דיליה אין נערה עושה שליח ונדחק לפרש מתני' בחסורי מחסרא ולא מביא ראי' לדינו וסברתו מדפליגו בנערה ש"מ דלית לה לנערה יד בפ"ע אלא דהיא שליח דאב דאל"ה גם קטנה תקבל גיטה משו"ה כתב רש"י בתחלת מתני' דתקנו נערה דאין הוכחה דנערה דוקא די"ל ה"ה קטנה ונקיט נערה להודיעך כוחו דר"י כן נ"ל וא"ש ס"ד דרבא ומסקנת ר"נ דלא מביא ראי' מדיוקא דמתני' גיטין די"ל ה"ה קטנה, ואח"כ כתב רש"י היא ואבי' דוקא משום דלמסקנא כן הוא דאין נערה עושה שליח משום דשליח דאב היא ואין שליח עושה שליח הה"נ דקטנה דליתא בשליחות דאינה מקבלת גיטה וכן כ' רש"י בגיטין דוקא נערה דלמסקנא כן הוא וא"ש וע"ד מרווח יותר יש לומר דנ"ל הא מלתא אי נערה עושה שליח תלי' בפלוגתת דר"י ור"ל לענין קידושין לפמ"ש רמב"ן דטעמא דר"נ דאינה עושה שליח הוא משום שאין לה יד בפ"ע רק התורה ירדה לסוף דעתו דאב דניחא ליה שתהי' במקומו כיון דליכא קפידא כ"ז יש לומר לר"י דס"ל דוקא בגירושין פליגו אבל לר"ל דס"ל לרבנן דגם בקדושין דליתא בע"כ ומפקעת עצמה דמסתמא לא ניחא ליה לאב עכצ"ל דס"ל לרבנן דיש לנערה יד בפני עצמה ועושית שליח כנ"ל, ומצאתי סיוע לדברינו בירושלמי בתר דמביא פלוגת' דר"י ור"ל אמר ע"ד דר"י אין נערה עושי' שליח על דעתי' דר"ל עושי' שליח, ואין לו מובן לכאורה איך תלה זה בזה והמפרש נדחק, ולמ"ש א"ש ומובן היטב ועיי', ומיושב בזה קושי' ראשונים והרגיש בה המרש"א לקמן דמקשה על ר"ל הא בה ובשלוחה לא דילמא הדיוק הא נערה בה אבל בשלוחה לא דאין נערה עושי' שליח ולדברינו לק"מ דהא מקשה על ר"ל ולר"ל עושי' שליח כיון דע"כ ס"ל דיש לה יד בפ"ע, ועיי' הפלאה קצת ולא נחית למ"ש גם לא ראה ולא ידע מירושלמי והדברים כנים ונכונים

והא"ש דכתב רש"י תחלה דה"ה קטנה ונקט נערה להודיעך כוחו דר"י היינו דאפשר לפרש מתני' כן דנערה לאו דוקא והוצרך לזה כדי שלא תקשה על ר"ל לדידי' נערה עושה שליח וה"ה קטנה מקבלת גיטה וקשה למה נקט נערה ולהכי כ' רש"י דממתני' עצמו לא קשה דיש מקום לומר ה"ה קטנה ואח"כ כתב רש"י ואביה דוקא נערה כיון דקיי"ל כר"י דוקא נערה ולא קטנה ועיי'

והנה מ"ש רש"י להודיעך כוחו דר"י הקשו הראשונים הא כוחא דהיתירא דרבנן עדיף בכ"מ, ונ"ל לשיטת תוספו' ודעימי' דס"ל דכל שאינה יכולה לשמור את גיטה היינו היא אבל אביה מקבל ופשטא דמתני' דקאי ביש לה אב כברישא ש"מ כשיודע' לשמור גיטה היא בעצמה מקבלת גיטה הגם שיש לה אב והרי כוחא דהתירא דרבנן מוכח מסיפא, אבל לשיטת רש"י דאפי' אב אין יכול לקבל גיטה לא מוכח מסיפא כוחא דהתירא דרבנן, ונ"ל עפמ"ש פ"י בקידושין דרש"י לשיטתו הכריח שיטתו דס"ל דקטנה אינה יכולה לקבל גיטה וסיפא ארישא קאי ובחיי האב מוכח דגם האב אין יכול לקבל גיטה כשאינה יכולה לשמור גיטה בעצמה עיי' בו ואומר לפ"ז כד כתב רש"י דה"ה קטנה כ' שפיר דכוחא דר"י אתי לאשמעינן וכוחא דהיתרא דרבנן נשמע מסיפא די"ל דוקא היא הקטנה אינה מקבלת גיטה והאב מקבל דאין הכרח לומר דה"ה האב וסמכה רישא אסיפא דנשמע מסיפא דקטנה היודעת לשמור מקבלה את גיטה בחיי האב והא דכ' רש"י בקידושין ובגיטין דה"ה האב אין יכול היינו למסקנ' דקיי"ל כר"י וכר"נ דאין נערה עושה שליח והה"נ קטנה אינה מקבלת גיטה צ"ל בסיפ' דאפילו אב אינו מקבל גיטה, אבל לר"ל וס"ד דרבא דמשום דדהו כ' רש"י די"ל נערה לאו דוקא כמ"ש דס"ל דאב מקבל גיטה לעולם ורישא קמ"ל כוחו דר"י ומסיפא נשמע כוחא דהיתרא דרבנן וא"ש ועיי'

ויש לישב בדברינו קושי' תוספו' על שיטת רש"י מירושלמי דאמר בחד איכא בינייהו דאב מקבל ולמ"ש יש לומר דהך איכא בינייהו הוא לר"ל דס"ל ע"כ דאב מקבל גיטה הגם דמביאים ראשונים ראיי' מסתם ירושלמי דס"ל דקטנה אינה מקבלת גיטה משום דסתם ירושלמי ר"י היא אבל לר"ל כמו דעושה נערה שליח כמ"ש בירושלמי כן הה"נ קטנה מקבלת גיטה וע"כ דס"ל לר"ל דכוחא דהתירא דרבנן מסיפא נשמע ואב מקבל גיטה בסיפ' כמ"ש והך איכא בינייהו אמר ירושלמי לר"ל די"ל דהנהו דפליגו בטעמ' ס"ל כר"ל וא"ש והבן

ומובן עוד הא דמביא בקדושין סיפא דמתני' שאין לו שייכות לסוגי' ש"ס ומה דעסיק שם, ולמ"ש הוצרך להביא הסיפ' כדי דלא תקשו על ר"ל ור"נ והבן. וכשאני לעצמי הי' נראה לי להוסיף על מ"ש רש"י ותוספו' דנקט נערה משום כוחא דר"י דיש עוד בה טעם דנקיט בנערה להודיעני מה שהבי' ר"י לחלוק על רבנן די"ל דמשום גירושין היה ר"י מודה הגם דס"ל אין ב' ידים זוכות כאחת מ"מ אפשר היא ואביה דיד יתירה רבה לה רחמנ' והיא טפל לאב ולא כידו אלא דס"ל דהה"נ צ"ל דנערה מקבלת קידושין דאתקיש הוי' ליציאה בכל מילי וא"א להפרידם וצ"ל דיש לה יד לעצמה כמו אביה מדמהני בקדושין וזה לא נראה לר"י מסברא שיה' ב' ידים זוכות כאחת משו"ה ס"ל דגם בגירושין אביה ולא היא דלא רבי לה תורה יד כלל במקום אביה ואפילו טפילה אינה וכי כן לולי דדבר זה שייך בנערה כמו בקטנה משום קטנה היה מודה לרבנן דבין היא בין אביה והיא טפילה לאב דהא בקטנה לא שייך א"כ בקדושין נמי דהא לית לה יד כלל לקדושין אפילו נשואה ויתומה ולא שייך בזה איתקיש הוי' כמ"ש תוספו' לקמן צווח ר"ל ואם לא הי' שייך דהיא ואביה בנערה דאם בנערה לא הי' אביה מקבל גיטה כלל משום שהיא גדולה וכמ"ש הרז"ה ור"ן גיטין דקמ"ל רבות' בנערה שהאב מקבל גיטה, וכן נראה לי מדאמרו רבנן בין היא בין אביה משמע דזו אף זו קאמר ואם באמת בנערה לא היה האב מקבל גיטה ולא היה שייך הך דינא דבין היא בין אביה רק בקטנה ר"י מודה די"ל דידה טפילה לאב'