כתב סופר אבן העזר קצב

שנכתב בפסול ותלי' אם מוקדם אם נשאת תצא אם לא ועיין סי' קכ"ז בב"י וב"ש שם, וכן הוא כשכתב הזמן שלא לשמה או במחובר כנ"ל ועיין

והנה בסווי' הזמן מבואר אפי' לא כ' רק שבוע סגי ושיטת רש"י אפי' לכתחלה א"צ לכתוב יותר ועיין ב"י סי' קכ"ז די"ל גם הרמב"ם הכי ס"ל ועיין ב"ש ס"ק י"ב, ונ"ל פשוט דאם כתבו יום וחודש שלא לשמה דכשר כיון דאין בו צורך כלל בודאי לא עדיף מתופס, ואפי' דלמשמעות הרמב"ם דלכתחלה יכתוב יום וחודש יכתוב לכתחלה לשמה, ואם כתב יום וחודש כשר דאין לדמותו כלל למוקדם כמובן כנ"ל. ובנדון שלנו אם אחר שכתב יום וחודש קודם שכתב מנין השנים אמר שכותב לשמה וגמרו לשמה נראה דמשום לשמה דזמן ליכא חשש כלל. אבל יש למפסל משום תופס שכתב שלא לשמה דפליגו ראשונים ואיכא בזה ג' שיטות

ב' הנה בש"ס פ' כל הגט כ"ו ע"ב אמר רב הלכה כר"א וקרו עלה טובינא דחכימי. ויש בזה ג' שיטות א' שיטת הרמב"ם פ"ג הלכה זיי"ן לפי הגרסא שלפנינו והיא. העיקר משום תקנת סופרים התירו לכתוב לכתחלה, וכתב הר"ן דס"ל דת"ק ר"א הוא והלכה כת"ק והוכיח כן מאמר ר"י אמר שמואל לעיל בהכל כשרים לכתוב והוא ששייר מקום התורף מוכח דס"ל הלכה כת"ק דלא כרב ופסק כשמואל. ונ"ל להוסיף לשמואל דתרי תנאי אליבא דר"א כיון דלר"א בסיפא אינו רק גזירה בעלמא וכיון דפליגו תנאי אליבא דר"א פסק שמואל כת"ק אליבא דר"א להקל, ורב דאמר הלכה כר"א ס"ל כמ"ד ת"ק ר"מ הוא וכיון דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין פסק כר"א וכן יש לדייק מדאמר רב הלכה כר"א ואי ס"ל רישא נמי ר"א ותרי תנאי אליבא דר"א הו"ל לפרש אי כת"ק אליבא דר"א או כתנא דסיפא אליבא דר"א נראה דרב ס"ל ת"ק ר"מ הוא לכן אמר סתם הלכה כר"א וכיון דס"ל דת"ק ר"מ פסק כר"א כיון דקיי"ל כוותי' להחמיר תופס אטו תורף, ושמואל דס"ל ת"ק ג"כ ר"א פסק להקל כוותי' בגיטין כנ"ל. וא"ש נמי דמקשה "ס בפשיטות ואפי' בשטרות דלמא ס"ל הלכה כת"ק וס"ל ר"א הוא, ולמ"ש א"ש מדאמר הלכה כר"א סתם ש"מ דס"ל רישא ר"מ הוא

אלא דעיקר הראי' דמביא הר"ן דנפקא לרמב' מהא דשמואל דאמר ובלבד ששייר מקום התורף בשם הרמב"ם צ"ע הא הרמב"ם מפרש הא דשמואל בעע"ג דוקא כשר לכתחלה וס"ל דבחשו"ק ליכא משום תקנת סופרים עכ"פ ראי' מדשמואל דס"ל דהלכה כת"ק. ושוב מצאתי בבני אהובה שהרגיש בזה ומיישב בדוחק, ועיין רשב"א כ"ג ע"א שכ' מדאמר שמואל כ"י ובלבד ששייר מקום הרי א"מ ות"ק ר"א, ישקלו וטרו לפרש מפני התקנה לר"א ש"מ דנקטי' דת"ק ר"א והלכתא כת"ק אליבא דר"מ, ולדידי נראה להוסיף מדשקלו וטרו בת"ק אליבא דר"א נראה דס"ל ר"א הוא וכין דאינו רק גזירת תופס אטו תורף נקטי' לקולא כת"ק אליבא דר"א דלא כרב דס"ל ת"ק ר"מ הוא וליכא פלוגתא בהך גזירה תופס אטו תורף בגט לכן פסק לחומרא משא"כ לדידן דאיכא פלוגתא אליבא דר"א נקטי' להקל כת"ק אליבא דר"א כנ"ל

והנה בבני אהובה הקשה כיון דפסק הרמב"ם כת"ק דר"א הנ"ל למפסק בשטרות ג"כ כת"ק דגזרי' תורף דשטרות אטו תורף דגיטין ולא נמצא לרמב"ם בשום מקום דכ' דבשטרות לא יכתב תורף וכן הקשה בתומים סי' מ"ח וכ' כיון דאינו אלא משום גזירה אזיל בשנים להקל בגט ובשטרות והי' נעלם ממנו במח"כ שכ"כ רשב"א לעיל כ"ג ע"א מאן דס"ל הלכה כת"ק מ"מ בשטרות ג"כ מקיל מהאי טעמא

אלא הגם שכתבו הרשב"א יש לפקפק טובא למנקט קולא מב' צדדים דמבואר במשנה א' דגזרי' שטרות אטו גיטין או דגזרי' תופס אטו תורף בגט, ונ"ל להסביר הפלוגתא שבין התנאים אליבא דר"א, דסגי בא' מב' גזירות או לגזור תורף בשטרות, ויהי' הסופר רגיל מכל מ"ש שטרי הלואה ומכר שלא להניח התורף תו ליכא למגזר בגט תופס אטו תורף כיון דרגיל ולמוד הוא שלא לכתוב בשום שטר רק התופס ואי גזרי' בגט תופס אטו תורף תו ליכא למיחש ולאסור תורף בשטרות אטו תורף בגט כיון שלמוד הוא דבגט אינו כותב כלל לא תופס ולא תורף עד שישמע מפי הבעל וליכא למגזר אם יכתוב תורף דשטרות שיכתוב ג"כ של גט, כיון דבגט למוד ויודע שאין לכתוב כלל, ות"ק אליבא דר"א ס"ל מפני תקנת סופר לא רצו לגזור בגט תופס אטו תורף בחרו יותר לגזור תורף דשטרות אטו דגיטין וליכא תק"ס בשיניחו בכ"מ מקום התורף דאינו אלא איזהו תיבות שם המלוה ולוה וכו', ולא הפסידו בתקנה זו בשאר שטרות והרויחו דיכולים לכתוב גם בגט כל התופס ואידך תנא דסיפא ס"ל אליבא דר"א דלא חייש לתק"ס וניחא לי' יותר למגזר תופס אטו תורף בגט מלמגזר שארי כל שטרות אטו גט כנ"ל, והא"ש בזה שיטות שהיא שיטות רוב כל ראשונים דר"א לא גזר בשארי שטרות ואפי' תורף מותר, והקשה פ"י א"כ יפלגו בסברות הפוכות עיי"ש. ולמ"ש א"ש דליכא סברות הפוכות אלא דפליגו אי חיישי' לתקנת סופרים או לא

היוצא לנו לומר דל"ח כלל לא בשטרות בתורף ולא בגט תופס אטו תורף למנקט הקולא בשני ראשים אי אפשר, מנ"ל לומר דלא גזרי' כלל בין לת"ק אליבא דר"א בין לר"א דסיפא חדא גזירה מיהא בעי וצ"ע השמטת הרמב"ם הא דאין כותבי' תורף בשטרות כיון דפסק כת"ק דר"א ובתומים הקשה עוד על המחבר דפסק דכותבים תורף ולא חש לשיטת הרמב"ם לדידי' דפסק כת"ק אין כותבין תופס וצ"ע כל זה

ואחר העיון שיירתי דרך לעצמי בישוב הא דפסק הרמב"ם דכותבי' תופס בגט ולא גזרי' תופס אטו תורף וממילא נתיישב הא דפסק לקולא בתורף דשטרות. הנה תוס' כ' דר"א מכשיר בשטרות אפי' בתורף והקשה לנפשי' מנ"ל לש"ס לפרש דר"א דגזר בגט תופס אטו תורף דלמא הא דאמר חוץ מגיטי נשים היינו בתורף דל"ב לשמה, ומ"ש תוס' משום דאמר דכתיב לה וכו' היא דוחק דהרי ש"ס הקשה איפכא והא לה בתורף כתיב ונדחק והוסיף, והפשיט דעל תורף קאי, והפנ"י משו"ה הוכיח כשיטת רש"י דר"א מתיר בשטרות רק תופס וע"כ חוץ מג"נ היינו תופס. אלא דעדיין קשה מנ"ל לש"ס בפשיטות דר"א מכשיר בשטרות רק התופס דלמא מכשיר גם תורף ופוסל בג"נ בתורף וכן משמע שטיחות וסידור מתני' כמ"ש תוס', ונ"ל דס"ל לסתמא דש"ס תחלה בודאי כתיבת תורף ליכא למאן דמתיר בשטרות דמיחזא כשיקרא ממש כיון שכותב התורף שם המלוה והלוה ומעות, לכן ס"ל בפשיטות דר"א מכשיר בשטרות בתופס ובג"נ פוסל תופס אטו תורף. דבתופס לא שייך כ"כ משום מחזי כשקרא כמ"ש תוס' ועיין ש"ך חו"מ סי' מ"ו די"ל גם בתופס שייך מיחזא כשקרא וכ"כ פ"י בסוגי', מ"מ בודאי אין דומה מחזי כשקרא דתופס למחזא כשקר' דתורף, והא ס"ל לש"ס בפשיטות דלא יחלוק אדם דבתורף מחזי כשקרא וע"כ ר"א מכשיר בתופס לחוד, והא דמקשה לקמן על רב מר"פ ומדמה תופס לאשרתא, זה צ"ב לשיטת רש"י ועפמ"ש הש"ך דס"ל דגם בתופס שייך מחזי כשקר עדיין קשה מנ"ל לש"ס להקשות מדר"פ דלמא למחזי כשקרא קצת כבתופס לא חייש, ונ"ל עפמ"ש תוס' דלכן נקיט ר"פ אשרת' ולא שטרות דרבותא קמ"ל הגם שעומדים העדים לפנינו ואנו יודעים שיקיימו מ"מ גם למחזי לשקר' כזה חיישי', והא"ש דמקשה כיון דנקיט אשרתא משום דהוא דלא מחזי כשקרא כ"כ ודימה ש"ס מחזי כשקר' דתופס דומה לאשרת' ואפשר קרוב יותר למחזי כשקר' ומקשה שפיר כנ"ל להוסיף על תי' הש"ך שיטת רש"י, והא"ש דברינו דס"ל לש"ס לחלק בין מחזי כשקר' דתורף דפשיט' דחיישי' אבל בתופס ל"ח, ועל רב הקשה שפיר מדר"פ דס"ל אפי' למחזי כשקר' רחוק ביותר חייש. ומסיק וליתא מדר"נ ומהא דשטר שנמחל שעבודו מזה מוכח דלא חיישי' למחז' כשקר' כלל ודמה לו מחזי כשקר' דתורף דבגט ושטר הרי כתוב תורף ג"כ וכן צ"ל לתוס' דס"ל בתורף דוקא חיישי' למחזי כשקר' דשמת' מפורש צ"ל הא דאמר דלית' בגט שנמצ' באשפה ומשט"ח שנמחל וכו' דזה ג"כ ככותב תורף וכיון דמסקי' דלא חיישי' כלל למחזי כשקר' אפי' בתורף הדר י"ל דר"א מכשיר בשטרות אפי' תורף חוץ מג"נ היינו תורף אבל תופס אטו תורף לא גזר ומנ"ל לומר דר"א גזר תופס אטו תורף ול"ח לתקנת סופרים ופליג מהיפוך להיפוך עם תק"ח ועוד מדאמר ר"א דכתיב וכתב לה משמע אתורף קאי כקושי' ש"ס ונדחק וצריך להוסיף תיב' משום דכתיב וכ' לה וכל זה בס"ד דס"ל דבתורף בודאי מחזי כשקר' ולאמת מפרשי' דר"א כפשוטו חוץ מג"נ תורף לא דכתיב וכ' לה לשמה. והא דאמר רב הלכה כר"א דסיפא בין בגיטין בין בשטרות להקל בתרתי בשטרות אפי' תורף ובגט תופס

ויש להקשות איך אפשר לומר דר"א אמר חוץ מג"נ תורף פסול מדלא אמר חוץ מג"נ וש"ע כ' תוס' דבש"ע לא גזר ואי בתורף קאי הא בשחרור דבעי לשמה כמו בגט וכ"כ פ"י דמזה ראי' דחוץ מג"נ היינו תופס וקשי' לדידן, והנה דיוק זה קשה לרשב"א דס"ל תוספת' דאמר ר"א חוץ מג"כ וש"ע ולמה שביק במתני' ש"ע. וי"ל אי ת"ק ר"א א"ש די"ל דת"ק ג"כ ס"ל דבשחרור גזרי' תופס אטו תורף דמשום תקנה ליכא אי משום תקנה משום תקנת סופרים שחרורי עבדים דלא שכיח דמשחרר עובר בעשה ליכא תח"ס גם י"ל דבשחרור איכא