כתב סופר אבן העזר קצא

דלא בעי עדות שאתה יוכל להזימה עיי"ש. ובזה נתיישב לנו מה שהקשה מהר"מ שי"ף בסוגי' דשמא יחפה דמקשה ש"ס והא תנן ג' גיטין פסולי' ואם נשאת וכו' משמע דאם הי' היולד פסול לא הי' קשה מה אהני הא אינו פסול רק מדרבנן ועדיין יוכל לחפות עיי"ש, ולמ"ש י"ל דלולי דקתני במתני' דאם נשאת הולד כשר הי' מקום לומר מאחר שהוצרכו לתקן זמן משום שמא יחפה העמידו על ד"ת דבעי זמן מה"ת ממילא לא יוכל לחפות ולכן מקשה מדקתני אם נשאת הולד כשר, ש"מ דליכא פסול, גם אחר התקנה רק מדרבנן וא"ש

וי"ל לפ"ז משו"ה בעי לכתוב הזמן לשמה כיון דמה"ת מעיקר הגט הוא ובודאי בעי לשמה וגם אחר שאמרו דא"צ דו"ח ול"ב עדות שיוכל להזימו, מ"מ אחר שתיקנו לכתוב זמן משום גזירה דדהו צריך לכותבו לשמה כדי לצאת ידי דאורייתא דזמן מעיקר הכשר הגט הוא, ובדיעבד הכשו' נגד ד"ת כי יש כח בידם משום אפקעינהו ועיין

ועיין פ"י שכ' דלר"א דע"מ כרתי ליכא משום עדות שא"א יוכל להזימו, לפ"ז לפי דקיי"ל כר"א לא בעי זמן לשמה חוץ לרי"ף ורמב"ם דס"ל אף ע"מ כרתי כה"ג איכא לר"א ג"כ משום עדות שאא"י להזימו בעי זמן לשמה. וי"ל גם בדאיכא ע"מ צריך לשמה כדי שלא לחלק בין איכא לליכא ע"מ ועיי' תומים שם שכ' לר"א באיכא ע"ח וע"מ יש לפסול משום עדות שאא"י להזימו דהוי חתימת עדים כמזויף מתוכו עיי"ש, א"כ לעולם בעי הזמן לשמה מטעמא דכתיבנא ועיין

אלא אם כי מסתברא טעמא דבעי זמן לשמה כמ"ש, אבל יש לנו ראי' דל"ב לשמה והוא מסוגי' ש"ס פ' כל הגט כ"ו קפסיק ותנא ל"ש מן האירוסין וכו' וכ' תוס' שם הא דלא דייק לעיל י"ז משום דהכי נמי לא דייק אלא משום דכבר אשמעי' מוקדם פסול ממילא ידעי' דצריך להניח מקום הזמן ונראה דתוס' ס"ל דקושי' ש"ס על ר"ל אינה למה בעי זמן די"ל משום לא פלוג והקושי' רק למה מוקדם פסול וכ"כ דאלת"ה לא א"ש דמתרץ משום גיטה קודם לבנה, ונ"ל הא דלא מקשה ד' י"ז קפסיק ותנא משום דמתני' סתמא קתני כמו שהקשה ר"פ לולב הגזול קפסיק ותני ל"ש יוט"ר ל"ש יוט"ש, וכן בדוכתא טובא, נ"ל בודאי אי הי' קתני במתני' דלעיל צריך לכתוב זמן הי' שייך להקשות קפסיק ותנא דמשמע כל גט צריך זמן בין נשואה בין ארוסה וכה"ג הקשה ר"פ לולב הגזול דקתני לולב הגזול וכו' פסול והא מצות לולב שייך ביוט"ר ושני משמע דגזול פסול ביוט"ר ושני מדלא מחלקו אבל במתני' דלעיל לא קתני דבעי זמן אלא נכתב ביום ונחתם בלילה וקמ"ל דמוקדם פסול ור"ש מכשיר ל"ק קפסיק ותני בין ארוסה ויו"ט בעי זמן, דבאמת ל"ב זמן ומתני' קאי היכא דבעי זמן והוא בגט נשואה מוקדם פסול ור"ש מכשיר ולכן מקשה הכא קפסיק ותנא דמוכח דרצה להשמיענו בארוסה כמ"ש תוס'. אלא דקשה לי טובא מאחר דמוכח ממתני' דכל הגט דבארוסה ג"כ בעי זמן משום לא פליג ומוקדם פסול משום גיטה הקודם לבנה. ומתני' דלעיל כ' חי' הר"ן ל"ק מ"ט דר"ש דמכשיר דאיירי בלא נתיחדה דליכא חשש זה. א"כ קשה כיון דארוסה בעי זמן ממילא מתני' דנכתב ביום מדפסיק ותנא מוכח דגם בארוסה מוקדם פסול דהא גט ארוסה בכלל הוי' דבעי זמן וקשה לר"ל מ"ט דמשום פירי ליכא ומשום גיטה קודם לבנה ג"כ ליכא דהא איירי דלא נתיחד וצל"ע וי"ל

והנה הפ"י הקשה על תוס' ורש"י דקושי' ש"ס משום דמוקדם פסול. אבל דבעי זמן ל"ק משום לא פלוג מנ"ל דצריך שיניח היא משום מוקדם אפי' מגרש בו ביום צריך להניח משום לשמה הגם דאין צורך לזמן בארוסה רק משום לא פלוג י"ל דצריך להניחו משום גזירה אטו גט נשואה דבעי הזמן לשמו דגזרי' לת"ק תורף דשטרות אטו תורף דגט ולא מצא מענה לקושיתו על פי' רש"י ותוס'. ויש להוכיח מזה דס"ל דזמן בנשוא' לא בעי לשמה כיון דאינו משום הכשר הגט רק משום חשש דעלמא משום פירות או שמה יחפה כמו שכתבנו תחלת דברינו

אלא הך מלתא דמספקא לן אי זמן בעי לשמה מפורש הוא ברש"י ר"פ המביא תנינ' ד"ה שיטה א' כ' שמו ושמ' וזמן הרי מפורש כ' דזמן בעי לשמה, וכ"כ רשב"א שם מדנפשי' ובפ"ק ה' ע"ב מביא כן משמי' דרש"י והר"ן מעתיק ר"פ המביא תנינ' לשון רש"י, ועיין ר"ן פ"ק ה' ע"ב שכתב שם איש ואשה והרי את מותרת ושביק זמן משמע דס"ל לעצמו דזמן ל"ב לשמה, ואינו מוכרח דהא כ' שם דצריך שיעמוד בדבר שצריך לשמה מדאורייתא ולכן לא קחשיב זמן דהוא בעצמו דרבנן, וקשה לכולהו מסוגי' כ"ו ע"ב. אלא דבאמת קושי' פ"י בקל יש לדחות מ"ש דבגט ארוסה הגם דאין בו צורך הו"ל למגזר דבעי לשמה משום תורף כמו דגזר ת"ק תורף אטו תורף דשטרות דגט דרחיק יותר, י"ל שאני תופס אטו תורף דגט שפסולו מדאורייתא, אבל זמן דבארוסה דגם בנשואה רק דרבנן הוא דעיקרו דרבנן כולי האי לא גזר ת"ק ופשוט

אבל אי קשי' הא קשי' מה שהקשה פ"י עוד שם, מנ"ל דמתני' בארוסה ג"כ וי"ל מתני' קמ"ל בנשואה דצריך להניח אפי' רוצה לגרש בו ביום משום דבעי שיכתוב הזמן לשמה, וקושי' זו עצומה לפי דס"ל לרש"י ור"ן דזמן בעי לשמה. ונ"ל דמפרשי' קושי' הש"ס כמ"ש חי' הר"ן דהוכחת ש"ס דמתני' גם בארוסה קאי דאל"ה הול"ל ובארוסה ל"צ להניח רק שמו ושמה ש"מ דגם בארוסה צריך להניח ולק"מ קושי' פ"י דאין לומר מתני' בנשואה וקמ"ל משום לשמה צריך שיניח ובארוסה באמת א"צ להניח הו"ל להודיענו בארוסה א"צ להניח הזמן והפ"י כ' כן מדנפשי' לולי פי' התוס' וכבר קדמו החי' ר"ן, וא"ש שיטת רש"י רשב"א ור"ן די"ל דמפרשי' קושי' ש"ס כמ"ש הר"ן. אלא הא תוס' פי' קושי' ש"ס דאי בנשואה הרי ידענו דמוקדם פסול וקשי' דלמא בנשואה וקמ"ל דמשום לשמה פסול ש"מ דזמן לא בעי לשמה, וחולק בזה על רש"י רשב"א ור"ן, ודבר זה אי זמן בעי לשמה פלוגתת ראשונים היא

ואחר העיון יותר נ"ל דגם תוס' דס"ל דזמן בעי לשמה וב' קושי' פ"י לק"מ, ודאי לפי דס"ל לשמואל דת"ק ר"א ותרי תנאי אליבא דר"א י"ל דצריך להניח זמן בגט ארוסה משום גזירה דנשואה או י"ל מתני' בנשואה וקמ"ל דצריך להניח משום לשמה אבל למאן דמוקי תנא קמא כר"מ ליכא שום טעם שצריך שיניח מקום הזמן רק משום פסול מוקדם דהא משום קטטה לא שייך רק בשמו ושמה, ומקשה ש"ס שפיר לר"ל דאמר משום פירי והוא מוקי מתני' דמחובר כר"מ דחותמו שנינו וכ"ש דמוקי מתני' דהכל כשרים כר"מ וקו"ח מתני' דכל הגט דהא לשמואל עביד ש"ס כ"ו ע"א צריכותא דאפי' מתני' דהכל כשרים ומתני' דכל הגט כר"א אתי' ור"ל דמוקי מתני' דמחובר כר"מ כ"ש מתני' דכל הגט מקשה שפיר לשיטתו מ"ט דזמן בארוסה ומתני' ע"כ בארוסה קמ"ל דמשום לשמה ליכא לר"מ, והא דקאמר בשלמא למ"ד משום שמא יחפה משום דלר"י פליגו אי מוקי מתני' דהכל כשרים כר"מ וכ"ש מתני' דכל הגט כר"מ כמ"ש תוס' כ"ו ע"א ד"ה אבל בסופו ולכן לר"י ג"כ ליכא למימר בטעמא דצריך שיניח הזמן רק משום מוקדם וא"ש, ומיושב קושי' פ"י תרתי. ונתיישב שב לנו מה שנתקשה רשב"א ר"ן ע"א מה דוחקי' לשמואל למיקמי ת"ק כר"א ולומר תרי תנאי אליבא דר"א ולא מוקי כר"מ, ונדחק מלבד הדוחק צריך טעם למאן דמוקי כר"מ. ולדברינו י"ל שמואל ס"ל כר"ל משום פירי וקשה לי' מתני' ולא ניחא לומר משום גיטה קודם לבנה הגם דחיישי' בודאי מ"מ לא ניחא לי לומר דמשו"ה צריך שיניח הזמן שמא לא יתן רק אחר נשואי' שאנו יודעי' מזה הוכיח שמואל דה"ק ר"א וצריך להניח משום זמן לשמה, ומאן דמוקי ת"ק כר"מ ס"ל משום שמא יחפה, וי"ל שפיר ר"מ הוא וא"ש עיין

המורם מדברינו כי רש"י רשב"א ור"ן וגם תוס' אפשר דס"ל כוותי' צריך שיכתוב הזמן לשמה, וכן נראה לי מלשון הרמב"ם פ"ח מגירושין הלכה ז' וז"ל מפני תקנות סופרים התירו וכו', ויניח מקום איש ואשה וזמן והרי א"מ כדי שיכתבם לשם איש המגרש ואשה המתגרשת וכו' מדכ' על כולם כדי שיכתבם לשם וכו' ש"מ דס"ל דהנחת הזמן ג"כ משום לשמה הוא ואפי' למסור ביום הכתיבה. וכן מבואר בטור סי' קכ"ג שכתב וצריך שיניח מקום איש ואשה מקום וזמן והא"מ הרי מבואר דס"ל דזמן בעי לשמה אפי' אחרים עע"ג ל"מ בזמן, ועיין ב"י שם שכ' דצ"ע כיון דזמן מדרבנן יהי' דינו כתופס' וצ"ע, ואפשר דאלמוהו כאלו הי' של תורה, כדאשכחן במוקדם לדעת הרא"ש וכמ"ש בסי' קכ"ז ועיי' ב"ש שהעתיקו ועיי' ב"י סי' קכ"ד אם כ' הזמן במחובר

והנה מ"ש דאלמוהו כדאורייתא כמ"ש הרא"ש במוקיים דזמן ובב"י סי' קכ"ז תמה על הרא"ש, ובש"ע לא העתיק תשובת הרא"ש הנ"ל ורמ"א כ' דמדאורייתא לא בטל וא"כ ה"ה לענין כתבו במחובר ושלא לשמה כיון שעיקר הזמן מדרבנן אין הגט בטל רק מדרבנן, והב"ח בסי' קכ"ד כ' דזמן כיון שאינו רק מדרבנן כשכתבו במחובר פסול מדרבנן ועכ"פ מבואר מן הטור סי' קכ"ג והמחבר שם דזמן בעי לשמה, ואם לא כתב לשמה פסול דהא כ' צריך שיניח שמו ושמה וזמן נראה כמו שמה ושמו פסול אם לא שייר כן אם לא שיירו זמן. אלא בזה בטל מדאורייתא וזמן שעצמו דרבנן פסול מדרבנן, ולמ"ש ב"י שדומה למוקדם כיון