כתב סופר אבן העזר קצ

במכחישה. ב' להתירה לכתחלה חושש הרמ"א לדעת י"א דוקא אם נשאת ל"ת וכתבנו דוקא אם נשאת ל"ת אבל נתקדשה תצא ודוקא כשהבעל מכחישה אבל כשמודה אחר שהיא התחילה נאמנת אפי' לכתחלה. ג' אמרה תחלה שלא בפניו ואח"כ אמרה בפניו נאמנת כמו אם אמרה מידי בפניו דכן דעת רא"ש ורשב"א וטור וריב"ש יחידאי הוא, גם הריב"ש מודה היכא דלא צריכי' אנו לסמוך על חזקה זו נגד חזק' א"א אבל היכא דהבעל מודה ע"י הודאתו אתרע חזק' א"א גם הריב"ש מודה דאם אמרה אח"כ בפניו דסמכי' על דברי' במקום ספק א"א, ד' כל שנשאת שלא בפניו או קבלה קדושין ואח"כ אמרה בפניו א"נ אפי' להחמיר לפי דעת רא"ש וטור וכן קבע המחבר להלכה, ולרשב"א נאמנת ואפשר דוקא אם נשא' ל"ת ולכתחלה לא, ה' בזה"ז א"נ רק להחמי' ולא להקל ואפי' בדיעבד תצא ואפי' אמתלא ואומדנא ל"מ, אבל כשאין הבעל מכחיש יש לסמוך להקל גם בזה"ז כ"ש היכא דליכא עדי' שהיא א"א רק הוחזקה ע"י שהחזיקו עצמם דיש להקל אפי' לכתחלה כנלפענ"ד

עוד עלה במחשבה לפני בזה"ז דנוהגי' דהרב מטמי' קרעי הגט אחר גירושי' יש להאמינה יותר ואפרש שיחתי, הנה הב"ש ס"ק ד' בשם ס' בית הלל דעכשיו לפי מנהגינו שהרב מטמי' הגט שוב אינה נאמנת דאפשר לברר ע"כ, וספר בית הלל אינו נמצא באמתחת ספרי' שלי, ונראה כוונתו דאינה נאמנת להקל כיון שאפשר לברר וכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ועיין מג"א סי' ח' דוקא היכא דאיכא חזקת איסור מנגד צריך לברר, ה"נ איכא חזקת א"א וחזק' אינה מעיזה אלימא מחזקת א"א וצריך לברר. ולפמ"ש היכא דבעל מודה אתרע חזק' א"א וליכא אלא ספק דאורייתא לכל היותר לפי שיטת מג"א אין צריך לברר דחזקה להתיר במקום ספק איסור א"צ לברר, אלא דהמג"א סתר עצמו ממ"ש סי' רל"ז ועיין נב"י תנינא חאו"ח סי' א' ועיי' מחצית השקל דבחזקה לחוד צריך לברר רק ברוב א"צ לברר וכ"כ אבא מאוה"ג זצ"ל בגליון ש"ע וא"כ כאן צריך לברר אפי' בהוא מודה היכא דאפשר לברר בלי טורח והוצאה מרובה

ונ"ל דנצמח ממנהגינו קולא אם בשעה שאמרה גרשתני הי' אפשר לברר אז ועכשיו א"א לברר ע"פ מקרה שנאבד ונשרף יש להאמינה אפי' בדורית הללו דנפישא חוצפה ונגרע החזקה נגד זה איכא סברא דיראה לשקר במלתא דאפשר לברר ולחקור בב"ד אם נמצא גט בשמות איש ואשה ושמות אבותי' כמות' ואם יבוקש ולא ימצא יתגלה קלונה כמו דאמרי' בעלמא מלתא דעבידא לגלוי' לא משקרי אינשי הגם בודאי אינו דומה מלתא דעבידא לגלוי' דהכא לאו מלתא דעבידא לגלוי' מעיזה נגד הגרעון שנגרע החזקה בדורות אלו, וכ"ש כשהוא מודה דאיכא גבי דידי' ודידה האי הוכחה דלא ישקרו בדבר שאפשר לברר כנ"ל שוב אחר זמנים מצאתי ראיתי מקצת מדברינו בח"ס חלק ששי סו' סי' ס"ט וברוך שכונתו לדעתו הקדושה של אבא מאוה"ג זצ"ל

וזאת תורת העולה לדינא בנדון שלפנינו דאמרה קודם שנשא' בפני בעלה ממש גרשתני והוא מודה לדברי' הגם שאמרה ג"כ קודם שבא בעלה מותרת מעיקר הדין להנשא אפי' לכתחלה וכ"ש וקו"ח שלא תצא, ואפי' בדורות הללו כיון שהוא מודה לה וגם לא הי' עדי' מעולם שהיא א"א רק ע"פ חזקה שדרים יחד כמה שנים כאיש ואשה, וגם בשעה שאמרו הוא והיא שגרשה הי' אפשר לברר בב"ד פלוני ועכשיו ע"י מקרה השריפה א"א לברר ויש בנדון שלו עוד יותר שהיא בעצמה אמרה שנתגרשה בב"ד פלוני במקום פלוני מי ביקש זאת מידה והוי כשלח ואחוי בש"ס קדושין ס"ב ע"ב ובהג"ה רמ"א סי' ב' ביו"ד סי' קכ"ז מכל הלין טעמא נלפענ"ד דמותרת להתנסבא בלי פקפוק כלל ודעת תורה מכרעת בעזרת החונן דעת הוא ית"ש יצילנו משגיאות ומטעיות ויראינו מתורתו נפלאות. הכ"ד טרוד מאוד אוה"נ חותם בברכה ובעה"ח. הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה ע"ט

שיל"ת פ"ב יום ה' פ' בהעלותך תרי"ז לפ"ק שלום וישע רב לידידי הרב המופלג המאוה"ג חריץ בעל פיפיות חריף ובקי בנן של קדושים מעוז ומגדול כש"ת מו"ה יחזקאל רייך נ"י אבדק"ק אדעלבורג יע"א

יקרתו קבלתי היום מגלה עפה מזה ומזה היא כתיבה דברי טעם ודעת, ולהיות כי פר"מ נ"י דוחק השעה ואני בתחלת השבוע שאול אני לתלמידים המבקשים תפקידם יום יום לכן עברתי אחר חצות היום בין בתרי דבריו, ונהנתי מדבריו והנה מ"ש איך לכתוב בשם משה יהוד' אם כב"ש או כנב"י' דברי הנב"י מסתברים ויצאנו כל החששות כי מתקרי במקום מכונה אין מזיק כמ"ש הב"ש בספק כותבין דמתקרי דעל שם כינוי שייך נמי דמתקרי, וכן כ' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בגליון ש"ע שלו דיש לנהוג כנב"י, וכן עשה מעשה כמה פעמים, וכן אנו נוהגים אחריו, וכדומה לי שמצאתי בגיטין המניחים פה כב"ש, מהנראה דבסוף ימיו חזר אאמ"ו זצ"ל מעשות כנב"י או אולי אחר שיצא לאור חלק ב' וראה דבריו מיד הסכים עמו, ואין בזה חשש לעז גיטין שלא נכתבו עד"ז כי מהיות טוב וכו' וגם הוראות ב"ש בקדושה וטוב ונכון יותר לעשות כמ"ש הנב"י, ואם נחליט כי מדינא הוא כנב"י דוקא בודאי אין לחוש משום לעז שלא לעשות כדין וכהלכה ח"ו ומ"ש פר"מ נ"י מספר תאומי צבי' מהגאון דקיצע זצ"ל ספר זה אין נמצא כעת אתי, והוראתו לא הבנתי, שכ' לכתוב המכונה משה ליב דזה ודאי אינו נכון לכתוב מכונה על שני שמות דנראה דמכונ' קאי גם על שם משה וזה אינו, ואולי יש ט"ס בדפוס וצ"ל דמתקרי משה ליב וכיון לדעת נב"י וזהו כבודו ללמוד זכות על גברא רבא כמותו ז"ל ופשיטא שאין חולקין כבוד לרב בכה"ג בדבר שאין לו מובן כלל, ולא מצינו בכה"ג בש"ס שחולקי' כבוד לרב. רק לא אמרו בה היתר מפני כבוד עיי' חולין ספ"ב, אבל לא להקל במקום שנראה שאינו נכון מפני כבוד הרב, ובבואו לק"ק קיצע ידבר אם הרב המאוה"ג י"נ מו"ה מאיר נ"י בל"ס יש אתו דבר בזה. וע"ד שם אסתר ונקראת בפי כל אסתרל פשוט שכותבי' אסתרל כאשר כ' פר"מ נ"י בסוף דבריו כיון שאין מבורר לנו שם העריסה וכמ"ש הב"ש בשם שרקא שרל וכדומה ומכ"ש שם אסתר ואסתרל חד, ואין משגיחי' על הכתובה שכתוב אסתר להיות נקרא בפי כל אסתרל, וכן כל ששמן אסתר קוראי' אסתרל, וכמדומה לי החזנים גם במי שבירך אומרים אסתרל, וליכא חשש שינוי בין גט לכתובה כי הכל יודעי' שזה אותו שם בעצמו וטוב לנו לכתוב על צד היותר טוב בגט, ויעיין בתשובו' שער אפרים סי' קי"ח שהאריך מאוד אם ללמוד משם הכתוב בכתובה שלא יהי' שינוי בגט. שם איירי ביש שינוי בגוף השם, משא"כ בשם זה וכיוצא בו, וכן בגיטין שסידר אאמ"ו זצ"ל כתוב אסתרל בד' וה' גיטין חוץ מא' אסתר גיטל, וזה משום סמיכת השם וגם בפי העולם לא נקרא אסתרל גיטל, ואם הי' לי פנאי הייתי מעיין ומפלפל בפר"מ נ"י, ואתו הסליחה הכ"ד טרוד מאוד ידידו נאמנו דש"ת. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה פ'

שיל"ת פ"ב יום ה' לסדר משפטים תר"כ לפ"ק שלומים מרובים, כטל ורביבים, למע"כ י"נ ידידי חביבי הרב הותיק מלא עתיק, המאוה"ג מעוז ומגדול חריץ בע"פ כש"ת מו"ה שבתי נ"י אבדק"ק פ"ד והגליל יע"א

מע"י אצבעותיו הגיע לידי, ונפשו היפה בשאלתו ע"ד גט ששכח הסופר לומר קודם שהתחיל לכתוב שכותב גט זה לשמו ולשמה והתחיל לכתוב זמן הגט ונזכר הרב וצוה לסופר שיאמר כהנ"ל וכתב וסיים אח"כ כל הגט לשמה כדינו, אחר שימת עין עיוני על שאלתו ראיתי כי צריכים אנו לבוא אל העיקר בב' דברים, להיות כי באה השאלה סתימה ולא פירש לנו אם כבר כ' כל הזמן, ואח"כ אמר שכותב לשמה, או שלא כ' רק מקצת זמן היום והחודש, ואח"כ אמר שכותב לשמה וכ' מנין השני' לשמה, וצריכים אנו לבאר תחלה א' אם זמן שלא נכתב לשמה יש בו פסול, ב' אם כ' התופס שלא לשמה מהו וד' יחנני דעה ובינה. א' לכאורה הי' מקום לומר דזמן שהוא מדרבנן ואינו משום הכשר הגט עצמו רק משום חשש שמא יחפה הגם דאין בו זמן ל"ת משום שאמרו רבנן דיכתוב זמן ועשה נגד תקנת חכמים, אבל אין חסרון בהכשר הגט לא בעי לשמה, או כיון שהזמן מעכב ע"פ תק"ח בעי לשמה

ונ"ל דבעי לשמה, ואמינא מלתא בטעמא עפמ"ש הנמק"י בסנהדרין פ' א"מ דמדין תורה גט בלא זמן בטל דבעי עדות שאתה יוכל להזימו, ורבנן אמרו דל"ב דו"ח כמו בממון ואפקעינהו רבנן וכו'. ועיין פ"י ריש סוגי' דשמא יחפה שהתעורר בזה והי' נעלם ממנו במח"כ נמ"י הנ"ל, ובתומים סי' נ"ד ספ"ק ד' ג"כ התעורר בזה וכ' דצ"ל דעקרו לזמן, אלא דהקשה עכשיו שתקנו זמן למה אם נשאת לא תצא כיון שתקנו זמן משום שמא יחפה או פירי, וצ"ל מאחר שכבר עקרו דין תורה ותיקנו זמן משום שמא יחפה או פירי לא חזרו מעקירה ראשונה שעקרו ד"ת