כתב סופר אבן העזר יח

שרמ"א מביא דיעות אם יש לבעל להאמינו בזה"ז ויש דס"ל דכופין אותו לשמש עמה, נ"ל ברור דאין לעד אחד להודיע שמא יאמין לו כבי תרי ואפי' יודע בנפשו שבכל דבר נאמן עליו לא יודיעהו להכניס את הבעל במבוכה ופלוגתא אם מותר להאמין לו או אם נאמן לומר שמאמין לו כמבואר שם, וכ"ש שלא ידקדקו הב"ד ולא יכניסו עצמם במבוכה זו כנלפע"ד אחר העיון בבואי לביתי מהוספת תוספת מרובה על העיקר, בעזרת חוקר הכל וסוקר, הוא יחננו תמיד דעת ותבונה בין טוב לרע לשוב לבקר, לחזות בנועם ה' ובהיכלו לבקר הנלפע"ד כתבתי על הספר ובדיו בחדש תשרי תרי"ט לפ"ק פה פ"ב וחתמתי שמי

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה ח

אלקי אביו בעזרו ויצילהו מחרף פרעה אשר פרעו ומחרפים מערכת ה' ויהי שלום בחילו ה"ה חביב נפשי תלמידי הרב המאוה"ג ותיק מלא עתיק חרוץ בע"פ כש"ת מהו' אליעזר זוסמאן סופר ני' אבדק"ק האללאש יע"א

יקרתך קבלתי יום אתמול, ולמלאות מבוקשך חפצתי פניתי בלילה לשום עין על שאלתך והנני להשיב בקוצר אומר ככל האפשר כי תחלת השבוע שאול אני לתלמידים כידוע ובנתיים יופסק הענין בענין זה, וקשה עתיקא לחזור ולפתוח הספרים שנית להציע פה מה שהעלתה מצודתי בעיון מעט אשר חנני השי"ת, והוא ע"ד אחד שבא על א"א של ישראל והוא מזיד והיא אנוסה אם מותרת לבועל אחר שמת בעלה, ועיני מעכ"ת שפיר חזו מ"ש הב"ש בסי' י"א בענין זה, שהעלה דתליא זה בב' תרוצי ש"ס כתובות דף ט' וכ' כי מתוס' שבת נראה דנקיט לעיקר כתי' קמא של הש"ס, אמנם מירושלמי דמביא תוס' סוטה נראה דס"ל כתי' בתרא, והיינו לתי' בתרא י"ל דאנוסה אסורה לבועל, ואני ראיתי ב' ראיות מ"ש הב"ש, ומ"ש המל"מ בפ"ב דסוטה הל' שכתב דיש לפרש מסקנת ירושלמי דס"ל מותרת לבועל וכתי' קמא דש"ס כתובות, והנה באמת לא מוכח דלישנא בתרא חולק על לישנא קמא בזה, אלא דמתרץ דוד לא חטא כלל דגט כריתות הי' כותב וכו' או דלא הי' אונס דבאמת דוחק לומר שהי' דוד מאנס לבת שבע ופשטא דקרא לא משמע הכי לכן נאיד בלשנא בתרא מזה, וע"ד פלפול גם לל"ק לא סבירא ליה כי דוד אנס לבת שבע אלא כוונת לישנא קמא על פי המבואר בש"ס דף כ"ט ע"ב בת שבע קטנה היתה וכשילדה ילד הראשון הית' פחותה מבת שש שנים ופתוי קטנה אונס הוא ודין אנוסה יש לה ומותרת לדוד ולישנא בתרא ס"ל פתוי קטנה לאו אונס הוא עיין יבמות דף ל"ג ע"ב ועיין הה"מ פ"ג מהלכות אסורי ביאה הלכה ב' דכ' דס"ל לרמב"ם דרק דרך דחוי נאמר התם, וי"ל בזה פליגו הנך ב' לישני, וי"ל ע"פ הראיי' דמביא הה"מ דלא קיי"ל פתוי קטנה אונס הוא מכח קושית תוספות כתובות דף ט' ע"א בקטנה פחותה מבת שלש וכו' והא איכ' ספ"ס דלמא קטנה ואת"ל גדולה שמא באונס נבעלה ומתרצים שמא אונס חד הוא ורמב"ם לא ס"ל שמא אונס חד הוא והוכיח מזה דפתוי קטנה לאו אונס הוא עיי"ש ונ"ל עוד להוסיף על דברי הה"מ דלישנא דמתרץ דר"א באשת כהן מיירי ס"ל כש"ס יבמות דפתוי קטנה אונס הוא ולכן מתרץ באשת כהן ואיבעית אימא ס"ל דפיתוי קטנה ל"א הוא מתרץ באשת ישראל בקטנה שקבל אביה קדושין וכו', ועפ"ז איכא התם תרי לישנא לר"א לישנא קמא מתרץ דמותרת לדוד דאנוסה היתה היינו שהיתה קטנה דפיתוי קטנה אונס הוא והוא כלישנא קמא אליבא דר"א דאיירו באשת כהן ולישנא בתרא קאי לל"ב לר"א דס"ל פיתוי קטנה לאו אונס הוא ואתי שפיר, לפ"ז אין הוכחה דל"ב פליג בגוף הדין אם אנוסה שריא לבועל או לא ומנ"ל לעשות פלוגתא היכא דאינו מוכח תוס' דשבת לא סבירא להו עיקר כלישנא קמא אלא דס"ל לשוני' הדין כן אמנם מן הירושלמי דס"ל דאסורה לבועל צריך ע"כ לומר דס"ל כלישנא בתרא ואין מוכח דאנוסה מותרת, אבל לפי סוגית ש"ס דילן ליכא הכרח דלישנא בתרא בגוף הדין כלישנא קמא סבירא לי' ולמל"מ דמסקנת הירושלמי דמותרת בוודאי יש לנו למנקט לדינא דמותרת וכן דעת רמ"א לפי שמפרשו הב"ש דוקא היכ' שנאסרה לבעלה כגון שהוא כהן אבל באשת ישראל לא נאסרה לבועל, ועיי' חתם סופר א"ע ח"ר סי' כ"ו דבר נכון וכ' דתליא בפלוגתה דתנאי פ' כשם לר"ע ורבים דכותי' דסבירא להו שם דאיסור לבועל נפקא מוי"ו דונטמאה פשיט' כל שאין אסורה לבעל אינה אסורה לבועל דבחד תיבה כללם קרא יחד, ולרבי דדרש מונטמאת מיותר לבועל אין הבועל תליא באיסורא דבעל, וכיון דרבי יחידאי הוא בזה קיי"ל כר"ע ומותרת לבועל כל שאינה נאסרת לבעל וכתב דבזה תלי' ב' לשונות דש"ס כתובות אלו דבריו הקדושים זצ"ל וש"י

וראיתי למע"כ תלמידי הרבני שהוקש' לו על הב"ש דס"ל לל"ב אסורה לבועל מש"ס סנהדרין דף מ"א ע"א דמקש' הש"ס יאמרו לאוסרה על הבועל באנו הלא הא אפשר להם לומר שנאנסה ואסורה לבועל ולבעל כבר נאסרה כדמשני כשזנתה וחזרה וזכתה, קושי' זו א"צ לפנים דרצה לתרץ במרווח גם ללישנא קמא ובלאו"ה הי' יכל לתרץ של"א עם מי זנתה כמ"ש תוס' שם, ונ"ל הא דלא מתרץ ועוד כשלא אמר' עם מי זנתה והא מתרץ שה ואב"א שזנתה עם קרובי', נ"ל דבהך גוונא קמ"ל רבותא מ"ש תוס' דלא יוכלו לומר דלפוסלו לעדו' באו דהמ"ל לומר שבא על אשת איש ולא עמה, ולולי דמוכח כתו' הו"א דאין בזה אחיזה על העדים דיוכלו לומר שאמרו האמת שידעו שזנה עמה הגם שאין בו צורך למטרת כוונתם לפסלו לעדות והא אפשר שיודעים שהמעשה אמת הגם שהוזמו, ולהודיענו חידוש דין זה מתרץ עוד דאמר' שזנתה עם קרובי' אבל לתרץ עוד שלא אמרו עם מי אין בו חידוש דין כנ"ל, וקושי' מע"כ לק"מ דרצה לתרץ גם לל"ק וגם בל"ב אין מפורש דלא ס"ל כלישנא קמא

ועוד קאמינא דאחר שכבר נאסרה על הבעל לכולי עלמא גם אם נימא דללישנא בתרא אסורה לבועל הגם שמותרת לבעל אבל היכא שכבר נאסרה מזנות ראשון אינה נאסרת לבועל כשנאנסה, ואפרש טעמי ונמוקי, דנ"ל הא דנאסרה לבועל גם שאין אסורה לבעל ע"י אונס זו טעמא הוא משום דאם הי' הבעל כהן היתה נאסרת על הבעל על ידי ביאה זו של אונס וגם באשת ישראל נאסרה לכהונה אם מת אסורה להנשא לכהן ע"י ביאת אונס הזו דנעשית זונה ואסורה לתרומה וקרי בה ונטמאה ועיין תוס' יבמות דף ל"ה ע"א ד"ה אע"פ שמותרת שכ' בסופו דאסורה לכהונה ותרומה משום דבונטמאה שילפותא לכהן ולתרומה לא כתוב והיא לא נתפשה, וכיון שנאסרה לכהן ולתרומה משום דנטמאה אסורה גם כן לבועל כיון שהוא מזיד וקרי בי' והיא נטמאה על ידו, ותוס' שם כתבו דמקרא היתה אסורה אלא דמסברא ליתא כן עיי"ש והיינו לדעת ב"ש לל"ק אבל לל"ב דנאסרה לבועלה הוא משום שנאסרה ע"י לכהונה ותרומה כנ"ל והנה אחרוני קמאי נסתפקו אם תהי' אסורה לבועל אם כבר נאסרה ובשבו"י תמה הלא ש"ס ערוך הוא בסנהדרין דף מ"א דאסורה לבועל דהא אחר שמתרץ שזנתה כבר חזר ומקשה יאמרו לאוסרה על בועלה באנו וצ"ל הגם שהוא לא אסר אותה לבעלה שכבר אסורה, מ"מ כיון שעשה מעשה דלולי זנות הראשון היתה נאסרת על ידו והוא בזנות שני' טמא אותה הגם שכבר אסורה לבעל מ"מ מקרי הוטמאה, וכ"ז כשעושה מעשה הראוי' שתטמא בו ונאסרה על בעלה לולי שקדמוהו הראשון ומה יתן עוד ויוסיף איסור לבעלה, אבל כשהשני מאנס אותה הרי גם בלא מעשה הראשון לא נאסרה על בעלה, ומ"מ הית' נאסרת על הבועל מפני שבעל אותה ואסרה לכהונה ותרומה, וכיון שלכ"ע כבר אסורה בלא"ה כולי האי לא מיקרי שהוטמאה על ידו כנ"ל נכון מסברא לדינא ושפיר מקשה הש"ס דיאמר דלאוסרה על הבועל באנו וא"ש

ועד"פ י"ל דיוכלו לומר דלא רצו לומר שנאנסה כיון דרוב ברצון הגם דאעפ"כ נאמנים מ"מ טוב להם לומר דברצון זנתה מלומר נגד הרוב הגם שכ' תוס' כתובות דף ט' דאין זה רוב גמור הלא כ' הפנ"י שם משום דנגד הרוב איכא חזקת צדקות שלא זנתה ברצון, הא כאן כבר זנתה ברצון ונאסרה על בעלה אבדה חזקת צדקות שלה הוי רוב הרצון רוב גמור, ועדיף בעצמותי' מכל רוב רצון, כיון שכבר זנתה מקודם ברצון ומדאפקרא נפשה לגבי דהאי אפקרא נפשה לגבי אחרינא ברצון וא"ש

והנה הח"מ ס"ק י' מסופק אם אשת כהן שנאנסה אסורה לבועל ומביאו הב"ש, ובדג"מ כ' דלא נסתפק הח"מ בזה ובמח"כ הי' נעלם לפי שעה ממנו מ"ש הח"מ סס"ק י' והב"ש פשיט' לי' כיון שנאסרה לבעלה אסורה גם לבועל, ועיין יבמות דף נ"ו ע"ב דפליגו אשת כהן שנאנסה אם לוקה משום טומאה לחוד או גם משום זונה, וי"ל למ"ד דלוקה רק משום טומאה ובאונס לאו זונה היא ונאסרה על בעלה רק משום טומאה נאסרה גם כן לבועל משום ונטמאה שאסרה לבעלה מחמת שטמאה כשם שאסורה לבעל משום טומאה כן אסורה לבועל, אבל למ"ד דאיכא גם משום זונה הגם דגם כן משום טומאה איכ' מ"מ בלאו איסור דבוטמאה נאסרה על הבעל משום זונה מנ"ל מקרא ונטמאה דנאסרה לבועל ועיין כעין זה בראש פ"ק דכתובות דף ג' ע"ב בנכרי דאסורה בלאו"ה לא נאסרה משום ונטמאה ומביא דמיון מש"ס סוטה, (ועיי' דג"מ סי' י"א שרחוק בעיניו לומר כשם שאינה אסורה לבועל כך אינה אסורה לבעל משום סוטה מכל הנ"ל נראה דהי' ס"ד לומר כן, ומ"מ פליאה על הב"ש דהוא נגד ש"ס סוטה באמת וצל"ע) הדרינן למה שכתבנ' דדבר זה אם אשת כהן שנאנסה אסורה לבועל ישראל יש לתלות בפלוגתא, ולפי דפסק הרמב"ם פי"ח הלכה ז' מהלכות א"ב דלוקה ג"כ משום זונה עיין הה"מ שם מותרת לבועל ישראל, ועי' מל"מ הל' סוטה הנ"ל דמביא מתוס' יבמות דף ל"ה בסופו דאשת כהן שנאנסה אסורה לבועל משום דקרי בה ונטמאה, ולמ"ש אין הכרח דמ"ש תוס' דוקא באשת ישראל מותרת מסברא משמע אבל אשת כהן אסורה היינו למ"ד