כתב סופר אבן העזר קפז

ובתשובה א' כתבתי ישוב לקושי' אלו, וכעת נ"ל עוד ישוב נכון יותר בשנבין סיומא של הראב"ד שכ' דאי תימא תנשא אפילו לכתחילה לא הנחת בת לא"א שיושבה תחת בעלה, ודבריו נפלאו הא רה"מ מלתא בטעמא אמר חזקה א"א מעיזה ואיך התחכם הראב"ד יותר מרה"מ ואמר לא הנחת בת וכי כל אשה תוכל להעיז וכבר דחה ש"מ בכתוב' י"ג דברי' אלו של הראב"ד וכי זהו הרבותא של רה"מ דאמר חזקה שאינה מעיזה ואז תמיה' קיימ' על הראב"ד. ונ"ל להמתיק דבריו דס"ל דלא אלימא חזקה זו דאינה מעיזה אפשר כיון שרוצי' להפקיע עצמה ממנו ואפשר דמאיס עלי' או דתקיף לה מן גברא או עיני' נתנה באחר מחזק' לבה ומעיזה ורה"מ דאמר חזק' אין אשה מעיזה היינו דלא מחית נעשה לספיקא שמא לא תאומן ותהי' צריכה לישב תחת בעלה אחר שככבר העיזה בפניו לומר גרשתני ותמיד היא בושה מפניו, אבל מחית נפשה לודאי כשיודע' שתאומן ותהי' יוצא' ממנו מחזקת לבה וגם אין לה בושה ממנו רק לשע' כשאומר' כך, ולכן אם נאמינה להנשא לכתחלה ויראו' אחרות כי האמינוה כ"א תאמר כן דלא מחית נפשה לספיקא דיודעת כמו שהאמינו לזו כך נאמין לה וכ"א תעשה כן ומדין אין להאמין לאשה שבאה ואומרת גרשתני, וכיון שאין מאמיני' לה להנשא שוב אם באה אחת ואומרת גרשתני ראוי' להאמינה להנשא דהא לא יודעת שנאמין לה וגם אם לאו דינא גמירא עכ"פ לא נתברר לה שתאומן להנשא וראוי' להאמינה ולהתירה לכתחלה. אלא א"כ הדר ילמדו זו מזו ויטענו אחרו' כן ושוב פסקה ונקלשה החזקה כי יודע' בטח שתאמון ובאיזהו תאמר שנאמנה ובאיזהו תאמר שאינה נאמנת לכן א"א להאמין לשום א' להתירה להנשא דבאיזהו נאמר חוץ מזו וזהו שכ' הראב"ד א"ת תנשא לכתחלה א"כ לא הנחת בת לא"א שיושבת תחת בעלה שילמדו ויראו וכן יעשו כולנה כי יודע' שתאומן וליכא חזקה ואפי' דיעבד תצא, אבל אם לכתחלה לא תנשא ודיעבד שתנשא באיסור ל"ש ואם באה אחת וטוענת גרשתני ומחי' נפשה לספיקא בדין שלא תצא כנ"ל ברור ועיי'

ולפ"ז י"ל כיון דעכשיו אם א' באה ואומרת גרשתני ראוי' להאמינה ולהתירה אלא שא"א לומר חוץ מזו אבל כשיש עוד סניף להתיר בזו יותר מבאחרות הגם שאינו כדאי להתיר מ"מ ראוי' להתירה ולומר חוץ בזו סומכי' על החזקה כיון דמדין ראוי' להאמינה על חזקה שאינה מעיזה בלבד, והא"ש סוגי' דגיטין דמקשה תחילה והא חזקה שליח עושה שליחותו, ומתרץ ה"מ לחומרא וכו' הדר מקשה ניהי דלא סמכי' להקל בדאורייתא על חזקה שליח ע"ש מ"מ נהימנה מדרה"מ ונאמר חוץ מזו להתירה לכתחילה שיש עוד סניף חזקה עושה שליחותו וא"ש, ועד"ז י"ל בש"ס יבמות דקתני קטטה בינו לבינה ולא ידע לפרש רק בקטטה שאומרת גרשתני מקשה ונהימנה בדרה"מ הגם בשע' שאמרה לבעלה גרשתני לא הי' אפשר להתירה לכתחילה משום לא פליג להתיר זו ולאסור אחריתא אבל כשאומר' אח"כ מת בעלה דאיכא משו' דייקא אלא בקטטה חיישי' דלא דייקא כולי האי, מ"מ בודאי יש סניף להאמינה שמת מתוך חומר ניהי דאין להתירה משום דדייקא כיון דאיכא קטטה מ"מ יש לעשו' סניף להתירה ע"י שאמרה בפני בעלה גרשתני שאין לחוש שילמדו אחרים ממנה דהא לא התרנו' עד שבא' ואמר' מת ולמה לנו להחמיר משום חשש שמשקר' או אמרה בדדמי כיון דמדין מותר' בלא"ה משום שאמרה גרשתני, וא"ש קושי' ש"ס כנלפענ"ד והוא יישוב המיישב דעת י"א שבר"ן והראב"ד בעזה"י

עוד אני מוסיף והולך לפמ"ש הראב"ד דאי תימא דמותר' לכתחלה לא הנחת בה ולפי שפרשנו דבריו וכתבנו שזהו ג"כ טעם של הי"א שבר"ן נראה לי היכא דהיא אומרת גרשתני והוא מודה לדברי' דאיתא לדרה"מ כמ"ש הח"מ וט"ז, כה"ג גם הראב"ד וי"א ס"ל דנאמנת להקל ואפי' לכתחילה, דבכה"ג נאמר חוץ מזו דנאמנת להנשא כיון דמן הדין ראוי' להאמינה כיון שנכנסה לבית הספק, ואין לחוש דכולן יעשו כן וליכא שוב חזקה כיון שכ"א יודע' בבירור שתאומן דהא בתחילת אמירתה גרשתני אינה יודע' אם יודה לדברי' ומסתמא יהי' מכחישה ולא תכניס עצמה לספק שמא יכחיש בה ולא תאומן, וזZו שאמרה והוא מודה לה נוכל להתירה מכח חזק' דאינה מעיזה דלא ידע' אם יודה לדברי' ואיכא העזה כנ"ל, ובדרך קצרה י"ל אם היא התחילה והוא מודה דאיכא ג"כ דבעל שאמר גרשתי נאמן אלא דאינו נאמן להקל משום דקלא הי' לי', כמ"ש רשב"א ב"ב ור"ן שם. עכ"פ לא נדחה לגמרי מגו דילי' וחזי לצרופי לחזקה שלה דאינה מעיזה ומותרת אפילו לכתחלה והראב"ד אזיל עמ"ש הרמב"ן שם א"א שאומרת גרשתני, והוא אומר לא גרשתיך אבל כשהבעל מודה מודה הראב"ד, וכן י"ל לי"א שבר"ן, וכן מ"ש הראב"ד פ"ד בפשטה ידה ג"כ כוונתו במכחישה וכהנ"ל כנ"ל ועיין

עוד פש גבן לברורי הא מלתא שכ' הראב"ד דאפשר אם נשאת ל"ת לפמ"ש לבסוף מלתא בטעמא דא"ת דמותר' להנשא לא הנחת בת תינח לכתחילה אבל דיעבד למה לא תאומן, ונ"ל עפמ"ש הרא"ה כתוב' כ"ג לי"א דמשום דרה"מ אם נשאת תצא ובמתני' כשנשאה ואח"כ באו עדי' ל"ת דלכתחילה לא תנשא מדרבנן ואם עברה על דרבנן ונשאת קנסוה שתצא אבל במתני' דאח"כ באו עדי' ונשאת בהיתר ל"ת אלו דבריו ז"ל ומובא ג"כ בשע"מ שם באורך, ונ"ל דזהו ג"כ כוונת הראב"ד בספיקתו בודאי מן הדין שלא תצא ואפי' מדרבנן דאין כאן חשש כלל אלא אפשר כיון שאמרו לא תנשא קנסו' שתצא או אפשר לא קנסו' אחר שכבר נשאת כנ"ל בכוונתו, ובדברינו אלו נתיישב לי מה דהי' קשה לי טובא דבפ"ד מאישות כ' אומר אני דל"א אלא שתפסו בה קדושי' ולא להנשא, ולא כ' כלום אם תצא או לא, ואם כוונתו אבל לא להנשא ואם נשאת תצא קשה הא בפט"ו מסופק אם נשאת תצא, ובפ"ד כ' בפשיטות דתצא, ויותר נראה וכן שטיחות לשונו אבל לא להנשא היינו לכתחילה. וקשה למה לא כ' ואפשר ואפי' אם נשאה תצא כמ"ש בפט"ו וצ"ע

ונ"ל עפמ"ש הא דמספקא לי' אולי אם נשאת תצא כוונתו משום קנס מפני שעברה שאמרו לא תנשה והיא נשאת באיסור אחר שיצאה מב"ד באיסור תצא, וכ"ז באומרת גרשתני, ולא התירו' ועברה ונשאת, אבל בפשטה ידה וקבלה קידושין זה בהיתר עשתה דיודעת בנפשה דגרושה היא וסבורה שנאמנת אין מקום לקונסה כעין נשאת ואח"כ באו עידי' שנשאת בהיתר הגם שיש לחלק כמובן, מ"מ י"ל דס"ל לראב"ד דכה"ג לא קנסו' בודאי ובגרשתי מסופק אם ראוי' לקנסה ולהוציאה מבעלה והבן

אלא דצ"ב אם בפ"ד קאי הראב"ד דלא תנשא ואם נשאת ל"ת מזה שקבלה קידושין ממנו בהיתר לפי דעתה ומ"ש אבל לא להתירה להנשא היינו למי שקדשה, למה תהי' אסורה להנשאה לו מאחר שכבר קדשה דיעבד הוא לגרשה ולא ישאנה, ונ"ל דס"ל לראב"ד דאין זה דיעבד מה שנתקדשה כבר וראב"ד לא מספקא לי' בפט"ו רק אם נשאלת ל"ת, אבל בנתקדשה הוי כלכתחלה ולכן כ' רק אם נשאת וכן הר"ן בשם י"א אם נשאת ל"ת, וראב"ד לשיטתו דמביא הר"ן כתובת י"ד ע"א והא נמי בדיעבד דמי דמפרש דאמר בדיעבד והיא לגבי דידה דיעבד ממש הוא דאסרוה לאו דיעבד גמור הוא דאכתי מחסרא מסירה לחופה ולכן קאמר כדיעבד דמי, וכאן ס"ל לכתחלה לא תנשא כיון גם אחר שקדשה דלאו דיעבד הוא ומספקא לי' רק בנשאת אם תצא, ובפ"ד שנתקדשה בהיתר אם נשאת ל"ת ומ"מ לכתחילה לא תנשא דלגרשה מן אירוסי' כלכתחלה הוא כנ"ל ועיין

והנה המחבר סי' י"ז סתם וכ' פשטה ידה מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ולא חש לשיטת י"א שבר"ן והראב"ד בהשגות דביאר בב"י דרובא דרובא של ראשונים ס"ל אפילו להקל ולכתחילה נאמנת והרמ"א מביא דעת י"א דוקא שקדושין תופסי' בה נאמנת, אבל לא להנשא לאחר כוונתו על י"א שבר"ן והראב"ד דלא תנשא לכתחלה, אבל לספיקת הראב"ד דאפי' דיעבד תצא לא חש דגם לראב"ד מספקא לי' שבקינין ספיקתו של הראב"ד מפני פשטותן של י"א דאם נשאת ל"ת, וא"ש ביותר לפמ"ש דגם לפי ספיק' הראב"ד דתצא רק משום קנסא הוא בודאי אין לחוש לספיקא הראב"ד בדרבנן

והב"ש ס"ק י"ד כ' די"א דמביא הרמ"א קאי רק כשאמרה גרשתני אבל אם נתקדשה בפני בעלה מותרת להמקדש וכוונתו משום דדיעבד הוא שכבר נתקדשה והוא דוחק לומר דרמ"א מסת' קסת' ומביא י"א וקאי על שאומר' גרשתני ולא בפשטה ידה דבו איירי כל הסימן, ולכן נ"ל עפמ"ש דבדיוק כ' הר"ן בשם י"א וראב"ד דאם נשאת ל"ת דוקא נשא' אבל נתקדשה לא מחשב דיעבד לענין זה, וקאי י"א ראשון שברמ"א גם על פשטה ידה כנ"ל וכ"ז כשהבעל מכחיש אבל כשהתחילה לומר או קבלה קדושין בפניו והוא שותק ומודה נלפענ"ד לית מאן דס"ל דלכתחלה מטעם שכתבתי לעיל ועיי' והבן

ג' האשה שאמרה שלא בפני בעלה וחזרה ואמרה בפני בעלה גרשתני אם נאמנת או לא הב"י בסי' י"ז ובסי' קנ"ב מביא מתשובת הרשב"א דנאמנת דל"א כדי להחזיק דברי' שלא בפניו מעיזה, ובד"מ מביא דריב"ש חולק על זה ועיי' ב"ש ס"ק ג', ונראה לי דריב"ש יחידאי הוא דגם הרא"ש בתשובה ע"כ ס"ל כרשב"א באמרה תחלה שלא בפניו, דהא כ' בנשואה שלא בפניו והדר