כתב סופר אבן העזר קפו

גיטא הוא ובעי דוקא שיתן במתנה עבד ופרה כולה, והנלפענ"ד דאין הענינים דומי' במשייר הגויל לעצמו ליכא משום שיור בגט הגם דמחוברי' יחד וגוש א' הוא, הו"ל כשותפ' וחלק של זה מבורר וחלקו של זה מבורר וכ"א בפ"ע עומד ואין לו לבעל חלק ושיור בגט שהוא חלקה, ור"פ דמבעי בין שיטה לשיט' ולי"מ אי הוי שיור דבגט עצמו הוא ומ"מ מספקא לי' כיון מקום שהגט כתוב שלה הוא ושלו בפ"ע הוא, אבל בכותב על יד עבד וקרן של פרה שהם נופלי' ויונקים ממקום חיותו של עבד ופרה ועיקר וקיומו של קרן ויד שלו הוא בכה"ג הוי שיור ממש ולא כרות גיטא הוא ועיי' כענין זה ברשב"א דדחה ראי' תוס' מעפרו של עיר הנדחת דינוק עליון מתחתון גוש א' הוא משא"כ קלף גדול כ"א בפ"ע עומד ואפי' גדול הרבה מן הגט, ואע"פ שאין הנדון דומה מ"מ זכר לדבר איכא והחילוק שחלקתי נכון ופשוט לפענ"ד

והיוצא לנו לדינא אם נותן לה הגט ויש בו גויל גדול הרבה ומשייר הגויל לעצמו כשר דלאו שיורא הוא ודוקא בעבד ופרה וכדומה צריך להקנות לה

ובזה נדחה דברי הפ"י מ"ש שם אח"כ בטעמא דמחוסר קציצה בתלוש כיון שמחוסר או קציצה או הקנאה ולפמ"ש ליתא לזה דגם בלא הקנאה מהני ותלי' ברצונה אם רוצה לקצוץ שלו או לא וע"י'

והנה יצאתי מענין לענין באותו ענין וכולהו מילי דנפקא מיני' לדינא ואני בעיון מעט כתבתי והעליתי פה על הנייר ובדיו ומע"כ ישים עין עיונו על דברינו, וד' יאיר עינינו הכ"ד אוה"נ חפץ ביקרו חותם באהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה ע"ח

ארי שבחבורה בקי בחדרי תורה, בהלכה ברורה מורה, קולע על השערה, ה"ה ידיד ה' חביב הרב הגאון הגדול המפורסים סיני ועוקר הרים לו שניי' אריות ומלתאות כפירים, בנש"ק צדיק נשגב כקש"ת מהו' פנחס ליב פריעדען נ"י אבדק"ק קאמארן יע"א

מכ"ק קבלתי ונפשו היפה איותה לשמוע מתחת קן קולמסי דעתי הקלושה בדבר הלכה ולמעשה, מעשה אשר לא יעשה כן בישראל ומעשה שהי' כך הי' איש ואשה עני' הולכי' מעיר לעיר וממקום למקום בתר עני' אזלא עני' לדפוק על פתחי נדיבי' וזה רבות בשנים אשר קבעו מקום דירתם בקהלתו, ודרו יחד כאיש ואשה והוחזקה שהוא אשתו של זה, וזה כשנה אשר הלכו למרחקים לדפוק על שערי רחמים, אחר זמן זמני' שבה היא למקומה וכששאלו אי' בעלה אמרה שגרשה בב"ד ובמקום פלוני והלך לו והיא ריקם בלי בעל שבה למקומה, וכשעברו איזה ירחים בא הבעל ואמרה בפניו גרשתני ולא ערער, וכ' פר"מ נ"י לב"ד שבמקום פלוני שאמרה שגרשה שם אם המצא ימצא שם גט קרוע בשם איש ואשה כאלו ובא התשובה כי זה זמן לא כביר הבערה ללהב יצא בעו"ה ותלהט אש סביב ואכלה בבית הרב ר"ל גם אלו הקרעים בתוכם ואין עוד בזכרונם משמות כאלו כי בנתיי' הי' עוד גיטי' הרבה, ובנתיי' פשטה ידה ונשאת לא' מאורחי פורחי בלי ידיע' ב"ד ע"כ השאלה ויתר פרטי דברים אין בהם נפקותא רק ספור דברים בעלמא ולכן לא העתקתי' והנה הדר"ג נ"י האריך והרחיב בדרכו בקודש ורוצה לדעת דעתי בענין זה

והנני להשיב תשובה שלימה לפי קט שכלי בעזרת החונן דעת, והנה אחר שימת עין על השאלה ראיתי כי צריכי' אנו לברר וללבן כמה דברים בטרם נבוא למטרת כוונתינו לדון בנדון שלפניני' א' אשה שאמרה לבעלה גרשתני אם היא נאמנת בין שהבעל מכחישה בין מודה לה' ב' אם תחלה אמרה שלא בפניו ואח"כ אומר' בפניו אם נאמנת ע"י שאמרה אח"כ בפניו. ג' אם נאמנת להנשא לכתחלה או דוקא אם נשאת "ת. ד' בזה"ז דנפישא חוצפה אם נאמנת להקל ואבאר כל הפרטים אחת לאחת כיד ה' הטובה עלינו, ומאתו אתחנן תפילת הבינינו והאר עינינו, ואדברה בעידותיך נגד מלכי רבנן ולא אבוש כי בך בטחתי

א הב"י בסי' י"ז מביא משם רי"ו דפשטה ידה וקבלה קדושין דמותרת לשני כשאין הבעל מערער הו"ל כאלו אומרת גרשתני והקשה ב"י "ה במערער נאמנת: ומשמע מב"י כ"ש כשאינו מערער ועיי' ח"מ היינו כשהיא מתחלת והוא מודה אח"כ והחזיק על ידו הט"ז ובהג"ה ט"ז סי' י"ז וסי' קנ"ב דלא כב"ש דחולק עליו ע"פ שיטת הרמב"ם ועיין בבאר היטב דמביא מרמב"ם עצמו פט"ו מגירושין הלכה כ"ו וכ"ז דס"ל דנאמנת בכה"ג וכ"כ בטוש"ע סי' ק', והנה שיטת רי"ו דוקא כשאינו מערער והב"ח כ' מלתא בטעמא דכל שמכחיש איכא חזקה גבי דידי' ג"כ דאינו מעיז. ויפה דחהו הח"מ מסברא דגבי דידה איכא חזקה שלא תפקיע עצמה בשקר משא"כ גבי דידי', ועיי' סברא זו בר"ן שלהי נדרים בשם הר"ן, ולפענ"ד נראה בכוונת הרי"ו בשנדייק היטב בלשונו שכ' כיון שאין הבעל מערער הו"ל כאומר' גרשתני צ"ב הא בתחילה כשכ' אם נשארת תחת הראשון צריכה גט משני הטעם משו' דפשטה ידה הוי כאלו אומרת בפה גרשתני והוא מש"ס שלהי גיטין דאמר ר"ה וכו' וכשכתב שמותרת לשני כשאינו מערער מה לי לומר תו, דהו"ל כאומרת גרשתני פשיטא ולכן נ"ל כשנדייק בש"ס שלהי גיטין דאמר שמואל דלא כר"ה דאמר א"א שפשטה ידה ושוב מקשה וכי שמואל ל"ל דרה"מ וצ"ב אם פשיטא לש"ס דפשטה ידה הוא כאומרת גרשתני מיד הו"ל להקשות וכי שמואל ל"ל דרה"מ ולתקרץ ה"מ בפניו ולא צריך להביא דרה"מ. ונ"ל דהי' מקום. לחלק בין אומרת בפה מלא גרשתני מפשטה ידה לומר בפניו גרשתני זה העזה גדולה, אבל לעשות מעשה בלי אמירה כלל רק שהמעשה מוכיח כאומרת גרשתני אין זה העזה כ"כ והחוש מעיד, גם אפשר לשחוק והיתול עושי' כן, ולק"מ על שמואל ולכן מייתי דרה"מ דמדמה פשטה לאומרת גרשתני וס"ל דגם בפשטה ידה איכא חזקה דאינה מעיזה כ"כ ומדמה לדרה"מ כמו דס"ל דסומכי' באומרת גרשתני להאמינה משום חזקה להוציא' מחזקת א"א כן בפשטה או דס"ל דליכא לחלק או דס"ל הגם דליכא העזה כ"כ בפשט' ולא דמי לגרשתני דגם בפשטה ידה איכא חזקה אלימא כדי להאמינה, ומייתי ש"ס דרה"מ דמדמה פשטה ידה לאומרת ונדר הקשה וכי ל"ל לשמואל דרה"מ והי' יוכל לדחות דס"ל דוקא באומרת גרשתני ובפשטה ידה לא, אלא דס"ל לש"ס לאמת דהנכון כרה"מ, ובשלא בפניו בלא"ה איכא פלוגתא דאמוראי כבש"ס כתוב' כ"ג והלכתא כמ"ד שלא בפניו לא מתרץ דשמואל כמ"ד שלא בפניו לא וכהלכתא וא"ש

ולפ"ז אומר אני דס"ל לרי"ו בקבלה קדושין בפניו והיא צווח באומרו לא גרשתי' והיא שותק' ואינה משיבה דבר בפה לומר גרשתני ושותקת והולכת לה במקום שהי' לה לומר גרשתני איכא הוכחה דשקר בימינה ולא מלא לבה אותה להעיז פני' כ"כ להוציא שקר מפיה, אבל כשהוא אינו מערער ועומד ושותק אין לה מקום לומר גרשתני כיון שהוא שותק כה"ג הל"ל מה שפשטה ידה כאמרה בפה דסתמא אינה מעיזה לקבל קדושין בפניו וא"ש בדיוק מ"ש הרי"ו כיון שאינו מערער הו"ל כאלו אמרה גרשתני אבל כשמערער והיא שותקת לא הוי כאלו אמרה מדשתק' ש"מ דא"א לה לומר בפה מלא גרשתני כנ"ל והוא ישוב נכון בעזה"י. ונתיישב לנו מה דצל"ע על הרי"ו מש"ס שלהי נדרים דמקשה מהשמי' ביני לבינך תיובתא דרה"מ ולרי"ו דרה"מ דוקא באינה מכחישה לק"מ דוקא כשהוא מסייע לה והיא התחילה להעיז נאמנ' אבל בשמי' ביני לבינך דס"ד דהיא יודע בשקרה ומכחישה א"נ וכן קשה מש"ס יבמות פ' האשה שלום דמקשה ונהימנה מדרה"מ י"ל במכחישה ולק"מ ולפמ"ש א"ש דלא עלה ע"ד הרי"ו דרה"מ דוקא במודה, רק בפשטה ידה וקבלה קדושין בפניו מטעם שכתבתי והוא טעם לשבח אשר ישבחוהו רבנן לפענ"ד

והנה הב"י חולק על הרי"ו וכן מפורש כ' הרמב"ם באומרת גרשתני כשהוא מכחישה נאמנת ורי"ו יחידאי היא, ולפמ"ש גם הרי"ו לא כ' כשאינו מערער רק בפשטה ידה וגם בפשטה ידה י"ל דהרמב"ם ס"ל דלא כרי"ו מדכ' בפ"ד מאישות א"א שפשטה ידה מקודשת האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה וכו' מדכ' דאשה שאמרה גרשתני וכו' נראה כמו דס"ל דנאמנת התם שתנשא אפילו לכתחילה בין בפשטה, והראב"ד משיג עליו כמו דמשיג עליו בהלכ' גירושין, ומשמע נמי כמו בגירושין דנאמנת אפילו מכחישה כמ"ש הרמב"ם מפורש כן הוא בפשטה ידה, וכן סתם המחבר בסי' י"ז ולא חש לשיטת הרי"ו, אבל נאחז בסברא זו דעדיף אינו מכחישה ממכחישה מדכ' ב"י ה"ה במערער משמע וכ"ש כשאינו מערער כמ"ש הח"מ ויבוא' לפנינו אי"ה. ב' הר"ן בכתוב' וגיטין בשם י"א דל"א רה"מ דתנשא לכתחלה אלא אם נשאת ל"ת והראב"ד בהשגות פ"ד מאישות ובביאור יותר בפט"ו מאישות כל דל"א אלא דתפסו בה קדושין אבל לא להנשא לכתחלה ושמא אם נשאת ל"ת, והר"ן הקשה על י"א מש"ס גיטין ס"ד דמקשה ונהימנה מדרה"מ משמע אפילו לכתחלה, וכן הקשה מיבמות פ' האשה שלום דמקשה ש"ס ולהימנה מדרה"מ,