כתב סופר אבן העזר קפד

ר"ן דלא כותי' וכן משמעות סתימת הפוסקים ושטיחות לשונם וכן נראה מלשון המחבר סעי' י"ב כנ"ל להלכה ולמעשה לא נעבוד עובדא עד אחר התבוננות יותר

וכל זה א"א צריכי' בנדון שלפנינו וכתבנו מ"ש עד כה ללמד במק"א כיוצא בו, אבל נדון שלפנינו דומה ממש להא דמהרי"ק שורש פ"ו שהעלה דהיכא דידוע לכל ע"פ מנהג שאין כוסני' שם של לעז לחוד בשעת מילה אלא בלה"ק ועולה בו לתורה הגם שבמקום כו"נ נקרא בפי כל בשם לע"ז אפי' לא כ' רק שם של אריסה שלא נודע שם כשר בדיעבד ולכתחלה ודאי יש לכתוב שניהם כבכ"מ ומביאו ב"י בקיצור ועיינתי בפנים ועיקר ראי' דידי' מסוגי' ש"ס גיטין דשלחו לר"ג בני מדה"י ב"א הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראים לי' יוחנן וכו' האיך מגרשי' נשותי' וכו' מדשלחו ופרטו איך נקראו ולא הי' להם לומר רק ב"א שבאים משם לכאן ומשני' שמותיהם או שהי' להם לומר ב"א וכו' וקורי' להם כאן בשם אחר ושם בש"א וכו' אלא ודאי דוקא באלו שמות וכיוצא בו דהרואה שכ' בגט יוחנן יחשוב שאין לו שם אחר שכן רגילות לקרות לכמה אנשים יוחנן בשעת לידתו ובהכנסתו לברית אבל אם היו כותבי' בגט איזהו שם כינוי שאין דרך לקבוע שם לשום אדם בכינוי זה בהא ודאי לא הוי מספקא להו דודאי כשר הוא, וגם א"ש לפ"ז מהבא ר"י אמר שמואל ללמדנו שלא נדע מתוך המשנה, אלא לפרושי מתני' אתי דקתני בראשונה הי' שמו ושמה וכו' דדוקא בכה"ג הוא דהוי שינוי' כיון שכותבין בגט יוחנן תחת יוסי או איפכא שיש לתלות ולומר שאין לו שם אחר אבל לא בכינוי שא"א לטעות בו וכדפרישית עכ"ל ולמעיין בו יראה כי סמך דינו על ראי' זו ולפע"ד יש להשיב על ראי' ואדרב' יש להביא ראי' במקצת לסברתי לחלק בין כינוי שא"א שאין לו עוד שם משעת מילה לעלות בו לתורה ובין שם שאפשר שאין לו רק שם זה לבד אבל מ"ש מהרי"ק דבשם כינוי כשר לגמרי וכה"ג לא תיקן ר"ג מידי יש פנים איפכא דפסול משום תקנתא דר"ג ואפרש שיחתי ע"פ מה שדקדקו הראשונים והבאנו לעיל דמתוך הלשון דשלחו לי' איך מגרשי' נשותיהן משמע דא"א לגרש דפסול מדינא דהוי ש"ש גמור, ומתשוב' ר"ג משמע דאינו אלא תקנתא משום חשש בעלמא מפני תק"ע חשש לעז ועיי' ר"ן שהולידו י"א מזה פי' חדש אשר לא הודה הר"ן וי"ל ע"פ חלוקו של מהרי"ק ודיוקו דשלחו ופרטו שם אשר נקראי' ושה"ש דכה"ג שלא נדע כלל שיש לו עוד שם שלחו איך מגרשין דאם כותב רק שם א' בודאי פסול ושאלו איך יתוקן הדבר ור"ג עמד והתקין שיהיו כותבין איש פלוני וכו' וסתם ולא אמר בתקנתו דוקא כשיש שם כה"ג דשלחו לי' אלא בכל ב' שמות צריך לכתוב איש פלוני וכל שוים וזהו תקנה בעלמא דכל שיש לו שם כינוי דידוע דיש לו עוד שם מצד הדין כשר ותקנתא בעלמא משום תק"ע דאיכא קצת לעז, וגם שלא לחלק בין השמות דתלי' במנהגים אם יש מקומות שנותני' רק שם הכינוי ועולה בו לתורה כהנראה ממהרי"ק דכ' ב' צדדי' לפסול ולהכשיר דתלי' במנהגי' לכן התקין ר"ג בכל שמות וזה אינו אלא חומרא ותיקון בעלמא, ואחר שתיקן פסול בדיעבד מדרבנן והא"ש מה שנתקשה הפ"י כיון דתקנתא בעלמא הוא למה נחמיר בו כ"כ האי כבמשנה פ"ו ולמ"ט תוס' כ' ע"א דשה"ש דמתני' כה"ג, ולמ"ש א"ש כיון דבשינוי שמות כי האי בשמות שאפשר שאין לו אלא זה פסול מדאורייתא ולכהפ"ח מדרבנן מעיקר הדין ולא מתקנתא בעלמא שוב גם בשה"ש כזה שידוע שא"א בלא שם אחר שהתקון ר"ג משום דתלי' במנהג והסכמת ב"א וקצת לעז לא חילקו ואמרו שיהי' בו כל החומרות כמו שינוי שאפשר שאין לו שם אחר כגון של לה"ך או במקום דסגי להו בשם לעז וכינוי כנ"ל. ונסתלקה ראי' מהרי"ק ונהפוך הוא דמוכח דגם כה"ג פסול מתקנתא מיהת וכל דיני דמתני' פ"ו ג"כ איכא. ומה שהביא מהרי"ק מדאמר שמואל שלחו לי' מה מלמדנו מה שלא נודע ממתני', לפמ"ש קמ"ל דממתני' ה"א דבכל אופן רק תקנתא בעלמא הוא וממילא הי' רחוק לנו לפרש מתני' דלקמן פ"ו בשה"ש שיש לו ב' שמות בב' מקומות כיון דתקנתא הוא למה נחמיר כ"כ כקושי' ותמיהת פ"י, ועוד קמ"ל דבב' שמות לה"ק דאפשר שלא יהי' לו עוד שם, אחר פסול מדאורייתא ואיכא נפקותא רבתא לדינא וכ"ז נפקא לי' מדשלחו ופרטו אופן השינוי ואמר איך מגרשין משום דכה"ג מדאורייתא ולכהפ"ח מדרבנן מעיקר הדין הוא ור"ג תקנה תיקן היכא דליכא רק שם כינוי במקום שידוע שיש לו עוד שם עברי שעולה בו ודינים הרבה קמ"ל שמואל בספורו דשלח לי' וא"ש נכון

ומ"מ אם כי ראי' ליכא מ"מ מסתברא כוותי' דמהרי"ק מצד השכל ונהי דדחינו ראי' דידי' דלאו ראי' מהימנא היא מ"מ גם אין לנו ראי' ברורה נגדו. דלדקדוק מלשון דשלחו ומדאמרו ר"ג נראה דתקנתא הוא כל דקדוק יש לו תירוץ וכבר ישבנו זה לעיל, עוד י"ל אפשר דבני מדה"י ס"ל כר"מ ובעו מוכח מתוכו אמרו איך מגרשי' עמד ר"ג והתקון דס"ל כר"א ומעיקר הדין ומכ"ש מדאורייתא לא מפסל משו"ה מ"מ תיקון ר"ג משום תקהי"ע ומשום לעז, ומשום קושי' פ"י, ראיתי מאז בחדושי כתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל בודאי לא הי' חשש כ"כ ולא הי' רק תקנתא בעלמא ועכשיו שתיקן שיהיו כותבין ב' שמות מי שלא כ' יש חשש יותר שיאמרו מדלא כ' ב' שמות ש"מ שאין זהו הוא וש"י

ויש קצת ראי' כדברי ודינו של מהרי"ק דר"ג תיקן איש פלוני וכל שום אשה פלונית וכל שום והא באשה גם כשאין לה רק שם כינוי לע"ז אין הוכחה דיש לה עוד שם בשעת לידה דוקא באיש שייך זה דנותני' בשעת מילה ש"ק כדי שיעלה בו לתורה מה דלא שייך באשה וכן הנהוג ורגילות בכ"מ שאין נותני' לנקיבה רק שם לעז ובשם זה עושי' מי שברך ומתפללי' בשעת חלי' וכללם ר"ג יחד שם איש ואשה משמע דשוי' דבשניהם רק תקנתא בעלמא כמו באשה הגם שא"א לידע שיש לה שם אחר באיזהו שם שיהי' כן באיש דוקא כה"ג שא"א לידע שיש לו ש"א כגון יוסי יוחנן והא כדאיתא והא כדאיתא אבל כשאפשר לידע לא תיקן כלל וכשר בדיעבד עכ"פ ולכתחלה בלא"ה אפי' במק"א כותבין ב' שמות לכתחלה, הגם שגם באשה יש אופן דיש לידע שיש לה שם אחר עיי' ג"פ ס"ק ד' מ"מ ע"פ הרוב אינו כן ור"ג דכלל שם איש ואשה ע"פ הרוב דבר דבאשה ליכא למידע וכן באיש כה"ג דוקא ומשו"ה פירש בשם איש ואשה והם שלחו ושאלו באיש וה"ה אשה ומ"ש ור"ג מפרש איש ואשה משום דהם פרשו השמות שא"א למידע דיש לו שם אחר דבשם כינוי לא נסתפקו כמ"ש מהרי"ק ור"ג דסתם ואמר צריך לכתוב אני פלוני וכל שום וכו' ויש לטעות בכל השמות אפי' בכינוי כן הוא לכן נקט אשה פלונית וכל שום להודיע לנו כי לא תיקן רק דומי' דאשה שע"פ הרוב א"א למידע שיש לה עוד שם מובהק אחר ויש פנים לשיטתו של מהרי"ק מסוגי' ש"ס ולא מטעמי' וכבר הסכימו לדינו קמאי גדולי אחרונים הגם שעל תחלת דבריו חלקו אבל תפסו בסוף דבריו כי סוף דבריו אמת ומינה לא נזיע בנדון שלנו הגם שאינו ידוע במקום כו"נ רק בשם פאל ליב משום שלא עלה לתורה שם בהיותו במקרה שם וכ"ע יודעים שיש לו שם הקודש עוד שניתן לו בשעת מילה שיעלה לתורה, וכ"ש וקו"ח הוא מעובדא דמהרי"ק בשם אלי' ובלי דשמות נפרדים הם, ובנדון שלנו כ"ע יודעים שם הקודש רפאל וליב רפאל ויודא או ארי' ואפי' לא כ' רק שם שעולה לתורה יש להכשיר בדיעבד ע"פ מהרי"ק הנ"ל, ובנדון שלנו לכתחלה פשוט שיכתוב רפאל יודא המכונה עפל ליב ויכתוב פאל דאפשר דפאל קיצור שם ג"כ משם פאלק, וגם כיון שצריך לכתוב מכונה על יודא המכונה או דמתקרי יכתוב שני' גם פאל כנלפע"ד להלכה ולמעשה, מ"מ מהיות טוב שיקראוהו במקום כו"נ לתורה פעמים ושלוש קודם כתיבת וסידור הגט והוא מהיות טוב' והאל הטוב והמטיב, ייטיב עמנו ויאר פניו אתנו סלה, הכ"ד אוה"נ טרוד מאוד חותם באהבה רבה וברכה מרובה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה ע"ז

שיל"ת פ"ב נגה' ליום ה' ג' תמוז תריא לפ"ק ה' ישפות שלומו, ויראהו בנועמהו, ה"ה חביבי י"ל הרב הגדול, המופלג בהפלגת התורה, מלא וגדוש חריץ בע"ת כש"ת מו"ה אברהם אהרן נ"י אבדק"ק יעמערונג יע"א. גי"ה קבלתי והנני להפיס דעתו ולמלאות רצונו בתשובה מאהב' על תמיהתו על המחבר א"ע סי' קכ"ד סעי' ד' שכ' טעם דאין כותבין גט על המחובר אפי' נותן לה המחובר כמות שהוא משום דבעינן ונתן בידה, והלא בב"י מביא מ"ש רשב"א דבירושלמי איתא משום דבעי דומי' דספר דהיא בתלוש, וכ' ב"ש ס"ק י"ב דאיכא נפקותא בכותב על העלה של עציץ נקוב וקנתה ע"י חזקה לטעם משום ונתן בידה דבעי' שיהי' נותן מיד ליד כשר, ולטעם ירושלמי פסול דלא דומי' לספר הוא, וכיון דלטעם ירושלמי נפקא חומרא למה נקיט המחבר טעם משום ונתן בידה, טעם לקולא ולא חש לירושלמי ובגמרא דידן לא נמצא נגד הירושלמי אלו דברי מע"כ נ"י

יפה ראה יפה תמה, ואחר העיון נלפענ"ד דיש להוכיח כי תלמודא דידן ל"ל כירושלמי בשנאמר דיש עוד נפקות' לחומרא לטעם ירושלמי משום דכתוב וכתב לה ספר והכותב במחובר נקצץ אח"כ פסול משום שלא הי' בשעת כתיבה דומי'