כתב סופר אבן העזר קפג

ומצאתי כשיטה זו ממוצעת דבכולל של עיקר בושום פסול בדיעבד ובמפרש לכתחלה לא וכשר בדיעבד שכ' הריב"ש דלר"ת כך היא שהיא ג"כ שיטת חי' ר"ן אחר שיצא לו מתוך דבריו שנביא לקמן אי"ה דעושה טפל עיקר ועיקר טפל דכשר בדיעבד כ' לכאורה ה"ה כשכותב שרה וכל שום דכשר בדיעבד ודחה דשאני וכל שום דגרע טובא מאם מפרש ב' שמות הרי דס"ל בוכל שום כרמב"ם. וכשמפרש כשר בדיעבד ולכתחלה יקדים שם העיקר, וזה כשיטת הריב"ש אליבא דר"ת מוכרחי' לומר דלכתחלה אפי' במפרש וחי' ר"ן כ' מסברא דנפשי' כן דהא גרסתו במרים שרה וכל שום וזה דלא כשיטתו בר"ן שסביב הרי"ף דכ' דעשה טפל עיקר אפי' בושום כשר בדיעבד ומביא ב"י

והנה המחבר סעיף ב' קבע להלכה שיטת הריב"ש ונראה דאפי' לכתחלה אין קפידא כלל מדכ' ואם שני השמות כתובי' בפירוש בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה, מדכ' אין הפרש משמע דשוי' ואפי' לכתחלה, ולשיטתו אזיל דנקט להלכה כבה"ג דכותבין ושום וכשיטת הרמב"ם דבוכל שום בדיעבד פסול ובמפרש אפי' לכתחלה כדס"ל לרמב"ן, וב"ש כ' לפי דקי"ל כר"ת דמפרשים השמות וכגרסתו מרי' דמתקרי' שרה מוכח דלכתחלה ודאי יש קפידא ובדיעבד כשר כמ"ש הריב"ש אליבא דר"ת ודלא כארנ"ח ודלא כדמשמע לי' לג"פ מרשב"א וכבר בארנו די באר והראנו פנים כי הנכון עם הריב"ש, ומ"מ יש תמיה קיימת על הרמ"א דנקיט כשיטת ר"ת דשתק לי' למחבר דכ' דאין הפרש והיינו אפי' לכתחלה והו"ל לרמ"א להגיה דלכתחלה יכתוב שם העיקר תחלה וצ"ע

והנה הרמ"א סעיף ד' כ' דאם עשה שם הכתיבה עיקר וכ' ע"ש הנתינה דמתקרי' או וכל שום פסול, עשה פשר דבר ביש לו ב' שמות במקום אחד אין קפידא בדיעבד בפירוש ב' שמות, אבל בעשותו טפל למקום נתינה גרע ופסול בדיעבד וב"ח בשם מהרש"ל דהכריע אפי' בכתב ושום על מקום נתינה כשר דהא בתוספתא איתא דשם הכתיבה עיקר ניהי דלא קיי"ל הכי אלא כבריית' בגמרא דשם נתינה עיקר מ"מ בדיעבד סמכי' להכשיר ואני אסביר כיון דבתוספתא קתני איפכא דכתיבה עיקר דיש צד דכתיבה עיקר כמ"ש בחי' ר"ן משום דשם הנתינה כמעט נשתקע דהוא דר במקום שיש לו שם אחר ומה"ט החזיק הר"ן בחי' דכתיבה עיקר וכ' דבריית' שלפנינו רבותא קמ"ל דאפי' כותב שם נתינה עיקר מ"מ כשר בדיעבד ותוספתא קאי לכתחלה שם הכתיבה עיקר וזם דלא כמ"ש בר"ן סביב הרי"ף ואנן קיי"ל דשם נתינה עיקר בודאי לא יפלגו כ"כ דברייתא בגמרא דילן ס"ל דליכא צד שיכתוב שם הכתיבה לעיקר אלא דס"ל דהך צד דשם הנתינה שהוא עדיפא באשר הוא שם בשעת נתינה והיינו לכתחלה אבל בדיעבד כשר כיון דיש צד ג"כ לעשות מקום כתיבה עיקר, ועוד י"ל הגם ביש לו ב' שמות איכא קפידא בעושה טפל לעיקר וכ' הרשב"א משום דאין דרך להקדים הטפל ואיכא לעז דיאמרו אחר הוא, וכ"ז במקום אחד אבל כשיש לו ב' שמות א' בגליל וא' ביודא כ' הר"ן מתחלה היו כותבין מקום הכתיבה ע"פ ב"ד שקבלו עדות העדים שכך שמו במקום הכתיבה אלא שברוב הימים נשתכח ואתי הבעל במקום הנתינה ויאמר דלא גרשה דאין זה שמו וכבר נשכח העדים שבמקום ההוא לכן תיקן ר"ג לכתוב ב' שמות לפ"ז י"ל דאם עשה שם כתיבה עיקר ושם הנתינה טפל אפי' כ' רק ושום ליכא תו לעז כהנ"ל כיון דניכר שיש לו עוד שם אחר במק"א הגם שאין דרך להקדים הטפל לא יהי' לעז עי"ז כיון שידעו שיש לו שם במק"א, יאמרו כי במקום דכתיבה כתבו שם שנקרא בו שם לעיקר באשר הוא שם לפ"ז גם הרמב"ם דסובר דכשכולל שם העיקר בוכל שום דפסול דוקא במק"א, אבל בב' מקומות כהנ"ל כשר ואפשר דגם הר"ן ור"י דמביא ב"י דמכשרו בשני שמות במקום כתיבה ובמקום נתינה כשכולל שם הנתינה מודו לרמב"ם באפשר. והנה מהב"ח נראה דמודה לדינא דרמ"א במקצתו בשכולל בוסום, אבל במפרש ב' שמות כשר כמו שיש לו ב' שמות במק"א, ולפמ"ש כ"ש, הוא וכן הסכים עמו תלמידו בתשוב' פ"י חא"ע סי' יו"ד ומביא מהרי"ק שורש צ"ח שכ' בגט שנשלח למק"א ועשה בפירוש השמות לשם כתיבה עיקר דפסול ולכאורה נראה כדעת הרמ"א דבב' מקומות של כתיבה ונתינה גרע מב' שמות במק"א, ודחה דמהרי"ק אפשר דס"ל גם במק"א אין חילוק בין כותב וכל שום או מפרש דל"ל כר"י דמחלק בין פירש ללא מפרש כי לא ראה דברי הריב"ש שלא הי' בזמנו ובארצו כלל כנודע למעיין בתשובותיהם אבל אנן דקיי"ל כריב"ש מנ"ל לחלק עכ"ל

והנה הג"פ נ"ח כ' על דינו של המחבר שאם הקדים שם שיש לו במק"א שאינו מקום כו"נ אפי' פירש ב' שמות פסול ל"מ לרמ"א דס"ל הכי אפי' בשעשה עיקר משם כתיבה דאפי' מפרש פסול, וכן שכן נראה ממהרי"ק כ"ש בכה"ג והוסיף עוד דאפי' לשיטת הב"ח דעשה שם הכתיבה עיקר במפרש כשר בדיעבד שאני התם מדהכא דשם כ' עכ"פ הכתיבה לעיקר משא"כ כאן דליכא לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה גרע טפי וכ"ע מודים דפסול אלו דבריו ז"ל והנה מ"ש דכן נראה ממהרי"ק כשיטת רמ"א כבר הבאנו מ"ש בתשובת פ"י דאין ממהרי"ק ראי' דאפשר דל"ל כריב"ש אבל מ"ש דאם עשה עיקר משם שאינו במקום כו"נ גרע טפי כן מוכח ממ"ש המחבר סעיף י"ג שאם כ' שם שיש לו במק"א וכ' וכל שום משום כתיבה ונתינה בטל וכ' הב"ש ס"ק כ"ג דכאן כ' בטל מדאורייתא ולעיל כשעשה מקום כתיבה עיקר וכ' ושום על מקום נתינה כ' פסול משום דשם מדרבנן פסול כיון דכ' עכ"פ מקום הכתיבה עיקר משא"כ אם כותב שם אחר הוי כשינה ממש הרי מבואר דגרע טובא שם של מקום אחר אלא דמחבר כ' זה בשכ' ע"ש כו"נ בוכל שום אבל כשמפרש ב' שמות דס"ל למחבר דליכא קפידא כלל אפשר דגם כה"ג אין קפידא כיון שנוקב ומפרש אין קפידא כלל ולא שייך קדימה ואיחור כלל כמ"ש רמב"ן בפשיטות ונראה דס"ל לרמב"ן דאפי' כה"ג כשר דלא נראה כלל שיהי' שום קפידא דאל"ה לא הקשה על ר"ת די"ל כיון שיש אפי' קצת קפידא בשום מקום לכן אמרו נהרדעי דיכתבו לכתחלה דמתקרי על שם הטפל וע"כ דס"ל דאין שום חילוק איזהו מקדים תחלה והמחבר דאתי בשיטתו כמ"ש לעיל נראה גם כה"ג כשר ולרמ"א דס"ל כר"ת ולדידי' לכתחלה אפי' במקום א' יש קפידא וס"ל נמי דעושה שם כתיבה עיקר פסול בדיעבד כיון דיש קפידא בדבר ומקרי במק"א שינוי קצת בב' מקומות הוי שינוי יותר ופסול בדיעבד ונחתינן דרגא בשעושה טפל לשם כו"נ בטל מדאורייתא אפי' במפרש כן י"ל, ואפי' לב"ח דס"ל דלא נחית לחלק כשעושה שם כתיבה מב' שמות במק"א, מ"מ כה"ג דעושה עקר שם מק"א שאינו שם כו"נ מודה כן י"ל אבל אינו מוכרח

ונבוא לנדון שלפנינו דבמקום כו"נ א"י רק בשם פאל ליב ובמקום דירתם קרוב למקום כו"נ ידוע בשם רפאל יודא ובשם פאל ליב שנקרא בפי כל והראשון שעולה בו לתורה אם נדמה נדון שלנו לנדון של המחבר סעיף י"ב וי"ג אם הקדים שם שעולה לתורה ונטפל לו שם שידוע במקום כתיבה ונתינה פסול ואפשר בטל מדאורייתא לכ"ע לפי הג"פ אלא שהוא בעצמו כ' בסוף דאפשר אם נשאת ל"ת ועכ"פ פסול הוא, והנה מלבד שכתבנו שדין זה אינו מוכרח רק מסתבר יש לצדד עוד בנדון שלפנינו משום דמקום אחר שנקרא בשם שא"י במקום כו"נ הוא מקום דירת שניהם עד עתה וכעת הרחיקה נדוד לבית אביה מפני המחלוקת ועדיין לא קבעה מקומה במק"א ולפי תשוב' פ"י סס"י יו"ד שם הדירה שם העיקר הוא מקום שדרה שם ואם הוא והיא דרים במק"א ודאי עדיפא ממקום דירתה בלבד הגם דלא נסמוך על זה להקל והוא בעצמו לא סמוך לבו רק לחומרא וגאוני בתראי בטיב גיטין ובח"ס חששו להוראת זקן בעל פ"י שהראה פנים להחמיר ועשו פשר דבר להצריך ב' גיטין אבל לקולא בודאי לא אבל הלא אנן לצרופי קאתינן כיון דיש מצד א' מקום לומר דשם שדרים שם עיקר הגם דלא נקטי' כך ואין במשמע מראשונים ופוסקים כן כמ"ש בטיב גיטין, ואני מצאתי בחי' ר"ן גיטין דלא ס"ל כותי', וז"ל בחדושיו במתני' כך הי' הדבר שפעמים הי' אדם הולך מיודא לגליל ואשה עמו ושם בגליל היו משנין שמותיהם שכן דרך השמות שהן מתחלפות בחילוף המקומות ולפעמים שאשתו הית' חוזרת ליודא לשעה והי' קורא אותה שמה כשמה הראשון וכשהי' שולח לה גט מגליל הי' נכתב הגט באותן שמות שהוחזקו בהו בגליל עכ"ל לענינינו, הרי מצייר הענין שעקרו דירתם מיודא וקבעו בגליל הוא והיא ולפעמים היתה חוזרת ליודא לשעה מבואר מדבריו כי לא אזלי' בתר קביעות דירה שלה ואפי' שדרים שניהם במק"א מ"מ אזלינן בתר שעת נתינה במקום שהיא שם לשעה הגם שבר"ן סביב הרי"ף לא כ' דהולכ' שם לשעה מ"מ בחדושיו כ"כ ומדייק כן להוצאנו מדינו של הפ"י, אלא דהכל תלי' במקום שהיא שם בשעת נתינה וזו ראי' ברירה נגדו, בכל זאת יש לצדד כיון שיש מקום ברא"ש לומר לאידך גיסא דשם מקום דירה עיקר, הגם דמסתבר טפי דמקום נתינה עיקר היינו לכתחלה, אבל בדיעבד לא מפסל כעין מקום כתיבה ונתינה דכ' היש"ש דאין לפסול אפי' בוכל שום כיון דבתוספתא איתא דשם כתיבה עיקר והסברא והוספנו דברי טעם דלאו פשר דבר הוא אלא מעיקר הדין, וכן י"ל בנדון שלנו כנלפע"ד לצדד מצדודי להקל בדיעבד, ולכתחלה הי' נראה לי דא"צ רק גט א' ושם של כו"נ עיקר דטיב גיטין וח"ס לא רצו להרים יד להקל נגד הפ"י מפני שלא מצאו מפורש מי שכ' נגדו מפורש ואנחנו מציאה מצאנו בחי'