כתב סופר אבן העזר קפ

מדרבנן כ' דעתו והכרעתו דמדאורייתא הוא הגם לר"א ל"ב מוכח מתוכו אבל פסול משום דאין כאן ספירת דברים, ובעל ג"פ לא ראה דברי רמב"ן אלו. והנה בהאי גם טעמו של רשב"א דס"ל דמדאורייתא הוא משום דאין כאן ספירת דברים ונראה לי לומר ע"ד שכתבתי תחלה דשמות האבות תלי' בפלוגתא דר"מ ור"א ולר"מ דבעי מוכח מתוכו הכל באר היטב צריך שמות האבות ג"כ. אבל לר"א דל"ב מוכח מתוכו, וא"צ שמותיהם, רק דאל"ה אין כאן ספירת דברים כלל בלי שם איש ואשה אבל סגי לזה שמות איש ואשה דכתיב אנא בשם פלוני ואת אנתתי הגם שאין מוכח מתוכו בבירור מי הוא בלי שם האבות מ"מ ספירת דברים שמי שיש לו שם זה מגרש אשתו בשם כזה כנ"ל נכון מסברא, והא"ש דברינו דלק"מ דר"י לשיטתו דס"ל כר"מ אזיל ועיין. והנה הרשב"א מביא ראי' דבדיעבד ודאי כשר מדקתני הכותב ט"ג צריך לשייר מקום איש ורשה, שם איש ואשה תנן שם אביה לא תנן וכן קתני שינוי שמו ושמה ושם האבות לא קתני, והנה ראיות אלו קלושות וחלושות, כמ"ש התה"ד דשמותיהם ושם האבות בכלל קאמר, ואני מוסיף דמדקתני וצריך לשייר מקום האיש מלבד שאין ראי' משם יש למשמע קצה דצריך שמות האבות מדנקיט בהאי לשנא מקום איש ואשה ולא קתני שם איש ואשה דהוא לשון נבחר יותר, יש למשמע דרצה לכלול גם שם האבות ושלא להאריך שם איש ואביו ושם האשה ואביה נקיט לשנא קצרה מקום האיש ואשה היינו שמשייר מקום דכתיב שם איש ואשה, וסמך על הידוע דצריך לפרש שמותיהם ושמות אביהם, אבל אי הוי בהאי לשנא שם האיש ואשה הי' מקום לטעות דשם האבות לא והי' צריך לפרש ואבותיהם, וכיון דנקיט בדיוק מקום איש ואשה, נקיט נמי בהאי לשנא ומקום הזמן, ומה דקתני שינוי שמו ושמה מלבד שי"ל כמ"ש תה"ד דהכל בכלל י"ל לפמ"ס תוס' כ' ע"א דלה"ש היינו כבמתני' דהתקין ר"ג מי שיש לו ב' שמות א' במקום הכתיבה וא' במקום הנתינה שזה שה"ש קטן דל"מ רק מדרבנן וי"ל באפשר דשה"ש כזה לא מזיק בשמות האבות, או עכ"פ דמתני' קמ"ל אפי' לא שינה רק שמות האיש או האשה ושם האבות כתקונה דיש היכר בשמות האבות דשמותיהן שוות בב' מקומות מ"מ פסול. ויותר י"ל עפמ"ש הרא"ש דהיו רגילים לשנות שמותיהם שלא יכירום כשברחו ממקומ' ור"ן כ' דגם שמות נשותיהם היו רגילים לשנות מה"ט, ובודאי שמות אבותיהם לא שינוי משו"ה ושינוי הרגיל עד"ז הוא שמו ושמה. והא"ש דנקטה מתני' שינוי שמו ושמה דאיירי בשינוי כי האי א' ביודא וא' בגליל דאין רגילים לשנות רק שמות עצמם וא"ש נכון

ובאמת למדקדק בתשובת הרשב"א דלא כ' זה לראי' דלא כ' מדלא קתני בלשון הוכחה אלא דלא קתני כונתו דלא מצינן היפוך זה דבעי שמות אבות ג"כ דלא קתני במקומות אלו רק שמות איש ואשה ולא הוזכר שמותיהם הגם דראי' ליכא דל"צ עכ"פ ליכא ראי' דצריך. ותה"ד דחה ראיות אלו ונראה לו משקול דעתו דנפשי' דבעי למכתב ומשמע מדבריו דאפילו דיעבד פסול ומדאורייתא כמ"ש תשובות קדמאי על שמו ובג"פ. ואני בעניי מצאתי ראי' מהימנא דבדיעד כשר מדאורייתא לכהפ"ח, והוא מירושלמי גיטין פ"ב הלכה ג' על מתני ועל העלה של זית, וז"ל ולא כמקורע הוא אמר ר' זעירא תנא בונא בר שילא אפי' כותב אני פלוני מגרש את אשתי כשר עכ"ל לענינינו. ועיי' פ"מ שכתב את אשתי פלונית ויבואר לפנינו אי"ה ומדאמר כותב אני פלוני וכו' כשר ולא אמר אפי' כותב אני פלוני בר פלוני וכו' דהא מונה התיבות שא"א בלא"ה ש"מ דלא צריך יותר, ואם נאמר אפשר לכתחלה צריך שם אבות וכשר דקאמר היינו בדיעבד, ובמתני' ג"כ לא קתני על העלה של זית רק דכשר י"ל כה"ג כשר בדיעבד, עכ"פ מוכח דלא כתה"ד דפוסל אפי' בדיעבד אפי' מדאורייתא ומשמע דאפי' מדרבנן כשר בדיעבד דזה ודאי רחוק להעמיס במתני' כשר מדאורייתא ופסול מדרבנן וכ"ש בהא דאמר בונא בר שילא בלשון אפי' כותב אני וכו' כשר דכונתו דוקא מדאורייתא וגם יש למשמע קצת דאפי' לכתחלה יוכל לכתוב כן מדאמר אפי' כותב ול"א כתב לשון דיעבד משמע דכותב אפי' לכתחלה כן, ואינו מוכרח כ"כ, אבל דבדיעבד כשר אפי' מדרבנן נלפע"ד ראי' דידי מהימנא וחזקה

והנה הג"פ מביא בשם מהראנ"ח ח"א י"א דכ' דאפי' להת"ד דמעכב אפשר דלא קאמר אלא על שם אבי המגרש. אבל באבי המתגרשת מודה לשאר פוסקים ויש לחלק בין אבי המגרש לאבי המתגרשת במעט חילוק וק"ל עכ"ל. והנה הרא"ש בתשובה דמביא הטור קאי באבי המתגרשת והעתיקו הטור באבי המתגרשת וב"י כ' דה"ה באבי המגרש דמ"ש וכ"כ בש"ע אבי המגרש והמתגרשת, ובאמת לפי הפשוט אכנחנו לא ידענו מה בין אבי המגרש או המתגרשת, והראנ"ח כ' שיש לחלק בזה בקל ולא הודיענו טעמו דלחלק יצא וכ' וקל להבין והוא קשה ההבנה

ואחר העיון נ"ל כי דבר גדול דיבר מהרנ"ח הגם כי בקצורי דבריו דעת הרואה לא שקט ולא נח, וכנביא שם, שאין בדבריו אלא כדברי נביאות דאפשר יש לחלק בין שם אבי המגרש להמתגרשת, ולפע"ד יש פנים מתוך תשובת הרא"ש ותשובת הרשב"א דכן הוא. הנה הרא"ש בתשובה שמביא הטור וב"י נראה כסותר דבריו מיני' ובי' וכבר עמד עליו בספר ג"פ, וז"ל תשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ז המקדש או המגרש טוב הוא להזכיר שם אביה כדי לברר הדבר אם יש ב' יב"ש בעיר ואם לא הזכיר רק שמה בקידושין או בגט מגורשת עכ"ל. והנה מראש דבריו נראה כי אין קפידא מה"ד אפי' לכתחלה רק עצה טובה קמ"ל דטוב הוא להזכיר. ומסוף דבריו דכ' דאם לא הזכיר רק שמה וכו' מגורשת משמע דאיכא קפידא מה"ד לכתחלה וטוש"ע כתבו על שמו רק דבדיעבד כשר כדנראה מסוף דבריו, וס"ל דמסוף דבריו נראה כי ראש דבריו אינן אמת לדינא, וקשה איך יסתור דברי עצמו מיני' ובי' ובעל ג"פ לא העלה מידי ע"ז, ולא העלה אלא דשיטת הרא"ש דלכתחלה ודאי צריך לכתוב שם אבות דלא כעיטור ולפע"ד נראה דרישא וסיפא חדא מלתא היא ועולה בקנה א' דתחלה כ' דטוב לכתוב כדי לברר הדבר אם יש ב' יב"ש וכן נראה שהי' נוהגין כן ממה דנזכר בכ"מ ב' יוסף ב"ש וכן מהא דאיתא פ' האשה שלום אנא תנן ב"ח מנהרדעי, וכן בפ' השולח אחא בר הדי' וכו' ועיי' ג"פ. ונ"ל אחר שנהגו כן מהיות טוב סימנא מלתא הוא, ומי שאינו כותב כן יש לחוש ללעז שיאמרו מדלא כ' שם אביו ש"מ דאחר הוא גר או שתוקי ואסופי דא"י שם אביו, ולכן כ' הרא"ש אם לא הזכיר דמגורשת בדיעבד דלכתחלה יש לכתוב מאחר שנהגו לכתוב יש לחוש ללעז קצת כהנ"ל

וזה נ"ל ג"כ טעמו של הטור סי' קכ"ט שכ' דמומר אין לו לגרש אלא בשם ישראל ואם גירש בשם של גוי וכ' וכל שום פסול, וטרח הב"י למצוא טעם למה פסול בדיעבד דמ"ש ר"ת אינו קפידא בעיקר הגט רק שלא יזכיר שם נכרי בגט ומ"ש שהוא כמשנה ממטבע שט"ח הוא רחוק שיהי' זה בכלל משנה שלא נמצא בגמרא וחומרת ראשונים היא, ונ"ל כעין מ"ש בסמוך להיות כי מוזהר נזהרו טובא שלא להזכיר ח"ו שמות נכרי בגט, ועיי' בג"פ דזה דוקא שם שניתן לו כשהמיר שנותנים לו שם חדש זה מאוס ולא יזכר בגט דכתיב בו כדמו"י וכ' עוד אפשר דוקא שם הניכר שמיוחד לכך עיי' בו. והרואה שם כזה כתוב בגט אמור יאמר מסתמא היו נזהרים בזה וע"כ אחר הוא דיש לו שם כזה שלא ניתן לו כמו שניתן לזה אלא שנקרא שמו שם נכרי ויש לחוש ללעז גמור כיון דמקפידי' בי' טובא מה"ט אם כתבו פסול דיש לחוש ללעז גמור שיאמרו שאחר הוא שאינו מומר ולמ"ש הג"פ דניכרי' שמות כאלו שנותני' בשעת המרה שאין נקרא בו ישראל, י"ל שיאמרו דמומר אחר הוא שנשתקע שם יהודי לגמרי שהצרכו לכתוב שם שהמיר בו כמ"ש ב"י בכה"ג אין כותבין שם יהודי דלא כמהרי"ק, ודברי ב"י מסתברים ופשוטים, וי"ל לפ"ז אשה שהמירה ונכתב שם של גיות בגט דכשר בדיעבד דרחוק הוא שיאמרו אחרת שאינה מומרת גירש שיש לו עוד אשה שהי' לה שם נכרי כזה וממנה נפל ומצאה זו המומרת כ"כ האי בודאי רחוק הוא וא"ח ללעז כזה בדיעבד כנ"ל ויש להאריך עוד ואכ"מ

ואחר הוצעה זו מצאנו מקום לחלק בין שם אבי המגרש למגורשת דבאבי המגרש יש חשש לעז הרבה יותר מבאבי המגורשת דבאבי המגרש לא רחוק כ"כ שיאמרו מדלא כ' שם אביו כמו שנוהגים ורגילים מהיות טוב ש"מ דלא הוא כ' אלא אחר גר שתוקי או אסופי דא"א לכתוב שם אביו, אבל באבי האשה צריכי' לומר שיש לבעל זה עוד אשה אחרת גיורת או שתוקי' וכו' וכ' לה גט זה ואבדה אותו ומצאתו היא כ"כ האי ודאי רחוק שיוציאו לעז משו"ה ועכ"פ אינו דומה לשם אבי המגרש דקרוב יותר לחוש ללעז שיאמרו דגר או אסופי כ' גט לאשתו וחזר בו והשליכו ומצאה היא ועיי' רש"י ותוס' ריש גיטין ולקמן כ"ז ע"ב וברש"י ותוס' שם והחילוק נכון שי"ל דתה"ד אינו מחמיר רק בשם אבי המגרש אפי' בדיעבד, והרא"ש לא מתיר בדיעבד רק במה דאיירי בי' בשם אבי האשה מתיר בדיעבד דאין חשש לעז כ"כ ולכתחלה כותבי' כדי לצאת מידי לעז כ"ד

והנה הרשב"א בסי' קמ"ו כ' אפשר דשני אביה' ל"צ לכתוב דשמו ושמה ושם עירו ועירה תנן שסם אביה' לא תנן