כתב סופר אבן העזר קעד

בגט כלל וחזרה מדעתה הראשונה, וצ"ל דלא שכיח שתחזור מדעת' אלא כיון שאפשר שתשתנה דעתה היא חוששת לעצמה פן ואולי תשתנה דעתה רוצה היא יותר בשליח להולכה מע"י קבלה, אבל בעשאתה שליח ורצתה מתחלה שיגרשה ע"י שליח לקבלה ולא חששה שמא תחזור מדעתה והסכימה בהחלט לקבל גט ל"ח שמא חזרה הגם דאפשר מ"מ לא שכיח

ומיושב קושי' פ"י על שיטת רמב"ם רשב"א ור"ן דאשה עושית שליח הבאה שיה' ידו כידה לקבל הגט מיד בעלה ולא תתגרש עד שיגיע לידה מהא דאשתך אמרה לקבלה והיא אמרה הבא וכו' למה לא תתגרש מצד שהוא עשאו ש"ק והיא עשאתו שליח להבאה ולא חיישי' שמא חזרה מדעתה כיון שעשאתה אותו שליח הבאה הו"ל כאלו עשאתה אותו שליח לקבלה דל"ח שמא הדרה בה עיין בו. ולמ"ש לק"מ דבשליח הבאה חיישי' שמא רוחא שבקה לעצמה שתוכל לחזור מדעתה ולא ניח' לה בש"ק שתתגרש מיד בקבלתו, ועוד מדלא עשאתו ש"ק דהוא שליחות קל משליח הובאה ש"מ דמקפדת שיהי' דוקא שליח הבאה, ואפי' לבעה"ט שבטור דס"ל אפי' גילתה דעתה ל"ח שמא חזרה בה היינו מסתמא ל"ח, אבל כשעשאתו שליח הולכה הרי גילתה דעתה דרצונה דוקא בשליח כזה

ולפ"ז בנדון שלנו דעשאתה שליח קבלה דל"ח דלמא הדרה בה, יוכל הבעל לעשות אחר ש"ק כיון דודאי עומדת בדעתה לקבל גט ע"י ש"ק מה לה זה או זה. אלא דמדברי הר"ן לא נראה כן דכ' דקמ"ל מתני' בלפיכך דה"א לפרש כונתו דאמר ח"א שתקבל לה בשליחותה אלא שיזכה לה בשליחותו והיינו הולך ותן דקאמר קמ"ל דיוכל לחזור משום דאמרי' שמא חזרה כהא דירושלמי אפי' צוחת. והנה דברי הר"ן צריכי' ביאור באר רחובות דלכאורה כולו מוקשה, מ"ש דלולי דחיישי' שמא חזרה בה לא הי' יכול לחזור דמפרשי' כונתה א"א שיהי' שלוחה אלא שלוחו לזכות לה מה איכפת לי' בכך סוף כ"ס היא שליחה לזכות לה וכ"ש אם זכי' מטעם שליחות הוא כדעת ר"פ, ולשיטת הרי"ף ורש"י ט' ע"א דל"מ זכי' בשחרור רק שלא יוכל לחזור וס"ל לראשונים דהה"נ לענין גט במקום דזכות הוא לה א"כ איכא נ"מ רבתא בין שהוא ש"ק שלה או שהוא מזכה לה על ידו. אלא הא הר"ן חולק על הרי"ף לעיל מכח קושי' הרבה א"כ אזדא הנפקותא הנ"ל. ונ"ל דס"ל להר"ן דהיינו דמפרשי' כונתו שאמר א"א להתקבל אלא הולך ותן שיזכה לה ותהי' מגורשת מיד בקבלתו, והא דאמר א"א שתקבל תנאי התנה עד שיגיע גט לידה דוקא ואז תהי' מגורשת למפרע, ועיין רשב"א לקמן בברייתא דהוא אמר הולך וכו' שמא בהולך ותן צריך שיגיע לידה משו"ה ל"א זכה התקבל דרוצה שיתלו הגירושין בתנאי שיבוא לידה ומגורשת מעכשיו עיי"ש, ורשב"א מספקא לי' אפי' ל"א א"א משום הולך אפשר כן כונתו, ור"ן ס"ל בפשיטות דאין כאן תנאי כלל ועיין ריטב"א שם שכ' דלהכי קתני בברייתא התקבל לה דזה ודאי פשיטא דלא עקר דקמ"ל הולך ותן דומי' דהתקבל דמגורשת מיד בלי שום תנאי וכן ס"ל לר"ן בשל"א א"א אבל אמר א"א שתקבל אלא הולך הוינא מפרשי' דבריו שאינו מוציא הולך או הילך מלשונו אלא שמשנה שלא יהי' ש"ק שלה רק הולך וזכה לה בתנאי שיגיע לידה ותהי' אז מגורשת למפרע ואם נאבד ונשרף בנתיים הגט בטל וזה החילוק בין שליחות דידה לדידי' כנ"ל ועיין

והא דבאמת לא מפרשינן דבריו כך ולמה יוכל לחזור כ' הר"ן דאמרי' דלמא הדרא בה וצ"ע מ"ש מכל ש"ק דעלמא דל"ח דלמא חזרה בה, ומ"ש הכא משום שאמר א"א שיהי' שליח קבלה רק שיזכה לה אמרי' דלמא הדרא בה ואין רצונה להתגרש הא עשאה אותו ש"ק ונתנה אל לבה להתגרש, ולרי"ף דאינה מגורשת ולא מהני זכי' רק שלא יוכל לחזור י"ל דאין רצונה בכך אלא שתהי' מגורשת על יד שלוחה, אבל לר"ן דל"ל כותי' וליכא נפקותא רק שהטיל תנאי בעלמא שצריך להגיע לידה, ובלא"ה בודאי רוצית דאחר גירושין יגיע לידה לראי' בידה, וצ"ל דלמא אין רצונה להטיל בו תנאי אולי יאבד או ישרף בנתיים, וממ"ש רשב"א בספיקתו באמר הולך ותן אפשר תנאי הטיל בו שיבוא לידה אח"כ נראה דאין קפידא בדבר זה דהא קתני בבריית' א"י לחזור ש"מ דסתמא אינה מקפדת בזה, וגם מלשון הר"ן שכ' דלמא הדרה בה כדאיתא בירושלמי משמע דלאו משום קפידא דידה שרצונה שלא יהי' בו תנאי דא"כ אצ"ל דחזרה בה אלא שאין רצונה רק כמו שעשאתה היא ש"ק בלי תנאי שיגיע אח"כ לידה ש"מ דלא חיישי' שמקפדת על זה, אלא דחיישי' שמא חזרה בה ואינה רוצית בגירושין כלל וקשה טובא מ"ש מכל ש"ק דעלמא דלא חיישי' וצ"ע. והנה לולי דברי הר"ן לא הי' קשה על מתני' למה באמת לא נפרש דבריו דקאמר הילך לשון זכי' שיהי' שלוחו לזכות לה ולא שלוחה י"ל ע"פ מ"ש תוס' לקמן הגם דרבי ל"ל במתנה הולך כזכי מ"מ בגט כיון שיודע שהיא עשאתו ש"ק מסתמא ניחא לו לעשות כרצונה וזכי קאמר, וי"ל כ"ז כשאינו אומר א"א אבל כשאמר א"א שתקבל אלא הולך הגם שיש לפרש כונתו וזכה לה מה לנו לפרש כך כיון דלולי מסתמא דרוצה כמו שהיא רוצה לא הוי מפרשינן הולך דידי' כזכי ועכשיו שמשנה מדעתה ורצונה סתמא הולך לאו כזכי קאמר, וי"ל בברייתא דלקמן אבל אמר א"א וכו' הא רבי הוא דקאמר הכי לשיטתו דס"ל במתנה הולך לאו כזכי, אבל למאן דס"ל הולך כזכי בכ"מ דלשון הולך לשון ברור כזכי הוא גם בשאמר א"א ל"י לחזור דסתמא כפירושו הולך וזכה לה. אלא דקשה לכאורה עדיין כד מתרץ מתני' כר' נתן הילך והא הילך מהני גם במתנה הדרא הקושי' לדוכתא למה לא נפרש הולך וזכה לה וצ"ל כד מוקי למתני' כר"נ צ"ל דר"נ לא ס"ל דהינך מהני רק בגט כדס"ל לרבי בהולך ובמתנה ל"מ כן י"ל בכונת ש"ס, אלא לאמת דקיי"ל כר"נ דהולך ל"מ ומהני' ר"נ ובהילך ומבואר בפוסקים דאפי' במתנה מהני הילך וקשה כהנ"ל, וי"ל או דלא מפרשי' דעקר ש"ק שלה ורוצה שיזכה לה דמה קפידא יש בין זה לזה ואי דמקפיד בתנאי שיגיע לידה הו"ל לפרש כ"כ האי, או דס"ל דחיישי' שהיא מקפדת ואין רוצית בתנאי. אבל לר"נ דס"ל דמשום חשש שמא הדרה בי' לא מפרשינן דבריו כך קשה מ"ש בכל ש"ק דעלמא דל"ח לחזרה דידה. ומוכרח אני לומר דס"ל לר"ן בטעמא דל"ח בכל ש"ק דעלמא שמא בנתיים הדרה בה ובטלה אותו דמוקמינן לשליח אחזקתי' שידו כידה ועל ידו מתגרשת וכל דבר אוקמי אחזקה כמו שהי' כן הוא, משא"כ בגילתה דעתה שרצונה לקבל גט ולא עשאתה שליח חיישי' דליכא חזקה דדעת ורצון אדם משתנה ול"ש ע"ז חזקה כמובן, והא"ש מ"ש הר"ן דאם כונת דבריו שעוקר שליח שלה ונעתק משליחות שהיא עשאתה אותו ונעשה שליח לזכות לה בתנאי שיתן לידה, כיון שבטל שליחות דידה ונעתק לשליחות אחרת באופן אחר שוב ליכא חזקה שלא הדרה בה משום דאוקי שליח אחזקתי' שהוא שליח שלה הרי שליחות זה שעשאתה אותו אמר הבעל א"א ועשאו שליח לזכות על תנאי וא"ש נכון ועיין

וא"ש ביותר פי' מתני' לפיכך דכ' הר"ן דקאי על רישא דיוכל לחזור אפי' בצוחת ועדיין לא א"ש דקאי ארישא דרישא וגם ברישא לא מפורש אפי' צוחה אלא מסתימות רישא משמע לירושלמי כן ותלה לפיכך בדלא תניא, ולמ"ש י"ל דבריטב"א נתקשה ברבותא דמתני' ואם אמרה התקבל וכו' א"י לחזור כדמתרץ לא אקבלה מאי רבותא דמתני' פשיטא ועיי' מהרש"א לקמן ס"ג ע"ב שכ' משו"ה לא מתרץ שם מתני' אקבלה פשיטא, וצ"ל איך דחה כאן לא אקבלה, ובאמת גם אי קאי אהולך קשה קצת וכי בדיני הולך כזכי איירי מתני'. ונ"ל דקמ"ל דא"י לחזור ול"א דלמא הדרה בה כמו בעומד וצוח משום דאוקמי לשליח אחזקתו וטובא קמ"ל, והא"ש דאמר עלה לפיכך בתר דהוצרך להשמיענו אמרה התקבל א"י לחזור דלא ניחוש לשמא חזרה בה ע"ז אמר לפיכך כפי' הר"ן דלא תימא דמפרשי' דבריו דזכה קאמר דחיישי' שמא חזרה בו דכשאמר א"א ליכא חזקת שליח ודוקא כשלא אמר ל"ח לחזרה דאוקמי' לשליח אחזקתו והיינו לפיכך אדסמוך קאי. ועדיין לא נתיישבו לנו היטב דברי הר"ן איך קתני במתני' אמר א"א וכו' א"י לחזור והיינו דאמרי' אדם יודע שא"א לו לעשות ש"ק, וצ"ל ג"כ דיודע דא"א לו לעשות שליח לזכות לה שמא הדרה בה הגם בכ"מ ל"ח לחזרה מ"מ כאן חיישי' מטעם שכתבתי וזה ודאי רחוק שכל זה כ"א יודע מסתמא אינו יודע אפי' מיעוט ב"א ובודאי הי' דעתו הולך וזכה לה בתנאי וא"כ שליח הולכה נמי לא הוי דלא עשאוהו שליח הולכה וצ"ע

והנה באמת כקושי' זו קשה לי על הירושלמי דאמר הגע עצמך ופרשו דכונתו דמתני' סתמא קתני ואפי' עומדת וצוחת וכן פי' המפרש בירושלמי, וקשה כהנ"ל וכי כל אדם יודע מה שאנן לא ידענו לולי דאתמר בירושלמי כן ויש דלא פוסקי' כירושלמי ואיך נחליט על זה דכל אדם יודע אתמהא

ונ"ל דהיינו טעמא דבעל העיטור דלא פסק להא דירושלמי והוא תמוה כיון דלא מצינו בתלמוד שלנו שחלק על הירושלמי למה דחה אותו מהלכתא, ונ"ל דקשה לי' כקושיתי' ועל הירושלמי י"ל דלא ס"ל טעמא דרישא משום דאדם יודע, אלא כדס"ל לר"ה ב"ח דמקשה על ר"נ אמר רב ממתני' ואביי דהקשה ממתני' דלקמן דאמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' כן ס"ל לירושלמי לאמת ולא משום דאדם יודע ולק"מ. והא"ש לפי סוגי' ש"ס דילן דר"נ לרב וסתמא בש"ס מתרץ הכי השתא כ"א