כתב סופר אבן העזר קעג

ידע מש"ק שלה, ומבריית' ל"ק דס"ל כלשנא בתרא רבי היינו ת"ק וצריך דוקא שידע, ומתני' בקבלה ל"צ שידע דהא לשון מבורר התקבל אמר והיינו דמשני לא אקבלה, ולבסוף בתר דמביא ב' לשונות ולל"ק ת"ק לאו רבי ועכצ"ל דגם לת"ק צריך שידע דשויתי' ש"ק לא יוכל לתרץ לא אקבלה משום ל"ק וא"ש הכל עד"פ טבא חריפתא. אמנם כן לדינא נ"ל דאין ראי' מברייתא הנ"ל ל"מ אי ת"ק היינו רבי וקיי"ל כרבי בודאי אין ראי' כמ"ש, וגם אם ת"ק לאו היינו רבי י"ל משו"ה הקדים הקדמה זו לרבותא ל"מ כשאינו יודע שהיא עשתו ש"ק ואמרה התקבל והוא אמר הולך ותן דר"י לחזור בו דהולך ותן לת"ק בכ"מ כזכי, אפי' אמר לו השליח אשתך אמרה התקבל והוא משנה מדיבורה ואומר לשון אחר הולך ותן ה"א דנימא אי דעתו הולך ותן זכה לה למה שינה מלשונה משו"ה נפרש דבריו שהולך ותן בידה קאמר קמ"ל, ולמ"ש ריטב"א דקמ"ל דומי' דהתקבל דמגורשת מיד בודאי ה"א שיודע שאמרה והוא שינה לשונה דכונתו לכהפ"ח להטיל בו תנאי קמ"ל דהתקבל שמגורשת מיד, ובכ"ז איכא רבותא כשיודע שאשתו אמרה התקבל. ומובן היטב מה דקמ"ל מתני' האשה שאמרה התקבל דכ' מהרש"א דאי אקבלה ליכא רבותא, ואי אהולך צ"ל דאיכא רבותא דקמ"ל הולך כזכי, וקשה וכי מתני' עסיק להשמיענו פי' הלשונות אי הולך כזכי, ואי מתני' רבי י"ל דקמ"ל הגם בכ"מ לאו כזכי בגט הולך כזכי ואי אתי' כר"נ ובהולך דבכ"מ כזכי קשה. ולמ"ש א"ש נכון מרווח דקמ"ל הגם שהיא אמרה התקבל והוא יודע שאמרה כן והוא בחר בלשון אחר ואמר הולך מ"מ כזכי הוא ואיכא רבותא מענין דמתני', ובתחלה דמתרץ לא אקבלה איירי מתני' שלא ידע דהיא שותי' שליח וקמ"ל דהתקבל דידי' מהני איכא הך רבותא, ולמסקנא דכתבנו דע"כ צריכי' לומר דאהולכה קאי משום דס"ל דל"מ כשאינו יודע דשויתי' ש"ק איכא רבוחא בהולך הגם דשמע ויודע והוא משנה מלשונה מ"מ א"י לחזור ויש להאריך עוד עד"פ

, ויש להראות פנים להלכה לרבותיו של הריטב"א מקושית ראשונים על אביי ר"פ השולח דאמר שליח מתנה כשליח הגט והא רב מספקא לי' ואיכא פלוגתא דתנאי בגט ואיך פשיט' לי' וגם צריך להבין דתלה ממון וגט להדדי ושני' לא תני', ונ"ל דרב מספקא לי' דוקא דשהבעל יודע דשויתי' שליח כמ"ש תוס' לרבי דאז אפשר הולך כזכי וכתבו הראשונים משו"ה מדמה המקשן חוב לגט ומקשה דרב אדרב, ונ"ל משו"ה הקדים רב ואשתך אמרה. היינו דוקא בשיודע שאשתו אמרה ואל"ה ליכא ספק דהו"ל כמתנה, ואביי אמר בגט לאו כזכי באופן שהיא עשאתו ש"ק והוא א"י ואמר התקבל אם בכ"מ הולך כזכי אפילו במתנה הי' מועיל הולך דילי' כיון שגם היא שויתי' ש"ק, אבל כיון דבמתנה הולך לאו כזכי רק בגט משום דמסתמא אינו משנה מדעתה והיינו כשיודע ובכה"ג מספקא לרב, אבל כשאינו יודע לא מספקא לי' דלא עדיף ממתנה והיינו דאמר אביי נ"מ להולך כזכי דבגט הולך לאו כזכי כשא"י משום דהו"ל דעתה וגם בממון כן הוא דאי בממון הולך כזכי גם בגט הי' הולך כזכי או ספק עכ"פ ויש פנים לשיטת הרבותיו של ריטב"א שלא הובא בשום פוסק וצ"ע לדינא

עוד חידש דין בריטב"א דמפרש מתני' ואם אמר א"א היינו שאמר אחר שכבר אמר א"א שתקבל אמר הולך ותן יוכל לחזור ול"א שחוזר מדעתו ורוצה בשליח קבלה שלה מאחר שכבר אמר והולך ותן לאו לשון ברור כ"כ הוא, אבל באמר אח"כ התקבל אמרינן שמתרצה עכשיו לדעתה מלפרש התקבל ותן לה, וכ' אבל אם אמר מיד א"א שתקבל אלא התקבל בודאי לא מפרשינן שבתוך כ"ד מתרצה. והנה יש ללמוד מדבריו הרבה דינים א' אי אמר א"א והתקבל לה ל"א שמתרצה וכ"כ ב"ש בפשיטות ועיין לח"מ דנראה דלא ס"ל כן אלא שדברי לח"מ בלא"ה לא אוכל להבין שהוא נגד הסוגי' דהוא אמר כן גם בהילך והולך. ב' אנו למדין כי אם אח"כ אמר התקבל אמרי' דחוזר מדעתו ומתרצה לדברי' ול"א שכבר בטל השליחות דאין בידו לבטל ולעקור שליחות שלה רק שאין מוכרח לתתו לו ועיין ריב"ש שבב"י סי' ק"מ וט"ז שם, ג' דאם אמר אח"כ הולך או הילך דהוא כזכה ל"א דעתו שיהי' ש"ק הגם דהולך ותן לשון זכה הוא ולולי שאמרה הי' אפשר לומר דתלי' אם בכ"מ הולך ותן כזכה ולשון ברור הוא כשאמר תחלה א"א והדר אח"ז אמר הולך ותן אמרי' שמסכים לדעתה מה לנו להוציא משמעות של הולך ותן, אבל לרבי דבכ"מ ל"א הולך כזכה בדבר רשות ורצוני' רק בגט דמסתמא מסכים לדברי', כשאמר פעם א"א, כשאמר אח"כ הולך ותן פירושי כבכ"מ דבמתנה לאו כזכה מה תאמר מסתמא דעתו מסכים לדברי' וזכה קאמר הרי כבר אמר פעם א"א לפ"ז י"ל ברייתא דקתני א"א יוכל לחזור רבי לטעמו דס"ל במתנה הילך לאו כזכה, אבל למאן דס"ל הולך כזכה בכ"מ כשחזר ואמר אח"ז הולך ותן א"י לחזור בו כן י"ל. אלא לפי דקיי"ל כר"נ ומתני' בהילך והא הילך מהני בכ"מ גם במתנה ומ"מ קתני מתני' בשא"א ואמר הילך דיוכל לחזור ש"מ כריטב"א, ויש להאריך בזה עד"פ, ולהיות כי כבר נתארך ככותבת הגסה, וכבד עלי המשא, לכן אקצר, וה' שנותינו ושנותיך יאריך בין תבין אשר לפניך כי בעל נפש סברא ישרה ופלפול אתה בני ברוך ה' יברכך ה' וישמרך יאר פניו אתך סלה כאית נפשך ונפש אביך מנשקך מברכך. הק' אברהם שתואל בנימין סופר. תשובה ע"ד שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ד' לסדר ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן תר"ל לפ"ק. כהן שדעתו יפה והוא כהן לאל עליון ה"ה י"נ הרב הגאון חריף ובקי עומד לנס עמו כקש"ת מו"ה משה פעריס כ"ץ נ"י אבדק"ק פנ"ד והגליל יע"א. גי"ה מעולפת ספירים קבלתי בשמחה ובטוב לב משתאה תמיד לדעת שלומו ובהיכלו כבוד אומר כולו, לגדור גדר ולהעמיד הדת על תילו, והנני לעשות רצון צדיק ואוהב כמותו י"ב, שמתי עיני ולבי כל האפשר ע"ד שאלתו להלכה והוא באחד שרוצה לגרש אשתו והוא מרחוק ממנה ורוצה עוד להרחיק נדוד, ושניהם רוצים בגט ודוקא ע"י שליח לקבלה מידו ליד ש"ק והיא כבר עשאתה שליח לקבלה במקומה והולך הוא בשליחותו ולהיות הבעל נחוץ לדרכו וקשה לו להמתין עד בא יבוא ש"ק שלה אל המקום אשר הוא שם, ומסופק פר"מ נ"י אם יוכל הבעל לעשות שליח קבלה אחר הגם דמבואר בירושלמי מובא בראשונים ובטור סי' קמ"א דאפי' עומדת וצוחת אני אומר שמא חזרה בה הא בשעשאתה ש"ק לא חיישינן שמא חזרה בה. א"כ ה"נ כיון שעשאתה שליח לקבלה ל"א דחזרה בה שלא לקבל גט מבעלה ומה לי שליח זה שעשאתה היא או שליח של בעל כיון דניחא לה זכות הוא לה, וכבר ראו עיני כבודו מ"ש בב"י סי' ק"מ מתה"ד סי' רנ"ז מסוף דבריו ניכר דכל שעשאתה שליח ל"ח דלמא הדרא ויוכל הוא לזכות לה הגט, ואפשר דוקא התם שגילתה דעתה לרבים שיהי' ח' שליח לבעל לפתותו ניחא לה בשליחות יהי' מי שיהי', אבל כאן שעשאתה איש פרטי אפשר יש קפידא אלו דבריו בקיצור ופר"מ נ"י להיותו טרוד מאוד לא יוכל לעיין כל הצורך ומבקש לחוות לו דעתי העני', והנני למבוקשו הגם כי גם אני עמוס הטרדות אני בע"מ הרבה מ"מ לא אמנע הטוב אשר חנן ה' את עבדו אחר ששמתי עיני ולבי על ענינו ואשר ישים ה' בפי אותו תשמור לדבר

טרם אענה בנדון שלפנינו נאריך קצת בביאור ירושלמי ומה שנאמר בו מראשונים ופוסקים. הנה ירושלמי העמיד דבריו על מתני' ר"פ האומר דמשו"ה יוכל לחזור משום דחוב הוא לה הגע עצמך עומדת וצוחת אני אומר שמא חזרה בה, וכ' הב"י אפי' עומדת לבסוף לפנינו ועומדת בדברי' הראשונים אמרינן שמא חזרה בה, וכן מוכח דאי אומרת עכשיו שאינה רוצה בגירושין אפי' בזכות גמור לא מהני ועיין רמב"ן מלחמות פ"ק דגיטין י"א ע"ב ועיין חי' רשב"א קידושין כ"ב ע"א וע"ש דכונת ירושלמי אפילו צוחת מעיקרא וגם עכשיו רצונה בגירושין חיישי' שמא הדרה בה, וצ"ל למה אם עשאתה שליח לקבלה ל"ח שמא הדרה בה ובטלה אותו וצריך לדחוק כיון דעשאתה מעשה ל"ח שהדרה בה ודוחק. והיותר קשה לי טובא ניהו דחששא איכא שמא בנתיים חזרה בה כיון דהדבר בעצמו חוב הוא לה עכ"פ מידי ספק לא נפקא ולמה יוכל לחזור בודאי כבמתני' וצ"ע. ונ"ל בכונת ירושלמי דאנו אומרים שמא חזרה בה דאפשר דרצתה מתחלה ומהדרת אחר גט וחזרה מדעתה וכיון שאפשר גם הוא לא ניחא לי' לזכות לה הגט שתהי' מגורשת מיד בקבלתו אולי תחזור מדעתה ולכן רצונה שיגרשה ע"י שליח הולכה וזה אומדנא ודאית וע"י שמא תחזור ודאי לנו שאינה חפיצה בשליח קבלה ואפי' אמרה אח"כ דניחא לה ל"מ כמו בכל חוב דל"מ כשמגלה דעתו דהי' ניחא לי' כנ"ל נכון. לפ"ז א"ש נמי דאם עשאתה שליח לקבלה דל"ח דלמא חזרה מדעתה דהא ל"ח רק שאין רצונה מעיקרא שיגרשה ע"י שליח לקבלה, והא עשאתו שליח לקבלה, אלא דעדיין קשה נהי דא"א לומר דודאי חזרה, אבל עדיין יש לנו לחוש דלמה הדרה בה ובטלה השליחות שאין חפיצה