כתב סופר אבן העזר קעב

ברור ועוד י"ל ואפי' תימא הכי מ"מ דוקא כשאנו יודעי' דשוי' ש"ק אבל לחוש שמא שוי' וחזקה עושה שליחיתו כ"כ האי ל"א כן י"ל. אלא שיש לפקפק קצת למה אשמעי' מתני' דין זה באשת כהן שאסורה בתרומה די"ל דוקא באשת כהן כן הוא דאמרינן דודאי לא ניחא לה שיהי' ש"ק דנאסרה לאכול בתרומה מיד, ורוצית יותר שלא תהי' מגורשת רק כשיגיע לידה, אבל באשת ישראל אפשר דמגורשת מיד ואין הבעל יוכל לחזור והו"ל לאשמעי' רבותא זו יותר באשה דעלמא, והי' מזה ראי' למ"ש תה"ד בוחי נמי דבאמת כה"ג מהני שליח קבלה שלו י"ל דקמ"ל מתני' אשת כהן אוכלת בתרומה דלא חיישי' דבעל שוי' ש"ק דמסתמא לא ניחא לה בש"ק כדי שלא תאסר בתרומה מיד, ואפי' אומרת לבסוף דניחא לה כיון דמסתמא חוב הוא לה ל"מ וא"ש ועיין. ולמ"ש דבאשת כהן מסתמא אינה רוצית שתהי' מגורשת מיד, נדחה ג"כ ראי' שהבאנו ממתני' דשליח הבאה לרמב"ם ודעימי' היינו משעה שבא הגט לידה ולהלאה דחלתי"ה למה תאכל בתרומה דלמא הגיע כבר לידו, י"ל דוקא אשת כהן שאומרת הבא לי סתמא כפרושי שלא תתגרש עד שיגיע לידה ולא למפרע, אבל באשה דעלמא י"ל דבכלל הבא לי שמקפדת שיבוא הגט לידה וכשיבוא לידה תהי' מגורשת למפרע

אבל יש לי ראי' אחרת מדקתני במתני' ר"פ מאשה שאמרה התקבל לי גיטי א"י לחזור למה לא קמ"ל אמרה הבא לי גיטי דא"י לחזור בו אם הגיע גט לידה אח"כ ככל תנאי דמעכשיו דהוא לבדו לכ"ע א"י לחזור שהיא מקיימת תנאה ומגורשת למפרע, וע"כ דע"י שליח הבאה אינה מגורשת רק משיגיע לידה, ויש לדחות קצת

ויש להראות פנים לשיטת הרמב"ם ודעימי' ע"פ דקשי' לי טובא על קושי' ודמיון דר"ה ב"ח ס"ג ע"א ממתני' דהכא דאמרי' ע"כ כיון שנתן עיניו לגרשה בכ"מ מגרשה והה"נ בדר"נ אמר רב, אין הענינים דומין כלל דבמתני' הוא נכנס לגרשה ולעשות שליח קבלה אמרינן כיון שנתן עיניו בגירושין ע"י שליח וסבור הי' וטעה כי אפשר ע"י ש"ק אמדינן דעתו דאם ידע דל"מ ניחא לי' לגרשה ע"י שליח הולכה דא"א בלא"ה, אבל בדר"נ אמר רב הגם דנתן עיניו בגירושין היינו שמסכים עמה דשוי' שליח ואינה מבטלו אבל שיעשה הוא שליח הולכה כ"כ החי ל"ר דהא ליכא גינוי דעת שרוצה לעשות שליח במקומו והחילוק רב בין דינא דמתני' לדרב וצל"ע. ואתי' נן שפיר ע"פ שיטת הרמב"ם דשליח הבאה שלה היינו שמקבל גט לידו בשליחותה ואין לבעל בשליחות זה כלום רק שמסכים למה שעשתה היא ואינו מבטל כי כן שפיר לומר מדמה מלתא דמתני' במלתא דרב דבמלתא דרב הגם דליכא אומדנא משום שרוצה בגירושין משוי שליח ג"כ אבל מאין לנו דניחא לי' בשליח הבאה שלה שעשאתה היא ועומד במקומה וא"ש ומזה ראי' נכונה לשיטת רמב"ם ודעימי' וקשי' לי על רש"י ור"ח דלא ס"ל הכי וצל"ע

והנני מוסיף והולך ליישב בדברינו קושי' פ"י העצומה לו והאריך בה למעניתו על רבא דלא ניחא לי' לומר במתני' דלקמן ס"ה משום דאדם יודע למה לא הקשה ממתני' דר"פ המוקדמת, ולמ"ש י"ל בשנוסף עוד קושי' דעדיין קשי' לן על דמיונו של ר"ה ב"ח דמקשה ממתני' דר"פ י"ל שאני במתני' שהוא נותן עיניו בגירושין ומדעתי רוצה לגרש כיון שנכנס לגירושין וחפץ ורוצה לגרשה אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה וסבור הי' דמהני ש"ק וכיון דא"ה לו ע"י ש"ק אמדינן דעתי' דבכ"מ מגרשה כיון דר"א לו בלא"ה שלא מדעתה ורצונה, אבל במלתא דרב דהיא שלחה שליח לקבל גט והוא מסכים לדעתה ורצונה כיון שמבקשת ממנו, אבל ליכא גילוי דעת שחפץ ומשתוקק לגירושין מנ"ל לומר כיון שנתן עיניו וחפץ לגרשה ניחא לי' בשליח הולכה או בהבאה שלה הגם שאפשר מ"מ ליכא אומדנא דמוכח כ"כ כמו במתני' גם זה צ"ע וי"ל דס"ל מהני' סתמא קתני אפילו בשצווחת שרוצית בגירושין ועי"ז נתרצה הוא ושלח לה גט ע"י שליח קבלה ואמרי' דעכ"פ שליח הולכה הוא כיון שנתן עיניו לעשות רצונה ולגרשה הה"נ במלתא דרב אמרינן דאם אינו רוצה לעשות שליח בחרקאי עכ"פ ניחא לי' מסתמא שיהי' ע"י שליח הבאה שלה וא"ש

וע"פ הוצעות אלו מיושב קושי' פ"י י"ל דרבא מקשה יותר ממתני' המאוחרת דקושיתו חזקה יותר דממתני' ר"פ ל"ק רק משום דמסתמא מתני' איירי גם בשהיא מבקשת גט ואינו מוכרח כ"כ ולכן הקשה הוא ממתני' דלקמן קטנה שעשתה שליח קבלה והיא מבקשת גט דאמרי' שהוא עשאו שליח הולכה ואמרינן כיון שנתן עיניו ואמרינן תרתי שהוא עושה שליח בחריקאי הגם שהיא התחילה לבקש גט ממנו ומהדרת בתר גט ודמי' לגמרי למתני' וא"ש ועיין. ובלימוד הישיבה אמרתי עוד ישוב לקושי' פ"י בשאומר דרבא ג"כ ידע כדדחי דאדם יודע שא"א לעשות ש"ק ומפרשי' דבריו דהתקבל ותן לה קאמר, אבל במתני' דלקמן דהיא שוי' ש"ק והוא לא אמר מידי מילי דשליחות רחוק לומר דהוא תתכוין מעיקרא שתחת שהוא ש"ק שלה דל"מ יהי' שלוחו כ"כ ודאי רחוק לומר דאדם יודע ובכ"מ ניחא לי' באין אומר ואין דברים של שליחות בפי הבעל כדי שנפרש כוונת דבריו כמו במתני' שמפרשים תחת התקבל סתם ותן לה קאמר וקיצר במובן דסמך על אדם יודע הוא ושליח, ולכן הקשה רבא ממתני' דקטנה, ומיישב קושי' פ"י, וכד דייקת בלשון ש"ס תראה כן דעל קושי' ממתתני' דהכא מתרץ הכא אדם יודע וכו' וגמר ונתן לשם קבלה, וכדדחי קושי' רבא מסיים וגמר ונתן לשם הולכה דידי', והן הדברים אשר כתבנו דכד מתרץ ממתני' דהכא דהכל שליחות דידי' ולא משנינן רק משליח קבלה לשליח הולכה והכל שליחות דידי' ידע גם רבא די"ל אדם יודע וכו' אבל במתני' דלקמן הי' רחוק בעיניו וע"כ הגם דלא התכווין מעיקרא רק לשליח הולכה והוא מהמיעוט דא"י מ"מ אמדינן דניחא לי' בכך. ודחי שם נמי י"ל דאדם יודע ונתן לו לשם הולכה דידי' שאנו משני' משליח שלה לשליח דידי' באומדנא דמוכח דודאי יודע ואומדנא היא כ"כ דמשני' מסתמא כפירושו שיהי' שליח דידי' תחת שהי' שליח שלה וא"ש עד"פ נכון

ומדי דברי אליך באותו ענין אודיעך ב' חידושי דינים בריטב"א, א' כ' משמי' דרבו דמתרץ רבותא דמתני' האשה שאמרה התקבל דמתרץ אקבלה מאי רבותא דמתני' והעלה משם רבותיו דכוונת מתני' כשהיא עשאתה ש"ק והוא לא ידע מזה ועשהו הוא ש"ק מהני כיון דשויתי' ש"ק ל"ח עוד שחזרה בה וכיון דזכות הוא לה מהני מה שהוא עושהו ש"ק, והריטב"א חולק על דין זה דהא אדם יודע וכו' והתקבל דקאמר התקבל ותן לה קאמר א"כ לא עשאהו ש"ק כלל, ולפע"ד י"ל דהא באמת לשון התקבל כפשוטו שיהי' ש"ק אלא ע"כ לשון גרוע קאמר דהא אדם יודע וע"כ קצר ותן לה קאמר, וכל שיש לפרש דבריו עדיף ולכן אם היא שוי' ש"ק והוא לא ידע מפרשי' כי מעיקרא להכי אמר התקבל אולי היא שוי' ש"ק יהי' ש"ק ותן לה כנ"ל ליישב דבריהם

אבל יש לכאורה ראי' דלא כוותי', והוא מברייתא התקבל

לי גטי ואשתך אמרה התקבל והוא אמר הולך ותן וכ' צ"ל מה לברייתא להקדמ' זו התקבל ואשתך אמרה, לא הול"ל אלא אשה שעשאתה ש"ק או שאמרה התקבל כבמתני' והוא אומר הולך וכו', ונ"ל בדיוק נקיט כן להשמיענו שהיא אמרה התקבל ואשתך אמרה היינו שידוע רוע לבעל שהוא ש"ק ששליח אמר לו אשתך אמרה, אז כשהוא אמר הולך ותן והתקבל א"י לחזור, אבל אם לא ידע שהיא עשאתה ש"ק מפרשי' דבריו דהתקבל ותן לה קאמר דאדם יודע איכא רבותא בהולך וא"ש דנקיט דהוא אמר התקבל פשיטא דהא אמר כלשונה ועיין ריטב"א שהרגיש בזה וכ' דקמ"ל דומי' דהתקבל שמגורשת מיד בלי תנאי עד שיגיע לידה דלא כרשב"א דמסופק בזה, ולמ"ש קמ"ל טובא אפי' אמר התקבל ל"א כדלא שמע דשוי' ש"ק דהתקבל לקבלה קאמר דמתחלה אמר לשון כזה דאם שויתי' ש"ק שיהי' ש"ק כמ"ש קמ"ל וא"ש עיין

ומצאתי מקום ישוב לקושי' מהרש"א לקמן דקאמר מאי לאו באינך והקשה מהרש"א דל"מ מתני' אקבלה כדמשני לעיל וכ' ר"כ פשיטא, ולא הועיל כלום ואיך משני לעיל לא אקבלה ולמ"ש י"ל עד"פ דדרך שקלא וטרי' כן הוא מתחלת עד דלא הביא ברייתא הנ"ל משני שפיר לא אקבלה ואיכא רבות' הגם דלא ידע שהיא שויתי' ש"ק מהני התקבל שלו כרבותיו של ריטב"א, אבל בתר דמביא הברייתא דמינה מוכח דבלא ידע ל"מ אפי' התקבל שלו לא יוכל לתרץ עוד מתני' לא אקבלה פשיטא. ויש להוסיף על דברינו ליישב ברוחא יותר די"ל גם בתחלה ודע הך ברייתא ומ"מ משני שפיר דאיכא רבותא כהנ"ל, ומברייתא לא מוכח נגד זה די"ל הא דהקדימה ברייתא אקדמה מילין דשליח לפי דמשני בחד תי' רבי היינו ת"ק ולפמ"ש תוס' וראשונים הגם דרבי ס"ל במתנה הולך לאו כזכי כאן ס"ל כזכי דמסתמא אינו רוצה לשנות מדעתה, תינח כשיודע ששויתי' ש"ק אבל בא"י הדר הו"ל הולך לאו כזכי כבמתנה, אבל לשנא דא"א קמ"ל ות"ק לאו רבי וכן נראה הפשוט ונראה הא דלא מביא מיד דרבי דכולל יותר משום דרצה להשמיענו דל"מ אמירה דידי' רק בששמע ויודע כי שויתי' שליח קבלה לאפוקי דרבותיו של ריטב"א, ואי הוי מביא מיד מה דאמר רבי לא הוי ידענו כ"ז דלרבי בלא"ה צריך שידע דאל"ה ל"א הולך כזכי, משו"ה מביא תחלה ת"ק והוא ל"ל הולך כזכי במתנה ואח"כ מביא דרבי דמוסיף דין באמר א"א, והא"ש דמתחלה מתרץ לא אקבלה וקמ"ל טובא אפי' לא