כתב סופר אבן העזר קעא

כי לענין גטין דאיירי מתני' והמסכ' שם ליכא נפקותא לא לר"ז ולא לדינא ובב"מ דשם מקומו לענין ד"מ ושט"ח חקר במאי פליגו וא"ש ועיין

והא"ש דפסק הרמב"ם כל"ב דר"ז כיון דקיי"ל דכל דליכא חזקת ממון הולכי' בתר רובא ליכא ראי' ממתני' דמעב"ד אפי' נפרש כרבה דמעב"ד דאשתכח בב"ד, אבל לענין ממון ושט"ח ומאונין לא נקיט כל"ב דר"ז דהא רבה ול"ק דר"ז ור"ח ור"ה דמודו לרבה לא מפרשו מעב"ד דאשתכח חוץ לב"ד וגם לל"ב דר"ז עצמו אין מוכח דמפרש דאשתכח אבראי די"ל דס"ל כהלכתא כל דליכא חזקת ממון אזלי' בתר רובא ולכן כ' הרמב"ם ורי"ף סתם וכל מעב"ד ולא התנה דוקא דאשתכח אבראי וכן בטוש"ע כנלפע"ד נכון הגם שמיוסדים על אדני הפלפול מ"מ מכוונים להלכה שמורה בכל וערוכה בעזה"י. עוד רגע אחת אשעשע עמך להפיס דעתך ולהסיר צער מלבך סשנצטערת להבין תי' תוס' בב"מ מדקשי' לר"ז הבריית' אי לאלתר פשיטא ולא רצה לומר דקמ"ל דל"ח משום פירי דס"ל אין לבעל פירות משעת חתימה, והוקשה לך לפ"ז לא הי' ש"ס צ"ל לרבה מתני' אלימא לי' לאקשוי י"ל דל"ק בריית' דס"ל כהלכתא יש לבע"פ עד שעת נתינה, אבל ממתני' קשי' לי' שפיר דבמתני' ליכא רבותא דל"ח לפירי כמ"ש תוס' בגיטין דגט שלא ניתן ביומו קלא אית לי' וצ"ע. דע בני כי גם אני עמדתי ע"ז והעליתי דתוס' בב"מ לא הקשה ותי' שם מדלא הקשה ש"ס על מתני' וליחוש דלמא כ' וכו' י"ל דתוס' ס"ל גם במתני' איכא רבותא דל"ח לפירי או הא גופא ג"כ רבותא דסמכ' דקלא אית לי' או דלא אסיק תוס' שם הך סברא והא דלא הקשה ממתני' וניחוש ס"ל כמ"ש הת"ח בב"מ דמקשה טפי מבריי' דמפורש יותר ממתני' ולדידי נראה עוד דרצה להקשות גם לר"ז דלא דייק במתני' הא אמר תנו נותני' ומבריי' קשה לכ"ע ולזה שפיר תי' תוס' בב"מ דר"ז ס"ל אין לבע"פ משעת חתימה, ורבה ג"כ הכי ס"ל דאל"כ מאי מקשה ממתני' י"ל דקמ"ל משום דל"ח פירי וע"כ דס"ל אין לבע"פ מש, והא דהקשה תוס' לר"ז משום דש"ס מקשה מברייתא ור"ז מדייק ומקשה מברייתא וא"ש, אבל בגיטין דמקשה תוס' תחלה הא דלא מקשה ממתני' והעלה ממתני' ל"ק לא א"ש תי' תוס' ב"מ דר"ז ס"ל אין לבע"פ דתיקשי מדאמר לרבה אלימא ליה בלא"ה י"ל דס"ל יש לבעל פירו' עד נתינה לכן הוצרך תוס' לחדש דבלאתר ליכא חשש פירי וא"ש בזה המשך תוס' גיטין ותחלה מקשה מדלא הקשה ממתני' ושוב הקשה על ר"ז תחלה הי' להקשות קושי' חמורה על ר"ז, והדר לדקדק דקדוק בעלמא דל"מ על מתני', ולמ"ש א"ש דהקדים קושי', ותירץ דממתני' לק"מ ולזה ליכא לתרץ דר"ז ס"ל אין לבע"פ משע"ח דאכתי קשה מדל"א ש"ס לרבה כן ומוכרח לתרץ כמו שתי' וא"ש

והנה בגיטין נדחק תוס' דש"ס מקשה לר' ירמי' לרווחא דמלתא אפי' ס"ל אין לבע"פ משע"ח ובב"מ הקשה על ר"ז ועל קושי' ש"ס לר"י ומתרץ דס"ל אין לבע"פ משע"ח וצ"ל מנא לש"ס דס"ל לר"י כך והי' לתוס' לתרץ דרצה לתרץ גם אי ס"ל כמ"ש בגיטין, נ"ל דבב"מ לפי תירוצ' שם דר"ז ס"ל אין לבע"פ ולכן לא מתרץ הבריית' לאלתר ע"כ דר' ירמי' דמתרץ הבריית' בדרך אחר ולא ניחא בלאלתר פשיטא ע"כ דס"ל אין לבע"פ משע"ח כתי' ושפיר מקשה עליו פשיטא ויפה כ' תוס' ומתרץ ב' קושי' בחדא מחתא דס"ל לר"י ותי' אין לבע"פ משע"ח, אבל בגיטין דמתרץ ע"כ קושי' זו בדרך אחר כמ"ש והיינו בדלאלתר ליכא משום פירי רק לזמן מרובה קשה שפיר מאי מקשה לר' ירמי' דלמא ס"ל יש לבע"פ עש"נ והא דלא מוקי לאלתר וקמ"ל דל"ח לפירי לאלתר ליכא משום פירי אבל כיון דאיירי לזמן מרובה אמר שפיר כאוקימת' דלא ושוב ל"ק פשיטא והוצרך תוס' לדחוק דלרווחא מתרץ וא"ש וק"ל, תמו לע"ע דברי אביך אוה"נ חותם באהבה רבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה ע"ג

שיל"ת פ"ב ה' לס' ויבא יעקב שלם תרל"ב לפ"ק שלומים מרובים, כטל ורביבים. כברכת יצחק מאה שערים, לבני מחמד לבי חרוץ ושנון, זך הרעיון, מעולפת ספירים, הקצין כש"ת מו"ה יצחק ליב פופר נ"י לעת עתה בהיכל חותנו הגביר הנגיד נ"י בק"ק דראהביטש יע"א

לשמחת לבבי הגיעני מכתבך הנעים והחביב עלי למאוד נעימות בימינך אמירה נעימה לשון צח ומצוחצח במודעה רבה כי החיים והשלום אתך ובבית חותנך הגביר יחי' כה יתן ה' וכה יוסיף לנו ולכם עד העולם, והנה אהבה עזה אשר לי אליך דוחקת אותי שלא לאחר תשובתי פניתי מעט לשום עין על דבריך שהקשית לשאול על שיטת הרמב"ם ודעימי' שבטוש"ע א"ע סי' ק"מ דאשה יכולה לעשות שליח הבאה ופי' הרשב"א ור"ן דענין שליח הבאה דיד שליח כידה ומסירת הבעל ליד שליח כזה כמוסר בידה, אבל אינה מגורשת עד שיבוא הגט לידה ממש, והוקשה לך ע"ז מש"ס גיטין ר"פ האומר דאמר ר"נ אמר רב אפי' הגיע הגט לידה אינה מגורשת משום דהיא לא עשאתו ש"ק ולשיטת הרמב"ם ניהי דש"ק אינו דאין בידו לעשותו ש"ק מ"מ מכיון שבא לידה והוא שליח הבאה שלה הוי כאלו הגיע לידה מיד הבעל ותהי' מגורשת משהגיע לידה אלו דבריך והיא קושי' עצומה לכאורה, ואחר עיון מעט הי' רל ליישבה עד"פ קצת,, די"ל דידע גם בתחלה דשליח עקר לשליחותי' כיון דאמר ש"ק אני כדדחם ר"א, אלא דסבור הי' ניהי דעקר לסליחו' דאשה דשויתי' שליח הבאה שיהי' ידו כידה מזה הדרביז, אבל מרוצה להיות שליח הולכה דבעל דאין רוצה לטרוח עבורה, אבל רוצה להיטב ולטרוח כפי רצון הבעל, וי"ל עוד דנוח לו להיות שליח הבעל שבטוח לבו יותר שלא יבטל הבעל הגם אפר שעשחו שליח מדעתו, משא"כ כשהוא שליח הבאה דאשה חושש דהבעל יבטל הגם קודם שיתנהו לאשה, וגם יש לחוש לתרתי שהיא תחזור בה ותבטל אותו או הבעל יחזור מדעתו, וטוב לו להיות שליח הבעל וליכא רק חשש שהבעל יחזור מדעתו, ומצידה אין לחוש דמגרשה בע"כ ואין לה כח ביטול בשליח הולכה של הבעל ובעל העיטור ס"ל כשאינו אומר כמות שהיא אומרת אמרי' שהשליח נתרצה להיות שליחו הגם דעקר שליחות שלה, אבל בס"ד דרוצה בקבלת שליחות הולכם דבעל ולולי דהימני' לדידי' הי' שליח הולכה של בעל, ור"א דחי הכא הא עקרי' שליח לשליחותי' לגמרי דייק ואמר לגמרי דאין רוצה כלל בהסרחה זו גם להבעל ואינו רוצה רק להיות ש"ק דוקא, ומיושב קושיתך כמובן

והלום ראיתי אחרי רואי בספר בית מאיר שהעיר על קושיתך, וכ' דצ"ל דוקא כשיודע הבעל שהיא עשחתו שליח הבאה ושותק הנם שחומר בפה מלא שהוא אינו עושהו שליח הולכה כיון שאינו עוקר שניחות שלה הוי כאלו הגיע הגט מידו לידה, אבל כאן שחינו יודע שהיא שוי' שליח הבאה אפשר רינו רוצה שתתגרש עד"ז ורצונו שתתגרש מיד בבואו ליד שלוחו בלי איחור אלו דבריו ז"ל ונכון אשר דיבר

והנה הר"ן מביא ראי' ממתני' דלקמן ס"ה ע"א האשה שאמרה הבח לי גיטי ממקום פלוני, והרגיש שיש לדחות קצת ראי' זו, ואני תמה ביותר הי' לו להביא ראי' ממשנה שלאחרי' קטנה שאמרה הבא ל גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, ואם אין בשליח הבאה כלום רק כשהוח שותק ומסכים ע"י כמ"ש הב"י בשם הרשביץ או כמ"ש רש"י ב"מ ע"ו דאימרת לו שימציא עצמו לבעל שיעשהו שליח להולכה פשיטא דאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, וע"כ דהבא לי היינו שהוא שלוחה וכידה אלא דתלי' עד שיגיע לידה ושלא נטעה דכשהגיע לידה מגורשת למפרע משהגיע ליד שליח הבאה ובאמת הי' עולה עה"ד לומר כן לולי דמתני' מפורש שאוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לידה ואי מגורשת למפרע איך תאכל בתרומה הא כשיגיע לידה אכלה תרומה באיסור למפרע וע"כ דחלות הגירושין משיגיע לידה וטובא קמ"ל מתני' תו ראי' ברורה עד שאני תמה למה שבק אותה הר"ן, ועל רש"י ר"ח ורשביץ דס"ל דאין בשליח הבאה מכחה כלום צל"ע

וי"ל קצת דה"א כיון שגילתה דעתה ויחדה איש שימציא עצמו להיות שליח דבעל ניחא לה איזהו שליח שיהי' קבלה או הולכה, וה"א דחיישי' שמא שוי' הבעל שליח קבלה כיון שכבר גלתה דעתה שרצונה לקבל גט ע"י שליח קמ"ל דאוכלת בתרומה ולא חיישי' דשוי' בעל שליח קבלה דמסתמא אין הבעל עושה ש"ק רק שליח הולכה, ועוד לפמ"ש תוס' דבש"ק דאסורה לאכול בתרומה מיד הוא מחומרא דחזקה שליח עושה שליחותו, וכאן דצ"ל שעשה שליחותו והמציא עצמו אל הבעל וגם לומר שמא הבעל שוי' ש"ק כ"ח, ועוד דחיישינן דלמא הדרא בה ועכ"פ טובא קמ"ל מתני' והא דקי"ל מתני' דין זה בשוי' שליח הבאה הא דין זה כשעומדת וצוחת כבירושלמי, דה"א שאני הכח דגלתה דעתה ספי ועשתה מעשה באמרי פי' לאיש מיוחד שימציא עצמו להיות שליח בדבר ה"א דל"ח שמא הדרא בה קמ"ל, ועיין ב"י סי' ק"מ מ"ש ע"ש תה"ד בכה"ג דגלתה דעתה שרצונה שיפתה א' בעלה שיגרשנה עיי"ש בו עוד שכ' אפי' בגט דעלמא יוכל הבעל לעשות ש"ק ועיין תשובת פ"י חא"ע סי' ב'. ודבר זה אינו