כתב סופר אבן העזר קע

זהו אשר העלתה מצודתי ה' יהי' עמו ויאר פניו אתנו סלה, הכ"ד אוה"נ חפץ בהרמת קרנו וכסא כבודו למען ירבו פארותיו ויתרבו זכויותיו להגדיל תורה ולהאדירה חותם באהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה ע"א שיל"ת פ"ב א' ח' כסליו תרכ"ו לפ"ק שובע שמחות רפואה וחוזק הגוף תעלה לראש בני מחמדי הרבני הוותיק המופלג בהפלגת חכמים מלא עתיק חריף בע"פ כש"ת מהו' שמחה בנים נ"י יושב עה"ת לע"ע בע"מ וויען יע"א לשמחת לבבי קבלתי בעש"ק מע"י אצבעותיך בבישור הטוב ממעמדך ובריאותך וכו'

ולעת עתה הנני להשמיעך קול קן קולמסי ע"ד שנכנסת לבית הספק בלמדך סגי' דשיירות מצוי' דשיטת רי"ף ורמב"ם בחדא לרעותא בש"מ ולא הוחזקו חיישי' ג"כ כל"ב דר"ז כמבואר בטוש"ע א"ע סי' קל"ב אם דוקא לענין גט משום חומרא דא"א מחמרא לל"ב דר"ז, אבל באיסור דעלמא כמו לענין שחרור או ש"ח שבמתני' ב"מ כ' ע"א לא נקטו לחומרא דהרי רבה ור"ז לל"ק ס"ל דל"ח בש"מ בלא הוחזק וכמה מראשונים דלא חשו לל"ב דר"ז ורי"ף בב"מ כ' במלתא דאסיר' יש לנו למיזל לחומרא מ"ל דוקא במלתא דאסור' דחמור כאיסור א"א דהחמירו בה חז"ל טובא ולא בשאר איסורי' וכן לענין מלתא דממון לא נחמיר הטבת לראות, גם אני עמדתי עד"ז ונכנסתי לבית הספק לאשר ראיתי כי הרמב"ם סוף הלכות גזילה סותם דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ולא התנה דוקא דאשתכח אבי אי כבש"ס ב"מ י"ח ע"ב דמתרץ מתני' לל"ב דר"ז הכי, ואין לומר דסמך עצמו על מ"ש בהלכות גירושי' כמ"ש הה"מ שם הלכה יו"ד דלענין גט י"ל שפיר שסמך עצמו עמ"ש בהלכ' גירושי', אבל לענין ממון ושטרי חליצה בודאי הי' לי' לפרש, די"ל דוקא בגט נקט להחמיר בחדא לרעותא וכ"כ האי הו"ל לכתוב מפורש וע"כ דס"ל לרמב"ם דבש"מ לחוד ל"ח רק בגט וכן נראה מטוש"ע דלא התנה דוקא אשתכח חוץ לבד עיין סי' ס"ה בח"מ כן הי' נ"ל

אלא דצל"ע אם יש מקום לחלק בין גט לשטרי חליצה איך מביא רבה ראי' מכל מעב"ד ואמר אין שטרי חליצה ומאונין תנן דלמא באיסור א"א דחמירא חששו טפי וצ"ע. ובלמוד הישיבה העליתי ישוב לזה באורך ואעתיק לפניך פה, בהקדם ליישב מה דצ"ע טובא דבש"ס ב"וו מקשה על ר"ז ממתני' דכל מעשה ב"ד ומשני דס"ל דאשתכח אבראי ובגיטין לא הקשה כלום ותוס' הקשה שם קושי' זו וציין על ש"ס דב"מ, ובסוגי' דב"מ ג"כ יש לדקדק דקאמר לל"ב במאי פליגו הו"ל להקשות דרך קושי' לר"ז קשי' מתני' דהא רבה מביא ראי' ממתני' ובישוב כ"ז נ"ל הנה תוס' ב"מ כ' ע"ב תי' ב' תי' לקושיתו שם דס"ל דמשום חומר א"א דלא אזלי' בתר רובא כמו במשאלה"ס. ועוד דמשום לעז הוא עיי"ש, והנה על תי' ראשון נתקשה הפ"י איך מייתי רבה ראי' משט"ח י"ל עדיין חומר א"א שאני דהחמירו דלא למחיל בתר רובא משא"כ בשט"ח ומאונין, ולדידי קשי' דגם על תי' ב' מנ"ל דמשום לעז ומביא ראי' דבש"מ לחוד ל"ח משום לעז דלמא הא דחששו בגט משום חומרא כמו במשאל"ס ושטרי חליצה ומאונין שאני עוד קשה לי על תי' ראשון דבא"א החמירו כמו במשאל"ס הא בממון ג"כ לא אזלי' בתר רוב ומדינא ובא"א חומרא הוא ושפיר יליף מממון וצ"צ דמשאל"ס מעוטא דמעוטא הוא והחמירו בו יותר מממון דל"ח למעוטא דמעוטא ועיי' ק"א למהרח"ש אלא מלשון תוס' לא משמע הכי וצ"ע

ונ"ל לצורף ב' תירוצי תוס' יחד דר"ע הקשה לרבה איך יליף איסורא מממונא היינו בודאי לענין חומר' שניה' שווין דחושש למיעוט אלא דלמא חששו משום לעז דלא שייך בממון וע"ז אמר רבה אנן ש"ח ומאונין תנן דג"כ איכא משום לעז מה תאמר שמא משום חומרא דא"א א"כ ילפינן מממון דג"כ אית ביה חומרא כמו בא"א דל"א בתר רובא כנ"ל, ובזה א"ש מה דצ"ל כיון דלא יליף רבה רק משט"ח ומאונין הו"ל להביא מיד משט"ח מאונין ולמה מביא מכל מעב"ד די"ל ממון שאני, ולמ"ש א"ש דס"ל לרבה עיקר משום חומר איסור ולא משום לעז ומביא ראי' מכל מעב"ד דממון ואיסור א"א שווי' ומחליצה אין ראי' דלית בזה חומר כ"כ ור"ע דחה איך ילי' דלמא משום לעז והשיב לו אנן שט"ח ומאונין תנן לדבריך איכא ראי' משט"ח וממ"נ איכא ראי' וא"ש עיין. אלא לפ"ז לא קשי' כלל על ל"ב דר"ז די"ל ס"ל הולכי' בממון אחר הרוב וליכא ראי' ממתני' משט"ח ומאונין די"ל משום חומרא דא"א גם מממון אין ראי' דממון קיל כמו שארי איסורי', ונ"ל משו"ה באמת לא מקשה ש"ס על ל"ב דר"ז דקשי' ממתני' די"ל כהנ"ל, אלא דש"ס קאמר דרך בירור, במאי פליגו אם טעמא דר"ש לל"ב משום דס"ל דהולכי' בממון אחר הרוב או מטעם אחר וי"ל דידע דיש לדחות דס"ל מעביד דאשתכח אבראי ומסופק במאי פליגי אם בדין אי הולכי' בממון אחה"ר או משום דס"ל דאשתכח אבראי ומסיק משום דס"ל מעב"ד דאשתכח אבראי דלא צ"ל דר"ז ס"ל שלא כהלכתא דהולכי' בממון אחה"ר ואנן קיי"ל דאין הולכי' וכו' או לרווחא אמר כן אפי' תימא לענין ממון ס"ל כרבה מ"מ א"ש מתני'

והא"ש בסוגי' דגיטין לא קאמר במאי פליגו כיון דמתני' בין כך לא קשה לר"ז מאי נפקא לן כאן במאי פליגו מאיזה טעם עכ"פ מתני' ל"ק אלא דאיכא נפקותא אי משום דס"ל הולכי' בממון אחר הרוב עכ"פ בממון ושט"ח וכדומה ס"ל דאין חוששי' רק בגט משום חומר דא"א ס"ל דחוששי' אבל אי ס"ל מעב"ד דאשתכח אבראי גם בממון ושט"ח אין ראי' דאין חוששי' ולכן קאמר במאי פליגו לידע איך ס"ל לר"ז לל"ב לענין ממון ואיסור דעלמא, והא"ש בב"מ דשם איירי רישא וסיפא דמתני' מעניני ממון ושחרור ושט"ח ומאונין רצה לברר איך ס"ל לר"ז לנ"ב באלו ושם מקומם אבל בסוגי' דגיטין דמתני' שם רק לענין גט ובגט בודאי חייש ר"ז לל"ב, לא שאל במאי פליגו דלענין גט ליכא נפקותא מאיזהו טעם פליג בגט בודאי חייש וא"ש ועיין. ויש עפ"ז פנים להלכה בשיטת בעה"ג ור"ח ודעימי' דפוסקי' כרבה ול"ק דר"ז, דאם הלכתא או עכ"פ ספק אי כל"ב דר"ז איכא גם בגט נפקותא במאי פליגו דאי טעמא דר"ז לל"ב משום דס"ל הולכי' בממון אחר הרוב לא קי"ל בודאי כל"ב דר"ז דהא הלכה רווחת דאין הולכי' בממון וכו', אבל אי טעמא משום דס"ל כל מעב"ד דאשתכח אבראי יש מקום להלכתא לל"ב דר"ז וא"כ בסוגי' דגיטין הול"ל ג"כ במאי פליגו דיש נפקותא להלכתא לענין גט וע"כ דודאי לא קיי"ל כל"ב דר"ז דאיכא רבה ול"ק ור"ח ור"ה דמודו לרבה ובב"מ שאל במאי פליגו אליבא ל"ב דר"ז האיך ס"ל בממון ושט"ח ודבר זה מקומו שם, ולא בגיטין כמ"ש עיין והבן

וליישב הסוגי' ע"פ שיט' הר"יף ורמב"ם דחששו לל"ב דר"ז נ"ל בישוב הסוג' ע"ד הנ"ל, הנה התה"ד סי' שי"ד ומובא ופסקו להלכה בה"ג רמ"א ח"מ סי' רצ"ב דהיכא דאין א' מוחזק אזלי' בממון בתר רוב דנקטא כשמואל בדינא ושמואל עצמו לא אמר ר"פ המוכר פירות רק להוציא מיד מוכר המוחזק עיי"ש, ולפ"ז א"ש דהקשה ר"ע לרבה מי קדמת איסור לממון דבממון כל שאין מוחזק אזלי' בתר רובא ושם ביד המוצא הוא ואין כאן מוחזק משא"כ באיסור א"א דל"א בתר רובא נגד חזקת א"א דכבר התעורר בזה בפ"י ב"מ מדנפשי' ולא זכר כי כן שיט' תה"ד ותוס' צ"ל ס"ל דאף כשאין מוחזק ל"א בתר רוב בממון ועיין, והנה לפמ"ש דראי' רבה באמת מממון דשט"ח י"ל שאני חומר א"א ועיקר הראי' מממון דלא אזלי' בתר רובא, ולשיטת תה"ד לא א"ש דהא כל דליכא חזק' ממון אזלי' בתר רובא וצ"ל דרבה ס"ל אפי' דליכא ח"מ מ"מ לא אזלי בתר רובא, ואנן לא קיי"ל הכי אלא כשמואל דהא רב ס"ל אפי' נגד חזק' ממון אזלי' בתר רובא אלא דהלכתא כשמואל ושמואל ל"א רק כל להוציא מחזק' ל"א בתר רוב ולפ"ז י"ל דלר"ז לל"ב ל"ק מתוס' דס"ל דכל דליכא ח"מ אזלי' בתר רובא ואין ממתני' ראי' לענין חומר א"א ובאמת להכי קאמר ש"ס ב"מ רק במאי פליגו ולא הקשה על ל"ב דר"ז רק דמספקא לי' במאי פליגו אם פליג על רבה בהא וס"ל דאזלי' בתר רובא כל דליכא ח"מ או טעמו משום דס"ל אשתכח מאבראי ונ"מ לענין ממון ואיסור דעלמא אי משום דס"ל דהולכי' אחה"ר כל דליכא ח"מ בממון ושט"ח ס"ל דאין חוששי', אבל אי ס"ל דאשתכח אבראי גם באלו אין ראי' ואיכא נ"מ זו להלכתא ג"כ דקיי"ל אין הולכי' בממון וכו' מ"מ כל דליכא חזקת ממון אזלי' בתר רוב וא"כ בממון ושט"ח לא חיישי', ואי דס"ל אשתכח אבראי באלו ג"כ חיישי' ומסיק משום דס"ל דאשתכח אבראי כלומר די"ל גם באלו מחמיר וכן דרך וסגנון ש"ס בכ"מ לדחות גם הפחות אין להוכיח ממתני' די"ל דאשתכח אבראי הגם דמסתבר יותר לומר דס"ל כהלכתא דהולכין בממון אחה ר כל דליכא חזקה וגם א"צ לומר דפליגו במשמעות הלשון דכל מעב"ד מ"מ דחי כל שיש לדחות דגם זהו לא נשמע ממתני', וכיון דליכא נפקותא במאי פליגו רק לענין ממון ושט"ח וכדומה לא אמר בגיטין במאי פליגו