כתב סופר אבן העזר קסט

זו ודבריו רחוקים וקשים להבינם, והנלפע"ד עפמ"ש דכוונת הטור אפי' ילך לכ"א חיישי' שמא עד שילך יתן א' מהם וכ"כ האי חיישי' נ"ל דוקא במבטל לכולם שלא בפניה' חיישי' עד שיודיעם יתן א' מהם, אבל כשלא בטל רק מקצתם לחוש כ"כ עד שילך להם לאלו שבטל יתן א' מהנשארי' שלא הי' בפניו ויהי' מאלו מקצת שמבטל שלא בפניו כ"כ האי ל"ח דאיכא ספיקא טובא שמא לא יתנו בנתיים ואת"ל יתנו דלמ' יהי' מאלו שלא בטל ובדיוק כ' שלא יבטל לכולם דאם מבטל לכולם חיישי' אפי' ילך לכל א' אח"כ וא"ש ועיי'

ועוד ויותר נ"ל דלרבות' נקט לכולן וכ"ש מקצתן דהא אפי' מבטל מפורש לאחרי' בפני ב' ג' ויותר לכתחלה לא משום חורב' דנפיק מני' הגם דמשום תק"ע ליכ' וקלא אית לי' צ"ל או משום לא פלוג כמ"ש או כמ"ש תוס' שמא יטעו בדין יהי' מאיזה טעם שיהי' דלא מהני קול נ"ל דהא דאיכ' קלא בפני שנים או ג' דוקא בעושה שליח א' כבמתני' כשמבטל השליחות ועי"ז נתבטל ענין הגרושין ע"י שליח לגמרי וכן העושה כמה שלוחים ומבטל לכולם דנתבטל הענין קלא אית לי' משום שמספרים דבר וענין חדש ועקיר' דבר וכדי שתדע האשה שלא תתגרש אבל כשמבטל מקצת מן השלוחים וענין הגרושין מתקיי' ע"י שלוחי' אחרים אין בזה דבר להפקיע קול אם בטל שליח א' יותר סוף כ"ס הענין מתקיי' ויש לחוש בודאי לחורב' כנ"ל ויש להאריך בסבר' זו ותן לחכם וכו', והא"ש דכ' הטור שלא יבטל לכולם דאפי' מבטל לכולם זמנין דנפיק חורב' ולא מבעי בלא מבטל לכולם דאפי' מבטל בפני ג' מהם ליכ' קלא דסמכא, אפי' מבטל כולם דאיכא קלא מ"מ לא יבטל דלא סמכי' אקלא משום לא פלוג בכל בטול השליחות דלא סמכינן אקלא לכתחלה או משום שיטעו בדין וא"ש נכון בעזה"י

ולתשלום הענין ולאשר יודע אני בנפש תלמידי הרב נ"י כי שותה בצמא דברינו מעת היותו יצק מים חיים ע"י עוד אחת אדבר מילין לחבר ולא אכביר ונקיטנא בקצרה דרך ישרה אשר העלתה מצודתי בישוב הרמב"ם פ"א מהל' גרושין הלכה נ"ט שנלאו כל חכמי לב ליישב על נכון. והוא מ"ש שם אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יוכל לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים, ודייקו דע"כ יוכל דכתב היינו דיעבד דאי לכתחלה הא כתב ואפי' בפני שנים אחרים ושלא בפניו הא אסור לבטל לכתחלה וע"כ יוכל כוונתו דיעבד כי כן לא כ' הרמב"ם כלום דלא בטלה כולם דגם אם בטל מקצתו בטלו כולם דיעבד מהני בטולו לפי דקי"ל כרבי דבטלו מבוטל ועיי' הה"מ ולח"מ ונ"ל דזה י"ל בפשוט דהא כ' הרמב"ם יוכל לבטל לזה שלא בפני זה, והיינו אפי' בפני א' מהם ובמבטל בפני א' ס"ל לרמב"ם דאפי' דיעבד לא מהני גם לרבי דוקא בפני שנים מהני דיעבד כשיט' תוס' ומדכתב דיוכל לבטל זה שלא בפני זה אפי' בפני א' ואם בטלו כולם אפי' דיעבד אינו מבוטל ומדכ' הרמב"ם דיוכל לבעל זה שלא בפני זה נשמע דס"ל דלא בטלו כולם רק לזה בפניו וא"ש. אלא דקשה למה לא כ' הרמב"ם דיוכל לבטל לכתחלה כיון דל"ב לכולהו באמת גם לכתחלה יוכל לבטל, ואי באמת לכתחלה קאמר איך כ' אפי' בפני שנים אחרים, ובאמת בלא"ה קשה מה שכ' אפי' בפני שנים אחרים הא כבר כ' בהלכה שלפני' דלפני שנים מהני בדיעבד ולמה חזר ושנה כאן שאין בו רבות' דאפי' בטלו כולן כיון שבפני שנים הוא מבוטל בדיעבד וצ"ע. ואחר העיון היטב נ"ל דמ"ש הרמב"ם יוכל לבטל היינו לכתחלה כלישנ' דרבי יוכל ואפי' לכתחלה והא דכ' אפי' בפני שנים היינו באופן שיוכל ומהני הבטול וכבר כ' בהלכה הקודמת לכתחלה אפי' בפני שנים וביותר לא יבטל ובדיעבד מהני שנים וקמ"ל כאן מלתא רבת' אפי' בכה"ג לא בטלה כולה דאי הוי בטלה כולה אפי' דיעבד לא הי' מהני לרב כמ"ש תוס' בתי' ב' דחיישינן שיטעו בדין אלא הא קיי"ל לא בטלה כולה הדר כעשה כמה שלוחים ובטל לא' שלא בפניו הו"ל ככל שליח שבטלו בפני ב' הגם שהודיע לנו הרמב"ם דל"ב כולה ממ"ש ויוכל לבטל הוצרך להשמיענו בפני ב' אחרים ובדיעבד מהני דל"א בטל לכולם ואפי' דיעבד לא וטובא קמ"ל דלא נשמע מתחלת הלכה, והוא דיש לומר טעמא דרבי דס"ל ל"ב כולה לא דחולק על עיקר אומדנ' דרשב"ג מסתמ' רצונו לבטל כל השליחות אלא דס"ל דלא חשדינן לי' שיעשה שלא כדין שלא לבטל שלא בפניו, ועכ"פ אומדנ' דמוכח ליכ' כמו שבטל לזה כן מבטל לכולם, זה מבטל בפניו אבל אלו שלא כדין הוא לא אמרינן מסתמא שבטלם לכולמו כן סברת רבי כן נ"ל נכון מסברא, לפ"ז היכא שמבטל לזה שמפרש שמבטלו שלא בפניו הרי חזינן שעובר על תקנת חכמים ומבטל לזה שלא בפניו כן י"ל שמבטל כולם דמסתמא כל השליחות ולא מוכח זה ממ"ש הרמב"ם תחלה שיוכל לבטל זה שלא בפני זה שמבטל א' בפניו, לאפוקי זה כ' הרמב"ם ואפי' מבטלו בפני שנים אחרים ובדיעבד דה"א כיון שכבר עבר על תקנת חכמים אמרינן דבטל כולהו ואפי' בדיעבד לא מהני דיטעו בדין כמ"ש תוס' קמ"ל דאפי' בכה"ג מהני בדיעבד דל"א כלל דבטל לכולהו

ומנ"ל לרמב"ם באמת דרבי גם כה"ג ס"ל דל"ב כולהו נ"ל דיש הוכחה לזה מסוגי' ש"ס ולבדר אבדורי וכ' תוס' דסתמ' משמע דקאי גם אי פליגו בעדות שבטלה מקצתה, והנה צ"ל הא דהוכיח ש"ס מזה דס"ל כרשב"ג דנרבי ניחוש שיבטל שלא בפניו מנ"ל דלמ' משום דלא חשיד' שיעשה נגד תקנת חכמים ולא יבטל שלא בפניו, צ"ל כיון שאנוס הוא בגט בודאי יעשה כל טצדיקי שלא לגרש וחושדי' שיבטל שלא בפניו נגד תקנתא וכי כן מה הוכיח ולבדר אבדורי וע"כ כרבי ולרבי מי ניחא כיון שחושדין שיעשה שלא כדין ויבטל שלא בפניו גם רבי מודה דאמרינן מסתמא בטל לכולהו ויעשה שלא כתקנת חכמים ז"ל וע"כ מוכח דרבי ס"ל גם כה"ג דל"א בטלו כולה דל"ל כלל דמסתמא בטל לכולהו ומהא נפקא לרמב"ם דינו וחדושא רבא מ"מ איכ' דקמ"ל הרמב"ם, ולמ"ש לעיל בישוב הטור היכא דמבטל לא' שלא בפניו לכ"ע ל"א דבטל מקצתו בטל כולם כיון שלא הזכיר רק א' וכולהו שלא בפניו א"ש מ"ש הרמב"ם אפי' שנים דה"א בהא מודה רבי כיון דעשה שלא כתק"ח בטל גם לכולהון שלא בפניהם קמ"ל דל"א בטלו כולם והטעם כיון שלא הזכיר רק זה ל"א שבטל לכולם דהו"ל להזכיר' כולם וא"ש נכון בעזה"י, אלא מ"ש הרמב"ם שלח ביד שנים יוכל לבטל זה שלא בפני זה וס"ל דאפי' הי' יו"ד בטלו כולם וצ"ע למה יוכל לבטל זה שלא בפני זה ואפי' נימא דיוכל כוונתו דיעבד הא בפני א' ס"ל לרמב"ם שכ' דבטלו אינו מבוטל ואפילו דיעבד לא ולא מצאתי מקום ישוב כי אם ע"פ דוחק. אבל מה דס"ל לרמב"ם דאפי' יו"ד כיון שבטל לא' בטלו כולם והראב"ד השיג עליו והר"ן ירד להצילו כיון דלא מצאנו בהלכה כרבי רק בעידי כתיבה ס"ל דוקא בע"כ הלכה כרבי ולא בע"מ דאולי יש מקום לחלק ואנחנו לא נדע מה חילוק יש וב"ש כ' דאיפכ' מסתבר', גם סבר' להיפוך לא ידענו לפי הפשוט, ובמק"א העלתי די"ל בע"כ יותר דבטלה כולה מבעדי מסירה די"ל הא דרשב"ג ס"ל דבטלה כולה הלא טעמו דאמרינן מסתמא בטל לכל השליחות וצ"ל דזו אומדנ' דמוכח כ"כ עד דמבטל לדבורו שעשא' שלוחי' מתחלה הגם שיש בו מעשה מסירה מסיר' הגט מ"מ מחוסר נתינה לאשה כבש"ס קדושין ר"פ האומר לל"ק אליביה דר"ל וכ"ז צריכ' בע"מ. אבל בעדי כתיבה דליכ' מעשה כלל דל"מ להו מידי ליכ' רק דבור בעלמ' ויש סבר' לומר יותר דבטלה כולה מהאי אומדנ' בע"כ דליכ' מעשה אלים לי' האי אומדנ' מבעדי מסירה דאיכ' מעשה דמסירת הגט לשלוחים, ועפ"ז ישבתי קושי' פ"י ללישנא דפליגו בבטלה כולה תרתי בריית' ל"ל דאמר לעשרה ודאמר לשנים ל"ל עיי' בו, ולמ"ש א"ש דמבריית' דאמר לעשרה ה"א דוקא בזה דליכ' מעשה ס"ל לרשב"ג דאתי אומדנ' דילי' ומבטל דבור בעלמא קמ"ל באמר לשנים והיינו בע"מ כדמוקי ר"א ואפי' דאיכ' מעשה ס"ל דבטלה כולה ואי קמ"ל בהא ה"א באמר לעשרה דליכ' מעשה מודה רבי קמ"ל

ולשיט' רמב"ם דאיפכ' מסתבר' לי' ואין טעם וריח למיזל בתר איפכ' ולא מצאתי מי שמטעים טעם לשיטתו ויגעתי ומצאתי בלמוד הישיבה ה' יחיים: והוא דמסתבר הגם דרשב"ג ס"ל דבטל לכולהו השלוחי' היינו כיון שעשאם בב"א זה בפני זה כשמבטל א' רצונו לבטל כולם אבל לא אמרינן שחזר מדעתו שלא יגרש עוד אחר שהסכים בדעתו לגרש אלא משליחת שלוחים אלו חזר בו לגמרי ונ"ל באמר לעשרה כתבו דיש בו בזיון דבעל כמבואר לעיל כ"ט ע"א וכ' רש"י שבושה היא לו שאינו יוכל לכתוב ואינו רוצה שידעו רק לאלו שמגלה שהם מכירין או יודעים בלא"ה, אבל בשולח גט ע"י שליח ליכ' בזיון כלל ולכן שליח עושה שליח ורבא דלא אמר משום בזיון דלא נראה לו דמשו"ה פסול בדיעבד וגם עדיפ' קאמר מלתא בטעמא דפסול מדאורייתא משום מילי ל"מ לשליח אבל בודאי לא יחלוק דאיכ' בזיוני ואיכ' קפידא, לפ"ז לפמ"ש דמסתמא רצונו לגרש רק ע"י שלוחי' אלו אינו רוצה עכשיו ואם חזר מכל שלוחי הכתיבה ע"כ לו למנות אחרים לכתוב ויתגלה קלונו יש סברא דמסתמא לא בטל כולם ולבחור אח"כ באחרים, משא"כ בע"מ לחוד ליכ' קפיד' לבטל אלו ולמנות אחרים ואיכ' רבותא בכל בריית' ופסק הרמב' כרבי לענין עדי כתיבה דמצינו מפורש דהלכה כמותו. אבל בע"מ דלא מצינו דהלכה כמותו פסק כרשב"ג ולחלק יצא מטעמ' דכתיבנ'