כתב סופר אבן העזר קסח

כאן אפקעתא וצ"ל ע"כ דתוס' ודעימי' ס"ל כדחיית הרשב"א, ומ"מ הרוחנו בזה חידוש לרשב"ג אי פליגו בבטלו כולו אם זה שבטלו בפניו כתב ונתן מתורת לכהונה ולקרובים מדאורייתא ואחר שכתבו ונתנו אסורה בכ"ז ועיי'

ועוד. נ"ל די"ל לשיט' תוס' ואפשר גם הרמב"ן כותי' ס"ל אלא תיקשי הו"ל למבעי' ונ"מ לענין איסור כהנ"ל דמאי לי טפי באומר כולכם להודיענו דבכולם ליכא למיחש משום בטלה קצתה וצ"ע לפמ"ש תוס' בתי' שני דאיכא כאן חשש שישמעו ולא יאזינו כי יטעו בדין דלא בטלה כולה א"כ גם בכולכם איכא חשש זה גם אם ישמעו וידעו שבטל א' אז יכולין הם לחתום ועיי' ב"י סי' קכ"א ובו"פ שם ואיכא למיחש שיטעו דל"ב כולם וצ"ע על תירוץ שני שבתוס' וצריכים אנו לומר ע"כ דל"ח משום טעות' בלבד אלא בצירוף דלא ישמעו איכ' חשש ממזרת כ"כ דחייש רבי כמו בא' או ב' קודם התקנה ואפי' מבטל בפני ג' דאיכא קלי ותק"ע ל"ש בזה, מ"מ מיעוט דליכא קלא איכא כמ"ש הג"ה מל"מ ופ"י במתני' הגם דמיעוט ל"ח מ"מ בצירוף דיטעו בדין חייש גם רבי אבל בכולכם דליכא חשש כלל דלא ישמעו דא"א שיחתמו בלא זה עד שידעו שבטל לא' אז יכולים הנשארים לכתוב ולתן בלעדו דליכא רק חשש שיטעו בדין וסבורים דלא בטלו כולם משום האי חשש לחוד לא ס"ל גם לרשב"ג דלא מהני ואפי' לכתחלה מותר כצ"ל לתוס', לפ"ז י"ל דאבעי' לה באמר כולכם להודיענו ע"ד אגב חידוש דין להך צד דטעמ' דרשב"ג משום עדות שבטלה מקצתה דבכולכם ליכא חשש דכיון שע"כ לא יחתמו עד שידעו שבטל לא' משום שיטעו בדין דל"ב כולם ל"ח, אבל אי אבעי להו לענין אי אסורה לכהן ולקרובים לא ידענו חידוש דין זה דבכולכם ליכא חששא דרשב"ג וכן דרך הש"ס בכ"מ להשמיענו אגב עוד חידוש דין וא"ש דל"ק לתוס' קושי' הנ"ל, וא"ש ג"כ הרמב"ן בחי', די"ל הא דקשי' לרמב"ן דיאמר נפקותא לענין דצריך אותן עשרה עצמן או לא דאיכא ג"כ חידוש דין להך צד דבעי עשרה דלא צריך אותם עשרה וע"כ דבאמת צריך אותם דוקא אבל מדלא אבעי להו ואמר נ"מ לענין איסור כהונה וקרובים לא קשה דאין בזה רבות' לשום צד דאם משום דבטלה כולה פשיט' דמותרת מדאורייתא ואי משום דבעי עשרה פשיט' דאסור מדאוריית' וא"ש נכון. אבל אי קשי' הא קשי' לכאור' על תי' שני של תוס' דהא יוכל לומר נ"מ אי משום דבטלה אפי' כולם במעיד א' ומבטל לא' מהם דלא מהני דחיישי' שמא יטעו בדין דל"ב כולם ומשום דבעי עשרה למשרלפה מהני, ולפמ"ש לעיל דמשום האי חששא לחוד ל"ח א"ש, אלא דבאמת נ"ל דכה"ג גם לרשב"ג ל"ב כולם ומהני בטולו של זה דמבטל א' שלא בפני אחרי' ס"ל דמסתמ' בטל כולם והא דלא הזכיר אלא זה מפני שעומד בפניו אבל במעמד כולם מדלא הזכיר אלא לא' מסתמ' אין בדעתו רק לבטל אותו דאל"ה למה יזכיר זה ונשא אותו על פיו יותר מאחרונ' שעומדים לפניו כנ"ל פשוט, ויש לי ראי' לזה מדאמר רשב"ג אין יוכל לבטל אלא זה בפני זה ול"א רבות' יותר אפי' במעמד כולם ובטל לא' לא מהני וצ"ע אלא ש"מ דכה"ג כיון שלא אמר רק שמבטל לזה ל"א בטלה לכולהו מדלא הזכיר על פיו כמו לזה, וה"ה כשביטל לא' בפני שני' וג' או יותר ולא היו כולם שם דמהני כיון דאלו שעומדים לפניו לא בטל מדלא אמר שמבטלם והם לפניו בשעת הביטול, גם לאלו שאינם בפניו בשעה שמבטל לזה ל"א שבטלם דהא כל עצמותו של רשב"ג דס"ל דבטל כולם דמסתמ' חוזר מכל ענין עשיית שלוחי' וכיון דחזינן דלא בטל אלו שעומדים לפניו שוב אין סבר' לומר דבטל לאחרינ' שאינם בפניו כיון דלא בטל כל השלוחי' מהיכ' תיתי לנו לומר שבטל לאחרים שאינם בפניו כנ"ל

אלא דקש' לפ"ז הי' להו למבעי כה"ג מהו אי משום דבעי למשלפה לא מהני כיון דכולהו עשרה אינם כאן אבל אי משום דבטלה מקצתו וכו' מהני כיון דמקצתם לפניו ל"א שבטל לאלו שבפניו ולא אמר שמבטלם וה"ה לאלו שאינן בפניו ל"א שבטל רק לזה שמפרש וצ"ע

ודע היכ' דבטל לא' שלא בפניו אלא בפני שנים אחרים או יותר כה"ג לא ס"ל לרשב"ג דבטל לכולם, כיון שזהו שמפרש שמבטלו אינו בפניו, ואם דעתו לבטל כולם הי' לפרש כמו זה שמבעל דהא זה אינו בפניו כמו האחרים ולמה מזכיר זה ש"מ שאין רוצה לבטל רק את זה אלא גם לזה ל"מ בטולו לרשב"ג כיון שמבטלו שלא בפניו בטלו אינו מבוטל ולא בטל א' מהם ומ"מ איכא נפקותא דאם זה שביטל שלא בפניו דל"מ בטולו משום אפקענהו וכו' כתב ונתן מותרת לכהן וקרובי' מדאורייתא מיהת ואם כתבו ונתנו האחרים שלא בטל ולא שרצונו לבטלם כמ"ש, הוי גט גמור מדאורייתא ואסורה לכהן ולקרובים מדאורייתא והבן. ועפמ"ש דהיכ' דמבטל לא' בפני אחרים שלא בפניו גם רשב"ג ס"ל דל"א דבטל לכולם, מצאנו מקום יישוב למ"ש הטור סי' קמ"א וז"ל שלחו ע"י יו"ד יוכל לבטל לכתחלה זה שלא בפני זה ואפי' לא בטל כ"א לפני ב' מן השוק עכ"ל ונתקשה בדרישה הא בפניו עדיף ומאי האי דקאמר אפי' לא בטל כ"א בפני שנים אחרים ונדחק ועיי' ט"ז, ולמ"ש א"ש כהוגן דהא הטור עסיק ובא בהך דינא דמותר לבטל לכתחלה זה שלא בפני זה דלא אמרינן בטל מקצתו בטל לכולהו, ולא מבעי' כשמבטל כ"א בפני ב' אחרים דלא בטלו כולו כיון דלא הזכיר רק לא' שלא בפניו גם רשב"ג ס"ל דלא בטל לכולהו אפי' בטל לכ"א בפניו ולא הזכיר רק את זה מפני שעומד בפניו ובזה ס"ל לרשב"ג דבטל לכולהו אבל אנן קיי"ל כרבי ואפילו לכתחלה מותר וא"ש נכון ועיי'. ומדי דברי בישובו של טור אסיק לכולה מלתא דטור שנתקשו בו מ"ש עוד שם וז"ל ואות' שבטל שליחות' בטל ואינם יכולים ליעשות שלוחים, אא"כ יתמנו פעם אחרת וכ' הב"י פשוט הוא, וצ"ל למה כ' הטור כדברי' האלו דפשיטו' וא"צ להאמר כלל ועל המחבר שהעתיק דברים אלו של הטור ביותר קשה שבעצמו כ' דפשוט הוא ונ"ל לפי דס"ל דלא בטל רק זהו שאמר מפורש שמבטלו הי' מקום לומר גם את זה אין בדעתו לבטל לגמרי כיון שחפץ הוא בגרושין ולא חזר משארי שלוחי' גם את זה לאו פיו ולבו שוין לבטלו לגמרי אלא לצעורי קמכוין והיינו לחודש וחדשים כמ"ש רש"י ריש פירקן דס"ד לצעורי קמכוין ושם ה"א כן משום שלא רדף אבתרי' כמ"ש וכאן ס"ד משום דאנו רואים דחפץ בגרושין אינך שלוחי' ועיי' ט"ז שכ' מקום לומר לצעורי לכן ה"א דבעי בפני ב' דוקא ושלא נטעה כן כ' הטור שאינם יכולים להעשות שלוחי' אא"כ יתמנו פעם אחרת כוונתו דל"א לצעורי לזמן משו"ה ולא יוכל ליתן רק כשיאמר לו הבעל שיתן כמ"ש הרשב"א ריש פירקן לפרש"י והקש' מה יש בין לצעורי לזמן ובין בטלו לגמרי) ולק"מ דאם לא בטלו רק מעכבו לזמן סגי כשיאמר לו אח"כ למתי יתן אבל כשבטלו לגמרי צריך למנותו מחדש בפני עדים למאן דס"ל דצריך עדים במנוי השליחות ועיי' מ"ש בזה זקיני מ"ו מאור הגולה זצ"ל בתוס' רע"א ר"פ השולח ופשוט, ואני בחדושי כתבתי עוד נפקות' למה שהעלה מכתב מאלי' דבעל העושה שליח להולכה צריך שיתן דוקא מידו לידו דמע"ג קרקע ל"מ, ואינ' נפקות' דאם בטלו לגמרי והניחו ע"ג קרקע בנתיים צריך הבעל למוסרו מידו לידו, ואפי' נשאר ביד השליח צריך מסירה מחדש משא"כ כשלא עכבו רק לזמן, ועוד לנו נפקות' כששליח ראשון עשה שליח שני דיוכל הראשון לבטל השני כמו שהעלה המל"מ מדמשביעין השליח שלא יבטל להשני, וכ"ז כ"ז שהוא עומד בשליחותו אבל בתר דבטל הבעל לשליח ראשון בודאי שוב ל"י לבטל לשני דכבר פסקה ונתבטל שליחותו ופשוט. אבל כשלא בטל רק צערו לזמן חודש או חדשים מהני בטולו לשליח שני בנתיי', היוצא לנו דיש נפקות' הרבה בין דאמרי' לצערו דא"צ רק שיצוהו שני' ובין שמבטלו לגמרי והיינו דכ' הרא"ש דאין יכולים להעשות שלוחי' היינו דלא תימ' דלא בטלו לגמרי, רק לעכבו עד שיצוהו שיתן אלא דא"י להעשות שליח ע"י צווי בעלמ' של הבעל אלא עד שיתמנו פעם אחרת ככל מנוי השליחות לפני עדים ושיטלו מחדש מיד הבעל וא"ש ועיי' בכל זה

ועוד בה שלישיה דקשי' דברי הטור והיתה לבאר, והוא מ"ש וז"ל ודוקא שלא יבטל כולן זה שלא בפני זה כיון דאפי' בטל כולן שלא בפניה' הוי בטל נפיק מיני' חורב' זמנין דבטל לכולן שלא בפניהם ולא ידעו ואזלו וכו' ונתקשה ב"י למה אמר לבטל כולן אפי' א' מהם לא יבטל שלא בפניו משום חורבה דנפיק מני' ועיי' פ"י במחכ"ת לא עמד על קושי' ב"י דמ"ש הוא דברים פשוטי' שאם אמר מפורש שמבטל אחרים ג"כ שכולם בטלי' גם לרבי ופשוט הוא וקושי' ב"י דלמה כ' הטור דלא יבטל לכולן מפורש בפני א' אפי' מקצת' נמי לא, ומ"ש הדרישה דקמ"ל הטור הגם שמבטל אח"כ לכ"א בפניו לא יעשה כן שמא פעם לא יעשה כן ויבטלם רק בפני א' ויצא חורב' הי' יוכל לומר יותר גם כשמבטל כל אחד בפניו חיישי' שמא עד שילך להם יתן א' מהם כמ"ש הרשב"א אלא שהי' רחוק בעיני הרשב"א לחוש כ"כ ותוס' דמפרש הא דקאמר ולבדר אבדורי קאים גם אי פליגו בבטלו מקצתו ע"כ צ"ל כן, וזה שכ' הטור דלפעמים נפיק מני' חרב' כ' לפעמים הא ודאי נפיק חרב' שיתנו אחרים שלא ידעו שבטלם, אלא דכונתו אפי' מבטל לכ"א אח"כ חיישי' שמא עד שילך לכ"א לפעמים יתנו עד שלא יבוא וא"ש, אלא בכ"ז אין מיושב מ"ש הטור שלא יבטל לכולהון בפני א' אפי' מקצתו נמי, והט"ז רצה ליישב עפ"ז קושי'