כתב סופר אבן העזר קסז

שאר שני אם לא ישתנה בנתיים משא"כ עדות א' אומר בגבה לאו מידי הוא אדרבא צריך עוד מעשה אחרת דתביא עוד שער בכרסה אלו דבריו ז"ל ומה מתקו כעין זה כתב הרשב"א יבמות ל"א לענין מחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילת דאם לא נעשה בה מעשה תהי' מתה מאליה ותהי' באיסור מעכשיו ולעולם עיי"ש, וכי כן שיט' הרי"ף מלת' דמסתבר' טוב' יותר משיט' תוס' אלא דתוס' מכח קושי' כ' וטעם הראשון עיקר מכח שהקש' מגיטין בפ' האומר ס"ג ע"ב ושם אזיל תוס' ג"כ בשיטתו מדמקשה מתני' דלא כר"ע ש"מ לרבנן ניח' היינו לפי שיטתו ולפי שהעלת שם דעתי' מתני' כר"ע דעד אמיר' לכ"ע ל"ל לעדי קבלה שוב נ"ל גם לרבנן מכ"ש מדר"ע ואין הכרח לשיט' תוס' והדרי' דשיטתו של הרי"ף מסתבר טפי ויש הוכחת לר"י תוס' גיטין בשנבין מה דהקשו תוס' שם דקשי' לר"ע מנ"ל דמתני' ר"ע היא, ונ"ל דקושי' תוס' משום דבש"ס ב"ק ע' ע"א מהדר למוקמי מתני' דשם כר"ע ומקש' לימ' מתני' דלא כר"ע ומתרץ מתני' גם אליב' דר"ע ואי סתם מתני' דגיטין ע"כ דלא כר"ע לא הי' מקש' בב"ק לימ' מתני' דלא כר"ע הרי בלא"ה סתם מתני' דגיטין דלא כר"ע זה כונת קושי' תוס' ובב"ק לא נשמר תוס' מקושי' זו אבל לעצמינו יש לנו הוכחה לתי' תוס' בגיטין דהוא עיקר וממילא הדרינן לשיטת הרי"ף, ותוס' בקושי' עד דלא תירץ כמה שמתרץ אזיל בשיטתו דע"כ כן הוא דאל"ה קשי' גם לרבנן ועוד דחלוקא רבה בין עדות דשני חזקה לעדות דשערות ועוד מתוס' ב"ב נ"ו ע"ב נראה דנקיט שיט' הרי"ף עיקר וגם אם נקטי' האי כללא דבכ"מ נקטי' כתוס' נגד והיכ' דתוס' בכ"מ בשיטא זו קיימא דלא כרי"ף אבל כאן בעלי תוס' עצמם לא קיימו בשיטתם וידוע שאין להקשות סתירת תוס' אהדדי דגברא אגבר' קרמית, ועל הכלל בעלי תוס' יצא דנקטי' כותיי' דבעלי תוס' נגד הרי"ף והיכא דבעלי תוס' פליגו ליתא לכלל זה תדרינ' דבכ"מ נקטינן כרי"ף וכ"ש היכ' דיש בעלי תוס' דאזלי בשיטתו של הרי"ף. ובב"ב שם כ' הרשב"ם דהי' אפשר לראות שתי שערות כל כת וכת מהעדים דע"כ הי' שני' בב"א וראו בב"א כשראתה זו בגבה ראתה זו בכריסה דאי נשרה עד שלא באה השני' שומא הית' וחידוש דין זה יוצא מדאזיל רשב"ם בשיט' תוס' ב"ק, ותוס' דחת דאין דין זה מוכרח די"ל כשיט' הרי"ף, בודאי אין לנו לחדש חידוש דין כזה כיון שיש לנו שיט' תרי"ף דמסתבר' מפי משיט' תוס'. ובאמת מ"ש רשב"ם דע"כ ראו בב"א זו בגבה וזו בכריסה לא אבין למה לנו לחוש לנשרת השער הרי ע"כ אחר שהגיע לכלל שנותיו קאי ואיכא חזק' דרבא הגם דל"ס על חזקת זו בלא בדיקה הרי מבואר במלחמות וברשב"א ריש חולין דאין זה רק משום כל היכא דאיכא לברורי מבררינן, וכ"כ הט"ז א"ע סי' קנ"ז בפשיטות מדנפשי' יהי' זה בהעלמה מן הנב"י ח"ק חלק ח"מ סי' והארכתי במק"א, גם אם ננקוט דחזקת זו לאו חזקה גמורה לסמוך עליה בודאי הביאה סמנים, אבל כל שאנו מוצאי' בה שערה א', ואח"כ עוד שערה מהיכא תיתי לנו לחוש שמא נשרה שער הנמצא ראשון עד שלא הביאה השני' הא איכא חזקה שהביאה ותביא סמנים, וגם חשש נשרו חשש' רחוקה ופליגו בתשובת מהרי"ט מתר"מ קאסטיץ על מהרי"ט ומסקנת מהרי"ט שאינו אלא חומרא דרבנן הגם דמשום חזקה הי' לנו לומר נשרי כ"ש וקו"ח כאן דאיכא חזק' נגד חשש נשרו דרחוקה בעצמותי' דלא ניחוש כלל לנשרה וצל"ע עוד יש לפקפק הלא אם לא בדקו כת הראשונת אלא בגבה אפשר דליכ' אז בכריסה או שבדקו ולא מצאו רק זו שבגבה א"כ א"א להו לראות יותר ממת שראו ולשיט' תוס' דס"ל לרשב"א כיון שלא יכלו לראות יותר לא הו"ל חצי דבר וכיון דבכת ראשונה לא חצי דבר הוא גם בכת שני' הגם שהי' יכולי' לראות בגבה וכרסה כיון דלגבי ראשונה לא חצי דבר הוא לא מפסל עדות השני' משום חצי דבר כמבואר בב"ק ע' ע"ב בעידי קדושין וביאה כיון דעידי קדושין א"צ לעידי ביאה הגם דעדי ביאה צריכי' לעידי קדושין ל"מ חצי דבר וברמב"ן ב"ב כ' דתלי' הכל בכת ראשונה והה"נ כן הוא ורחוק לומר דוקא היכ' דכת ראשונה ל"צ לכת שני' ל"מ חצ"ד כמו עדי קדושי' לעדי ביאה, אבל כאן דצריכי' להם דשער א' לאו כלום ומשום שא"א להו לראות יותר ל"מ ח"ד, מ"מ לא מתכשר עי"ז כת שני' זהו רחוק מן השכל ואין בו טעם וסברא לחלק בכך ועיי' פ"י קדושין ס"ג ע"ב שנראה שהי' נעלם ממנו לפי שעה רשב"ם ותוס' ב"ב הנ"ל וצל"ע

נחזור לדברינו דאין להכריע כשיט' תוס' משום האי כללא דנקטי' כתוס' אפי' נגד הרי"ף דבעלי תוס' עצמן לאו בחדא שיטת' אזלו, והמסתבר כאיט' הרי"ף וכו' כתבנו לפי המובן מסמ"ע דהלכה בכ"מ כתוס' אפי' נגד הרי"ף אבל במהרי"ק ריש שורש נ"ב ביאר כלל זה דכונת כלל זה וכן מ"ש המרדכי היינו דנקטי' בכלי כשיט' שדברי' דברים מקובלים ואפי' לקולא חוץ כשתוס' חולק חוששין לשיט' תוס' לחומרא להיות כי בעלי תוס' היו בקיאים טפי מינן בהלכת' דריף לכן חוששין להחמיר אבל לא להקל נגד הרי"ף לפ"ז כאן דתוס' מק"ל בכ"מ שלא יוכלו לראות יותר ליכא משום חצי דבר ורי"ף מחמיר בודאי שיט' הרי"ף עיקר לחומרא לא מספק אלא מודאי דדעה הרי"ף מכרעת נגד רברבתא להקל ותוס' לא מכרעו נגדו אלא למיחש מיהו בעי להחמיר וכ"ש אם הרי"ף מחמיר ותוס' מקיל דנקטי' עיקר כשיט' הרי"ף ואין לעשות אפי' ס"ס לדינא מזה לפי הך כללא וכ"ש לפמ"ש הרי"ף מסתברא ותוס' ב"ב בשיטתו אזיל וכן למסקנת תוס' גיטין והראתו לדעת דקצת מוכח כתי' תוס' גיטין מכח הקושי' שהי' קושי' דבעי ישוב לכן נלפע"ד דאין להקל כלל בזה דלא כט"ז ועיי'

תבנא לדינא בנדון שלפנינו, דליוכל למנות שליח ולתלות בבחירת פלוני ובתנאי שיהי' אלו ב' עדים שממנה בפניה' השליח ותולה בבחיר' פלוני הם עצמם עדים שבפניהם בחר אשר לו נתן משפט הבחירת שבחר בפלוני כנלפע"ד וה' יציל אותנו מטעות ומכשנ"ל יאר פניו אתנו סלה, הכ"ד עמוס הטעם חותם בברכה מרובה. ה"ק אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה ע שיל"ת פ"ב כאור הבוקר ליום ו' עש"ק לסדר לישועתך קויתי ד' תרכ"ה לפ"ק שלמא רבא מן שמיא למע"כ תלמידי חביבי הרב אשר ידיו לו רב בחוקי חורב חרב פיפיות בידו המאוה"ג מעוז ומגדול מלא וגדוש כש"ת מהו' יעקב קאפיל זינגער נ"י אבד"ק לאשאנץ יע"א ג"יה קבלתי ולמלאות מאורי נפשו שמתי עיני על ח"ת אשר הביא לפנינו והנני לבאר לו כל חמירא דילי' בענין ביטול השליחות ואבוא על סדר דבריו מת דקשי' לי' על הרמב"ן שמרשב"א גיטין ל"ד ע"ב דהוכיח דצריך אותם עשרה עצמם למשלפי לפניהם מדלא אבעי' להו אי משום בטלה כולה צריך דוקא בפניהם, ואי פליגו בצריך בי' עשרה סגי באחרית' וע"כ דל"ש וקשי' לפר"מ נ"י הא איכא נפקותא פשוטה משום דבטלה כולה ומשום אפקעינהו ס"ל לרשב"ג דאינו יכול היא מותרת לכהן ומותרים בקרובים זה לזה גם למ"ש הרא"ה ורשב"א כתובות וש"מ שם דאסורה בכ"ז מדרבנן מדאורייתא מיהא שריא ומטעמ' דצריך בי' עשרה אסורה מדאורייתא אלו דבריך גם אני עמדתי ע"ז בלמוד המסכת' על הסדר עם ב"י חיים והוכחתי מזה דהרמב"ן ס"ל דלאמת לא הפקיעו הקדושין כמ"ש רא"ה ורשב"א די"ל כיון דיש בידם להפקיע אין סהדי שאינו מבטל בלב שלם כיון דסוף כל סוף לא תהי' תחתיו וא"ש, ולרבותיו של הרא"ה ותוס' גיטין ל"ד ע"א ד"ה אפקעינהו דלא ס"ל כן מדהקשו כל הקושיות שהקשו עכצ"ל כדחייתו של הרשב"א על ראית רמב"ן דל"א דרך מאי בינייהו אלא דאבעי לתו ודוחק, ומתחלת עלה בדעתי לומר די"ל מאן דל"ל כרא"ה וס"ל דאפקעינהו באמת, מודים ג"כ דיש סבר' ואומדנא דניחא לי' דל"מ בטולו מאן מבטל בלב שלם כיון דיש כח בידם להפקיע, אלא דס"ל כיון שבפה מלא אומר שמבטל א"א לדברים שבלב לבטל מה שאמר ולומר דזה אומדנ' כ"כ כאומדנא דמוכח כ"כ לא ס"ל ובהא פליגו על הרא"ה ורשב"א ולפ"ז י"ל כאן דלא אמר אלא שמבטל את זה שבפניו ורשב"ג ס"ל דבטלה כולה היינו דמסתמ' מבטל לכולהו ועיין פ"י דאין זה דומה להא דאמרינן במק"א בטלה כולה אלא דבהא פליגו רבי ורשב"ג דרשב"ג ס"ל כיון דלא ניחא לי' במקצת השליחות וחזר מדעתו הראשונה מכולו חוזר, וצ"ל לרשב"ג הוי זה אומדנ' דמוכח דמבטל דבור הראשון, ונ"ל דנגד אומדנא זו איכא אומדנא כיון דהפקיעו רבנן אין רצונו לבטל דסוף כ"ס יפקיעו הקדושין מה תאמר אין זה אומדנ' דמוכח כ"כ עכ"פ עומד נגד אומדנא דמוכח' לרשב"ג דבלבו לבטל כולם ע"י אומדנא זו דאינת מוכחת כ"כ דניחא לי' בתקנת' דרבנן תו אומדנא דמבטל כולם לא מוכחה כ"כ ממילא לא נתבטלו גם כשהי' בלב על כולם, ומ"מ גם אזה שבטל בפניו ל"מ הביטול מתקנת' דרשב"ג כמ"ש תוס' שם מכיון דלאחרים ל"מ אמרו שלא יהי' כח לבטל בגט זה כלל והא"ש לכל השיטות דל"א נ"מ לענין כהונה וקרובים כן הי' נ"ל בתחלה וכמעט רגע ראיתי דעדיין קשה יאמר נפקותא אם זה שבטלו בפניו כתב ונתן דמטעם אפקעינהו ל"מ הביטול דאומדנא דניחא לי' בתק"ח אינה מבטלת דבורו שאמר מפורש שבטלו ובאמת הפקיעו ומותרת מדאורייתא לכהן ולקרובי', ואם כתבו ונתנו אחרים שלא בטל מפורש אסורה ומשום דבעי עשרה למשלפה גם אם זה שבטלו בפניו כתב ונתן אסורה דליכא