כתב סופר אבן העזר קסה

אסורה בכ"ז מדרבנן, וכ"כ בש"מ בשם רמב"ן ועיי' פ"י כתובות ובגיטין ע"ג ובפ"א בכתובות

היוצא לנו מכל מה שכתבנו גם במקום שהפקיעו וניח' לי' בודאי באפקעת' מ"מ מדרבנן אסורה לכהן ואסורים זה בזה בקרובים לפ"ז בנדון שלנו הגם דכתבנו בשכ"מ כהן לכ"ע ניח' לי' באפקעתי' כדי שתהא מותרת לו היינו אם הית' מותרת לו גם מדרבנן אבל לפי שבארנו עכ"פ מדרבנן אסורה לו וכיון שאסורה לו מדרבנן ואין לו תועלת במה שיפקיעו הקדושין דסוף כ"ס לא יניחו לו להחזירה שוב הדרינן לאומדנא דלא ניח' לי' באפקעת' כדי שלא יהי' בע"ז וכבר כתבנו בשכ"מ כ"ע ס"ל אומדנא זו א"כ בנידון שלפנינו אסורה לו מדאוריית' ועיין

ויש אתי מקום לחלק לקדושין בין קדיש בכספא או בביאה, לפי מה שביארנו בעניני הסוגי' תינח קדיש בכספא וכו' דבקדש בביאה כיון שקדש שלא כרצון חכמים אין ודאי שקדש אדעתיהו ומשני דא"כ הא לא חלו הקדושין מיד ושווי' בע"ז דמעיקר' בזנות הי' משעת קדושין ודומה לתלו' וקדיש ובתלוי' דבטלו הקדושין וא"צ גט בהא כתב הרא"ה דמותרת בקרובותיו כיון שלא צריכ' גט, א"כ במקדש בביאה ומבטל אח"כ שלא בפניו דספק אם נתרת ע"י הגט דעכשיו עקרו הקדושין על גם או שנעקרו הקדושין מעיקרא, תהי' מותרת לקרוב' ולכהן כיון דספיק' דרבנן דגם אם קדש אדעתי' ובטלו הקדושין עכשיו למפרע אינה אסורה רק מדרבנן וכי כן בשכ"מ כהן שגירש וקדושיו היו קדושי ביאה דמותרת לו מדרבנן ע"י אפקעת' ולמ"ש ניחא לי' יותר באפקעת' לכל השיטות ומותרת ממילא לכ"ע והבן

אלא דכשאני לעצמי הי' נ"ב גם, אם ע"י אפקעת' דרבנן ע"י גט מותרת לקרובים. מ"מ כהן בודאי אסורה מדרבנן דלא גרע ממגרש משום קול בעלמא דלית בי' חשש' רק מחומר' בעלמא מצריכים גט אסורה לכהן עי' א"ע רס"י ברמ"א וח"מ וב"ש ואפי' לשיטות החולקים היינו משום דאינו רק מחומר' אבל כאן דצריך לגט מדינ' וע"י גט ובטולו אפקעינהו ובלא נתינ' גט לידה לא הפקיעו כ"ע מודים דאיכ' ריח הגט מדרבנן ולכן לא כ' הרא"ה לענין איסור לכהונה רק מאיסור קרובים זה בזה דלענין כהונה מלת' דפשיט' הוא דריח הגט איכא

וקרוב לשמוע דאסורה מדאוריית' לכהן דלא גרע ממגרש חוץ ואפי' חוץ לכ"ע ולא תהי' מגורשת רק ממנו דאיכא ריח הגט דאוריית' חוץ הרמב"ם דס"ל דריח הגט מדרבנן, והא בחוץ הנתינה בטלה לגמרי כ"ש כאן דהגט פעל טובא דריח הגט איכא. אמנם כן הרשב"א כתב דאסורה לקרובים וכהן מדרבנן וצ"ע מ"ש ממגרש בחוץ דבטל הגט לגמרי ואסורה מדאוריית' לכהן ונ"ל דס"ל לרשב"א דוקא במגרש חוץ אפי' לא מגרשה רק ממנו כיון שהוא גרושת הלב מעצמו לפי דעתו ורצונו כי התורה פסלה לגט כזה עד שיתירה לכל איש ואיש מחשבתו ורצונו פוסלת אותו לכהן וכך גזרה חכמת התורה אבל כאן שמבטל הגט קודם הנתינה ואין רצונו שתהי' מגורשת ע"י גט זה ממנו ורבנן אפקעינהו לקדושיו ע"פ תנאו דקדש אדעתי' ונפקעו קדושיו בלא גט, וחכמים לא הפקיעו ע"י גט ובטולו שלא בפניו וכיון שמרצונו אינה גרושה ע"י גט ליכא ריח הגט מדאוריית' רק מדרבנן אסורה כיון שלא התירו רק ע"י גט והבן

ועיי' ב"י סי' קמ"ט במגרש ע"ת דאגוד' בי' כי"ח דל"מ דאין זה כריתות צריך שיחזור ויטלנו ממנה כמו בחוץ משום דמפסלא לכהונה ע"י נתינה זו, וב"ש ס"ק חולק עליו דבמגרש על תנאי זה לא מפסלא לכהונה והוציא כן ממשמעות הרמב"ם והכ"מ מסכי' עם הב"י דמאי לי חוץ מה לי מגרש ע"ת כן דאגודה בי' כי"ח בשניהם הטעם משום דלאו כריתות הוא, ולולי שאיני כדאי הי' נ"ל להכריע דהרי"ו עם הב"ש דשני ושני, במגרש ע"ת חוץ לפי דעתו ורצונו להוציאה לגמרי אלא מגזה"כ דאינו מועיל והתורה אמרה שע"י מחשבתו ורצונו להוציאה מעצמו ע"י גט זה נפסלה לכהונה אבל במגרש דאגיד' כי"ח בידה לבטל הגט ע"י שתעבור על תנאי גם לפי מחשבתו ורצונו לא יצאה מרשותו ותלי' ברצונה ולכן גם שלא עברה על התנאי מותר' לכהונה וחולק רב בין חוץ למגרש ע"ת כזה ועיי' מהרי"ט סי' מ"ח ונון שאמר ישתקע הדבר ולא יאמר במגרש מעכשיו ולא נתקיים התנאי ומותרת לכהן דנראה לו דאסורה לכהונה כיון שמעכשיו חלו הגרושין ונתבטלו למפרע ע"י ביטל התנאי, וב"ש וזה במתני' לא פליגו במגרש באם שאין חלות לגרושין עד שיתקיים התנאי עיי' בו ולמ"ש לית' לזה דשאני חוץ דגרושת הלב ע"י גט הוא ובהא קפדה תורה, אבל במגרש ע"ת מעכשיו גם לפי רצונו כשיתקיים בתנאי אבל בביטול התנאי גם הוא לא רצה לגרשה ואפי' ריח הגט לא הוי, ואפי' לפי שיטא ב"י הנ"ל. (כאן חסר סוף התשובה

) תשובה ס"ט לכבוד תלמידי כבוד הרב המאה"ג וכו' כש"ת מוה' אברהם ג"כ אבד"ק קל"ב נ"י לעד גי"ה קבלתי ועתה באתי חשתי ולא התמהמתי לשום עין על שאלתו ולא עכבתי' אפי' מעוכב ב"י להסיר תלונתו מעלי על שלילות תשובתי כפעם בפעם, והפעם אודה לה' כי טוב כי גמל עלי, להשיב שואלי דבר, והוא פר"מ נ"י בשאלתו באחד שעשה שליח לגירושין שלא בפני השליח שהוא במק"א ואין לו מכיר שם ותלה בבחיר' לא' ממיודעי' במקום ההוא את אשר יבחר בו הוא יהי' שלוחו ע"פ מינוי שממנה אותו הבעל שלוחו באשר הוא שם ואין האיש שנתן לו משפט הבחירה רק להכיר לו א' משם, וכבר ראו עיניך לנוכח הביטו מ"ש בנב"י ח"ק חא"ע סי' צ"א אם אשה תוכל לעשות שליח לקבלה כה"ג, ושם נאמר דבאשה א"א לומר שעשתה לאותו הבוחר שליח שהוא יעשה אותה שליח במקומה דהו"ל מילי דל"מ באשה וע"כ שאינו שליח לעשות שליח בתריקאה ותלי' בביר' וכאן בנדון שלפנינו דמפורש אמר שלא יהי' רק מודיע למי בחר שיהי' הוא ממנה אותו לשליח תלי' בבריר' כמו בש"ק לגבי אשה, והנב"י אחר שהעלה מסברא דלא תלי' בדין אי אמרינן הוברר למפרע כיון דסגי דיתחרי השליחות משעת נתינה לידו ואז כבר נבחר והוברר מי הוא שליחה מ"מ לא סמוך לבו לסמוך על סברתו למעשה רק בגט מומר, ונפשו היפה בשאלתו ממני אולי מצאתי מקום לעשות לו סמוכים לנב"י או מצאתי לו חבר בא' מן קדמונים וראשונים כדי שיהי' בטוח לבינו לסמוך ע"ז למעשה אלו תוכן דבריו בהוספת נופק באופן משלי

והנה הנב"י מביא ראיי' לסברתו מהא דאומר לעשרה כתבו גט וכו' א' כותב ושנים חותמין וא' נותן והרי לכולם בעי שליחות והרי בשע' שצוה לא הי' מבורר מי מעשרה שליח כתיבה ושל חותמים והנותן, וע"כ כיון שבשעת שעשו מעשה כבר הוברר מי המה שליחיו ולא צ"ל הוברר למפרע משעת אמיר' אלא משעה שעושה מעשה ואז כבר הוברר לא תלי' ביש או אין ברירה, ואני אפרש יותר ראיתי דבפ"ק פליגו ר"י ור"ל באומר לעשרה כתבו דס"ל לר"י שני' משום עדים ואידך משום תנאי והא ר"י ס"ל אין ברירה, וכן בפ' האומר במתני' אמר לעשרה כתבו א' כותב וכו' ומשמע דמודה ר' יוסי בזה דבתר ר"י דפליג על ר"מ מביא הך דאמר לעשרה ועיי' כזה בב"ק ג' ע"ב והא ר"י ס"ל אין בריר' ועוד מבריית' דפליגו רבי ורשב"ג ל"ד ע"א באמר לעשרה כתבו והא למסקנת ש"ס ב"ק תני כל הנלקט דאין ברירה הרי דס"ל לרשב"ג אין ברירה וס"ל דאמר לעשרה דלאו כולם שלוחים אלא א' כותב וב' חותמי' ושם ע"ב אם אמר כולכם עיי"ש, מכל מקומות אלו קשה הא ס"ל אין ברירה וע"כ דלא תלי' זה בברירה, ולכן להלכת' הגם דקי"ל אין ברירה דמוכח מכל הנהו מקומות דמאן דס"ל אין ברירה סבירא להו דכה"ג לא תלי' בברירה, והנב"י מביא ראי' ותלה בדלא תני' אפשר דס"ל יש בריר' וליכ' ראי' רק מדקיי"ל הכי, ואני חזקתי ראיית ממקומות שהבאנו דמוכח מתוכו דהכי הוא ועיי'

ויש מקום אתי לעשות סמוכי' למ"ש הנב"י דמשו"ה לא תלי' בדין אם יש ברירה, דחלות השליחות הוא מן אז שהוברר וסגי בהכי ולא צריך שיהי' חל מיד בשעה שאמר שיהי' שלוחו הגם דעכשיו לא מצי משוי שליח דעדיין לא הוברר ול"א הוברר מ"מ מהני מה שנעשה שלוחו משעת ברירה ולהלן, הנה בסוגי' דגיטין ל"ג ע"ב מוקי ר"א לבריית' דאמר לשנים בעדי מסירה והוכיח כן מסיפא דבריית', ונראה לפי הוכחתו של ר"א מס"פ, דאיירי בע"מ דוקא ע"כ צ"ל דפליגו בעדות שבטלה מקצתו דאי פליגו בצריך בי' עשרה למשלפה כדאבעי להו א"כ ר"ש בין בע"מ בין בע"כ קאי דבשניהם שייך פלוגת' דרבי ורבנן, ולא א"ש סיפ' דא"א רק בע"מ, וע"כ דגם ריש, רק בע"מ דפליגו בבטלה מקצתה וכו' וכן נראה מרש"י שם ד"ה ה"נ מסתבר' שכ' וטעמ' משום חששא דלמא כו' וצ"ל מנ"ל עדיין דודאי טעמ' משו"ה דהא דפליגו באי צריך עשרה למשלפה, ולמ"ש א"ש כיון דסיפא דוקא בע"מ ע"כ גם רישא דוקא בע"מ וטעמ' דרשב"ג משום חשש' ופליגו רק בע"מ בעדות שבטלה מקצתה פליגו (ובזה אתיישב קושי' רשב"א שם מדקאמר ש"ס ודלמ' כר"י ב"ק הא קיי"ל כותי' ולמה אמר דלמ' ונדחק, ולפמ"ש י"ל דהא דקיי"ל כר"י ב"ק הגם דרבים חולקים עליו הוא משום דבריית' זו אינ' כותי' ורשב"ג