כתב סופר אבן העזר קסב

והנה נפשו היפה רוצה לשמו חוות דעתי ע"ד כהן שהי' שכ"מ שגרש אשתו בלי שום תנאי ובחמלת ה' עליו שב לבריאותו וחוזר בו באמרו שלא גרש אשתו כ"א לטובתה שלא תהי' זקוקה ליבם, וכשהגיע הדבר לפני הדר"ג נ"י הודיעו שאין בחזרתו כלום כמבואר בש"ע א"ע סי' קמ"ה סעי' ד' והוא מסוגי' ש"ס גיטין ע"ג ע"א, וההוא אמר שרוצה לחזור ולקדשה ועלה ספק בלב הדרג"ת נ"י להיות כי מדאורייתא מהני חזרתו ורבנן גזרו אומר דל"מ ומבואר מסוגי' שם משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מני' אם נאסרה לכהן ע"י גירושין כאלו או לא, ונפשו הטהורה איותה לשמוע דעתי בזה, והנני לעשות רצון צדיק כמוהו כיד ד' הטובה עלי, יחננו מאתו דעה בינה והשכל לברר וללבן דבר זה כי לא מצאנו ענין זה מבואר באר היטב ובספרי הפוסקים אין זכר למו בכל מקום דהפקיעו רבנן ע"י גט אם אסורה לכהן ולקרובים הוא בקרובותי' והיא בקרובותיו וכדומה וכיוצא בו ואשר ישום ה' בפי אותו אשמור לדבר

פתח דברינו יאיר לבאר הך אפקעת' דרבנן שבג' מקומות בגיטין ל"ב וע"ג וריש כתובות מה היא, רצונו אם הפקיעו ועקרו הקידושין למפרע או מכאן ולהבא משעת נתינת הגט ואילך, והנה הפשוט שהפקיעו הקידושין מעיקרא וכן ס"ל לרוב ככל הראשונים ומשו"ה קשו טובא בקושי' הרבה א"כ מה הועילו בתקנת זמן עדיין יחפה ויטהר ממזרי' ואיך אפשר להתרות בה הו"ל ה"ס, ולא עלה לומר דלא עקרו הקידושין למפרע רק מכאן ולהבא, והדין עמהם דהכי מפורש אמרו בכ"מ דשווי' רבנן לבעילתו בעילת זנות ואם מכאן ולהבא ליכא בע"ז, אבל ראה זה מצאתי בש"מ כתובות דמביא משם י"מ דמתרצים כל קושית ראשונים דלא עקרו רק מכאן ולהבא וש"מ לא הקש' על י"מ, וצ"ע איך יפרשו הא דמסיק שווי' רבנן לבעילתו ב"ז וצ"ע

ומצאתי מקום ישוב ליישב י"מ הנ"ל ולקיים עכ"פ דבריהם, ומצאתי להם חבר רבותיו של רש"י ז"ל שתמה רש"י וכל ראשונים על דבריהם וביאר' בשקל' וטרי' דסוגי' ואין פתר לדבריהם, ועיי' כ"מ ריש הלכות אישות שיצא להליץ בעדם דמ"ש קידושי כסף מדרבנן כוונתם שהם הוציאו כן מהקיש וכמ"ש הרמב"ם קידושי כסף מד"ס וכל דבא מהיקש' דאורייתא הוא, ומסיים וז"ל וכיון שכן שייך לומר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש עכ"ל הוא הכסף משנה עשה ביאור לדברי רבותיו של רש"י ודבריו צריכים ביאור, ונ"ל כוונתו כיון דקידושין אלו רבנן הוציאו מדרשא והמקדש בכסף ע"כ לו לסמוך על דבריהם והם אמרו שגט זה יתיר ולא מהני בטולו או טענת אונס כיון שע"כ סמך על דבריהם בודאי קודם על דעתם וכל מה שיאמרו שיהי' או לא וכך קושי' ש"ס תינח דקדיש בכספא דאתי מדרשת רבנן בודאי אדעתי' דרבנן מקיש אבל במקדש בביאה מנ"ל דודאי מקדש אדעתי' דרבנן, ומתרץ דשווי' רבנן גם בקדושי ביאה כמפורש מ"מ אמרינן דאדעתי' דרבנן מקדש, וכעין זה מפרש הרא"ה בכתובו' הסוגי' ע"פ דרכו תינח מקדש בכספא כיון שיש בידם להפקיע מוכרח הוא שיקדש אדעתיהו דאל"ה יכריחו אותו ויפקיעו ממונו ויהי' קידושין בטלים ממילא, בביאה מאי איכא למימר מנ"ל דמקדש אדעת' דרבנן ומתרץ מ"מ מרצונו מקדש אדעתא דרבנן אלו דבריו ז"ל, וכן נ"ל לפרש כוונת הכ"מ לפי דרכו בכוונת רבותיו של רש"י והנה ירד להציל במקצתו ויש בו דוחק במה שמסיק שווי' רבנן מ"מ מסתמא על דעת דרבנן מקדש דעיקר חסר, וכן הוא דוחק לפי דרכו של הרא"ה והרגיש בעצמו בדחוקו ופי' פי' אחר, וגם מ"ש רבותיו ש"ר דרב מנגיד ע"ז לא כ' הכ"מ כלום

ואני בעני' הכינותי מאז ישוב לרבותיו של רש"י והוספתי עכשיו נופך ונקיטנ' במקצת מדברי כ"מ דברורי' ואמיתי' דקרו להו קדוש' דרבנן בין דאתי מדרשא אבל אלימא דקידושי ביאה ושטר מדאורייתא ולבאר החילוק בין קדושי כסף לקדושי ביאה, נ"ל ע"פ י"מ שיש לפרש דעקרו הקידושין מכאן ולהבא, הנה לפמ"ש ראשונים דכל דמקדש אדעתי' וכו' היינו כמי שאמר ע"מ שירצה אבא, ובע"מ שירצה אבא או במקדש בעצמו לשלשים יום מבואר בנדרים כ"ט ע"א דלא פקעו קידושין לאחר למ"ד יום דקידושין היכא הלכו ומדמ' רבא קדושת הגוף לקידושי אשה, ולאביי דס"ל קדושה הגוף פקעו בכדי אפשר ה"ה קידושי אשה עיין ר"ן שם, וקיימ"ל כרבא ובריש כתובות אזיל אליבא דרבא בטענת אונס, וכיון בע"מ שירצה אבא אם האב מתרצה ללמ"ד יום לא פקעו הקידושין אח"כ ה"ה מקדש ע"ד דרבנן, ואיך אפשר לרבנן לומר מכאן ולהלאה יפקעו הקידושי' דבר שא"א וצ"ע

ועלה במחשבה לפני דיש לחלק בין קידושי כסף לקידושי ביאה, בקידושי כסף דנפק' קיחה קיחה מש"ע ודמי' כקנה קנין בדמי זבוני הגם מסבר' דלא פקעו הקידושין מ"מ דן מינה ומינה ודי לבוא מן הדין כקנין שדה דאפשר לקנו' שדה לזמן כן קונה אשה לזמן בקנין גמורה ונאסרה לכ"ע, אבל בקידושי ביאה דמפורש בקרא ובעלה אין לנו נגד הסברא דקידושין שבה להיכן הלכו ויש להסביר יותר דקידושי ביאה לאו כקונה קנין בשלו הוא דהוא לא נתן לה מידי ועיי' תוס' ב"ב כ"ב ע"ב שהקש' דמקדש בביאה דומה לתלוהו ויהיב דהא לא יהיב לה מידי ומשום הנאת ביאה הא גם הוא נהנה ושניהם שווים, וע"כ דגזה"כ הוי' כיון שמיחד לו לביאה וע"י ביאה נאסרה לכ"ע וקנוי' וקודם מ"ת ע"י יחוד בביאה הלזו נעשית א"א, וכן באו"ה עדיין עיין רמב"ם הלכות אישות ומלכים ואחר מ"ת לדידן צריך שיאמר ה"א מקודשת בביאה זו, וכל זה לאו משום קונה קנין בשלו אלא כמקדש דבר בקדושת הגוף ולמד רבא קדושת הגוף מקידושי אשה היכ' דמקדשה בלא כסף דדמי' להקדש כנ"ל, וע"ד פלפול י"ל דס"ל לרבא קידושי כסף מאין כסף כרב בקידושין ג' ועיין פ"י שם ואי מהתם נפקא ל"ש דן מינה, והראשון נראה בעיני נכון. ואחר הוצע' זו אומר אני בפי' הסוגי' תינח דקדיש בכספא וכו' ס"ל דאפקעינהו רבנן ושווי' כל בעילותיו בע"ז משום מה כח ב"ד יפה או משום צניעות ופריצות אלא שעקרו הקידושין מכאן ולהבא תינח דקדיש בכספא אפשר קידושין לזמן, אבל קידש בביאה דאו' קידושין לזמן מא"ל ומשני שווי' רבנן לבעילתו בע"ז דעקרו למפרע ולא איכפת לנו במה דשווי בע"ז וא"ש סגנון הסוגי'

ויש להעמיס כל דברינו בכוונת רבותיו של רש"י ומדוקדק בלשונם רק אוסיף מעט, דמקשה תינח קדיש בכספא דמדרבנן הוא היינו דהם ילפי מדרש' כמ"ש הכ"מ ונפק' להוא מקיחה קיחה וכ' שפיר י"ל דעקרו הקידושין מכאן ולהבא דומי' דקנין שדה אבל קדשה בביאה דא"א להפקיע הקידושין אחר הזמן וס"ל לרבותיו של רש"י הא דלא ניחא לי' דעקרו הקידושין מעיקרא למפרע משום דקשה להוא א"כ יחפה על ב"א ומה הועילו וגם יטהר ממזרים והי' לרשב"ג לחוש לכ"ז ולכן ס"ל למקשן דלא עקרו למפרע ומתרץ דשווי' בע"ז היינו דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה דחוצפ' ופריצות' הוא ובעיני רבנן כבועל בזנות וכיון דכך הוא בעיני חכמים ל"ש מי שמקדש בביאה ורובא דמקדשי בכספ' ובמקדש בכספא לא הפקיעו למפרע רק מכאן ולהבא, ובקידושי ביא' דא"א להפקיע רק למפרע במלת' דל"ש לא חששו שמא יחפה מי שקידש בביאה דל"ש וגם זנות בעצמו ל"ש כ"כ והן הן דברי רבותיו ש"ר שהוסיפו ומפרשים שווי' רבנן בע"ז דכל דמקדשי אדר"מ ודבריהם מזוקקים שבעתיים בביאור הסוגי' ומדויק בלשונם ויש להעמיס בדבריהם בכוונת י"מ שבש"מ דעקרו הקידושין מכאן ולהבא היינו בקדושי כסף ומקדושי ביאה ל"ק כל הנך קושיות דלא שכיח, ורבותיו של רש"י פירשו כוונת דבריהם היטב ויגעתי ומצאתי מקום יישוב נכון לרבותיו של רש"י בעזהי"ת

היוצא לנו מזה לדינא לרבותיו של רש"י והי"מ לחלק יצאו בין קידושי כסף לביאה דבקדושי כסף לא עקרו למפרע מה להם לעקור למפרע ולעשות כל בעילותיו בעילות זנות וגם משום שמא יחפה ואפשר להם לעקור להבא ממילא אסורה מדאורייתא לקרובים ולכהן וכדומה, ובקדושי ביאה שע"כ להם לעקור למפרע מותרת לכהן ולקרובים כנ"ל

אלא דשיטת כל ראשונים אינו כן דמפרשים הסוגי' כולה דעקרו קידושין למפרע ולא ס"ד לומר מכאן ולהבא אפי' בקדושי כסף ונדחקו מאוד בפי' הסוגי' דס"ל גם בקידושי כסף ל"מ לזמן כדמשמע מסתימת רבא בנדרים ומשום דאתקשו הויות להדדי לכן קיבל דהמקדש לל' יום לא פקעו קידושין ואין חילוק אם מקדש בביאה או בכסף

והנה לא מצאנו הראשונים מניח בפי' הסוגי' בדרך מרוח, ואני בעניי מצאתי דרך מרוח ע"פ שיטתם דאפקעו למפרע, והוא ע"פ מ"ש תוס' ב"ב כ"ב ע"ב הא דלא אמרינן התם וביבמות ק"י כל דמקדש כיון שעושה שלא כהוגן לא אמרינן ודאי אדעת' דרבנן מקדש, אלא התם כיון דעשה שלא כהוגן עשו עמו שלא כהוגן ואמרו דלא מהני ויש כח בידם ע"ש היטב ואומר כל דמקדש בביאה נגד רצון חכמים הגם עקרו קידושיו משום הכי מ"מ הוא עשה עכ"פ נגד רצון חכמים ואין ודאי שקידש אדעתייהו, וזה שמקשה תינח דמקדש בכספ' ודאי שקידש אדעתי' אבל קידש בביאה דרב מנגיד ושלא ברצון חכמים הוא הגם בכ"ז י"ל דמקדש אדעת' דרבנן מ"מ לאו להקל משו"ה ולומר דקדש ע"ת כשירצה לעקור למפרע שיהי' בטלים, ומתרץ שווי' רבנן בע"ז, ולהבין דבר זה אקדים הנה גם בקדושי כסף למפרע כל בעילותיו בזנות היו ותוס' כתובות הרגישו בזה וכ' שווי' ביאה ראשונה זנות