כתב סופר אבן העזר קס

הוא מדרבנן וכיון שהצריכו לבעל שיאמר לסופר אם לא אמר נראה דאינו רוצה לכתוב לשמו ולשמה שוב לא מהני מה שהסופר אומר או מחשב לשמו ולשמה וא"ש דכיילינהו הבריית' דאם לא שמע קולו ל"מ מדאורייתא ומ"ש תוס' בעירובין שהוא מדרבנן ובסוטה לא החמירו היינו דעיקר הדבר הוא מדרבנן ואחר שהצריכו רבנן לומר מי שלא אמר פסול מדאוריית' ובסוטה לא הצריכו שיאמר לא וליכא פסול כלל והא דלא קתני במתני' יתר עליהם שכתב לשמה ולא שמע מפי הבעל דלא קחשיב רק מה דנפקא מקרא ועיקרו מדאורייתא אבל פסול דלא אמר לו הבעל לא נפקא מקרא רק רבנן הוסיפו הגם דממילא אחר שתקנו פסול מדאורייתא לא קחשיב במתני' רק מה דנפקא מקרא כן י"ל ועיי'

ולפי דברינו האחרונים יש לומר דתוס' בע"ז ס"ל אם לא אמר הסופר פסול מדאורייתא הגם שמה שצריך שיאמר בפה הוא מדרבנן דמדאוריית' במחשבה סגי ויצא בכותב סתם, מ"מ מאחר דמדרבנן צריך שיאמר בפה מלא ואל"ה פסול מדרבנן מי שלא אמר כן נראה מתוך שתיקנו נגד מחשבתו שמחשב לשמה ופסול מדאורייתא, וא"ש דלא קחשיב במתני' דצריך שיאמר בפה כיון דמקרא לא נפקא דצ"ל בפה ועיקרו מדרבנן ונצמח מזה פסול דאוריית' וכמ"ש בסמוך והבן. ובזה מיישב מה שהרעיש הפ"י בק"א שם מאחר שאמר לו הבעל שיכתוב לשמה בודאי סתמא לשמה הוא וכוונתו וכיון דסתמא לשמה ל"ב לא מחשבה ולא פה דבכותב סתם סגי מאחר שאמר לו הבעל שיכתוב לשמו ולמ"ש י"ל באמת הא דצריך שיאמר הוא רק לכתחלה, אלא אחר שהצריכו שיאמר והוא לא אמר סתמא לאו לשמה הוא דאם רוצה לכתוב כפי שציוה הבעל הי' אומר כדינא והבן. ומלתא דתמוה לי טובא למה לא הוזכר תוס' דע"ז בשום פוסק דס"ל דבעי בגט וס"ת שיוציא בפיו, ונראה דס"ל דמעכב בדיעבד מדאוריית' ולכל הפחות מדרבנן, ועכ"פ הי' להם להביא דתוס' ס"ל דבעי להוציא מן הפה שכותב לשמה וצלע"ג

ולדינא כיון דס"ל לראשונים דלא מעכב בדיעבד כמו שביארנו מלשון רא"ש וטוש"ע וכ"כ רדב"ז ומ"ע הגם דמתוס' יש לשמוע דס"ל דבדיעבד פסול נקטינן להלכה כדעת המכשירי' בדיעבד דרבו כמי רבו ותוס' יחידאי הוא וגם בתוס' אין מפורש כ"כ דפסול בדיעבד בס"ת, ומנ"ל להחמיר בגט וברדב"ז כ' מפורש דכן בגט כשר בדיעבד וכ"כ במ"ע, ואפשר י"ל דהא דנאמן הסופר שכתב לשמה, משום דרוב בקיאים ורגילים לכתוב לשמה והא דצריך שיאמר בפני עדים חומרא לכתחלה הוא ועיי' רמ"א סי' ק"כ ואפשר גם אם בס"ת ל"צ לפרש בפה שכותב לשמה מ"מ בגט בעי כדי שיהי' עדים בדבר שכותב לשמה משום חומרא א"א דאין עד אחד נאמן בדבר שבערוה הצריכו שיאמר ויהי' עדים בדבר הגם דרוב בקיאים וכותבים לשמה וכ"ז לכתחלה בעי' עדים ובדיעבד כשר כשלח הי' עדים נאמן וסומכים על הרוב, אלא מאחר שתיקנו שיאמר בפה שכותב לשמה אם לא אמר הרי יצא מן הרוב דבקיאים ומדקדקים ואומרים בפה והוא לא עשה כן שוב נגדו הרוב שכותבים נשמה אינו נאמן שכתב וחישב לשמה, וקרוב לחוש מדאורייתא ועכ"פ מדרבנן פסול בדיעבד כן נראה לי מלתא בטעמא לשבח אשר שבחוהו רבנן ליישב משמעות וסתימת הטור וש"ע דמשמע לי' לב"ש דבעדים פסול ועיין

ותבנא לדינא של הב"ש דבעדים יש להקל אם לא אמרו בפה ואומרים שכיונו לשמה כיון דבסופר עצמו אין ברור כ"כ דבדיעבד פסול אם לא אמר, וגם אם בסופר בדיעבד עבד פסול מטעמא דכתיבנא דנגרע הרוב ואינו נאמן שחישב לשמה דהו"ל דבר שבערוה כ"ז בסופר דמדאורייתא בעי לשמה, אבל בעדים ויש ע"מ דאינו פסול רק מדרבנן, הגם דלכתחלה צריך שיאמר בפה כמ"ש בטוש"ע מ"מ לא נגרע נאמנותו על ידי כן שלא אמר כיון דא"צ להאמין רק לענין דרבנן וכ"כ האי לא מחמרינן וקם דינו של הב"ש ולא מטעמא אלא מטעם שכתבתי ומ"ש הב"ש דמרמ"א משמע גם בעדים מעכב אם לא אמרו אינו מוכרח כמובן. לכן נ"ל להקל בנדון שלנו אם אמור יאמרו שכוונו לשמה, וחזו לצרופי גם כן מ"ש מדויק לשון הרמב"ם דבעדים סתמא לשמה אפי' לא כוונו כלל אפי' במחשבה וסברא זו כבר הי' לפני מהרי"ו בצירוף כל זה נ"ל להקל, כ"ש בנידון שלנו דיש קצת עיגון. הנלפע"ד כתבתי וד' יציל אותנו משגיאות ומטעיות, ויראנו מתורתו נפלאות, ויציע דברינו לפני גיסו תלמידי י"נ הרב המופלג הבקי מו"ה משה נ"י ואני דורש שלומו וטובו, הכ"ד דורש שלומו תמיד חפץ ביקרו והרמת קרנו בכבוד

הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה ס"ז

שיל"ת פ"ב כאור בוקר ו' ז' טבת תרכ"ז לפ"ק

ד' ישפות שלומו, יחזה בנועמו, היא י"נ הרב המופלג המאה"ג חרוץ בע"פ ובקי בח"ת צדיק תמים כש"ת מו"ה יוסף נ"י אבדק"ק טשעטשאוויץ יע"א. גי"ה קבלתי ונפשי בשאלתו ע"ד סופר א' שכתב כל הגט לשמה עד שהגיע להרי את מותרת יצא לחוץ וההוא אומר בשובו לגמור הגט שכח לכווין לכתוב הרי א"מ לשמה. אחר עיון מעט הנני להציע לפניו מה שנעלה במחשבה לפני ושוטטו רעיוני כי יש לצדד להקל. הנה במתני' גיטין פ' כל הגט כ"ו ע"ב הכותב תופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה והזמן ובש"ס אמר ר"י אמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם, והרגיש הפנ"י הא דלא קתני במהני' דצריך שיניח דבמתני' לא צריך למיתני כיון דקתני הכותב תופסי גיטין ופשיטא דהרי את מותרת תורף הוא דהוא עיקר הגט כדתנן לקמן פ' המגרש גופו של גט הרי את מותרת וכו' אבל איש ואשה לא ידענו שהוא תורף דזמן דרבנן היא ובחסר הזמן אם נשאת הוולד כשר ושם איש ואשה הרי ס"ל לרבינו יואל דכשר בדיעבד בלא"ה וגם לחולקים מ"מ צריך לאשמעי' במתני' דלאו בכלל תופס הן אלו דבריו ז"ל. והנה מ"ש להחולקים על ר"י מ"מ צריך להשמיענו הוא דוחק, ביותר הי' יוכל לומר לפי דנראה מתוס' לעיל כ' ע"א ד"ה הא בעי שמו ושמה דלרבנן דלא בעי מוכח מתוכו אם לא כ' כלל שמו ושמה אינו פסול רק מדרבנן, וא"ש דקמ"ל מתני' הנהו דברים שמו ושמה וזמן הגט דמדרבנן נינהו צריך להניחם והא"מ לכל אדם פשיטא דדאורייתא ועיקר הגט הוא. אלא דפ"י בעצמו כ' שם לעיל במסקנת דבריו די"ל בכוונת תוס' דלאמת גם לרבנן דר"מ מדאורייתא פסול אם כ' שמו ושמה לא א"ש מ"ש כאן, ועיין רמב"ן בחי' ור"ן שם שכתבו מפורש דבלי שמות איש ואשה פסול מדאורייתא

והנ"ל דמתני' רבותא קמ"ל דצריך שיניח שם איש ואשה דהא ממתני' זו מוכח דסתמא לאו לשמה קיימא כבש"ס ריש זבחים דסתם אשה לאו לגירושין עומדת וכ' תוס' שם דלאו לגירושין בגט זה עומדת ובשם איש ואשה יש סברא יותר דסתמא לשמה כיון שכותב שמם ועיי' תוס' לעיל כ"ב ע"ב ד"ה לאו בני דעה ננהו דכ' לכן בגט מהני עומד על גבו גם בשוטה משא"כ בחלוצה דבגט מוכחא מלתא דכותב לשמה דכותב שמו ושמה ושם עירו ועירה. וה"א כשכותב שמו ושמה וניכר מתוך מעשיו שכותב לשם זה גם שאין מכווין סתמא לשמה הוא קמ"ל גם בשם אשה ואישה צריך שיכתוב בכוונה לשמה, וזמן קמ"ל הגם דדרבנן הוא, או דבעי זמן בארוסה כבש"ס שם ע"ב ובתוס' ד"ה קפסיק ותני, והרי את מותרת פשיטא שצריך להניח כיון דמניח שמו ושמה שוב אין היכר כלל בהרי את מותרת למי כותב וודאי סתמא לאו לשמה מכ"ש דשמו ושמה ולא צריך לאשמעי' במתני' ושמואל דאמר צריך שיניח ומ"ש דת"ק ר"א הוא לאפוקי דת"ק ר"מ ולא צריך שיניח מקום הרי א"מ וא"ש כנ"ל

ואיתא בירושלמי על מתני' זו ר"י אמר כ' תורפא בתופס כשר ר"ל אמר פסול ופי' המפרש תורפי הרי את מותרת לכל אדם ר"י מכשיר דדייק מדלא קתני במתני' גם הרי את מותרת ש"מ דכשר דהרי את מותרת לא בעי לשמה וי"ל פוסל. ונ"ל דאפשר דפליגי ר"מ ור"ל אי ת"ק או ר"מ דר"י ס"ל ת"ק ר"א כדס"ל לשמואל וכ' רשב"א דמשמע לשמואל כן מלשון מתני' ולכן נדחק תרי תנאי אליבא דר"מ, ודייק ר"י מדלא קתני במתני' בת"ק דצריך שיניח מקום הרי את מותרת ג"כ ש"מ דכשר, ור"ל ס"ל דת"ק ר"מ ומשום קטטה לא נכתוב שמו ושמה ובהרי את מותרת לא שייך זה לכן לא קתני בת"ק דמתני', והא. דבסיפא דר"א הוא לא הוסיף צד שיניח הרי את מותרת ג"כ משום דר"א פוסל תופס לגמרי ומשו"ה כתבו הראשונים השמיט הרי"ף הא דשמואל משום דס"ל כר"א בסיפא, ור"ל אמר כ' תורפי בתורף פסול לאו על ת"ק אמר, אלא לדינא קאמר דקיי"ל כר"א ואם כ' הרי א"מ פסול וכרב דאמר הלכה כר"א דסיפא הגם לר"א הסיפא אין כותבי' תופס כלל היינו לכתחלה כשיטת הרא"ש ואם כתבו ונתנו נשאת לכתחלה כשיטת הרא"ש ואם לא כ' הרי את מותרת פסול גמור הוא ואפי' כבר נתנו, ומ"ש בישוב הרי"ף דהשמיט הרי א"מ משום דהלכת' כר"א דגם תופס לא יכתוב צל"ע דהרי תופס רק לכתחלה הוא, וגם אכל בדיעבד עבד פסול מדרבנן הוא והרי את מותרת יש בו פסול מדאורית' וצ"ע ובמקום אחר הארכתי בישוב הרי"ף ובאמת לפרש פלוגתא דר"י ור"ל כמ"ש והנה לפי הירושלמי דר"י ס"ל דכשר ור"ל פוסל ר"י ור"ל הלכה