כתב סופר אבן העזר טז

בנידן דתשובת מיימוני הו"ל להשמיענו חידוש דין זה, ולשון הרמ"א שכ' דווקא אם לא ראו וכו' אבל אם ראו וכו' משמע דווקא ראו שנים עידים כשירים, דפסולים הרבה רק כחדא דמיין, ופסק הא דתשובת מיימוני במקצתו, היינו כשיש עידים שנים ל"א אשתהי, אבל משום א' אפילו מאמינו ואפי' יש עוד אומדנא אינו נאמן, ואפי' איננה אומרת ברי לי דאשתהי, וטעמא דרמ"א דלא חש לכולא מילתא דתשובת מיימינו, דס"ל דתש"מ ס"ל דלא קיי"ל לעיקר כרבה תוספאה ורובא לא אישתהי, ובכ"ז לא אסרינן אותה משום ברי וגם חזקת כשרות מסייע לה, ולכן חושש להחמיר אפי' בליכא רק ע"א דמהימן לי' דאיכא מקום לתלות יותר בזנות כיון דאשתהי לא שכיח ומכ"ש באיכא אומדנא הרבה שזינתה, אבל הרמ"א דנקיט כרוב פוסקים דליכא רובא דלא משתהי, ואפי' בלא טענת ברי שלה אמרינן אשתהי לכן אפילו בעד אחד דמהימן לי' בדבר מכוער מ"מ לא נאסרה, חוץ בתרי עידים דווקא כנ"ל

ובנידון דידן אין אנו צריכים לכל זה כי דנים עלה ואיכא כל הנ"ל וגם ברי שלה וס"ס גם ליכא אומדנא דזינתה רק ע"פ העד המוכחש, נ"ל בטח דאין לאוסרה עליו מלבד עוד טעמים שכתבנו ועיין

ואבוא לשעשע במקצת מדבריו, מ"ש דתמוה לו למה לא חש הרמ"א לשיטת תוס' וקושי' תוס' חזקות המה, ושוב מצא בנוב"י שכ' די"ל אפי' אם רוב לא אשתהי מ"מ נאמנת בברי שלה כמו שבנאנסתי שנאמנת לרוב פוסקים, ופסקו כן בש"ע סי' ס"ח, ולדעתי יש להוסיף עוד לרווחא דגם הרמב"ם לדעת הה"מ דס"ל דאינה נאמנת בנאנסתי נגד הרוב, מ"מ הכא מודה דנאמנת נגד הרוב הגם דס"ס ליכא כמ"ש לעיל, מ"מ מטעם אחר י"ל דמזנות לא שכיח שתתעבר דאשה מזנה מהפכת, וכן פסק המחבר סי' י"ג ואפילו לדעת החולקים שמביא רמ"א ואפי' נימא דפסקינן כך איננו מטעם דלא פלוג אלא דפסקינן כר' יודא דשמא לא הפכה יפה, היינו דלא סמכינן על סברת מהפכת לחוד דאולי לא הפכה יפה, מ"מ חזי לצרופי לתלות באשתהי מטעם זה יותר מלתלות שזינתה ובזנות התעברה, ובוודאי אין לומר שלא הפכה דחשבה שתתלה הוולד בבעלה, דלא תאומן לה בקל לומר מבעלה הוא ואשתהי, ובזה מיושב קושי' תוס' בנידה, וי"ל גם קושיתם ביבמות, ועת לקצר, ועיין בנוב"י בסוף התשובה שכ' שכל זה לרווחא דמילתא דעיקר כשיטת רוב ראשונים ואין תמיהא על הרמ"א דאזיל בתר רובא בכל מקום

והנה פר"מ ני' ירה חצי השגותיו על מ"ש הנוב"י שם דהיכא דוודאי נעשה מעשה רק אנו מסופקים ג ע' נאמן נגד החזקה וכ"כ פנ"י בקידישין דף ס"ח ובקו"א, ותמה פר"מ ני' מהג"א ריש חולין דלדבריו לא קשיא מידי מדנאמן ע"א על השחיטה נגד חזקת איסור כיון שהבהמה מתה לפנינו, יפה ראה והי' לו להראות נגדם מתוס' ריש גיטין, ובאמת הפנ' י בחולין כ' שלפי דבריו שבקידושין מיושב קושית הג"א וכן מיושב קושית תוס' ריש גיטין, ומ"מ יפה כ' מע"כ ני' מדהקשו ש"מ ל"ל האי סברא, ומ"ש דהעלימו עין ממ"ש רשב"א יבמות, כיון שהעד רק מברר המיעוט מן הרוב, אינו מעיד נגד הרוב רק הוא מכיר המיעוט מה שאין אנחנו מכירים, דבר זה לא נמצא ברשב"א שיהי' נאמן נגד הרוב, ורשב"א לא כ' אלא דנאמן כל דאקבע איסורא ושאני אקבע מאתחזק באותו דבר, ולכן מעשים בכל יום דנאמן הטבח לברר חתיכת היתר מן האיסור, אבל בנתערב ברוב של איסור לא מבואר, ועיי' נמק"י דג"כ כ' ודייק מלשון רש"י באותה חתיכה דשאני אקבע מאתחזק ואלו ראה פנ"י ריש גיטין דברי רשב"א וביותר דברי נמק"י ביבמות לא הקשה מה שהקשה ממ"נ אי לא איתחזק ספק דאורייתא לקולא לדס"ל הכי ובאתחזק אין נאמן ולנמק"י לא קשה כלל, והרמ"א סי' קכ"ז כ' ג"כ דנאמן באקבע, אבל אם יש רוב לאיסור לא קמיירי מזה, וכ"כ בנוב"י שם, ועיין פנ"י בקו"א קידושין סי' צ'

אבל הפשוט דאין זה בכלל מעיד נגד הרוב או חזקה, דאינו אלא מברר המיעוט מן הרוב שנתערב בו, אבל נגד חזקה וכ"ש נגד הרוב שאומר על דבר אחד שהוא הוא מן המיעוט ברובא דליתא קמן, או אפילו ברובא דאיתי' קמן ופרוש אחד, והוא אמר דמכיר דהמיעוט פרוש, זה נגד הרוב, דכל דפריש מרובא פריש ואם אינו נאמן נגד החזקה כל שכן נגד הרוב, ואפשר נגד הרוב כולי עלמא מודים דלא נאמן, כן הי' נ"ל פשוט מעודי, ואמרתי בזה בישוב קושי' פנ"י בסוגי' דראוה מדברת על תוס' דנתנו טעם על מה דר"ג סבר דנאמנת אפילו ברוב פסולים משום חזקה דבודקת ומזנה ופנ"י הרבה להקשות כמה קושי', ואני הסברתי כך, וודאי ליכא חזקה דבודקת ומזנה כדקאמר לקמן אשה מזנה בודקת בתמי', אלא דיש מקום להאמין שבדקה, כי ראוי' לחוש לנפשה שלא תפסול נפשה, ואם אומרת לכשר נבעלתי מאמינים לה שבדקה לברר מיעוט כשר מהפסולים, וזה אפשר ואינה אומרת נגד הרוב, כי בוודאי אפשר לברר ולהכיר המיעוט מן הרוב, אבל כשאומרת סתם לכשר נבעלתי או אנו יודעים שלא בדקה רק שאומרת שבמקרה לכשר נבעלה בלי בדיקה בוודאי אינה נאמנת, כי כל דפריש מרובא פרוש, ומסולקים כל קושית פנ"י שם, ושם בארה ישבתי בזה שיטות הה"מ דנתקשו בו למה הוצרך לתת טעם באומרת לכשר נבעלתי דנאמנת משום דספק ממזר מדרבנן, ולא משום דבודקת ולהנ"ל בודקת אינה חזקה, רק שנאמנת כי בדקה, ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא רק דנאמנת בצירוף חזקת כשרות ולא דמיא לשבוי', אבל בוולד ס"ל דליכא חזקת כשרות אינה נאמנת רק משום ספק ממזר דהוא רק מדרבנן והארכתי ואכ"מ

נחזור להנ"ל דעד אחד אינו נאמן נגד הרוב היינו ברובא דליתא קמן או דאיתא קמן ומעיד על הפרוש שהוא מהמיעוט שוב אחר זמן זמנים טובא, מצאתי ראיתי כי כבר כתוב כן בשב שמעתתא שמעתא וי"ו פ"ז עיי"ש והדברים אמיתיים פשוטים וברורים

ולענין אי ע"א נאמן נגד רוב אם חזקה מסייע לו יש לעיין דנראה דלריב"ש דס"ל דרוב לא עדיף מב' חזקות, ונראה דשוה הוא עם ב' חזקות (יעוין בתשובת כתב סופר יוד"ע סימן קמ"ט בד"ה ונ"ל) ולכן לדסוברים דעד נאמן נגד חזקה רק נגד הרוב אינו נאמן, א"כ כה"ג דרוב מנגדו להעד אבל החזקה מסייעו נאמן, דלא נשאר מן הרוב עדיפותא נגד חזקה המסייע לו, רק כמו חזקה ומועיל נאמנותו נגד חזקה, אבל לדסוברים דאינו נאמן נגד החזקה נראה דגם כה"ג אינו נאמן, ואפשר יש לומר דס"ל לריב"ש דעדיפותא דרוב נגד חזקה אפילו כחזקה ליכא וא"כ לכ"ע נאמן, אלא דלא נראה לומר כן דאיך נסמוך על עדיפותא דרוב נגד החזקה, הא לא מצינו אלא חזקה או רוב דסמכינן עלייהו, ואי עדיפותא דרוב אינה כמו חזקה איך נסמוך על רוב במקום חזקה עכ"פ מדאוריי' לדידן דלא קיי"ל כר"מ, וע"כ דגם לריב"ש רוב עכ"פ כב' חזקות כנ"ל ועיי'

ולהחולקים על הריב"ש דרוב עדיף מב' חזקות לשיטת הסוברים דעד אחד אינו נאמן נגד חזקה כ"ש דאינו נאמן נגד הרוב אפילו חזקה מסייעו, דהא עדיפותא דרוב על החזקה הוא יותר מחזקה, הגם שי"ל דווקא נגד רוב אינו נאמן דעדיף כל כך אפילו מב' חזקות אבל נגד עדיפותא דרוב נגד חזקה דנחלש הרוב ע"י החזקה בזה נאמן עד אחד כמו דנאמן נגד חזקה, מ"מ לא נ"ל דמנ"ל דנאמן במה שהוא יותר מנגד חזקה, דהא נגד חזקה גופא שקיל וטרי הש"ס ביבמות וקידושין, ויש מן הראשונים דס"ל דאין אלו אלא שקלי וטריא והעיקר כסוגי דקידושין דנאמן, והיינו נגד חזקה, אבל נגד מה שהוא יותר מחזקה מנ"ל וצ"ע בכ"ז

והנה הרבינו שברא"ש כתובות בסוגי' דפתח פתוח ורוב ראשונים דכוותי' ס"ל דנאמנת בטענת נאנסתי נגד רוב רצון וכ' הרא"ש משום דחזקה מסייעו, לפמ"ש ע"כ דס"ל דע"א נאמן במקום חזקה, וס"ל כריב"ש דרוב לא עדיף מב' חזקות, לכן בסיוע חזקה נאמן נגד הרוב, ורמב"ם נראה לומר או דס"ל דע"א במקום חזקה אינו נאמן, ולפמ"ש הש"ך דס"ל לרמב"ם דעד אחד נאמן במקום חזקה צ"ל דס"ל דרוב עדיפא מב' חזקות ונגד עדיפותא דרוב מחזקה אינו נאמן כנ"ל ועיי'

אלא דקשה הא בטוענת נאנסתי איכא תרתי, חזקת כשרות לבעלה וחזקת צדקות, ולומר דרוב עדיף כל כך מב' חזקות דעדיפותא דרוב נגד ב' חזקות, כחזקה אחת יותר, זה וודאי רחוק וצ"ע

ובעיקר הדבר שהתפלא הנוב"י, למה לא תאומן מצד נאמנות עד אחד דבאיסור אפילו אשה נאמנת ואפי' בשל עצמה כמבואר הארכנו במק"א דשאני בזה ובכיוצא בו פלוגתא דר"ג ור"י במתני' דראוה מדברת שחשדינן אותה דיצרה תוקפת כמו דאמרינן בקידושין דף ס"ב, ויצרא דזנות וערוה שאני מכל שארי נגיעת הנאה, והא דוספרה לה דנאמנת עיין בהפלאה שם, והארכתי ואכ"מ, גם מ"ש פר"מ ני' בענין דבר שבערוה יש לנו אריכות בחי' ובתשובה

והנה מלתי כבר אמורה בתחלה כי נסבך אנו בסבך הטרדות לכן לא יסמוך פר"מ ני' עלי עד אחר העיון, וישאל עוד לרב א' מובהק בהלכה ואחתום בברכה, ידידו דש"ת הק"ל

אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל תשובה ז בדין אם עד אחד מעיד בב"ד שאשתו של פלוני זנתה ואסורה עליו אם מחויב הב"ד להודיע לבעלים

כשהיתי בק"ק ברעסלוי לבקר את קרובי שם הייתי במסיבה אחת עם י"נ הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה גדלי' טיקטין ני' אב"ד דשם, ושעשוענו שעשועי דאורייתא מענין לענין ובתוך הדברים הציע לפני ספיקותו בעובדא שבא לפניו שבא עד אחד לפני הב"ד והעיד באשת פלוני שזינתה והלך לו למקומו במקום שהוא דר שם, אם מחויבים לומר לבעל האשה עדות העד אולי נאמן עליו כבי תרי ומחויב להוציא אשתו כדאיתא בש"ס קדושין