כתב סופר אבן העזר קנו

ובעני' הכינותי ראי' ממתני' דזקן או חולה דוקא הוא, דיש דקדוק עצום במתני' לפי דנקטי' זקן אפילו הגיע לגבורו' א"כ מתני' זו ואצ"ל זו דהא רבא ס"ל הגיע לגבורות לא דגרע מחולה דעלמא ולדידי' מתני' זו וצ"ל זו אפי' חולה. אבל לאביי ודקיי"ל כוותי' זו ואצ"ל זו היא, ומצאתי דקדוק זה בחידושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל וכ' שצ"ל מתני' בלא הגיע לגבורו'. אלא הא גופא קשי' למה נקיט מתני' בלא הגיע לגבורי' הא גם בהגיע לגבור' איכא חזקת חי, וי"ל דבאמת לפי שהוכיח אביי' מברייתא אפי' הגיע לגבורו' מוכח ממתני' דחולה אפי' גוסס ומתני' זו וצ"ל זו ומצאנו מקום ישוב לשיטת הראב"ן ד' קל"ו שכ' על מתני' זקן וחולה אפילו הגיע לגבורו' או גוסס והוא תמוה הא גוסס לית מאן דפליג וכבר תמוה עליו בס' קרבן נתנאל, ולמ"ש א"ש לפי דהוכיח אביי מברייתא דה"ה הגיע לגבורות ממילא מוכח ממתני' חולה אפי' גוסס דאל"ה הוי זו ואצ"ל זו וא"ש נכון, אלא דהרי"ף ורמב' וטוש"ע דמחלקים בין גוסס לחולה וס"ל אפי' הגיע לגבורו' מתני' זו ואצ"ל זו היא וצ"ע. ונ"ל דמתני' באמת דוקא בלא הגיע לגבורו' וסתם זקן לא הגיע לגבורו' כדס"ל לרבא בפשיטות דזקן סתמא לא הגיע לגבורות כמו סתם חולה ולא גוסס, ואביי הקשה מברייתא דמפורש אפילו הגיע לגבורות, ומ"מ אין מוציא מתני' ממשמעות זקן לא הגיע לגבורות, והא דנקיט מתני' חולה משום דקמ"ל גם חומרא דוקא זקן או חולה אבל שניהם לא ואי הוי נקוט הגיע לגבורו' או חולה ה"א דוקא בהגיע לגבורו' חולה לא אבל זקן דעלמא אפי' חולה לכן נקיט זקן דאפילו בלא הגיע לגבורו' דוקא זקן לחוד אבל זקן וחולה לא ומיושב דקדוק הנ"ל, ומינה דמוכח דמתני' או או קתני ובדוקא נקט או ועיין

וכ"ז לפי גרסא שלנו במתני' זקן או חולה וכן הוא בירושלמי וברי"ף ורא"ש, אבל תא חזי דרמב"ם כ' חולה או זקן נראה דהי' לו הגרסא במתני' כן, ולפי גרס' הרמב"ם ליכא ראי' דמתני' דוקא קאמר או חולה וי"ל בזקן ולא הגיע לגבורו' ה"ה חולה, אבל בהגיע לגבורו' לא כדכתיבנא, וכיון דלגרסא שלפנינו, וכן היא גרס' רוב ראשונים חוץ מרמב"ם. וכן נראה שגרס' שלפנינו נכונה מדאמר רבא ל"ש אלא זקן וכו' וחולה וכו' מדהקדים זקן נראה דזקן מוקדם במתני' מוכח דמתני' דוקא קאמר או חולה בודאי אין להקל בזקן וחולה יחד

וכ"ז להתיר לעלמא בלא חליצה, אבל להתירה לעלמא אחר שתחלוץ אחר שקבלה הגט הנה הרמב"ם פ"ו מגירושין הלכה כ"ט כ' וז"ל ואם הי' הגט א' מהם ביד השליח לא יתן לה, וכ' הה"מ נראה דאין להחזיקה כגרושה והוסיף לפרש מהרי"ט בתשובה סי' ק"ד דחיישי' שמא סבורה שמותר' בגט זה בלא חליצה ותנשא לשוק עיי"ש אריכ' נפלא. ונ"ל בנדון שלנו אין להחמיר כ"כ חדא דלא ברירא לנו כולי האי דבזקן וחולה ליכא חזקת חי רק ממשמעות לשון משנה וסתימת הפוסקים, ועוד י"ל דמתני' נקט או חולה מעיקר הדין ליכא חזקת חי רק משום חומר ערוה מחמירי' בשני' יחד, ועיי' כזה בתוס' יומא נ"ה ע"ב שכ' דרבא לא מחמיר בהגיע לגבורו' רק בגט משום חומר ערוה ואנן דקיי"ל אפי' בהגיע לגבורות, אבל נראה ממתני' והוכחנו דזקן וחולה לא ואי דוקא י"ל משום חומר ערוה זקן וחולה יחד לא, וכיון דמעיקר הדין איכא חזקת חי אפי' בשני' יחד ומחומר' ערוה מחמירי' שלא תנשא לשוק רק עד שתחלוץ אבל להחמיר שלא לתת לה הגט שמא תנשא בלי חליצה כ"כ האי ל"ח דכולי האי ואולי תנשא מעיקר הדין מותרת רק משום חומר' ערוה החמירו כ"נ לפע"ד להלכה ולמעשה וד' יצילנו משגיאות, ויעשה עמנו לטובה אות, הנלפע"ד כתבתי חותם בברכה אוה"נ. אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה ס"ד

בעזה"י פה פ"ב יום א' פ' מקץ תרי"ט לפ"ק שפעת ברכות, שובע שמחות, לראש צדיק י"נ הרב המאוה"ג חריף ובקי בחדרי תורה כש"ת מוה"ר דוד ני אבדק"ק ר"ד יע"א במדינת מאלדוי. מכ"ק קבלתי ואותיותיו שאלוני בהלכה ולמעשה ע"ד שליח הגט שהביא ג"פ ממרחקים מזקן ושבע ימים שכבר הגיע לגבורו' בן שמונים שנה והוא בריא הולך בחוצות ובשווקים, ופר"מ נ"י לא מלאו לבו לסדר הגט מיד שליח ליד האשה להיות המחבר סי' קמ"א סעי' ס"ח מביא בשם י"א דוקא זקן פחות מבן פ' ולא הכריע, ובחפשו חפש מחופש לא מצא לא מן גדולי האחרוני' שדבר בזה להכריע להלכה כמאן נקטי' ולהיות כי השעה דוחקת כי השליח רוצה לחזור למקומו, דחק פר"מ נ"י עלי להשיב במוקדם ולעשות רצון צדיק כמותו י"ב פניתי סוף השבוע לשום עין עיוני, ואם כי יודע אני כשאני לעצמי מה אני להכריע, מ"מ לא אמנע מלחוות דעתי העני' ואשר חנני ה' בזה אותו אשמור לדבר

והנה מראש צורים אראנו הרי"ף ורמב"ם סתמו ולא חלקו בין הגיע לגבורו' וכ' רשב"א ור"ן מדסתמו ולא הביאו רק חילוק בין חולה לגוסס נראה דס"ל דהלכתא כאביי משום דאסיק לרבא בתיובתא ואיבעי' אימא כיון דאפלג שנויי דחיקא הוא, וטור הביאו בשם הרמ"ה דפסק כרבא וכשנוי' בתרא. ואני בעני' הכינותי ראי' לשיטת רי"ף ורמב"ם דסתמא דש"ס ואמוראי טובא ע"כ ס"ל כאביי דקשי' לי טובא על סתמא דש"ס גיטין כ"ח דמקשה ורמי' תרומה אתרומה וטרחו ושקלו וטרו ליישב תרומה אתרומה, ולא מתרץ דמתני' ס"ל תרומה בזה"ז דרבנן לכן סומכי' על החזקה וברייתא כמ"ד תרומה בזה"ז דאוריית' והלא פליגו תנאי ואמוראי בזה, וברייתא דס"ל תרומה בזה"ז דאוריית' אפילו תרומה דרבנן לא תאכל כדי שלא תבוא לאכול תרומה דאורייתא, ועל רבא דמתרץ מתני' ככ"ע ל"ק, אבל קשה על סתם ש"ס שמקשה ורמי תרומה אתרומה הלא י"ל כהנ"ל וגם אביי דמוקי מתני' כתנאי ור"א ור"פ דלא מתרצי' מתני' וברייתא כהנ"ל קשה וצ"ע

ונ"ל דלא רצו לתרוצי מתני' כמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן דקשי' להו פשיטא מאחר דקמ"ל ברישא אפי' בדאוריית' סיפא ל"ל הגם דעשה ש"ס צריכותא דה"א בגט דלא אפשר ותרומה אפשר זה י"ל אי שניה' דאוריי' יש רבותא בתרומה יותר דה"א כיון דזמני' אפשר, אבל אי תרומה דרבנן בודאי לא ס"ד להחמיר בתרומה דרבנן יותר כיון דזמני' אפשר יותר מבדאורייתא וע"כ מתני' ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא וא"ש. ובזה אתי' לן שפיר דקדוק עצום שעמד בו מהרי"ט סי' ק"ד על דרמי' לי' אביי לרבה תחלה מגט אתרומה ולא הקשה ביותר מיד מתרומה אתרומה, ונדחק מאוד, ולמ"ש א"ש דבפשיט ל"ק די"ל כקושיתי מתני' כמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן ובריית' כמ"ד דאוריית' אלא דמרישא מוכח דסיפא כמ"ד תרומה בזה"ז דאוריית' והוצרך ע"כ להביא רישא כדי להקשות מסיפא מקשה מיד מרישא

אמנם קשי' קושיתי לפמ"ש תוס' יומא כ"ה ע"ב דרבא דאמר אבל הגיע לגבור' לא דוקא ברישא משום חומר א"א עיי"ש. לפ"ז סיפא בתרומה ושולח חטאתו ענין בפני עצמו הוא דלא קאי ארישא כי דינם משונה ברישא דוקא זקן ובסיפא לעולם אפי' הגיע לגבורות, א"כ גם אם נימא סיפא בתרומה בזה"ז דרבנן ל"ק פשיטא כבר נשמע מרישא דדאורייתא הוא, כיון דדין של תרומה משונה מדין דרישא דאוכלת בתרומה לעולם משא"כ בריש' וי"ל הא דמקשה סתמא דש"ס ורמי תרומה אתרומה לפי דס"ל לאביי ואסיק לרבא בתיובתא ורישא דמתני' ג"כ בהגיע לגבורות א"א לומר דסיפא משום דס"ל תרומה בזה"ז דרבנן

ומיושב בזה קושי' תוס' ואיך מתרץ בזה מגט אתרומה ול"ק לי' תרומה אתרומה י"ל רבה ס"ל כרבא ויש מן הראשוני' דגרסי' לעיל רבה במקום רבא ודאי א"ש דל"ק לי' תרומה אתרומה י"ל מתני' כמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן, ואביי' ג"כ לא הקשה לו לרבה מתרומה אתרומה דקושי' זו תלי' אי מתני' זו דוקא זקן לק"מ, ולכן הקשה מגט אתרומה והוא השיב לו גט אתרומה קרמית דס"ל דמתני' בלא הגיע לגבורו' ול"ק תרומה אתרומה וסתמא דש"ס מקשה ורמי תרומה אתרומה היינו לאביי דמתני' בהגיע לגבורו' קשי' תרומה אתרומה ושקלו וטרו טובא ליישב תרומה אתרומה ורבא מתרץ די"ל מתני' ככ"ע ולצ"ל מתני' כמ"ד דל"ח שמא ימות דשמא מת לכ"ע ל"ח, ולא צ"ל מתני' כמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן ומיושב קושי' תוס' ודקדוק של מהרי"ט על נכון

ומדמקשה סתמא דש"ס ורמי תרומה אתרומה וטרחו אמוראי טובא לתרוצי תרומה אתרומה, וגם מדנדחק ש"ס לעצמו לעשות צריכותא דגט לא אפשר ותרומה אפשר והדר אמר תרומה זמני' דלא אפשר ול"א סיפא לא נדע מרישא דבסיפ' אפי' הגיע לגבורו' משא"כ בסיפ' ש"מ דס"ל דרישא ג"כ בהגיע לגבורו' דהלכתא כאביי ויפה פסקו רי"ף ורמב' להקל אפי' בהגיע לגבורו' כנלפע"ד יעיין

והנה רי"ף ורמב"ם ורא"ש רשב"א ור"ן וריטב"א וראב"ן כולהו בחדא שיטתא אזלו דהלכה כאביי אפי' הגיע לגבורו' ובש"ג מביא שיטת הרמ"ה דפוסק כרבא והטור מביאו ג"כ ולא נמצא לו חבר בראשונים, ואני מצאתי לו חבר תוס' יומא נ"ה ע"ב שהקשה בפשיטות שם הא בהגיע לגבורו' חיישי' נראה דס"ל