כתב סופר אבן העזר קמז

קיום מדארייתא וכמ"ש הש"ך, ולמ"ש הה"מ בפ"ב בטעמא דרמב' כיון שאין מכחישו בטענת ברי נראה דס"ל כל שיש ברי נגד ברי א"צ קיום מדאוריית' לזה א"ש ויש מקום לדברינו דהא דס"ל בכ"י או בכל שטרות מהני קיום ע"י דמיון משטר אחר היינו בשניהם טוענים ברי, אלא דכבר תפס הב"ש על הה"מ סי' קמ"א ס"ק ע' ממ"ש הרמב' פי"ב באשה שהוציאה גט דאם הבעל טוען מזויף דהגט בטל וכן בטוש"ע סי' קנ"ב הגם שהיא טוענת ברי דלא כהה"מ

ובתשובה א' כתבתי בישוב הה"מ עפמ"ש הב"ש עוד שם דמה זו סברא למה יאומן זה יותר בברי שלו, ונ"ל דכוונת הרב המגיד אם היתה האשה מכחשת הבעל ואומר' שיודעת שאינו מזויף וגם השליח כן אמר הוי צריכי' לחשוד שנים שעשו קנוני' ושניהם במעל הזה הוא השליח אינו חושש להעיד ולהכשיל והיא מקלקלת נפשה כל כי האי לא הוי ס"ל לרמב"ם דחיישינן מדאוריית' משום ברי דידי' נגד ברי של שליח והאשה ולכן כתב כיון שהיא אינה יודעת להכחיש, לכן נאמן נאמן נגד השליח כל שלא אמר בפ"נ כתיקון חכמים, והא"ש בפי"ב שהיא לבדה מכחשת אותו נאמן מדאוריית' כנ"ל

יהי' איך שיהי' כוונת הה"מ עכ"פ מבואר הוא ממ"ש הרמב' פי"ב דאפי' באיכא הכחשה כל שטוען ברי מזויף הוא צריך קיום מדאוריית' כשיטת הרבינו אביגדור ושיטת ר"י שבתוס' כתובות כ"ח ע"א ומוכח דלא כדברינו

שבתי וראיתי דיש להצדיק דברינו המצודקים עפ"מ שהעליתי באיזהו תשובה דרמב"ם ורא"ש וטוש"ע דס"ל בגט דאם טוען מזויף בעי קיום מדאוריית' דוקא בגט הכי ס"ל ולא בשטר דלא כב"ש שתמה על הש"ך שהי' בנעלם ממנו שיטות אלו, ולב"ש הקשו הא הטור בעצמו בח"מ סי' מ"ו ס"ל דקיום שטרות אפי' בטוען ברי מזויף ל"צ קיום רק מדרבנן ומה"ט מהני שלא בפניו ונאמנים להעיד בנידון וכו' ולכן נ"ל עפמ"ש לעיל דבטענ' זיוף יש חזקה משום מלתא דעד"ל ל"מ וזו חזקה דאוריי' ואפי' טענ' ברי מזויף ל"מ נגד חזקה אלימא זו, אבל יש עוד סברא דלא חשידי ב"י לזייף כי רע ומכוער המעשה סברא זו לא אלימא כ"כ רק בליכא טענת ברי אבל כל שטוען ברי בעי קיום מדאורייתא, ואחר הקדמה זו אומר אני דס"ל לרמב"ם ודעימי' דבשליח המביא גט ליכא חזקה כ"כ דמלתא דעד"ל ל"מ דיוכל השליח לומר הבעל זייפו ומסר לו גט מזויף כדי לקלקל אותה הגם דאנן ל"ח לזה כמ"ש הרא"ש ויתר ראשונים בשם ירושלמי מ"מ השליח יש לו מקום לנוס ולהתנצל ולגולל התקלה על הבעל עצמו ולא יתברר שקרו ורמיותו כ"כ ועיקר דסומכי' בשליח המביא גט דקיומו דרבנן משום דל"ח בר ישראל כל שאינו נחשד ורשע שיעשה מעשה מכוער כזה מכ"ש כשאין לו נגיעת ממון כ"כ, ובהא ס"ל לרמב"ם ודעימי' כל שהבעל טוען ברי בעי קיום מדאוריית' וכן באשה שמוציא' גט שבפי"ב מה"ט הוא, אבל בשטרות דאיכא חזקה מדע"ל לא משקרי גם בטענת ברי ס"ל דל"ב קיום מדאוריית' ואין זה ענין לשיטת רבינו אביגדור שבהג"מ קידושין וא"ש שיוות טוש"ע דלא סתר שיטתו שבא"ע ושבח"מ דגט שאני, ושם בארה ליישב עפ"ז שיטות הרמב"ם מסוגי' ש"ס ריש גיטין וממ"ש בעצמו כשאמר בפ"נ ל"מ ערעור הבעל וכאן הקצרתי

ואחר הוצעות דברים יש מקום לדברינו גם לרמב"ם ודכוותי' ס"ל בגט כל שהבעל טוען ברי בעי קיום מדאוריית' מ"מ מהני קיום ע"פ דמיון משטרות היוצאים ממק"א אפי' בטוען מזויף דבשטרות ס"ל דל"ב קיום רק מדרבנן וגט שאני וגם מה דמשמע לי' לש"ך מרמב"ם ורא"ש דס"ל דמהני בכ"י כל קיום דמהני בחתום בעדים ג"כ א"ש הגם שכתבנו דבגט מה"ט צריך קיום דליכא מלתא דעד"ל רק משום דל"ח לשקר נגד זה מהני טענת ברי דבעל, ולפ"ז בכ"י שכתבנו דטעמא דרשב"ג דבכ"י בעי קיום מדאורייתא מה"ט הוא דל"ש בכת"י מדע"ל דיוכל להתנצל דלוה מעיקרא זיופו ושינה כ"י, וא"כ גם להרמב"ם בעי קיום דאורייתא, י"ל הרמב"ם לא ס"ל כוותי' אלא דבכת"י ג"כ מדע"ל הוא דרחוק להאמינו למלוה שהלוה זייפו ושינה כתבו בפניו דלא שכיח משא"כ בגט ועיין כי קצרתי

המורם מדברינו דבארנו דכ"ע מודים דכל דבעי קיום מדאוריית' לא מהני קיום משטרות היוצאי' ממק"א, ופלוגתא דרש"ג עם החולקים עליו אי כ"י בעי קיום דאוריית' או לא ולפ"ז בקיומו של גט כשבא הבעל ומערער דצריך לרמב"ם ורא"ש וטוש"ע קיום מדאוריית' ל"מ רק קיום בעדים ולא משטר שיוצא ממק"א, וכן בח"ל שהצריכו או שיאמר בפ"נ או לקיימו קודם הנתינה כדי שלא יהנה ערעורו של בעל צריך דוקא קיום ע"י עדים, ואפשר משו"ה כ' רש"י במתני' ריש גיטין יתקיים בחותמיו ע"י עדים החתומים או ע"י אחרים המכירים ח"י עדים להורות בא דקיום ע"י דמיון משטר אחר ל"מ כנלע"ד וזהו מה שרצוני לבאר ובארנו, וה' יאיר עינינו ויקיימנו לקיים התורה עד אחרית ימינו, הכ"ד אוה"נ חותם באהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה נ"ט

שיל"ת פ"ב ד' כ"ז סיון תרי"ד לפ"ק הוצק חן בשפתיו, יפוצו מעיינותיו, ישא מדברותיו, עמקו מחשבותיו, ה"ה מע"כ חביב נפשי צדיק תמים הגאון ה"ג מעוז ומגדול חריף בע"פ כקש"ת מו"ה יודא אסאד נ"י אב"ד בק"ק סעניטץ יע"א. מכ"ק קבלתי וידוע לכבודו כי שאול אני לתלמידים המבקשים תפקידם יום יום מלבד טרדות רבות דעדו עלי מכל צד ה' יעזור יגן ויושיע) ולכבודו כי רב לקחתי פנאי כל האפשר לעיי' סוף שבוע זו במעשה רב שבא לפניו ע"ד אשה א' במקומו שנתייחדה לזנות ותפלות ושוב אמרה לבעלה שזינתה עם אותו האיש ברצון, ויצא בעלה מב"ד חייב לגרשה ע"פ המבואר ברמ"א סי' קט"ו בשיש רגלים לדבר נאמנת, וקודם שגרשה בעלה חזרה בה ואמרה אמתלא, והדר"ג נ"י אחר שראה בספרן של צדיקים אחרוני אחרונים שנתנו דופי ופקפוק בדינו של הרמ"א ולכן סמך לבו שיש להקל בלי אמתלא וכ"ש ע"י אמתלא והאריך והרחיב הדיבור לשמוע דעתי והנני להשיב כיד ה' הטובה עלי והוא יצילינו משגיאות

ראשון לציון הרמ"א סי' קט"ו ציין על פסקי מהר"י סי' רכ"ב משמע מקור דין זה נפתח דכשיש רגלים לדבר נאמת ועיין ח"מ וב"ש שם. והנה מהר"י לא מדעתו וסברתו חידש כן אלא שהוציא כן מתוס' יבמות פ"ב וכתובות פ' אע"פ מדהקשה תוס' על הנך עובדא דשלהי נדרים דאיירי באומר' טמא' אני הא שווי' נפשה חד"א, והא בזה קשה גם על מתני' דשלהי נדרים למשנה אחרונה הא שווי' נפשה והוא קושי' תוס' רשב"א ור"ן שם, ע"כ דס"ל דיש לחלק בין איכא רגלים לדבר או לא ובשלהי נדרים איכא רגלים לדבר כיון שנתיחדה, ותוס' ביבמות מתרץ דחכמים ראו להתיר דבר זה היינו כיון דאיכא סברא ארכוסי שוב ליכא רגל"ד, ותוס' כתובות נשאר בקושי' דס"ל דל"מ סברת ארכוסי כ"כ לדחות רגלים לדבר לגמרי דלא תהי' שווי' נפשה חד"א אלו דבריו ז"ל וח"מ מביא הרא"ש ביבמות שם, ועיין רא"ש כתובות פ' אע"פ והנה קושי' זו מדלא הקשה תוס' ממתני' וכן הקשה במהרש"א כתובות שם, והניח בקושי' נראה דלא נראה למהרש"א לחלק בין איכא רגל"ד או אפשר דס"ל כיון דאיכא סברת ארכוסי שוב ליכא רגל"ד ומדהקשה תוס' הא שיוי' נפשה חד"א כן הי' יכול להקשות ממתני'. וקושי' זו נראה לי ליישב עפמ"ש הר"ן בחד תי' שלהי נדרים דמשום שווי' נפשה חד"א ליכא דאפקעינהו רבנן לקידושין ודחה זה שאין במשמע דא"כ באומר' נבעלה לפסול תהי' אסורה עכ"פ י"ל כן ולכן לא הקשה תוס' ממתני' די"ל משום אפקעינהו, אבל על רבא בהנך עובדא הקשה שפיר דאין לומר משום אפקעינהו אמר אתתא דא שרי', דאי משום אפקיענהו צריכי' לקדשה מחדש בודאי, וצ"ל הא דלא חששו שלא תתרצה להתקדש לו שני' ומה הועילו, היא תחוש אם לא תתרצה לו שני' לא יפקיעו הקידושין ותשאר יושבת גלמודה וע"כ תתרצה לו, עכ"פ לא שרי' בלי קידושין שני' ולקדשה בבעילה, וגם מי שאינו רוצה לעשות בעילותיו בזנות יוציאה וראוי' לחוש לזה ועיין רשב"א ר"פ השולח, ורבא אמר בפשיטות אתתא שרי' משמע דשרי' בלא קידושין וגם אין מקום לחוש למידי, וע"כ דרבא ס"ל דלאו משום אפקעינהו התירו' לבעלה והקשה תוס' הא שווי' נפשה חד"א ותי' ביבמות דהתירו דבר זה, ובכתובות לא נראה לתוס' שהתירו דבר זה דאין כח בידם להתיר בשוא"ת כקושי' ר"ן וראשונים שם לכן הוכיח דע"כ רבא לאו באומרת טמאה אני איירי ועיין

ועד"ז מצאתי מקום ישוב למ"ש הרא"ש ביבמות פ"ב דהקשה ג"כ כקושי' תוס' יבמות על הנך עובדא הא שווי' נפשה חד"א ומתרץ כתי' תוס' שם דהתירו דבר זה וכ' דכה"ג מצינו שאמר ר"ש דמותרת בתרומה שלא תוציא לעז על בני'. וכבר הרעישו קמאי דקמאי מכיון דמביא הרא"ש ראי' מר"ש וע"כ או דלא ס"ל לחלק בין איכא רגלים לדבר דהא ר"ש על מתני' קאי דליכא רגל"ד או דס"ל דמשום ארכוסי הוי כליכא רגלים לדבר ומייתי מדר"ש, הנ"ל להביא ממתני' עצמה למה מותרת לבעלה למשנה אחרונה. ואני מוסיף עוד הא מר"ש ליכא ראי'