כתב סופר אבן העזר קמו

ויש להוסיף עוד עפמ"ש רשב"א דקמ"ל מתני' הגם שאנוס הוא וא"י לומר ה"א דלא בעי קיום מיד ובכה"ג לא תיקנו חכמים ואם יבוא הבעל ויערער יקוים אז כמו בא"י קמ"ל דבעי דוקא לקיומו מיד, ולזה י"ל דקמ"ל מתני' זו דל"מ קיום ע"י הרשאה רק בעי קיום בחותמיו, דה"א כיון שא"י ואנוס הוא לא החמירו כ"כ קודם שיבוא הבעל ויערער וסגי עד דאתי בקיום הרשאה קמ"ל דוקא אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו כמ"ש הגם דכבר נשמע כן ממתני' דאם יש עליו עוררי' יתקיי' בחותמיו מ"מ קמ"ל טובא במתני' ג' דאפי' באינו יכול ואנוס הוא בעי דוקא קיום בחותמיו כנ"ל ועיין

ונ"ל כשיטת הרא"ש וריב"ש ג"כ שיטת רש"י, ומנא אמינה לה מדקשי' לי טובא על מ"ש רש"י במתני' אם יש עליו עוררי' יתקיים בחותמיו ע"י עדים החתומים או ע"י אחרים המכירים א"י, וצ"ב אטו דיני קיום בא להשמיענו כאן, ועוד למה שביק קיום משטר היוצא ממק"א ונקיט רק תרי גוונא קיום וצ"ע. מזה נלפע"ד דס"ל לרש"י כשיטה הנ"ל, ונ"ל דלא מהני קיום משטר היוצא ממק"א ע"פ המבואר בש"ס כתובו' כ' ע"א שאין מקיימין השטר רק ביוצא מתח"י אחר ושיטת רש"י ותוס' רא"ש וטור דחיישינן שכיון שהי' לפניו שטר חתום זייף נגדו שטר אחר ואפי' שטר אחר מקוים ל"מ ועיין ש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק כ"ד, ולפ"ז שליח שיש בידו הרשאה מקוימת ואותם עידים החתומי' על הרשאה חתומים על הגט בודאי ל"מ ע"י דמיון לעידי הרשאה שמא נאבד או נשרף הגט וזייף מעידי הרשאה, אפי' עידי הגט הם עדים אחרים שבהרשאה נראה דיש לחוש שמא נשרף הגט מקצתו ונשאר ח"י עידי' וזייף מהם על גט אחר שכ', ונ"ל פשוט לשיטת רש"י ודעימי' דביוצא מיד עצמו ל"מ קיום שמא זייפו ואפילו שט"א מקוים, גם משטרות אחרים שביד אחרים ל"מ קיום כיון שהי' לפניו ח"י עדים זייפו משלו ופשוט, ול"מ קיום בגט רק ע"י עדים עצמם שמכירים ח"י או ע"י אחרים שמכירים בט"ע שכ' שם תוס' בשם ר"ת דע"י ט"ע ניכר טפי ומהני אפי' שטר יוצא מתח"י עיי"ש, והא"ש דכ' רש"י במתני' אופני הקיום ע"י שעדים עצמם מכירים או ע"י אחרים שמכירים בט"ע, אבל ע"י דמיון משטר א' לא מהני כיון דחיישינן שיערער הבעל שנשרף הגט ונשאר מקצתו וכ"ש כשיש הרשאה בידו באות' עדים שבגט כנלפע"ד נכון בעזה"י

וזאת תורת העולה מדברינו כי מצאתי לו לריב"ש חבירים, ה"ה הרא"ש דמוכח מתוך דבריו דכוותי' ס"ל, וגם רש"י ע"פ ישובינו דברי רש"י מוכח דהכי ס"ל, ואינו מחומרא בעלמא אלא מדין דמתני' ותק"ח ז"ל ועשינו להם סמוכי' ממתני', ואיכא תלתא ה"ה רא"ש רש"י וריב"ש נגד תרתי הרשב"א ומרדכי, בודאי יש לנו למיזל לחומרא דלא מהני רשאה מקוימת ואפי' דיעבד פסול כשלא אמר בפ"נ אם לא שמקיים הגט בחותמיו ממש כמ"ש, ועיין עוד בסמוך

ב' בענין קיום הגט ע"י שטרות יוצאים ממק"א כתבתי בסמוך ביש שטר הרשאה מקוימת בידו לדס"ל דבעי הגט עצמו קיים ל"מ בדמיון מעידי הרשאה וגם חיישינן שמא נשרף עד העדים, וכ"ז לשיטת רש"י ותוס' ורא"ש כתובות כ' ע"א, אבל לפי שיטת הרמב"ם שבטור וש"ע סי' מ"ו דוקא באין השטר שתח"י מקוים חיישינן שמא זייף לכולהו אבל במקוים לא חיישינן שמא זייף זה מול זה ה"ה בגט מהני קיום ע"י דמיון לכאורה, אלא דאחר העיון היטיב נ"ל דגם לרמב"ם ל"מ קיום בגט רק ע"י עדים החתומים או ע"י מכירים בט"ע ולא זולתו ע"י דמיון כאשר אבאר ואקדים

הנה שיטת רב שרירא גאון שבבעה"ת ובטור ח"מ סי' ס"ט דבכ"י דוקא קיום ע"י עדים מהני ולא ע"י ב' שטרות או ב' כתובות היוצאים ממק"א ובעה"ת וטור חולקים עליו שאין לחלק בין קיום זה לשאר קיומים, והב"ח כ' בכוונת רש"ג דקיום דכ"י דאוריי' הוא דוקא ח"י עידים הוי כנחקרה עדותן בב"ד ולכן ל"מ קיום ע"י דמיון דזה מהני דוקא לקיים ח"י עדים שאין צריך קיום רק מדרבנן, והסכים הש"ך עמו דקיום כ"י דאוריית' הוא וכ"ע מודים לזה, ובקצה"ח סי' מ"ו ס"ק ה' הרבה לתמוה מ"ש ח"י עידים מכ"י זיל בתר טעמא דקיום מדרבנן דלא חציף לזיופא כמ"ש רש"י ריש גיטין ומשום מדע"ל ל"מ אינשי כמ"ש תוס' כתובות צ"ב ע"ב וכ"ז שייך גם בכ"י עיין בו ויפה תמה. ולפע"ד נראה בישוב שיטת רש"ג ע"ד שכ' הב"ח וש"ך אבל לא מטעמי' אלא מן הטעם שי"ל עפמ"ש בבעה"ת ומובא בב"י סמ"ע וש"ך דלא סגי כשיחתום לפני ב"ד ונראה אם דומה לחתימ' שבשטר, דאפשר להערים ולשנות כתב חתימתו עיי"ש, ולזה נ"ל ליכא בכת"י מלתא דעד"ל כ"כ כשיתברר שאין זה ח"י הלוה, יוכל המלוה להתנצל עצמו ולומר כי הלוה מעיקרא זייף ושירה כ' ח"י כדי לטעון אח"כ מזויף וחתם בפניו ולא עלה על דעתו רמי' זו שישנה ח"י בפניו אולי מכיר הוא המלוה ח"י ויותפס כגנב מיד, ועכשיו אתברר לי' כי כן ברמי' בא עליו מתחלה כדי שיטעון מזויף וכיון שיש למלוה מקום להתנצל ולהתגולל על הלוה, כבר יצא מחזקה זו ד"מדעל ל"מ שלא יתברר קלונו לעיני כל אפשר שכן הוא דלוה שינה כ' ח"י לכן קוים כזה דאוריית', אבל בח"י עדים א"א לו למלוה להתנצל כי הלוה מסר לו שטר חתום בעדים שלא ראה שחתמו ולא ידע אותם מי פתי יקח שטר חתום בעידים ואינו רואה חותמי' ואינו מכירם מעולם, ויתגלה קלונו כי הוא מזויף ואיכא חזקה אלימא מדע"ל לא ישקר ולא יזייף ולכן כל קיום בעידי' חתומי' רק מדרבנן כנ"ל נכון בעזה"י

והנה הב"ח תמה על בעה"ת וטור שלא ירדו לסוף דעת רש"ג, וש"ך כ' דטעם השגתם ניהו דמודו לו דקיום בכ"י דאוריית' אבל ס"ל מה לי בין קיום ע"י עידים או קיום ע"י דמיון משטר היוצא ממק"א, ויפה כ' בקצה"ח סי' מ"ו סק"ח ע"פ ר"ת שבתוס' ומרדכי דשני ושני דע"י דמיון גרע טפי עיי"ש באורך, אלא מ"ש הקצ"ח לחלק בין כ"י דמעידים על הלוה עצמו ובין עדים חתומים דמעידים רק ע"ח עדים לא הי' צריך לזה רק מפני שהוא לא מצא טעם למה בכ"י יהי' קיום דאורייתא ובעדים רק דרבנן, ולפמ"ש מלתא בטעמא דכ"י דאוריית' בעי קיום ממילא א"ש כל דברי הב"ח דקיום ע"י דמיון ל"מ רק היכי דבעי רק קיום מדרבנן, אבל כל היכא דבעי קיום מדאורייתא מנ"ל דסומכי' על קיום כזה ועיי"ש

והנה הש"ך הליץ בעד בעה"ת והטור דטעם השגתם דס"ל מ"ש קיום על דמיון ומ"ש ע"י עדים אבל מודי' לו לרש"ג דכ"י דבעי קיום מדאוריי' ול"מ שלא בפניו וראו בקטנות' וכדומה, ולדברי הש"ך צ"ל דרש"ג ובעה"ת וטור פליגי אי ע"י דמיון גרוע מע"י עדים או לא ואנחנו לא נדע במאי פליגי, וסברת חוץ דע"י דמיון גרוע מע"י ט"ע או עדים בעצמם, ולולי דברי הש"ך הי' נ"ל איפכא דכ"ע מודי' דע"י דמיון גרוע ול"מ כל דבעי קיום מדאוריי' ולפמ"ש בטעמא דרש"ג דבעי כ"י קיום מדאורייתא כיון דליכא בכ"י כ"כ משום מדעד"ל לא משקרי, י"ל דבעה"ת וטור ס"ל דבלא"ה ל"ח לזיופא דלא חשוד ב"י לעשות מעשה מכוער ורע כזה לזייף שטרות, ועיין לשון רשב"ם ב"ב ע' ע"א שכ' דלא חשוד בר ישראל לזייף שטרות נראה משום דהמעשה בעצמו רע ומכוער הרבה דלא חשוד ב"י שיעשה כן ולא משום מלתא אתי עלה, וכן נראה קצת מתוס' כתובו' צ"ב ע"ב דכ' דמדאורייתא ל"ח לזיופא ואפי' בגזלן דחשיד על הממון נראה דא"ח לזיופא דמרתת שמא יתברר בב"ד, נראה דבאינש דעלמא לא הוצרך תוס' לירא שיתברר דבלא"ה לא חשיד בר ישראל לזייף כמ"ש רשב"א, אלא בגזלן דחשיד הוצרך תוס' דמרתת שיתברר בב"ד. ולזה י"ל דמהאי טעמא דחה בעה"ת וטור שיטת רש"ג דס"ל גם בכת"י הגם דלא שייך שירא שיתברר מ"מ לא חשיד לזייף וקיומו רק מדרבנן כנ"ל

ולפ"ז גם קיום שלא בפניו מהני וכל דמהני בקיום דרבבן מהני בכ"י דלא כש"ך, ונגד זה בגזלן ורשע ל"מ בכ"י קיום ע"פ דמיון, הגם בכ"מ מהני משום דגם גזלן מורסת ול"ב קיום רק מדרבנן, אבל בכ"י דלא עביד לגלוי, וכיון דגזלן ורשע חשודי לעשות מעשה רע ומכוער לזייף בעי דוקא קיום ע"י עדים ועיי' ב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ד דברשע חיישי' טפי לזיופא וכנ"ל. אלא דלכאורה עומד נגדו ראי' זו שמביא הש"ך מרי"ף ורא"ש ורמב"ם וסמ"ק דכתבו בכ"י מהני כשנתקיים בב"ד או ע"י עידי' נראה דמהני קיום כמו בכ"מ דלא כרש"ג, ולדעת הש"ך החולקים על רש"ג משום דס"ל מ"ש קיום ע"י דמיון מקוים ע"י עדים י"ל דזהו ג"כ טעמו של רי"ף ורמב"ם, אבל לפי דברינו דטעם החולקים דס"ל גם קיום בכ"י דרבנן, א"א להעמיס כן בשיטת הרמב"ם דהא כ' בפ"ב מגירושין דכשהבעל טוען מזויף ואינו מקוים פסול מדאורייתא בין בא"י בין בח"ל כשלא אמר בפ"נ ועיי' ב"ש סי' קמ"א וקמ"ב דשיטת הרמב"ן כשיטת הרבינו אביגדור שבמרדכי קידושין המובא בש"ך רס"י מ"ו וכן הוא שיטת רא"ש וטוש"ע כרמב"ם. ולפ"ז א"א לומר דטעמא דרא"ש ורמב"ם דל"ל כר"ש גאון משום דס"ל קיום גם בכ"י דרבנן הא אפי' בשטר חתום בעדים כשטוען ברי שמזויף צריך קיום מדאוריית' ולמה מהני קיום ע"פ דמיון ולא עדיף כת"י משטר דעלמא, וע"כ דס"ל דגם ע"י קיום משטר אחר מהני אפי' במקום דבעי