כתב סופר אבן העזר קמד

מכאן ועד עשרה ימים דחיישי' שמא פייס וכ' תוס' שמא ביטל הגט ורשב"א הוסי' משום פירו' עי"ש כי כן לזמן ארוך ל"צ לפסול משום שמא יחפה דבלא"ה פסול משום שמא פייס. ומשום נכתב ביום ונחתם בלילה לחוד דלא שכיח לא תיקנו ושפיר מקשה לר"ל ובזה עלה בידי ליישב שיטת רשב"ם ב"ב דס"ל איפוך קמייתא ואין לבעל פירות משעת כתיבת והקשה תוס' הא איפוך בתרייתא ואפי' איפוך קמייתא הא רבנן ס"ל עד שעת חתימה. ולמ"ש י"ל אם מהפכי' קמייתא ור"י ס"ל משום פירי י"ל דרבנן ג"כ ס"ל כר"ש דמשנתן עיניו וכו' והא דפוסלי' נכתב ביום דמשכת' גט אינה משומרת וכשזמן כתיבה מוקדם הרבה מחתימה זנות שכיח דאינה משמרה, והא ר"י ס"ל דמכשיר ר"ש אפי' במכאן ועד עשרה ימים דל"ח לשמא פייס והוצרכו לתקן ולפסול משום שמא יחפה במוקדם לזמן ארוך ולא הוציאו מן הכלל נכתב ביום ולא צריך לעשות פלוגתא בין רבנן לר"ש בדין פירי, והא"ש דכ' רשב"ם דאין לבעל פירות משעת כתיבה לפי דאפכי' קמייתא לר"י לא צ"ל דרבנן ס"ל עד שעת חתימה וא"ש עיין

וי"ל עוד הא דפשיטא לי' לרשב"ם דאפכי' קמייתא מסתבר יותר דאי ר"ל אמר משעת כתיבה הרגיש תוס' ורשב"א דצ"ל משעת כתיבה היינו שעת חתימה וזה דוחק, אבל אי איפוך קמייתא ור"י אמר משעת כתיבה אין צריך לדחוק דבאמת ס"ל משעת כתיבה דגם רבנן הכי ס"ל ולכן מסתבר יותר לומר איפוך קמייתא גם סתמא דש"ס סמך על זה ומסיק התם איפוך דנדע דאיפוך קמייתא דלא תקשי איך אמר משעת כתיבה וע"כ איפוך קמייתא. ועפ"ז יובן המשך דברי תוס' שכ' איפוך בתרייתא ומשעת כתיבה היינו שעת חתימה ולכאורה אין המשך לדברי תוס' יהי' איפוך קמייתא או בתרייתא צריך לומר משעת כתיבה לאו דוקא והיינו משעת חתימה, ולמ"ש א"ש דאי איפוך קמייתא י"ל משעת כתיבה דוקא הוא ולכן כשכ' תוס' איפוך בתרייתא כ' דצ"ל משעת כתיבה היינו משעת חתימה, והדברים נכונים ע"ד פלפלא טבא ועיין

ומדי דברי בסברת תוס' הרא"ש, לא אעלים מאתך ע"פ סברתו בכוונת תוס' שכ' הא דלא מוקמי' על חזקת א"א דהרי גרושה לפנינו ועוד דמוקמי' אותה בחזקת צדקת ונתקשה פ"י טובא דבכל חדא לא סגי להוציאה יאה מחזקת א"א, ואחר שהאריך למעניתו לא מצא מענה לקושיותו רק דב' תירוצי' שייכי' להדדי וזה דוחק דמלשון תוס' משמע דב' תירוצים הם והנ"ל דתוס' ג"כ ס"ל דא"א בעלה משמרתה ומצוי יותר שתזנה פנוי משתזנה א"א אלא דמשום הא לבד בודאי לא מוציאי' אותה מחזקתה אלא בצירוף דגרושה לפנינו, או דמוקמי' אותה בחזקת צדקת, הגם דתוס' לא מתרץ טעמא דר"ל דזנות דא"א לא שכיח משום דבעלה משמרתה מ"מ י"ל דס"ל הכי והא דל"מ כן לר"ל משום דעדיין קשה מדמקשה לקמן לר"ל בגט ארוסה כקושית העולם על תוס' הרא"ש. אלא דקשה לפ"ז מה יענה תוס' להא דקאמר לקמן. למ"ד משום שמא יחפה ניחא בגט ארוסה, לפמ"ש בארוסה א"א לחפות דמוקמי' על חזק' א"א דליכא דמשמרה, וי"ל הא באמת איכא בארוסה ג"כ תרתי הרי גרושה לפנינו וחזקת צדקת, ולא הוצרכנו להעמיס בכוונת תוס' סברת תוס' הרא"ש אלא משום דכ' תוס' ועוד נראה דבכל א' סגי ולזה אמרנו בצירוף תוס' הרא"ש בכל א' מן התירוצים סגי וכ"ז כ' תוס' בהקשותו כאן על עיקר תקנת הזמן, אבל לקמן דקאמר בארוסה לר"י ניחא היינו בצירוף חזקה דהשתא וחזקת צדקת, ולאמת דמתרץ עולא משום תקנת הוולד י"ל לר"י כן ועיין

והיתה לבאר לפמ"ש לעיל דסברת תוס' הרא"ש לא שייך בנכתב ביום ונחתם בלילה אז אינה משמרה א"כ קשה על תוס' לפי תירוצם פה דמהני חזקה דהשתא לחוד וחזקת צדקת לחוד וכתבנו בצירוף דמצוי יותר שמזנה אחר הנשואין עדיין נכתב ביום וכו' לר"י דפסול משום שמא יחפה הא אז לא יוכל לחפות דאין מצוי יותר אחר גירושין מבין כתיבה לנתינה, אלא בנכתב ביום בלא"ה לק"מ קושית תוס' בודאי יוכל לחפות כיון שכתוב בו זמן וזמנו מוכיח שמסתמא באותו יום נמסר וקלא ליכא כמ"ש תוס' לקמן שימסור לה בצנעה וא"ש

וע"פ כל דברינו כשנבוא לצרפם יחד עלה בידינו ליישב קושי' תוס' החמורה על רש"י לקמן גיטין הבאי' ממדה"י קלא אית לי' שהקשה תוס' איך נהרגנה והו"ל כאילו אין בו זמן והיא קושי' עצומה עיין פ"י. ולמ"ש י"ל דס"ל לרש"י הא דיוכל לחפות ולא מוקמי' על חזק' א"א, משום דגרושה לפנינו בצירוף דזנות דא"א לא שכיח דבעלה משמרה תלי' ביותר אחר גירושין. ומ"ש תוס' עוד דמוקמי' בחזקת צדקת לא ס"ל לרש"י ולא חזי לצרופי כלל כמו שמפקפק הפ"י דמגרע גרע חזקת צדקת באותו דבר דעכ"פ זינתה ואין לנו רק חזקה דהשתא בצירוף דבעלה משמרה, ונכתב ביום דאינה משמרה הא הזמן מוכיח עליה שנתגרשה מזמן הכתוב, אבל בגיטין הבאי' ממדה"י דליכא טעמא דבעלה משמר' דהא מרוחק ממנה ואפי את"ל דמשמרה ע"י אחר, מאחר שכתב לה גט שוב בנתיים עד שיבוא לידה אינה משומרת ממנו ומכחו והזמן לא מכרעת מידי דקול איכא שלא נמסר ביום הכתיבה ממילא מוקמי' אותה על חזקת א"א ומקטלא, ומיושב קושי' תוס' על דרך סליל ועיין. אלא דקשה לפמ"ש דרש"י ל"ל כלל מ"ש תוס' דמתוקמי' בחזקת צדקת רק חזקה דהשתא בצירוף דבעלה משמרה, קשה מה דקאמר לקמן למ"ד משום שמא יחפה ניחא בארוסה הא א"א לחפות עליה, ונ"ל דבאמת קאמר בשלמא היינו דאפשר לומר דשייך חיפוי, בצירוף חזקת צדקת, אבל באמת אינו כן גם לר"י רק משום דעולא. ולפי דברי קדשו לל אבא מאוה"ג זצ"ל בישוב תוס' הרא"ש המפורסם בעולם דאחר שתיקנו בתולה נשאת ליום רביעי זנות בארוסה לא שכיח דיראה לנפשה שמא ימצא פ"פ וישכים וילך לב"ד, וקודם התקנה הי' שכיח שסבורה שתתקרר דעתו והוצרכו לתקן בתולה נשאת ליום רביעי, ומאחר שתקנו לא שכיח מהאי טעמא דיראה לנפשה שתתגלה קלונה אלו דברי קדשו זצ"ל וש"י. ולפ"ז א"ש דברינו י"ל בארוסה מה"ט יוכל לחפות דתלי' ביותר דאחר גירושין זינתה דכ"ז שהיא ארוסה משמרת נפשה מזנות שלא ימצא פ"פ תחתיו, ובא"א ל"ש משום שמשמרה וא"ש עיין ופה תהי' שביתת קולמסי כעת ויצאתי בכותבת הגסה להשביע נפשך הרעבה לשמוע ח"ת והי' מהטוב ההוא אשר הטיב ה' עמנו והטבנו לך ואין טוב אלא תורה, וה' יאיר פניו אתנו סלה כאשר נלך לאורה, באור פני מלך עליון ית"ש חיים וברכה עד העולם הכ"ד אביך מנשקך מרחוק חותם בברכת אהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה נ"ז לכבוד הרב המופלא באנשים המאוה"ג לממשלת התורה וכו' כש"ת מוהר"י נ"י לעד. נפשו היפה בשאלתו ע"ד אשה ששמה ברכה ונקראת וגם חותמת שמה בארבארא אולם בבית אביה נקראת בחבי הוא קיצור שם בארבארא אבל אחר כך כאשר כבר נשאת לאיש הי' כעורה בעיני משפחת בעלה השם באבי הסיבו את שמה עליזא והוא קיצור שם עליזאבעטה, ויש לפני פר"מ נ"י ג' דרכים א' לכתוב ברכה המכונה בארבארא והמכונה עליזאבעטה, או ברכה דמתקרי' בארבארא ודמתקרי' עליזאבעטה, או ברכה המכונה בארבארא ודמתקרי' עליזאבעטה, וציין על תשובת רמ"א פ"ד ועל תשובת הר המור מהגאון מהר"מ בינעטה זצ"ל, ולפר"מ נראה דרך הראשון יותר עפמ"ש בש"ע בשם מהר"מ בסי' קכ"ט ס"ק כ"ט אלו דברי פר"מ נ"י, והנה דרכו דרכינו לכתוב כדרך הראשון, והנני מעתיק לפניו מגליון ש"ע של אבא מאוה"ג זצ"ל וז"ל הטהור על מ"ש ב"ש ס"ק למ"ד ולדינא נראה וכו' כ' מ"מ כל זה אם אין לו שם עברי כלל אלא בשמות לעז ומשכחת בנשים שאין עולות לתורה אז כותבי' המכונה והמכונה כדלעיל ס"ק כ"ט וקאי על שם העברי שיש לו ב' כנויים עכ"ל. והנה מ"ש פר"מ נ"י שמתשובת רמ"א לא משמע כן לא מצאתי משמעות שם דלא דקדק הרמ"א שם פעם כתב אסתר פעסל ופעם פעסל אסתר, ומ"ש מתשובת הר המור דדעתו נוטה כאופן הג'. ואני חפשתי ולא מצאתי לו תשובה בזה רק בסי' ל"ד ושם לא כ' מדרכים אלו לענין מכונה או דמתקרי'. אבל שם נאמר בשנשתנה אח"כ לשם אחר גם שלא מחמת חולי אלא מסיבה אחרת שינוי בדעתה והסכמתה לשם אחר יש לכתוב תחלה שם השני טרעזיא דמתקריא ריזל, ועוד כיון דרובם קורים אותה בשם השני וזה דלא כדרך שכ' פר"מ נ"י בכל הדרכים לכתוב שם הקודש עיקר לכאורה, אבל אחר התבוננת מעט רגע גם אם נחליט כדברי קדשו של הגאון מהרי"ל וכבר הורה זקן זקנן של ישראל דוקא בעובד' דילי' דכתב דשמה ריזל, ועכשיו קורים אותה טרעזיא, היינו בשעה שקראו לה שם ריזל לא היו רגילים כלל בשמות לעז של נכרי' בישראל, וברוב השנים נשתנה הענין נתערבו בגוים ולמדו משמותם וקוראים בשמותם בדמיון מועט לשם העברי כל האפשר, כה"ג ס"ל להגאון ז"ל דהוי כעין שם חולי ע"פ שנראה לו ממשמעות ג"פ והוסיף עוד כיון דנקרא בפי רוב בשם השני ותפסו לעיקר, וכ"ז בעובדא דידי' בזמנו. אבל בזה"ז שזה רבות בשנים שקוראים בשמותם לעז שם נכרים ללועזים בלעז וממש שם של אריסה הוא כשנותנים שם בבהכנ"ס בשעת קריאת התורה לנקיבה ובשעת הברית לזכר מיד נותנים ומיחדים להם