כתב סופר אבן העזר קמג

לחלק. לא הו"ל לכתוב על שם אביו הרא"ש דאין זכר למו מקדושי' ואולי לחלק יצא בין נתקדשה לנשאת: ובתשובה א' כתבתי דמוכח מתשוב' הרא"ש עצמו. דצל"ע ל"ל לרא"ש טעמ' דא"נ דלחזק דבריה אומרת של"ת עצמה זונה בלא"ה א"נ כיון שאסורה לו בלא"ה ותצא ממנו מעיזה ומעיזה לומר שגרשה כבר כיון שמוציאה ממנו מחמת איסור ול"א רה"מ אלא אא"מ להוציא עצמה מבעלה כל שמותרת לו. אבל לומר שקר בפניו על מעשה שהי' שאין מפריד בין הדבקים מנ"ל ועיי' רא"ש שלהי נדרים בשם רמב"ן בישוב קושי' שהקשה וצל"ע

מזה הוכיח הטור דרא"ש בא לחדש לנו סבר' זו דלחזק דבריה אומרת כן שלא תחשב זונה הגם שבנשאת ל"צ לזה רצה ללמד במק"א היכא דנתקדשה שלא בפניו דא"נ שלא תעשה עצמה זונה מחזקת דבריה ועומדת בדבורה כנלפענ"ד נכון ובמק"א עשיתי סמוכים לסברת רא"ש הנ"ל דכל שמחזקת עצמה שעושי' או שעשת' איסור נסתלק' חזקה דאינה מעיזה, מכח קושי' פ"י כתובות פ"ח דהקשה ל"ל כ"כ יתן לה הכתובה אחר שנשבעה שבועה דרבנן, וישביע אותה שנית שבועה דאוריית' ע"פ עד כדאית' בה"מ סי' פ"ז דאחר שנשבע שבוע' דרבנן בשבועת ע"א אח"כ משביעו שני' שבועה דאוריית'. והפלאה שם מוליד מזה דאח דעד שחייב שבוע' דרבנן תחלה לא יוכל לחייב אח"כ שבוע' דאוריית' עיי' בו. ודין זה מחודש וצ"ע לדינא

ולפע"ד נראה דטוב לו יותר לחייבו שבועה דאוריית' דחמירא מדרבנן. דסמכינן יותר שלא תשבע בנק"ח וכדומה, וטוב יותר שלא להשביע שבועה דרבנן תחלה, דאז אין לסמוך כ"כ על שבועה דאוריית' דחמיר' לה מאחר שנשבעה שבועה דרבנן. אבל אח"כ כשיחייב' שבועה דאוריית' ולא תרצה לישבע יתגלה לעין כל כי נשבעה לשקר תחלה וקיל לה שבועה בלא נק"ח מבנק"ח, ובאמת אין חילוק באיסור עצמו, ולכן חיישינן שתדחוק עצמה ותהי' אנוסה לישבע שבועה דחמיר' לה יותר, ולכן טוב שלא להשביעה תחלה שבועה דרבנן והא דח"מ באקרה שנשבע תחלה שבועה דרבנן ואח"כ בא העד יוכל לתבוע שישבע לו שנית אולי יחזור בו משום חומר איסור ולא יחוש להחזיק עצמו לנשבע על שקר תחלה, ולא יעבור משו"ה שני' על שבועה חמורה, אבל בתקנה זו דר"פ טוב שלא להשביע כלל כנ"ל נכון ויש מזה סיוע לסברת הרא"ש היינו בנשאת וכדומה שעשתה איסור, אבל בנתקדשה דלא עשתה רק דרצתה להנשא ליכא ראי'

לאהבתי לפר"מ נ"י לשעשע עמו שעשועי' אוריית' והראה לנו כי מחבב דברינו כי זכור לפניו מ"ש בדרושי כשהיינו יחד בחתונת בני מוהר"ש ני' בקליינווארדיין יצאתי בכותבת הגסה אחר עייני איזהו שעות בין הפרקים מיום אתמול ישני' שכתוב אצלי וגם חדשים העלתי פה והי' זה שלום כנפשו היפה ונפש אוה"נ חותם בברכת התורה ואהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה נ"ו

שיל"ת פ"ב נגהי ליום ג' ז' א"ר תרכ"ז לפ"ק שלום ושפע ברכות לבני מחמדי הרבני החרוץ וכו' מוהר"י עקיבא סופר נ"י. מע"י אצבעותיך קבלתי לנכון בש"ק וקראתי לשבת עונג במטעמי' אשר עשית לאביך כאשר אהב בדבר בעטך ובזמנו בסוגי' דזמן וטובי' וערבי' עלי דבריך בנוי' על אדני השכל, ומה שנתקשית בקושי' ש"ס ר"י מ"ט ל"א כר"ל אולי משום דקשה לי' אי משום פירות לחוד תיקנו מ"ט דתיקנו זמן בארוסה כקושי' ש"ס לקמן למ"ד משום פירי מ"ט תיקנו זמן בארוסה ור"י ל"ק כעולא משום תקנת הוולד ועכצ"ב בארוסה משום שמא יחפה אמר מיד משום שמא יחפה מלתא דשווי' בתרווייהו בנשואה וארוסה אלו דבריך, ואמרתי אם חכם בני ישמח לבי גם אני כי עמדתי בקושי' זו בלימוד הישיבה, והעליתי תי' נכון ע"פ דקשי' לי על מ"ש תוס' ורא"ש דמתני' בזה"ז למה כותבין זמן לר"י ותרצו שמא יחפה על בני' או שירצה להחזירה, וצל"ע בארוסה עדיין קשה הא משום בניו ליכא ומשום שירצה להחזירה ג"כ ליכא למיחש כיון שאין לבו גס בה וכדלקמן פ"א דאפי' נתייחד עם ארוסה ל"ח דאין לבו גס בה ועיין כ"ט ע"ב וגם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה, וצ"ל כיון דמתחלה כשתיקנו זמן משום שמא יחפה דשייך ג"כ בארוסה תיקנו גם בארוסה גם בזה"ז דנשאר התקנה בנשואה משום שמא יחפה על בני' או שירצה להחזירה באיסור, הניחו הזמן גם בגט וארוסה משום לא פליג דאם יבטלו זמן בארוסה יאמרו כמו בארוסה דמתחלה הצריכו זמן שמא יחפה ועכשיו בטלו דליכא חשש חיפוי כן בנסואה וגזירה קרובה אי לא קיימי הא וכו' כנ"ל

ומיושב קושיתינו ממילא דמוכח דס"ל לר"י דליכא טעם אחר רק משום שמא יחפה דאי ס"ל דיש בנשואה עוד טעם משום פירות, והא דאמר שמא יחפה דשייך גם בארו' תיקשי בזה"ז מ"ט דזמן בארוסה דאין לומר שלא יאמרו כמו דאין חוששין לחיפוי בארוסה כן בנשואה דצריך זמן הא בנשואה טעם אחר איכא משום פירות ולא ילמדו זה מזה, ואצ"ל כלל בזה"ז בנשואה שמא יחפה על בני' או כדי להחזיר וע"כ דר"י ס"ל דליכא בנשואה ג"כ רק טעמא משום שמא יחפה וגם בזה"ז הניחו משום טעמא דחיפוי בני' ולהחזיר' ונשואה וארוסה חד טעמא אית להו והוצרכו להניח תקנת זמן בזה"ז גם בארוסה כמ"ש וא"ש

והרווחנו בזה דמצאנו ישוב לקושי' חמורה שעמדו עליה מהר"ם שי"ף ופ"י בסוגי' וטרחו בה מנ"ל לר"י לעשות פלוגת' בין רבנן לר"ש לענין פירות הא ר"ש ע"כ ס"ל כיון שנתן עיניו מדמכשיר נכתב ביום וכו' מנ"ל דרבנן ל"ל הכי ופליגו בתרתי דלמא לא פליגו רק בחשש שמא יחפה לחוד, והיא קושי' עצומה, ולמ"ש א"ש דהוכיח ר"י אם רבנן ג"כ ס"ל מכיון שנתן עיניו א"כ איכא בנשואה תרתי משום חיפוי ופירות א"כ קשה בארוסה בזה"ז למה צריך זמן וע"כ דלרבנן ליכא משום פירות בנשואה דיש לו עד שעת נתינה וא"ש עיין

ובמאי דכתיבנא הגעתי למקום ישוב קושי' העולם על תוס' הרא"ש דמתרץ קושי' תוס' על ר"ל דזנות ל"ש דזנות בא"א לא שכיח כלל דבעלה משמרתה, והקשו עליו מדמקשה ש"ס לקמן למ"ד משום פירי מ"ט דזמן בארוסה הא בארוסת גם ר"ל מודה דחששו ותקנו' משום זנות, ולמ"ש י"ל דקושית ש"ס למ"ד משום פירי והיינו בנשואה דזנות ל"ש ובארוסה מטעם אחר תיקנו זמן משום שלא יחפה קשה בזה"ז למה כותבים זמן בגט ארוסה דל"ש שום חיפוי, ולר"י ניחא כיון דזמן בנשואה ג"כ משום שמא יחפה ובנשואה שייך גם בזה"ז חיפוי בני' או להחזירה הניחו גם בארוסה, אבל לר"ל ב' ענינים וחלוקי' בטעמם ארוסה ונשואה קשה בארוסה בזה"ז זמן למאי בעי וא"ש

ועיין יבמות ל"א ע"ב דמדייק ממתני' זהו לאפוקי זמן בשטר קידושין ומקשה לר"ל ניחא אבל לר"י קשה, וצ"ל לפמ"ש הא לר"י ג"כ לא ניחא די"ל ודאי מתחלה כשתיקנו זמן בגט תיקנו גם בשטר אירוסין זמן משום שמא יחפה, ומתני' זהו למעוטי זמן היינו בזה"ז דליכא בארוסה חשש שום חיפוי לכן א"צ זמן משא"כ בגט דאיכא בנשואה משום חיפוי בזה"ז הניחו גם בארוסה, וי"ל דקושית ש"ס דכאן דחד תקנה הוא זמן בגיטין וקידושין ומחד טעם שמא יחפה גם בזה"ז לא הי' להם לבטל זמן בקידושין שלא יאמרו כמו דא"צ בשטר אירוסי' זמן בזה"ז דליכא משום שמא יחפה כן בגט וכעין דהניחו בגט ארוסה משום נשואה כן הי' להם להניח תקנת זמן בקידושין כנ"ל, ומיושב ג"כ תוס' הרא"ש משום דקשה ג"כ הא דקאמר לר"ל ניחא הא בארוסה שכיח יותר ומ"ט לא תקנו זמן ולמ"ש א"ש דמתני' בזה"ז דל"ש שיחפה, ובגט ארוסה משום תקנת הוולד כעולא, ובנשואה משום פירי וליכא למגזר קידושין אטו גט נשואה דחלוקי' בטעמם וא"כ נכון ועיין

ועל תוס' הרא"ש קשי' לי' דמקשה על ר"ל מאי איכא בין רבנן ולר"ש ומתרץ דרבנן ס"ל יש לבעל עד שעת חתימה ותוס' הרא"ש דס"ל לר"ל זנות דא"א ל"ש כלל דבעלה משמר' ונ"ל פשוט דזה שייך רק כ"ז שהיא תחתיו וחפץ ורוצה בה אבל כשכותב לה גט שוב אינה משמרתה בודאי דמה לו ולה עוד, ואדרבא אם תזנה תצא בלא כתובה וי"ל כה"ג מודה ר"ל די"ל לרבנן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול משום שמא תזנה ויחפה עלי' ור"ש ל"ש משום שמא יחפה אפילו בכה"ג וצ"ע לכאורה, וי"ל כיון דבין יום ולילה זמן קצר הוא ולא שכיח זנות בין יום ללילה כמ"ש הרמב"ם בפי' משניות, ולכן הגט מצד א' שכיח יותר בנכתב ביום וכו' דאין הבעל משמרה מ"מ מצד אחר לא שכיח דתהי' בין יום ולילה וכיון דר"ל לא ס"ל משום שמא יחפה דלא שכיח דבעלה משמרה שקיל כמוה זנות דנכתב ביום ונחתום בלילה וא"ש

אלא לכאורה י"ל בודאי משום נכתב ביום ונחתם בלילה לא הי' מתקני'. משום שמא יחפה דלא שכיח אלא הלא איכא כשיהי' זמן הרבה בין כתיבה לחתימה ואין בעלה משמרה ואיכא זמן ארוך בין כתיבה לנתינה כה"ג שכיח וכיון שפסלו מוקד' לזמן הרבה לא יוציאו מן הכלל גם במוקד' זמן קצר כיון דאיכא משום שמא יחפה הגם דלא שכיח הא לא משום זה לבד תיקנו. אלא דש"ס מקשה לר"ל לשיטתו דס"ל לקמן דלא הכשיר ר"ש