כתב סופר אבן העזר קמב

גי"ה קבלתי ולהיות כי ערבים עלי דבריו פניתי מעט רגע מהמון טרדות דעדו עלי לעיי' במה דבדק לן מר בש"ס כתובות כ"ב ע"ב דמקשה והא אמר כה"מ האשה שאמרה וכו' הנה הרשב"א בתשובה סי' אלף רנ"ג והובא בב"י סי' ט' כשאמרה תחלה שלא בפניו ואח"כ בפניו לא אמרינן לחזק דבריה הראשני' אמרה כן ומביא ראי' מסוגי' כתובות דמקשה מדכה"מ שאמרה שלא בפניו מוכח דגם אם אמרה אח"כ בפניו נאמנת, וראי' זו הי' תמוה לי מאז וזמן זמנים טובא, ואח"כ מצאתי כי כבר תמה ע"ז בנב"י תנינא ח' א"ע ססי' צ"א וכעת נ"ל ליישב ראי' רשב"א הצריך להבין קושי' ש"ס הא שלא בפניי א"כ אפי' למ"ד דכה"מ שלא בפניו להחמיר כבש"ס שילהי גיטין סוגי' דאמתלה ובתוס' שם דכן מוכח ממתני' כתובות כ"ג ע"א דוקא בשנשאת ואח"כ באו עדים ומשום שיש לה מגו קצת, והרמב"ם פי"ב מאישות הלכה ו' נראה דמפרש קושי' ש"ס שאמרה כן בפני הבעל שכ' ואפי' אומרת בפני הבעל וזה דוחק דמשמעות שנים אמרי נתגרשה שלא בפני' כמו שנים אומרים מת, וראיתי בש"מ בשם הרשב"א שהקשה כן על קושי' ש"ס דהא כה"מ ל"ח אלא בפניו ומתרץ דש"ס ס"ל כמו בפניו נאמנת ונשאת לכתחלה שלא בפניו עכ"פ אם נשאת לא תצא. ולא אבין בודאי מדיוקו של רה"מ דאמר בפני בעלה י"ל בפניו לכתחלה, וה"ה שלא בפניו דיעבד דשקילים היו, אבל קשה ממתני' דמוכח דאפי' דוקא שנשאת ואח"כ באו ולא הואיל הרשב"א בדבריו וכדומה לי שזה כוונת זקני מ"ו מאוה"ג זצ"ל שהביא פר"מ ני' בשמו, ולא ידעתי עקומה לא מצאתי ולא ראיתי עכ"פ צ"ע, ואומר אני דרשב"א בתשובה ס"ל דקושי' ש"ס א"א לפרש כרמב"ם כשאומרים בפנינו דמשמע שנים אומרים נתגרשה כמו שנים אומרים מת שלא בפניו, אלא דמשמע לש"ס דתצא אפי' בא הבעל אח"כ ואומ' שני' בפני' ג"כ תצא מדקתני סתם סתם תצא וכמו מיתה אינה יכולה מכחשת וכשבא תצא כן בשנים נהגרשה תצא אפי' בא ומקשה למה נהמני' מדרה"מ וא"ש ראי' רשב"א דש"מ הגם שאמרה תחלה שלא בפניו ואח"כ בפניו ל"א לחזק דבריה אומרת כן דאי לאו הכי ל"מ ש"ס מידי כנ"ל לחומר הנושא

והנב"י שם מביא ראי' אחרית' מש"ס יבמות קט"ז ע"ב דמקשה מדרה"מ הא ל"ק דלמא אמרה שלא בפניו דקטטא בינו לבינה משמע שאמרה לו כן בפניו, אבל קשי' דאמר תחלה שלב"פ ואח"כ אמרה בפניו וע"כ דכה"ג מהימנא, וזו ראי' כראי מוצק לכאורה, וקשי' על הריב"ש דחולק על הרשב"א

והנה הרא"ש בתשובה ומובא בטור סי' קכ"ב כשנשאת שלא בפניו ואח"כ אומרת בפניו גרשתני א"נ דמעיזה שלא תעשה עצמה זונה, והנה הרשב"א ע"כ ל"ל כרא"ש הנ"ל דהא מביא ראי' מש"ס כתובות דל"א לתרץ דבריה הראשונים מעיזה והתם בשנשאת כבר ואח"כ אומר' בפני בעלה ש"מ דאפי' נשאת ל"א לתרץ דבריה הראשונים ושלא תעשה עצמה זונה ג"כ אינה מעיזה, ולא קשה על הרא"ש משום דאין ראי' רשב"א מוכרחת דנ"ל בשאומרת בפניו קאי כרמב"ם

או י"ל בדרך מרווח דש"ס אזיל ומקשה דגם שלא בפניו תהי' נאמנת ל"מ למ"ד דשלא בפניו ג"כ איכא העזה ונאמנת להחמיר מיהת והיכא דאיכא מגו קצת לא תצא, י"ל הא דל"ס על חזקה שלא בפניו להקל על חזקה זו לחוד משום דלא אלים חזקה שלא בפניו כ"כ להוציאה מחזקת א"א, אבל בתרי ותרי דאיכא תרי אומרים נתגרשה ולמ"ד תרי ותרי ספיקא דאוריית' דאזדא לה החזקה וסוגי' דכתובות אזיל להך מ"ד כמ"ש תוס' וראשונים ושפיר מקשה תאומן מדר"ה, ואפי' למ"ד דשלא בפניו ל"מ אפי' להחמיר י"ל דס"ל בודאי דאיכא העזה שהי' לה לחוש שמה יבוא הבעל כמ"ש הרא"ש למ"ד אפי' שלא בפניו, ומאן דס"ל דשלא בפניו לא לאו דליכא העזה כלל, דודאי איכא העזה בפניו, ויש לה לחוש שיבוא ולא תוכל להכחיש בפניו אלא שסבורה בדעתה שתוכל בפניו תאמיץ עצמה להעיד בכל הוקף הגם דאמרינן דא"א מעיזה בפניו היינו כשאנו שומעים ורואים שאומרת בפניו, אבל כל שהוא שלא בפניו סבורה היא שתהי' תוכל להעיז ויודעת בנפשה דהוא העזה אלא שמשער' בנפשה שתוכל, ומדיוק לשון ש"ס לקמן ה"מ בפניו אבל שלא בפניו מעיזה, הול"ל אבל שלא בפניו ליכא העזה, ש"מ דהעזה איכא דודאי חוששת שמא יבוא ותהי' צריכ' לומר בפניו אלא כל שלא בפניו מעיזה בדעתה ובמחשבתה, וס"ל הגם שיש בזה העזה לא אלימ' חזקה דאינה מעיזה כ"כ להחמיר או להקל בצירוף מגו קצת משוה דחזקה א"א אלימא כ"כ ואפי' להחמיר לא, אבל בתרי ותרי דיש ספק בלא"ה ואתרע חזקת א"א ס"ל לש"ס בקושי' דיש להאמינה כמו דמהימנא לר"ה בפניו אפי' במקום דחזקת אשת איש לא אתרע, ואזדא לה ראי' רשב"א כן עלה במחשבה לפני כעת בעידנא דנסיבנא עד כה. והנה מהרא"ש שמביא הנב"י לא מוכח אלא דכל שאמרה גרשתני שלא בפניו והדר אמרה בפניו ל"א להחזיק דברי' שלא תוחזק שקרנות מעיזה, אבל לא מוכח דאפי' נשאת שאינה מעיזה כדי שלא תעשה עצמה זונה ולכן נ"ל לא הביא הרשב"א ראי' של הנב"י דמש"ס כתובות מוכח יותר, מדכ' הרא"ש שלא נעשה עצמה זונה נראה דאם אמרה גרשתני שלא בפניו והדר אמרה בפניו ס"ל לרא"ש דנאמנת דל"א שלא תחזיק עצמה שקרנית מחזקת דברי' ונקט בשיטת הרשב"א במקצתו דלא כריב"ש דחולק לגמרי על הרשב"א

וראי' הנב"י קשי' על הריב"ש, ונ"ל דיש לדחות ראי' הנב"י די"ל למאן דס"ל גם שלא בפניו איכא דרה"מ להחזיר או ביש עוד סניף לחזקה מגו קצת, אלא על חזקה זו לבד לא סמכינן להקל, אבל כשאמרה אח"כ גם בפניו ל"ח לחזק דברי' אמרה כן דהא איכא תרתי שאמרה ג"כ שלח בפניו דהעיזה בלי דבר שמביאה אותה לידי כך ומעיזה העזה גמורה בפניו, כולי האי ל"ח משום לחזק דבריה לא העיזה עכשיו כ"כ דמצור' ג"כ מה שהעיזה שלא בפניו, וש"ס יבמות מקשה שם הגם דאזיל שם לשמואל דאמר קטטה בחומרת גרשתני והוא לשיטתו שילהי גיטין ס"ל דרה"מ ל"א אלא בפניו אפי' להחמיר מ"מ מקשה ומתרץ באומרת בפני פלוני וכו' משום דלא ידע אופן קטטה אחרת רק כדשמואל ומה יענה מאן דס"ל דרה"מ אפי' שלא בפניו, ולדידי' כשאמרה אח"כ בפניו נאמנת ול"א לחזק דבריה אמרה, אבל להלכת' דקיי"ל דשלא בפניו אפי' להחמיר ל"א א"א מעיזה, מנ"ל דנסמוך על העזה שלפניו לחוד במקום שיש לומר לחזק דברי' הראשונים אמרה כן כן י"ל לשיט' הריב"ש ועיין, ואפשר משו"ה לא מביא הרשב"א ראי' מש"ס יבמות, ותשובת הרא"ש דל"ל ע"כ ראי' רשב"א מכתובות נכונה ומודה לו במקצת כל שלא נשאת דלא אמרינן להחזיק דבריה אין לו ראי' דמיבמות אין ראי' כדכתיבנ'

והיתה לבאר מ"ש בפשיטות דמיבמות ליכא ראי' לכל דינו של רשב"א אפי' בנשאת הוא משום דאין להקשות דהול"ל קטטה שעמדה ונשאת לאחר שלא בפניו ואמרה אח"כ בפניו גרשתני שא"נ ואח"כ אמרה מת בעלה, כיון שנשאת בעוד בעלה חי וא"נ ונאסרה עליו פשיט' לי כה"ג שאסורה על בעלה בלא"ה א"נ מת בעלי להתיר עצמה דלא גרע מקטטא בינו לבינה דמחמת פירוד הלב אומרת כן כ"ש כשהוא אסורה עליו בלאו הכי שיש לחוש שמשקרת או אומרת בדדמי כמ"ש רש"י במתניתין וע"כ מתני' לאו בתרי איירי דא"כ קטט' ל"ל

והנה הטור סי' קנ"ב מוסיף והולך על תשובת הרא"ש ז"ל בקבלה קדושי' שלא בפניו דא"נ שוב בפניו דלהחזיק דבריה אומרת כן ועיין ב"ש סי' י"ז ס"ק ז' ונראה אפי' לדעת הטור בשיטת הרא"ש דוקא בשקבלה קידושי' וכ"ע יודעים למה קדשה עצמה אם לא סוף מעשה במחשבה תחלה כדי שתנשא לבסוף, וכשיתגלה כי שקר בימינה יתגלה קלונה כי רצתה להנש' באיסור וע"כ לה לחזק דבריה, אבל אם אמרה אמירה בלבד גרשני שלא בפניו והדר בפניו גם הטור ס"ל בשיטת הרא"ש דנאמנת דל"א לחזק דברי' שלא תהי' שקרני' מעיזה, דאלת"ה הו"ל לטור להוסיף יותר אפי' אמרה גרשני לבד, וזה בכלל מ"ש הרא"ש שלא תעשה עצמה זונה ע"י נשואין וה"ה ע"י קדושיה עושי' עצמה זונה שהי' בדעתה כך גם בזה אינה רוצית הגם שלא עשתה מעשה זנות מ"מ ממעשה קידושין ניכר שהי' רצונה בכך הגם שאפשר שעתה חוזר' כשהגיע לידי מעשה, ועיי' תוס' כתובות ע"ב ע"א ד"ה אי דידע וכו' וקמ"ל הטור דמ"מ אמרינן לחזק דבריה שבושה שעלה כן במחשבתה ועשתה מעשה קידושין ורא"ש דנקיט בנשואה משום מעשה שהי' כך הי' ועיי' ב"י בבה"ב סי' י"ז ולפמ"ש א"ש יותר

אלא דקשה לי מסוגי' דיבמות קט"ז די"ל מתני' כשקבלה קדושי' שלא בפני בעלה וחזר' ואמר' לפניו שגרשה דא"נ דאמרי' לחזק דברי' של"ת עצמה זונה ברצון עכ"פ ושוב אח"כ אמרה מת בעלה א"נ דיש קטטה, ומשום שקבלה קידושין הרי הוא מותרת לבעלה ונאמנת מת בעלה, לולי דכל שיש קטט' א"נ מת בעלה וצ"ע

ואפשר י"ל ע"ד שכתבנו לשיט' הריב"ש דס"ל לש"ס גם בקבלה קדושי' שלא בפניו למ"ד דרה"מ להחמיר גם שלא בפניו, יש לצרף זה כשאמרה אח"כ בפניו שלא תעיז כ"כ לחזק דבריה שלא יתגלה קלונה שרצתה למעבד איסור, וזה רחוק קצת מנ"ל כ"כ עד דמקשה ונדחק וצ"ע

והנה מה דפשיטא לטור דגם בקבלה קדושי' ס"ל לרא"ש דא"נ ואם מסברתו מדמה מלתה דקדושי' לנשאת הגם שיש