כתב סופר אבן העזר קמא

אותה משום חזקת א"א מעיזה בפני בעלה דאין סומכין על הקול שבפניו הי' כדי להתירה לבעלה אבל כשלא ידענו שא"א היתה רק ע"י קול וידענו שפשטה ידה וקבלה קידושין או נשאת לאחר וקול יוצאה היתה א"א וקידושי שני היו בפני הראשון אמרינן א"א מעיזה וקול אסרה שהיתה מקודשת לאחר וקול שקידושי שני ה' בפני הראשון שרינן דהכל ע"י הקול טוט אסר וטוט שרי כמו נתקדשה ונתגרשה, ונ"ל דמעשה של ר"ת כך הי' שקול יצא שקדשה אחר תחלה ונשואי שני היו בפני הראשון ודן ר"ת בטעם שני דמותרת משום דא"א מעיזה פניה וטובא קמ"ל בזה כדכתיבנא ועל טעם שני לא סמך על סברתו ודעתו לכן צירף ב' טעמים שיש ב' צדדים להתיר וחזי לאצטרופי להדדי ומיושבים כל הדקדוקים ונ"ל נבון ועיין

היוצא לנו מדברינו כי אין ראי' דר"ת ס"ל דבמעשה דילי' משום דקלא בתר נשואין ל"ח דאסורה אח"מ בעלה לאחר, וכיון דליכא ראי' לאסור, הדרינן לסברת פ"י דלא אמרינן שיאמרו אה"מ הבעל קידש כ"כ לא יתלו, ובקול גרושה מבעלה כהן יאמרו מעיקרא היו הקידושין שיחול סמוך למיתה ומלתא דמסתברא הוא

ויש לי סמוכים דכן הוא, מכח קושי' מהרש"א שהקשה על קושי' הש"ס וקאסרינן לה אגברא דלמא מתני' שאם מת דאסורה לכהן אחר דהוי קלא דבתר נשואין וקמ"ל טובא דל"ח ללעז בנים דיאמרו סמוך למיתה גרשה כבש"ס דלעיל פ"א וכן הקשה הלח"מ ומצאתי שכבר נתקשה הריטב"א בקושי' זו, וכולם נדחקו ולא נמצאתי מרווח, ונ"ל ע"פ מ"ש פ"י דיאמרו סמוך למיתה גרשה לא יאמרו דקול ראשון שקר והא דאוסרים אותה משום שסמוך למיתה גרשה אלא שיאמרו הקול הוא אמת אלא שגרשה אז ע"מ שיחולו סמוך לניתה, ונ"ל דזה אפשר בקלא דלעיל פלוני כתב גט או נתן וסתמא כפרושו שגרשה מיד, ולולי דיושבת תחת במלה וקלא דבתר נשואין ל"ח לולי זה לא היינו תולין שגרשה ע"ה, אבל לאח"מ אוסרים אותה לאחרים ולא מחזיקים הקול כיון שאפשר לפרש שגרשה שיחול הגט סמוך למיתה וכ"ז בקול כ' או נתן, אבל בשקול יוצא מגורשת או נתגרשה א"א להעמיד שגרשה שיהי' חל סמוך למיתה דהרי הקול מבשר ואומר מגורשת היינו שהוא מגורשת עכשיו, ועל גרושין שחלין סמוך למיתה אין אומרי' מגורשת, והא"ש דמקשה ואסרינן אגברא ואי דאסורה לאחר ותצא כיון שהקול יצא מגורשת איכא משום לעז בנים שא"א להעמיס סמוך למיתה היינו שיהיו חלים סמוך למיתה ומיושב קושי' מהרש"א על נכון. ומזה ראי' לפירוש פ"י כמובן. אולם בטור סי' ו' כ' וז"ל כהן שיצא עליו קול שגרש את אשתו והיא יושבת תחתיו אין מוציאין מידו שאין חוששין לקלא דבתר נשואין ואם מת ונשאת לכהן אחר תצא, הרי מפורש כ' דגם בקול גירש אשתו אסורה אח"מ לכהן אחר ול"ח ללעז בנים וע"כ דס"ל דיאמרו סמוך למיתה גרשה שיתלו במעשה חדש שאז נתן לה גט וגרשה בו ודוחק לחלק בין גרשה למגורשת ובמ"ש אתי' לן שפיר מה דקשי' לן מתחלה על הטור שכתב תחלה יצא קול פלוני כהן גירש וכו' ואח"כ כ' יצא קול פלוני כהן כ' במקום שקוראים לנתינה כתיבה הוי כאלו יצא קול פלוני גירש אשתו וכו' וצ"ל למה לא כ' בקיצור יצא קול פלוני כהן כתב גט לאשתו במקום שקוראים לנתינה כתיבה אין מוציאים אותה מבעלה ואם מת אסורה לכהן אחר כדאית' בש"ס פ"א ולמה כ' תחלה יצא קול פלוני גירש ואח"כ כ' ביצא קול פלוני כ' הו"ל לכלול הכל כא' כדאיתא בסוגי' שם, ולמאי דכתיבנא א"ש דקמ"ל תחלה רבותא אפי' יצא קול פלוני גרש אסורה אח"מ לכהן אחר ול"ח ללעז בנים דתולי' דסמוך למיתה גרשה וכ"ש כשיצא הקול נתן גט, ואח"כ כ' דין זה היכא דקוראים לנתינה כתיבה וא"ש. ונ"ל לעשות סמוכים לדין זה שחידש הטור דביצא קול פלוני גרש ג"כ אסורה לאחר הגם שא"א לומר שיאמרו מתחלה גירש שיחולו סמוך למיתה דיש לו פנים בסוגי' דשלחו לי' לשמואל יצא שמה בעיר מראשון וכו' מהו שלח להו תצא, וכבר נתקשו הפלאה בק"א ובית מאיר וכי לא ידעו דשלחו לי' מתני' דקתני יצא שמה בעיר מקודשת וסתמא מקודשת כפירושו אם נשאת תצא, ונ"ל כשנבין לשון דשלחו לי' יצא שמה מראשון, לשון זה מגומגם דקרו לי' ראשון הא כשיצא קול לא הי' שני ואין ראשון כ"ז שאין שני ולא הו"ל לומר אלא יצא שמה מפלוני או יצא שמה מקודשת, והא דקאמרו אח"כ מגרשה ראשון לשון זה נכון אחר שנתקדשה לאחר ואנו חוששין לקול שכבר נתקדשה שפיר קרו לי' ראשון שנתקדשה לו קודם לזה שהוה שני לו, אבל מעיקרא כשיצא קול עדיין לא הי' שני ולא ראשון והוא דקדוק דבעי ישוב. ונ"ל דהמעשה כך הי' בשעה שיצא הקול כבר נשאת לא' ולא חוששין לקול דקלא דבתר נשואין ל"ח ואח"כ מת זה וקבלה קדושי תורה מאחר ושלחו יצא שמה מראשון בזה רמזו שכבר הית' נשאת לא' ואז יצא קול מראשון היינו כשהית' תחת בעלה הראשון יצא קול מאחר והי' ידוע שראשון זה מת ועכשיו פשטה ידה וקבלה קדושי תורה מהו אם תצא מזה שפשטה ידה דלגבי דידי' הוי קמא נשואין או ניחוש ללעז בנים דממזרות ושלחו זה לשמואל דהורה במעשה דלעיל פ"א דתנא מכהן זה שנשאה אח"מ בעלה ולא חיישי' ללעז דיאמרו סמוך למיתה גרשה אם במעשה זה ג"כ הדין כן או נימא שם יאמרו שמתחלה גרשה שיחולו סמוך למיתה וזה ל"ש כאן, או נימא גם כאן דיתלו יאמרו אח"מ בעלה קדשה זה שיצא עליו הקול תחלה, והשיב תצא דגם כאן ליכא חשש לעז בנים והא"ש דלק"מ וכי לא ידעו מתני' דשאלתם ענין אחר הוא ומדוקדק לשון מראשון ועיי'

והיתה לבאר דלא תקשי מאן דאמר מקדשה שני ונושאה ראשון לא דיאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין למה צריך לחשש זה הרי אסורה לו משום לפי הקול אסורה לו משום שנשאת לאחר וזנתה תחחיו, הא לק"מ דמשו"ה א"א לאסרה דא"כ אתה חושש ומחזיק לקול זה שנתקדשה לזה קודם שנשאת ואיכא משום לעז בנים של זה שנשאת לו, ולכן אמר שאסורה לראשון משום שיאמרו מחזיר גרושתו היינו שיאמרו שאתברר שקדשה אח"מ הבעל וגרשה ואח"כ נתקדשה לשני שהוא עכשיו שני דהאמצאי כבר מת ואין דנין עליו, ואם יגרשה זה השני יאמרו הראשון מחזיר גרושתו ויתלו האיסור משו"ה ואין ללעז בנים וא"ש והבן: וזאת תורת העולה להלכה בנדון שלפנינו דאסור להחזיר גרושתו משום קול הראשון דחיישי' לי' דהוי עכשיו לגבי דידי' כקלא דקמא נשואין ומשום לעז בנים ליכא דיאמרו שאתברר דאחר גרושין קדשה פלוני, וגם לאחרים אסורה מה"ט כנלפע"ד

אבל יש לעיין אם אוסרים אותה גם לזה שיצא עליו קול שקידשה ראשון דיש לחוש ללעז בנים דמה יאמרו דאוסרים אותה משום שקדשה אחר שגרשה בעלה תינח לאחרים אבל לדידי' למה אסורה אם לא משום דאתברר דקול ראשון אמיתי ואסורה לו משום שזנתה תחתיו מה תאמר שיאמרו דאחר גרושין קדשה וגרשה ואסורה לו משום מחזיר גרושתו אחר שנשאת לאחר וגרשה, תינח כשכבר נישאת לאחר אחר גרושין מבעלה הראשון יגרשה או מת יאמרו שאסורה לראשון משום שקדשה אחר גרושי בעלה וגרשה ונאסרה לו משום מחזיר גרושתו. אבל בנדון שלא נשאת לאחר ואנו אוסרים אותה לאחרים שיאמרו שנתקדשה לפלוני אחר שגרשה בעלה ואסורה לאחרים משום שמקודשת עדיין לפלוני, א"כ למה אסורה לפנוני כיון שמקודשת ואי שגרשה אחר שקדשה למה אנו אוסרים אותה לאחרים והוי תרתי דסתרי כי אין מקום לתלות שאסורה לאחרים ולו רק משום שקול הראשון אמת שקדשה קודם שנשאת ולהתיר לפלוני ולאסור לאחרים או איפכא לאסור לפלוני ולהתירה לאחרים דהא אנו חוששי' לקול הראשון וא"א לאוסרה לאחרים ולהתירה לפלוני או איפכא כיון דחוששין לקול אסורה בין לאחרים משום קידושין של זה ובין לפלוני משום שזנתה תחתיו וצ"ע לדינא

ונ"ל דיש להחמיר לאחרים ולהתיר לדידי' כיון דלפי הקול אסורה לאחרים משום איסור חמור דא"א, ולפלוני שיצא עליו הקול אסורה משום לאו דסוטה ולהחמיר ולאוסרה לאחרים ולפלוני א"א משום לעז דבנים. אוסרים אותה לאחרים משום חשש איסור חמור דא"א, ומתירים אותה לפלוני משום דליכא רק חשש איסור לאו הגם דקיי"ל כמ"ד ביבמות מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת היינו דחששו רבנן וגזרו ועשו הרחקה באיסור לאו דקיל כמו באיסור כרת, אבל בנדון שלפנינו דא"א להחמיר בשניהם ותפסת מרובה לא תפסת בוחרים לחוש לאיסור חמיר דא"א מבאיסור קל ממנו איסור סוטה ונקוט מיהא פלגא בידך כיון שא"א להחמיר בשניהם, כנלפע"ד להלכה, בעזרת אלקי המערכה, הכ"ד אוה"נ דש"ת. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה נ"ה

שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק ב' תמוז תר"ל

שלמה שמו ושלימה משנתו, ראש בי דינא לעדתו, ברבים יגידו תפארתו ותהלתו, ה"ה י"נ הה"ג המאוה"ג מעוז ומגדול בקי בח"ת צדיק ונשגב שמו כקש"ת מו"ה שלמה גאנצפריד, חובר חבורים מחוכמים בהלכה אשריו שלו ככה יהי' שלום בחילו בק"ק אונגוואר יע"א