כתב סופר אבן העזר קלה

ע"י אחר יוכל לזכות אפילו אינו רוצה לבסוף, ובגט אשה שאפשר לגרשה בע"כ הא חוב הוא לה ובגר קטן והפקר דא"א בע"כ כשצווח לבסוף לא זכה עיי"ש, וא"כ באשה נמי היכא דזכות גמור הוא לה מהני אפי' צווחת לבסו' דאינה רוצה כמו עבד, אלא דרשב"א בעצמו מביא שם שיטת הרי"ף ורמב"ן דלא ס"ל כוותי' דאם העבד צווח לבסו' לא מהני הזיכוי והרשב"א בעצמו לא ברירא לי' וכ' דלולי דמסתפינא הי' אומר כן, ואפשר מפני שראה דרי"ף ורמב"ן ל"ל כן לכן כ' לולי דמסתפינא לומר נגדם אבל עיקר הסברא נראה לו נכון כמ"ש, ונראה לי די"ל דגם הרי"ף ורמב"ן ס"ל כסברת רשב"א, אלא ס"ל גם בעבד איכא קצת חוב דהא ר"מ ס"ל דחוב גמור הוא דבהפקירא ניחא לי' ורבנן פליגו וכ' תוס' וודאי מודי' דניחא לי' בהפקירא אלא דצד זכות שיוצא לחרות עדיף מ"מ קצת חוב איכא ודמי' למתנה שכ' רשב"א תחלה דאית בי' קצת חוב משום שונא מתנות הגם דחשבי' לי' רוב לזכות מ"מ כשמגלה דעתו לבסוף דלא ניחא לי' בטלה הזכי' למפרע, וכן בעבד דקצת חוב הוא מהני מחאתו לבסוף, אבל היכא דזכות גמור הוא אפשר גם רי"ף ורמב"ן מודי', ולפ"ז בגט אשה היכא דזכות גמור הוא כגון באשה הנאסרת על בעלה או מומרת דליכא צד חוב דבלא"ה הפסידה הכל מבעלה ואסורה לו ואיכא כולה לזכות כדי שתנשא לאחר או שתזנה בהיתר כה"ג כ"ע מודי' דלא מהני מחאתה לבסוף כיון דמתגרשת בע"כ וכדס"ל לרשב"א כנ"ל ועיין

וראיתי מאז בספר מחנה אפרים הלכות זכי' ומתנה סי' ו' שהאריך והרחיב הדיבור בענין זה והעלה מעצמו מכח כמה ראיות כל זכית גמור ל"מ מחאתו לבסוף ודווקא במתנה יוכל למחול דיש קצת חוב משום שונא מתנות יחי' והרגיש בעצמו מהא דש"ס כתוב' י"ג בגר קטן דיוכל למחות הגם דזכות גמור הוא דאל"ה לא הי' אפשר לזכות לו כמ"ש תוס' שם, ונדחק דעכשיו ליכא זכות, ובמק"א בחי' לסוגי' דכתוב' שם ישבתי קושיתו משם והארכתי בפלפול ואכ"מ, והנה בעל מחנה אפרים לא ראה דברי הרשב"א בקדושין הנ"ל דהודה לו במקצת בזכות גמור ואפשר בע"כ ובלא"ה היכא דא"א בע"כ לא ומביא שיטת הרי"ף ורמב"ן דחולקי' גם היכא דאפשר בע"כ ועיין

וכבר כתבנו די"ל גם הרי"ף ורמב"ן מידי' היכא דאיכא זכות גמור ואפשר בע"כ אלא במאי דס"ל למחנה אפרים כן אפי' בעניני ממון היכא דזכות גמור הוא הגם דליתא בע"כ בזה הרשב"א חולק מכח ראי' מכתובת בגר קטן, ופשיטא לי' לרשב"א דבהפקר ולקט וכדומה ג"כ כן הוא דמהני מחאתו וגילוי דעת לבסוף, וראיות מחנה אפרים דמביא שם כל היכא דאיכא זכות גמור אפי' צווח לבסוף זכה צריכי' ישוב לדעת הרשב"א

היוצא לנו מזה בגט אשה דאיתא בע"כ במקום דזכות גמור הוא אפשר כולם גם רי"ף ורמב"ן בכלל ס"ל דמהני אפי' אינה רוצית לבסוף ועומד' וצווחת כנ"ל אלא שלא מצאתי לי חבר בדבר הזה וצריך עוד עיון ותלמוד למעשה, וכ"ז אם תחלה קודם הזיכוי לא גילתה דעתה שאינה רוצי, אבל בגלתה מתחלה דאינה רוצי' בוודאי לא מהני הזיכוי, האמת לפמ"ש רשב"א טעמא דמלתא משום דבטלה דעתו כיון דזכות גמור הוא, לכ"ע, נראה אפי' מגלה דעתו תחלה שאינו רוצה מהני הזיכוי כל דאפשר בע"כ, אלא הדבר מתמיה' שיהי' עומד וצווח שאינו רוצה יחכה לו, ובמחנה אפרים כ' טעם בזכות גמור ל"מ גילוי דעת לבסוף דלא מאמיני לי' שלא הי' רוצה מתחלה אלא שעכשיו נשתנה דעתו, ולפ"ז בוודאי דווקא בצווח לבסוף, אבל צווח מעיקרא לא

ויש לצדד היכא שגלתה דעתה כבר שאינה רוצי' בגירושי' ואח"כ זיכה לה אמרי' כיון דזכות גמור הוא לה מסתמא לא עמד' בדעתה וחזרה מדעתה ובשעת הזיכוי כבר חזרה ונתרצי', ועיין ירושלמי ר"פ התקבל ומביאו רשב"א ור"ן שם ז"ל הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שחזרה בה, ועיין תשובת הר"ן סי' מ"ג ומביאו ב"י ס' ק"מ ועיי' ט"ז שם, וירושלמי קאי היכא דחוב הוא לה וצווחת מעיקרא להתגרש אמרי' כיון דחוב הוא לה שחזרה בה בשעת נתינה, כן י"ל היכא דזכות הוא לה וצווחת מעיקרא שאינה רוצי' דאמרי' בשעת הזיכוי סבר חזרה מסתמא כיון דזכות הוא לה, הגם בירושלמי לא אמר דאמרי' וודאי חזרה אלא שמא חזרה בה, י"ל דירושלמי אזיל אם גם עכשיו אחר שמסר לשליח צווחה כי רוצית בגירושין וגם מעיקרא צווחה כה"ג בוודאי אין לנו לומר שבנתיים בשעת נתינה חזרה מדעתה מעיקרא ועכשיו חזרה עוד לדעתה ראשונה י"ל כי האי ליכא רק שמא חזרה בשעת נתינה, ועיין ב"י סי' ק"מ שמפורש כ' דירושלמי איירי אפילו עכשיו עומדת וצווחת כמו מעיקרא אמרי' שמא בשעת נתינה לא נתרצי' עד דאיכא עידי' שבשעת נתינה רצתה, וי"ל משו"ה לא אמרי' וודאי חזרה כבר בשעת נתינה, אבל אם עכשיו אינה רוצי' וחזרה מדעתה אמרי' בוודאי כבר בשעת נתינה חזרה, והה"נ להיפוך היכא דזכות הוא לה וצווחה דאינה רוצי' ועכשי מרוצי' אמרי' כבר בשעת הזיכוי נשתנה דעתה לדעת כל דרוצי' כיון דזכות הוא לה ואפשר יש לומר עוד גם אם אין אנו יודעי' דעתה עכשיו אמרי' מסתמא חזרה מסירובה וחזרה לדעת כל נשים כמותה דאמדי' דעתייהו דרוצי' בזיכוי גט והא בעל מחנה אפרים כתב אם ממאן לבסוף, לא נאמין לו שהי' ממאן מעיקרא כיון דאמדי' דעתי' דזכות גמור הוא לו אמרי' עכשיו נשתנה דעתו, כן י"ל אם מיאן תחלה ועכשיו לא נודע דעתו מסתמא חזר מסרובו וחפץ ורוצה בשעת הזיכוי יש לצדד וצריך עיון עוד

מ"מ בנדון שלנו דיש ספק בסרובה אולי רוצי' בעיקר הגט רק שאינה רוצי' לקבלו כדרך המתגרשים מיד הבעל או מיד שלוחו בפני עידי' וב"ד לידה, בוודאי יש לנו לפרש כך מלומר דיצאה מאומדן דעת דכל שהמירה זכות הוא לה ורוצי' בגירושי', מצורף לזה די"ל גם אם לא רצתה בגירושין כלל, בשעת הזיכוי כבר נשתנה דעתה להיות ככל נשי' כמוה' דרוצי' בכך, מכל הנהו טעמא נ"ל להתיר לו לישא אחרת אחר שיזכה גט ע"י אחר לאשתו שהמירה דתה ברצון, ודווקא הוא מותר לישא אחרת מטעמי' שכתבנו, ועוד מצורף לזה מ"ש לעיל היכא שא"א לזכות לה גט ליכא מנהגא שלא ישא אחרת וא"כ ממ"נ מותר לישא אחרת אחר שיזכה לה גט. אם מהני מטעמים שכתבתי הרי אין לו אשה ומותר לישא אחרת, ואם א"א לזכות לה מותר בלא"ה כיון דא"א מפני שסירבה, אבל להתיר אותה להנשא כשתשוב לדתה, לא סמוך לבי, הגם שכתבנו לעיל דמ"ש הרמ"א דיש מחמירי' חומרא יתיר' היא ובמקום עגון יש להקל, מ"מ בנדון שלנו גם במקום עיגון לא סמוך לבי מאחר שסרבה מעיקרא לא נסמוך על סברתינו ושקול דעתינו בחומר א"א, רק להתיר לו לישא אחרת אחר הזיכוי, וטוב לפרסם בשעת המסירה ביד השליח בפני העומדים שם דאין מועיל זיכוי זה רק לו ולא לה עד שתקבל הגט לידה ממש או ליד שלוחה ואפילו במקום עיגון אינה מותרת להנשא, הנלפע"נד כתבתי, וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות הכ"ד אוה"נ כש"ת: הק' אברהם שמואל בנימין בס"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נג

שלום וישע רב למע"כ חביבי תלמידי הרב הוותיק חרוץ בע"פ המאה"ג כש"ת מו"ה יונה ב"פ ני' אבדק"ק אירשא יע"א

בש"ק עת צהרים קבלתי יקרתו, ודוחק השעה להשיב אמרים, הצצתי מעט רגע והנני בקצירת אומר, ע"ד אשה אחת שמעריסה שמה חיה וקורין אותה האנ"י, פשיטא שצריכים לכתוב המכונה האנ"י, כי כעת כמעט שנשתקע שם הישראלי ולא לגמרי כמ"ש בח"ס חא"ע וכן אנו נוהגים פה בכל פעם בכה"ג, ופשוט לכתוב האנ"י באלף כי כן כתיבת השם על נכון, ולא דמי כלל לשם חניכה, ואין מן הצורך לפרש ולחלק כי פשוט הוא, שוב עלה במחשבה לפני, כי אלו שנקראים האני חותמים יאהאננא, ודרשתי וחקרתי קצת לפום מסת הפנאי, ונשאלה פי אחותי מ' הינדל תי' וחותמת עצמה כך, ושאלתי לבתי הכלה מ' הינדל תי', ואמרה שלמדו' לכתוב יאהאננע. ודברתי עם י"ל הרבני הצדיק מהר"מ כ"ץ נ' והי' פשוט לו שחותמים וכותבי' יאהאננא, אלא שנתחדשו כמה שינוים בכתיבות תיבות ושמות חדשים מקרוב באו מתחדשים, ומשנים בכ"י, גם אמר בכתב יודי' אין רגילים לכתוב ב' נוני"ן, רק ממילא הנו"ן דגושה, ונ"ל דבכל זה אין קפידא כ"כ דבמבטא הכל א', ולכן נ"ל לשאול האשה איך חותמת עצמה, והולכי' בזה בתר חתימתה, כי אין כאן טעות דמוכח, והולכי' בתר חתימה כידוע ומבואר, ואם חותמים בשם יאהאננא או יאהאנע ראוי' לכתוב חיה המכונה יאהאנא או יאהאנע, והמכונה האני יעיי', כ"ז בסי' קכ"ט סעי' ט"ו הגם אם האני קיצור שם מיאהאנא ל"צ לכתוב רק עיקור השם, מ"מ לאשר לא נתברר לנו היטיב, אולי האני ג"כ שם בפני עצמו, ואם הוא קיצור, ג"כ אין מזיק כשכותבי' אותו, לכן טוב לצאת מן הספק ולכתוב כהנ"ל, ועיי' סעיף ט"ז, וב"ש ס"ק כ"ט דכותבים על שה"ק וב' שמות לעז המכונה והמכונה, וכ"כ בגליון ש"ע מאמו"ר מאוה"ג זצ"ל שכותבים כשיש א' קודש וב' שמות לע"ז כהנ"ל מדברי ב"ש ס"ק הנ"ל, ואם אין יודעת לחתום עצמה ואינה יודעת משם יאהאנא כלל, אין לכתוב רק חיה המכונה האני, דאם שמה אלא האני הוי שינוי שם, ושם האני לא גרע מחכינתה גם אם אפשר שמה יאהאנא מתחלה, וכ"ז נמצא ומבואר כעין זה ופשוט, ואין לי פנאי לעיין ולפתוח הספרים ג"פ וטיב גיטין רק מה שעולה בזכרוני ותלמידי י"ל ני' שם יעיי' ויבוקש וימצא, וכנלפע"ד

וע"ד שאינה יודעת אם אבי' כהן או לוי, אם אין כאן זכר המביאנו לכנוס לבית הספק, ואין לנו מקום שנבוא לי"ס, רק ספק פשוט דלמא כהן או לוי הי', יעיי' ט"ז סי' קכ"ט ס"ק י"א דהולכים בתר רובא דלאו כהנים ולוים הם כ"ש דאין קפידא כ"כ גם אם הי' כהן או לוי, יעיי' תשובת צ"צ לענין פדיון, ואין לי פנאי לחפש בסימנים אלא מה שעולה בזכרון לפני, ופשוט כהנ"ל

וע"ד המסופר פשוט להשמיע לאזנים בקול עד ישמע ויבין ותו לא, הכ"ד אוה"נ חפץ בהצלחתו ובהרמת קרנו בכבוד והוד להפיץ מעייני תורתו חוצה: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: