כתב סופר אבן העזר קלג

הוא הגם דנוטה יותר דזכות גמור הוא לה מ"מ כיון שיש מפקפקי בצירוף הירושלמי נראה לו לחוש ולתקן ע"צ היותר טוב, אבל היכא שגילתה דעתה קודם, שחפיצה בגט, ועשתה השתדלות להמציא לה גט משום דירושלמי לחוד אינו חושש כיון דגמרא דידן חולק עליו עליו כצ"ל, וכן נראה מדבריו שכ' אם גלתה דעתה יש לסמוך על דס"ל דדי בקבלה לחודה והיינו דלא חששו לירושלמי ועיין

והנה לא נמצא לאחד מקדמאי ובתראי דדברו בענין היתר זה באשת מומר ובמומר' לחוש לירושלמי דמביא תוס', ותה"ד יחידאי הוא בדבר הזה, ובאמת מלבד דירושלמי חולק על ש"ס דילן, גם קשה עליו ממתני' דגיטין י"א דאמרו רבנן דגט חוב הוא לה דשלא לזון אשתו אינו רשאי, אבל אם הי' זכות לה הי' יוכל לזכות הגם שאינו יוכל לגרשה בע"כ בלא דעתה דלא כירושלמי וקשה על הירושלמי ממתני', ועיין פ"י שם, גם עיקר חילוק של ירושלמי בין עבד שיוכל למוכרו בע"כ לאשה צריך טעם והסבר ועיין מהרש"א שם, והנה מצינו חילוק כזה בין אפשר לו למוכרו בע"כ בש"ס קדושי' כ"ג ע"א משו"ה מהני בכסף בלא דעתו גם לר"מ דחוב הוא לו משום שיוכל למוכרו ושם מחלק ש"ס בין כסף לשטר עיי"ש, ונ"ל שזו סברת הירושלמי ג"כ לחלק בין אשה לעבד ואפי' בשטר ס"ל כן דלא כש' דילן דמחלק בין שטר לכסף, וליישב ממתני' נ"ל דס"ל לירושלמי באשת מוכה שחין איכא צד זכות דנפטרת ממנו ול"ל דטב למיתב טן דו כבש"ס דילן, אלא דיש ג"כ צד חוב שמפסדת מזונ', וכן בעבדו של עשיר יש צד זכות דאינו משועבד עוד ויש צד חוב שהוא עבדו של עשיר שיתן לו מזונ' בריווח, והקשה מ"ש עבד מאשה כה"ג ומתרץ דעבד יוכל למכור בע"כ לכן כל שיש זכות בדבר הגם שיש ג"כ מצ"א חוב יוכל לשחרר אותו ע"י אחר בלא דעתו, כיון שאפשר שימכרהו בלא דעתו, אבל באשה דא"א לגרשה בלי דעתה וכיון שיש צד חוב ג"כ שמפסדת מזות' א"א לזכות לה בלא דעתה וכעין זה בש"ס לקמן י"ב ע"ב אי בעי זריק לה גיטה ועיין בתוס' והמהרש"ל שם והא"ש דל"ק ממתני' דקתני משום שמפסד' מזונ' דלולי דיש צד חוב לא הי' מעכב מה שאין יוכל לגרשה בע"כ בלא דעתה כנ"ל הקצרתי ועיין היטיב

והא"ש דלא חששו בגט מומר או מומר להא דירושלמי, דירושלמי דווקא היכא דאיכא צד חוב ס"ל דלא מהני זיכוי באשה ועדי' מינה עבד, אבל כל דאיכא זכות גמור לא אמר ירושלמי מעולם ואפשר דגם תה"ד ס"ל בכוונת ירושלמי כמ"ש אלא משום דלא ברירא לי כ"כ במומר דליכא צד חוב קצת לכן חש לירושלמי, אבל בשגלתה דעתה דניחא לה דאיכא וודאי זכות גמור בלי צד חוב גם לירושלמי וא"ש דברי תה"ד במרווח ועיי'

ונחזור למקום ישוב שלנו שישבנו סתירת הרמ"א דבסי' ק"מ חושש שלא תנשא לאחר וכתבנו לעיל דחומרא יתיר' היא כיון דלרי"ף עצמו י"ל בזכה מודה, ואפשר דראה הרמ"א דתה"ד בסי' רל"ז חושש קצת לירושלמי הנ"ל ובצירוף מאי דחש מהרי"ק לשיטת הרי"ף כ' ויש מחמירי ומגלה דעתו להתירה להנשא יש להחמיר, ובסי' א' מתיר בפשיטות לישא אשה על אשתו דמשום חדר"ג לא מחמירי' כ"כ, ומדויק מ"ש ויש מחמירי' משמע רבים והא ליכא דמחמיר רק מהרי"ק ויחידאי הוא ולמ"ש דחושש ג"כ למ"ש תה"ד דיש לחוש לירושלמי והיינו יש מחמירים רבים ועיין בכ"ז, והלום ראיתי אחרי ריאי בס' בית מאיר שכ' בפשיטות דלק"מ קושי' ב"ש דבסי' א' סומך על שיטות החולקי' על הרי"ף משום חדר"ג ובסי' ק"מ להתיר להנשא חושש לשיטת הרי"ף, והרגיש בעצמו לפמ"ש הדר"מ סי' א' ומביאו הח"מ דאיכא חשש דאורייתא שמא תתיב במקום צרת סוטה וכ' דקאי הרמ"א היכא דלא נהגי ביבום, ודבריו בזה דחוקים דהא הרמ"א סתם דבריו בסי' א משמע אפי' היכא דנהגו ביבום, ועיין ט"ז שדייק בלשון הרמ"א דכוונתו דווקא במקום שאין נוהגי' ביבום יש מנהג דמקילי' אבל במקום שנוהגי' ביבום צריך שיזכה לה גט תחלה והרי מ"ש הרמ"א דמזכה לה אפי' במקום שנהיגי' ביבום דאיכא חשש דאורייתא מ"מ מתירי' לו ע"י גט, ויש לדחוק כיון דאינו רק משום חשש שמא ימות ותתייבם כל כי האי לא חוששי' לדעת הרי"ף, ולדברינו דהוכחנו דלא חושש רמ"א לחומרת מהרי"ק אפי' באיסור דאורייתא דעלמא מדלא חש לי' ביו"ד סי' רס"ז בעבד וכתבנו מלתא בטעמא והא דחושש כאן בסי' ק"מ משום חומר דא"א דווקא, ולזה א"ש הא דלא חושש לחומרת מהרי"ק בסי' א' אפי' במקום דנהיני' ביבום וא"ש

עוד פש גבן ליישב הא דלא הזכיר הרמ"א בסי' א' מאשה שנאסרת על בעלה דמזכה לה גט ומותר לישא על אשתו, גם ליישב מה שדייק הרמ"א בסי' ק"מ וכ' ויש מחמירי' בזה משמע דקאי רק אדסמך באשה הנאסרת וליישב כ"ז אקדי', הנה צל"ע טובא על המהרי"ק שכ' דכדאי הוא הרי"ף לחוש לי אפי' באיסור דאורייתא הקל, כ"ש בחומר דא"א, וכ' עוד וז"ל ולא נתיישב לו המנהג ההוא דהא פשיטא לדברי ר' אלפסי אם נאמר דיש לחוש לתקנת הגאון שלא לישא ב' נשים גם כשהראשונה המירה משום זכות הגט ע"י אחר לא נתקן האיסור דסוף סוף עדיין א"א היא עד שיגיע הגט לידה עכ"ל הצריך לנו ולא אבין הא המנהג ההוא כתורה הוא ומרוויחי' טובא גם אם היא אסורה כפי שיטת הרי"ף ונחוש לו באיסור דאורייתא א כ"ש בחמור כזה, מ"מ הא לרוב שיטות ודיעות מותרת ויצא' מבעלה וכיון דלא ברירא אם גם בכה"ג תיקן הגאון לכן סומכי' בזה על דעת רוב ראשונים והרוויחו טובא בזיכוי הגט דיצאנו מספק תקנתא אליבא רוב הדיעות, וכשתבא להנשא לא נתיר' כי נחוש בחומר איסור לשיט' הרי"ף, באמת השואל כ' שם להתיר אותה כשתשוב, וע"ז יפה כ' מהרי"ק דיש לחוש לשיטת הרי"ף אבל מ"ש דלא נתיישב לו המנהג להתיר לו לישא אחרת משום דלא ניתרי' ע"פ שיטת הרי"ף דבריו בזה צ"ע לכאורה

ואחר שעיינתי יותר עמדתי על כוונתו, בשנאמר הא דפשיטא למהרי"ק ודכוותי' דזנות הוא למומר' בזיכוי הגט וכן באשה הנאסרת על בעלה, הוא זכות לה כדי להתיר הקשר שבינה לבינו, ולא תהי' אגיד' בי' ותהי' מותרת להתנסבה לכל גבר כחפצה ורצונה, ובמומרת הגם שהוא כעת בין הנכרי' מ"מ זכות הוא לה אם נתיר הקשר אולי תרצה לשוב פעם לדת ישראל או לש"ש או שתתן עיניה באיש ישראלי ולבעלה כבר אסור' בלא"ה משום שמטומע' בין הנכרים וליכא צד חוב אלא זכות כן נראה משטיחות ופשיטות של המדברים בהיתר זה, והא"ש מ"ש מהרי"ק אם אנו חוששי' לשיטת הרי"ף ואין אנו מתירי' אותה להנשא עד שיבוא הגט לידה שוב ליכא זכות לה בזיכוי גט זה כיון שנחמור עלי' שלא תנשא ממילא גם להתיר אותו לישא אשה אחרת א"א. הגם לרוב שיטות מגורשת מיד, מ"מ כיון דסוף כ"ס אנו מחמירים עליה' עכשיו שלא תנשא ע"י זכוי זה הגם דחומרא הוא שאני מחמירי' עלי' עכ"פ ליכא זכות בזכי' זו ממילא רובץ עליו תקנת הגאון שלא לישא אשה על אשתו, לכל השיטות, ואין לומר שעכ"פ זכות הוא לה שלא יהי' יוכל לחזור בו אם תרצה לקבלו, תינח שלא יהי' יוכל לחזור אבל שתהיה מגורשת מיד ליכא זכות כלל סוף כ"ס תהיה אסורה, ועוד משום חזרה ליכא זכות כיון שנושא אשה אחרת ומזכה לה גט משום איסור דחדר"ג ממילא לא יחזור בו, וא"ש דברי מהרי"ק כנ"ל נכון מאוד ועיין

ואקדים עוד כי בפסקי מהר"י סי' רנ"ז כ' טעמא דמהני לזכות גט למומרת דזכות הוא לה שלא תזנה באיסור הנה חידש לנו טעם דזכות הוא לה שלא תזנה באיסור וטעם זה י"ל במומרת אבל באשה הנאסרת על בעלה בריא' דם מחמת תשמיש לא שייך טעם זה וגם אשה הנאסרת משום זינתה תחתיו ג"כ ל"ש טעם זה כ"כ אטו משום שזינתה פעם ופעמים תזנה לעולם ובסי' רל"ז מביא מא"ז באשה הנאסרת על בעלה דמזכי' לה גט וצ"ל הטעם משום דזנות הוא לה כדי שתהי' מותרת להתנסב' לאחר, וטעם זה שייך גם במומרת ולמה שינה בסי' רנ"ז טעמא דמומרת כדי שלא תזנה באיסור, ונ"ל דבמומרת לא הי' נראה לו לתה"ד שהוא זכות משום שאם תשוב שתהיה נשא' לישראל, ולכן בחר לו טעם כדי שתזנה עכשיו בהיתר אבל באשה הנאסרת על בעלה הטעם פשוט כדי שתהי' מותרת מיד לכל אדם כנ"ל

ויש לעיי' הא בשלהי נדרים מבואר דיש הנאה מרובה באיסור' מבהיתירא דמים גנובים יומתקו הגם דשם לא חיישינן לזה אלא דס"ד כן היינו דלא חשדינן אותו שיעשה כך ויכווין כדי שתהי' באיסור לו, אבל בוודאי הענין כך הוא דיומתק יותר באיסור, ואשה זו שהמירה דתה יש לנו לחוש אולי יומתק לה יותר באיסור מבהיתר, וצ"ל דניחא לה כדי שימצא לה ישראל שיזנה עמה אשר לא ירצה לעבור איסור חמור דא"א או גם במומר' שייך דלא שביק היתירא כל שאפשר בקל בלי טורח, ועיין מל"מ הלכות אישות לענין א"א עושה בעילתו ב"ז הגם שעושה ועובר באיסור נדה במעשה זה מ"מ איכא חזקה, ויש לדמות ענין זה קצת לדהתם ויש לעיי' עוד

היוצא לנו כי לפי תרה"ד אשה הנאסרת על בעלה ואשה שהמירה בשניהם איכא זכות גמור אבל חלוקי' בטעמ' באשה הנאסרת איכא משום שתהי' מותרת לעלמא מיד, ובאשה שהמירה איכא זכות שלא תזנה עכשיו באיסור ויש נ"מ בין הטעמים באשה הנאסרת דזכות הוא כדי שתוכל להנשא לפי דחושש המהרי"ק לשיטת הרי"ף שלא להתירה להנשא ממילא גם הוא אסור לישא אשה אחרת דאין לומר דלגבי דידי' סמכי' על רוב הפוסקים כיון שס' כ"ס אנו אוסרי' אותה להנשא ליכא זכות שתהי' מגורשת מיד ואין כאן גירושין כלל אפי' לרוב שיטות הפוסקים ואסור הוא באחרת ממילא, וכן ס"ל למהרי"ק אלא דמהרי"ק ס"ל כן גם באשה שהמירה דס"ל גם בה האי טעמא איכא שתהי' מותרת כשתשוב להנשא לכל כרצונה וחפצה ולא נראה לו טעם דתה"ד כדי שתזנה בהיתר מטעם שכתבתי וטעמו של תה"ד נראה למהרי"ק פגום אבל לתה"ד דבמומרת איכא טעמא אחריתא שלא תזנה באיסור הרי לרוב פוסקים דמגורשת מיד זכות הוא לה שלא תזנה