כתב סופר אבן העזר קלא

אפקעתא דרבנן, אי שרי לקרוביו מדאורייתא תלי' בשיטות הנ"ל ומדרבנן לכ"ע אסור, ולהיות כי אין צריך לזה לנדון שלפנינו כי בטלו בפני א' לבד דנלפענ"ד לכ"ע אסורה מדאורייתא לכן הקצרתי בפרט האחרון, ובזה תמו דברינו בענין זה כעת והתם ומתמם עם תמימים יראנו נפלאות בתורתו התמימה משיבת נפש הכ"ד אוה"נ דש"ת: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נב

ד' ישפות שלומו, יזכה לחזות בנועמו, ה"ה י"נ הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חרוץ בע"פ ובקי גן ההדסים כש"ת מה"ו יעקב עהרליך ני' אבדק"ק נאדאש והגליל יע"א

גי"ה קבלתי זה שבועות שתים, ונפשו היפה בשאלת חכם בעובדא שלפניו, רווק א' בסביבותיו אחר שנתקשר עם ב"ג, נתוודע כי כבר נשא אשה וסבור הי' שמתה ועכשיו נודע כי המירה דתה ונשא' לא"י וילדה לו בנים, וברמ"א סי' א' מביא מנהג קצת מקומות שמזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת ובמקומות שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גרושי ראשונה, ופר"מ ני' מסופק איך המנהג במדינתינו מדינת אונגרין אם כמנהג המצרים שיזכה לה גט או לא, ואם מנהגינו להצריך שיזכה לה גט, יש לו מקום ספק בנדון שלפנינו להיות שאשה זו אינה רוצה לקבל גט בפועל, וכיון שגלתה דעתה שאינה רוצי' בגט א"א לזכות לה, או אפשר כוונתה שאינה רוצי' לקבל מידו לידה, או אפי' ע"י שליח שלו, אבל לזכות לה מבלי שתקבל את הגט מבעל או משלוחו אינה מקפדת וזכות הוא לה ככל אשה כשהמירה והאריך הרחיב הדבור בענין זה וקיצר במקום שהי' לו להאריך ואחר העיון אחווה דעתי בעזרת החונן דעת ובינה

הנה מקור דין ומנהג זה יוצא מתה"ד סי' רל"ז ובפסקי' סי' רנ"ו דמנהג אוסטרייך ואגפי' לזכות גט לאשה שהמירה, ועי"ז הותר לו לישא אשה על אשתו ובלא"ה לא משום חר"ג, ובד"מ סי' א' כתב דנראה מתרה"ד סי' רל"ז דדעתו כמנהג אוסטרייך, והד"מ הוסיף טעם דנהגו כן לא משום חר"ג לחוד אלא משום חשש יבום במקום צרת סוטה ועיין ח"מ וט"ז, והנה בתה"ד סי' רל"ז כ שמזכי' לה גט ואם חזרה אח"כ מותרת להנשא בלי שיבוא הגט לידה, ובמהרי"ק שורש קמ"א מביא ג"כ מנהג זה ופקפק על הנהוגים כן דיש לחוש לשיטת הרי"ף פ"ק דגיטין דמזכה שחרור לעבדו מהני רק שאין האדון יוכל לחזור בו אבל אינו משוחרר עד שיגיע השחרור לידו, ודן מהרי"ק משחרור לגט דג"כ ל"מ רק שאין הבעל יוכל לחזור בו, אבל לא שתהי' מותרת להנשא עד שבא הגט לידה, ולא פעלו כלום בזיכוי הגט לשיטת הרי"ף דהיא אשתו עדיין, ונושא אשה על אשתו, והרמ"א סי' ק"מ מביא שיטת תה"ד ופסקי' וכ' ויש מחמירי' בזה ועיין מהרי"ק שורש קמ"א, והב"ש הקשה דבסי' א' כ' הרמ"א בפשיטות דמהני זיכוי הגט ולא חש למהרי"ק ובסי' ק"מ מביא דעת מהרי"ק המחמיר וכן הקשה בט"ז, ולדידי קשי' עוד למה לא מביא בסי' א' אשה הנאסרת על בעלה שמזכה לה גט כדי לישא אשה על אשתו כמ"ש בסי' ק"מ, ובתה"ד כ' ב' דינים באשה הנאסרת על בעלה משם א"ז ומנהג אוסטרייך באשה שהמירה להדדי, גם יש לדקדק דבסי' ק"מ כ' תחלה אשה שהמירה וכו' וה"ה אשה הנאסרת על בעלה וכו', ויש מחמירי' בזה, מדיוק לשונו מדכ' בזה משמע דווקא באשה הנאסרת אבל באשה שהמירה לא קאי יש מחמירי' הא המהרי"ק קאי על אשה שהמירה ולא איירי כלל מאשה שנאסרה, ומ"ש אשה שנאסרת מ"ש המירה, ובתי' הב"ש מיושב כל זה כמובן אלא שתרוצו דחוק ורחוק, ואחר שימת עין עיוני היטיב הגעתי למקום ישוב המיישב דעת הרמ"א ודיוק לשונו, וקודם שנבוא למטרת כוונתינו נאריך קצת בשיטת מהרי"ק ובחומרתו

הנה המהרי"ק כ' דיש לחוש לשיטת הרי"ף הגם דיחידאי הוא מ"מ כדאי הוא לחוש לו להחמיר באיסור דאורייתא הקל כ"ש באיסור חמור דא"א, והנה הא דפשיטא לי' למהרי"ק דלשיטת הרי"ף גט אשה ושחרור שווה דאין יוכל לזכות רק דלא יוכל לחזור בו, נפקא לי' מכח ראי' שהביא מדמביא הרי"ף ב' איבעיות דש"ס יבמות בפ"ק דגיטין גבי פלוגתא דר"מ ורבנן נראה דדינם שווה אם הי' זכו במזכה במקום יבום וקטטה לא הי' מהני רק דאינו יוכל לחזור בו, ומינה היכא דזכות גמור הוא ל"מ רק שא"י לחזור בו, והט"ז לחלק יצא בין גט אשה לשחרור דבשחרור איכא קצת חובה כמ"ש תוס' גיטין י"ג ע"א, דוודאי בהפקירא ניחא לי' רק דעדי' צד זכות שיוצא לחרות, וכיון דקצת חוב איכא די שזוכה לו שא"י לחזור בו, אבל בגט אשה שהמירה דזכות גמור הוא מהני שתהי' מגורשת מיד אלו דבריו, ובמח"כ דחה דברי מהרי"ק בדברים בעלמא ואין טעם וסברא לחילוק זה בין קצת חוב או לא וא"צ להאריך במובן שאינו מובן, וכשאני לעצמי הי' נ"ל דיש טעם וסברא לומר דווקא בשחרור ס"ל לרי"ף הכי ולא בגט דתוס' ט' ע"ב תמה על רש"י כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר כיון דתן כזכי וכן הקשה הרא"ש לקמן במקומו ועיין פ"י ט' ע"ב שכ' דאם נשתחרר מיד אפשר שיכשל בשפחה או בתרומה, ודבריו אינם מעלים ארוכה א"כ היכא דמודיעי' לו מיד או שידוע לו שיזכה לו משתחרר מיד ומסתימת דברי הרי"ף לא משמע כן, והא ראית הרי"ף ממתני' דתן שחרר דלא יתן לאח"מ ואי יש אופן דמשתחרר מיד עדיין קשה דהא לר"מ לעולם לא משתחרר מיד ואין נותני' לאח"מ, ולרבנן דווקא כשאינו יודע, והיותר נ"ל עפמ"ש תוס' הנ"ל דוודאי בהפקיר' ניחא לי' אלא דניחא לי' יותר שיצא לחירות ולא יהי' שיעבוד רבו עליו, ובוודאי אם הי' אפשר לו שלא יהי' רשות רבו עליו ומותר בשפח' ניחא לי' יותר ושחרור חוב הוא לו שנאסר בשפחה, וי"ל שזהו טעמא של הרי"ף דאינו זוכה לו רק שלא יוכל רבו לחזור בו וא"א לו לשעבד בו וכ"ז שלא יגיע השחרור לידו אינו רוצה שיהי' משוחרר ויהי' אסור בשפחה, דניחא לי' בשפחה בנתיים דשכיחא לי' וכו' ממילא חוב הוא לו שיהי' משוחרר מיד כנ"ל ולפ"ז בעבד קטן דלא שייך דבהפקירא ניחא לי' כמ"ש תוס' שם זוכה לו השליח לגמרי וזכות הוא לו שיהי' מותר בב"ח ויהי' ישראל גמור מיד כמו בגר קטן, וכן במעוכב ג"ש למ"ד דאסור בשפחה זוכה לו לגמרי מיד כנ"ל, ומיושב בזה קושי' ראשונים מש"ס קדושין דמשתחרר ע"י אחר דמשוחרר מיד וכן הקשו מהא דעשי' פלוני עבד ב"ח והוא אמר לא עשוי י"ל כל זה בעבד קטן וכן ל"ק מתוספתא הי' אוכל בתרומה ואמרו לו עשאך ב"ח, די"ל שהי' קטן בשע' שזיכה לו ג"ש ובשעת אכילה הוא גדול ועיין

ולפ"ז דווקא בשחרור ס"ל לרי"ף דל"מ זכי' רק שא"י לחזור אבל בגט היכא דזכות גמור הוא לה מגורשת מיד דאין טעם לומר דלא זכה כדי שתהי' מגורשת מיד, ועוד נ"ל דווקא בשחרור אפשר לחלק ולומר דזכה לו שלא יהי' האדון יוכל לחזור אבל אינו משוחרר כיון דיש בעבד צד ממון של האדון וצד איסור ויוצא בשן ועין או מפקיר עבדו לפי דקיי"ל דבעי ג"כ כבר נסתלק זכות האדון מה שנוגע לממון שהוא קנין כספו ונשאר צד האיסור וניתר ע"י ג"ש כן יש לחלק לחצאין שזוכה לו שאין האדון יוכל לחזור בו היינו שאבד זכותו לשעבדו בע"כ, אבל אינו משוחרר שיהי' מותר בב"ח אבל בגט אשה א"א לומר זכות לחצאין שאין יוכל לחזור בו ותהי' א"א גמורה כי לא מצינו ענין כזה בא"א כנ"ל חילוק נכון וברור, ולשני חילוקי שחלקנו ל"ק מה שהקשו הראשונים דמצינו אפי' בגט אשה דזוכה לגמרי ומגורשת מיד, ולמ"ש דווקא בשחרור ס"ל לרי"ף כן לק"מ, ולא קשה אלא משחרור עצמו שהקשו דמצינו דמשוחרר מיד, בצירף מ"ש דגם בעבד לא ס"ל לרי"ף דאינו זוכה לגמרי רק משום שלא יהי' משוחרר מיד זכות הוא לו דמותר בנתיי' בשפחה, וזה ל"ש בעבד קטן או במעוכב ג"ש מיושבי' גם הקושי' שהקשו משחרור עצמו וא"ש עיין

והנה מהרי"ק דמדמה גט לשחרור לאו יחיד הוא בדבר הזה, אלא להקת ראשונים כוותי' ס"ל הלא המה רמב"ן במלחמות ורא"ש ורשב"א ור"ן דהקשו על הרי"ף מגט אשה מפ' האומר ומש"ס יבמות דמשמע דמגורש' לגמרי, הלא מפורש דכולם מדמו גט אשה לשחרור ולא לחלק יצאו בין גט לשחרור, ונראה דפשיטא להו דרי"ף ס"ל גם בגט אשה כן מדמביא הרי"ף איבעי' דש"ס יבמות בגיטי' גבי פלוגתא דר"מ ורבנן וזו ראי' מהרי"ק בעצמו, ואלו ראה הט"ז וידע כי רבים מראשונים אשר אתו לא הי' דוחה דברי מהרי"ק בשתי ידים, בלי ידים מוכיחות ובדברי' בעלמא

והנה הראשונים כולם תמהו מה טעם יש שלא מזכה לו לגמרי שיהי' משוחרר מיד וכבר כתבנו טעם לשבח גבי עבד אבל לפי דס"ל לראשונים מכח הוכחה שכ' מהרי"ק דגם בגט ס"ל כן צריך לתת טעם אחר ונ"ל ע"פ שיטת רשב"א ותוס' נדרים ל"ו ע"ב כל דבעי שליחות ממש ל"מ דניחא לי' ובעי דעת המשלח דווקא עיי"ש היטיב, והי' קשה לי מאז דמה יענו להא דיבמות במזכה גט במקום יבום ומוכה שחין דמוכח באיכא זכות מהני זיכוי הא בגט בעי שליחות ממש ומושלח ושלחה ונצטערתי בזה עד שמצאתי בקצה"ח סי' רמ"ג ס"ק ח' שהרגיש בזה בתוך הדברים וכ' היכא דמזכה לי' מידו זוכה לו אפי' שלא מדעת משא"כ כשאין מזכה לו כמו בתור' משל חבירו עיי"ש, ונ"ל דרי"ף לא ס"ל הכי אלא כל דבעי שליחות ממש לא מהני זיכוי דבעי דעת המשלח שימנה שליח בפה, ושאני עניני ממון דלא בעי שליחות ממש רק דניחא לי' וזכי' שלא בפניו, ולכן בשחרור ובגט דבעי שליחות ממש לא מהני זכוי רק לענין שאין יוכל לחזור בו אבל לא שיהי' משוחרר עד שיגיע לידו או שימנה שליח בפה, וכן בגירושין כנ"ל נכון מאוד בשיטת הרי"ף ע"פ שיטות ראשונים בשיטתו דגט ושחרור שווה, וכן י"ל בכוונת רש"י לעיל ט' ע"ב אלא שחזר בו בפי' מתני' וחזרה זו ישבתי בחי' לגיטין ואכ"מ

והנה הרמב"ם פ"י מעבדים הלכה א' מחלק בין אומר זכה משוחרר מיד ובאומר תן אינו יוכל לחזור בו אבל אינו משוחרר מיד