כתב סופר אבן העזר יג

אלא דקשיא לן לפ"ז סוגי' דיבמות דמייתי רבא ראיי' ממתני' ולדברינו ראיי' אין כאן, די"ל מתני' משום דאיכא ספ"ס, משא"כ בארוס וארוסה ליכא ספ"ס, ודוחק לומר דמייתי ראיי' דכמו בתרומה דאוריי' לא חיישינן בספ"ס ה"ה בספק ממזר דרבנן בחד ספק, ונ"ל עפמ"ש הרא"ש בתשובה דמתני' קתני אוכלת בתרומה ובנה כהן ועומד ומשמש על גבי המזבח, וכתבתי במק"א דהוכיח הרא"ש דמפות' דומיא דאנוס' דוודאי אין סברא לומר לחוש כשם שנאנס' לזה כך נאנסה לאחר, דלא חיישינן כלל לזה ובנה כהן ממש לכל דבר כן במפותה שכללם מתני' יחד ג"כ בענין זה איירי, הגם דלאו בחדא גווני איירי דמפותה בלא דיימא, או בחבושים ואנוסה מיירי בכל גווני, אבל בדברים דאיירי בי' מתני' היינו לענין תרומה ובנה כהן שווים מפותה לאנוסה והארכתי בזה ביתר ביאור במק"א, עכ"פ נראה דרא"ש ס"ל דמתני' קתני לענין בנה ג"כ שעובד עבודה ובבנה ליכא ספ"ס דאם גם האחר כהן הי' מ"מ משתקים אותו מדין כהונה לעבוד עבודה אלא שזה רק מדרבנן, והא"ש דמייתי רבא ממתני' לארוס וארוסה דכל בדרבנן ל"ח אפילו בחד ספק כנ"ל

ואחרי הדברים האלו נתיישבו שבו פסקי הרמב"ם ע"נ דבתרומה פסק אפילו בתרומה דאורייתא דל"ח כיון דאיכא ספ"ס והכהן משמש ג"כ על גב' המזבח ולא משתקים אותו מדין כהונה כיון דרק דרבנן הוא ואפילו בחד ספק מתירים, אבל בהלכ' יבום דרק חד ספק ודאורייתא הוא חיישינן ובפט"ו מא"ב הלכה י"ח דאיכא ס"ד דספק ממזר דאפילו בר"פ רק דרבנן לא חיישינן, וכן פסק בשו"ע בסי' ד' וסי' קנ"ו, ובססי' ג' דאיכא ספ"ס בדאורייתא לענין נשיאת כפים ל"ח, ומשום דמשתקי' אותו דליכא רק חד ספק כיון דדרבנן הוא ל"ח, אלא דקשיא עלן עדיין מה דפסק הרמב"ם ובשו"ע סי' ד' בממזר שאומר ממנו הוא דחיישינן, והב"ש הקשה לפי תי' הב"ח הא ספק ממזר דרבנן הוא והוא לשיטתו אזיל דכן הקשה על הה"מ שם, אבל האמת כמ"ש בס' ב"מ דס"ל להה"מ וכן נראה מרמב"ם כמ"ש הריטב"א ביבמות דספק ישראל בוודאי ממזר אסור מדאורייתא, ודווקא ספק ממזר בישראל וודאי הוא רק מדרבנן עיין בו ואמת נכון הדבר ולק"מ קושי' ב"ש בסי' ד' וסי' קנ"ו על הב"ח, אלא לפמ"ש בספ"ס אפילו בדאורייתא ל"ח ומוכרח הוא מסס"י ג' א"כ קשה הא גם בזה איכא ספ"ס ואפילו ברוב ממזרים

והנראה לי בישוב זה הנה הדג"מ וכן סי' כ"ז נתקשה טובא על הטור דבסי' ד' לא כ' רק שיטת הרמב"ם ובסי' קנ"ו מביא שיטת אביו הרא"ש ובסי' ד' כ' שיטת הרמב"ם בלי חולק, וכ' דבסי' ד' איירי דליכא עדות שבא עלי' ואין וודאי שבא עלי' וכיון שיש ספק שאחר בא עלי' לכן חיישינן משא"כ בסי' קנ"ו נאמן במגו שבא עלי', ובזה עלה ליישב הא דססי' ג' דאיירי שידעינן שבא עלי', והנה מ"ש דבססי' ג' איירי באיכא עדים שבא עליה המעיין בצדק יראה דלאו בהכי איירי ועיין ח"מ שם, וגוף הדבר שחידש בין שיודעים או ע"פ דבריו הראשוני' לא נחתו לחלק בזה ורש"י ביבמות כ' מפורש בא עליה או שמודה וכ"כ רשב"א בתשובה, וכן בסוגיא דכתוב' חדא דמודה, אבל נ"ל עפמ"ש הח"מ די"ל בממזר באומר ממנו הוא חיישינן משום דחזקת בודקת ומזנה, ודבריו תמוהי' לכאורה הא אנו דנים אם נבעלה גם לאחר ומה שייכות בודקת ומזנה לכאן, ונ"ל לצרף דברי הח"מ ונב"י יחד, דוודאי בכ"מ שאומר שבא עליה מאמינים לו כוודאי ואין לדון אלא אם גם לאחר נבעלה, ותליא בשיטות הפוסקים וכלשנא דש"ס יבמות אבל בממזר שאומר שנבעלה לו מנגדתו בודקת ומזנה הגם שמשו' זה אין מכחישי' אותו לגמרי אבל כוודאי לא מאמיני' לי' ונתעורר החשש שמא מאחר ג"כ נבעלה והוולד מהאחר וא"ש דלי"כ ספ"ס שמא לא נבעלה מאחר ושמא האחר ג"כ ממזר דיש כעין ספ"ס להחמיר שמא לא נבעלה לו כלל דמנגדתו בודקת ומזנה ושמא גם לדבריו שממנו נבעלה שמא גם מאחר והוא כשר והוולד מהאח', אבל בססי' ג' וכן בכ"מ דליכא התנגדו' לדבריו משום סברא וחזקה נאמן לוודאי וכל דאיכא ספ"ס בדאוריי' או חד ספק בדרבנן ל"ח לאחר כנ"ל

היוצא לנו מדברינו דכל דאיכא ספ"ס ואפילו ברוב פסולים לא חיישינן לאחר אפילו בדאוריי' ואפשר אפילו לשיטת הרשב"א בקדושין דמשו' דילמא אזלא איהי' לגביי' לא נהרס הרוב לגמרי, מ"מ מודה דרוב גמור גם כן תו לא הוי ואפשר לצרף ספק זה דרוב פסולין ואיהי אזלי לגבי' לספ"ס כמ"ש תוס' בכתוב' דף ט' ברוב רצון דרבנן ועיי' פנ"י שם, ומכ"ש באומרת לכשר או מזה הוא דליכא רק משום דלכתחלה לא תנשא גם אם נימא דלא דמי לתרומה דרבנ' כוון דבעצם האיסור דאורייתא מ"מ על ספ"ס יש כזה לסמוך לכ"ע והרי הוכחנו דהג"ה בססי' ג' ס"ל כן, ולא מצאתי תי' אחר נכון על קושי' ב"ש וח"מ הנ"ל ובאיסור לכתחלה דלא תנשא יש לסמוך על כל מ"ש לפע"ד

וכ"ז כתבנו לפי דעת הב"ש והבאים אחריו גדולי אחרונים זצ"ל דשקלו וטרו לדינא בשיטת הרמב' כשאנו דנים אם לכשר או לפסול נבעלה להכשר כהונה בדידה ובוולדה, אבל לולי דבריהם ז"ל הי' נ"ל דלענין להכשירה לכהונה ולוולדה כ"ע מודים דלא חיישינן דהנה צל"ע בסוגי' דיבמות דאמר רבא ראיי' ממתני' מכח ק"ו דלהאי איסורא ולהאי איסורא בתר דידי' שדינן הכא דלהאי איסורא ולהאי היתרא לא כש"כ ולא אמר ק"ו מרווח יותר דלהאי ליכא חזקת כשרות ובארוס איכא ח"כ דידה, גם צ"ל למה אמרו ל"א רב, ולא אמר רב ושמואל דהא ס"ל שתוקי היינו בדוקה אבל כל שלא בדקו אמו חוששין והול"ל ה"מ בדיימא מעלמא, וזה י"ל בקל, אבל נ"ל דבזה לא עלה ע"ד רבא ואביי בל"ק בלא דיימא, ולל"ב בדיימא דכל היכא דאיכא חזקת כשרות לא חיישינן דכ' היכי דאפקרי' נפשה לגבי האי ה"ה לגבי אחריני כל שידעינן שבא עלי' לכ"ע מוקמינן אחזקת כשרות ולא חיישינן עוד, ולכן לשמואל ל"ח דקרו לשתוקי בדוקי וס"ל דנאמנות האם מהני לוולד דחזקת כשרות שלה מועיל לוולד ובוודאי ל"ח כל שיודעים שנבעלה לו ולא דיימא מעלמא, ולכן לא אמר רק לרב וס"ל לרבא דרב לא ס"ל הלכה כרבי יושע אלא הלכה כר"ג דהוי תרתי במקום חדא כדאית' בירושלמי אלא דס"ל מאן דמכשיר בה פוסל בבתה דחזקת כשרות דאם ל"מ לוולד ולכן ס"ל הוולד ממזר ולא מהני בדיקת אם, ולרב יש לדון אם מהני בלא דיימא מעלמא אי חיישינן בדלא דיימא מעלמא לל"ק וללישנא בתרא בבא עלי' ודיימ' מעלמא, ולכן אמר דווקא על רב לא אמר רב ופליגו אביי ורבא לרב, ואבי' דפליג היינו לרב ולשמואל מודה ואביי לא מוקי פלוגת' דרב ושמואל לל"ק בלא דיימא מעללמא דא"כ קשי' שמואל אלא דאמר דרב ס"ל אפי' בלא דיימא מפלט וכן צ"ל לל"ב דאמר אביי אפי' בא עלי' פליג והא קתני ארוסה סל רה ועל כרחך דאביי חולק דאפילו בבא עליה ס"ל לרב דחיישינן, מ רש דמייתי ראי' ממתני' לרב דגם כן ליכא חזקת כשרות

ומיושב בזה קושית פנ"י בכתובות במתני' דר"י אמר עד שתביא ראיי' לדבריה מה מועיל ראיי' ניחוש שזנתה גם עם אחר, ולהנ"ל א"ש דלמ"ד מאן דמכשיר בה פוסל בבתה מתני' לא איירי רק לגבי דידה ואיכא חזקת כשרות ולכ"ע לא חיישינן לשמא גם עם אחר זינתה ולמ"ד דמתני' איירי גם בבתה משום דס"ל דחזקת כשרות דאם מהני לבתה א"כ לא חיישינן כשם שזינתה וכו' כנ"ל נכון

ומצאתי ראיתי שכבר נתעוררו בזה הראשונים ה"ה הרא"ה בכתובות דף י"ד ורשב"א שהראה כבר על הקושיא מסוגיא דיבמות דלל"ק לאביי חיישינן אפילו בלא דיימא וכתב ואפשר שם איירי בוולד דל"ל חזקה וכאן איירי בדידה ה דאית לה חזקת כשרות ורשב"א כ' גם כן א"נ י"ל שם איירי בוולד והכא בדידה הנה נחית הרא"ה והרשב"א לחלק בחשש דזינתה עם אחר בין איכא חזקת כשרות לדליכא ח"כ, וכתבו בוולד ליכא ח"כ היינו למאן דס"ל הכי דמכשיר בה פוסל בבתה והם קצרו ולפי מ"ש דרב הכי ס"ל א"ש סוגיא דיבמו', וגם סוגי' דכתובות דאזל למאן דמכשיר בבתה והסוגי' היא לשמואל דס"ל הכי וא"ש

ומעתה אומר אני בטח לשיטת הרמב"ם דס"ל כל"ק ואפילו בלא דיימא דווקא היכא דליכא חזקה כמו בחליצה דלא שייך חזקה דמיניה הוא, וכן בממזר שאמר ממנו הוא דל"ל חזקה, והא"ש מה דפסק בארוס וארוס' דל"ח לאחר משום דאיכא חזקת כשרות לה ולוולד ולדידן דפסקינן כמאן דמכשיר בבתה, ומינה כל שדנים עליה או על הוולד להכשר כהונה ולבוא בקהל בזה גם הרמב"ם מודה כנלפע"ד

ותבנא לדינא בנדון שלנו אם הי' רנון אחריו ולא מאחרים נלפע"ד דרמב"ם ס"ל בכה"ג דל"ח בשום פעם שזינתה גם עם אחר, ובדברי פר"מ ני' לא נזכר אם הי' רינון אחריו של זה והנה הגם אם לא הי' רינון נ"ל להקל ממ"ש משום ספ"ס ועוד נראה לי יותר לסמוך עמ"ש בסמוך דכל דאיכא חזקת כשרות לכולי עלמא לא חיישינן, ולכן בצירוף, כל הנ"ל נלפע"ד להתיר לכהן זה המעיד על עצמו שממנו נתעברה והיא גם היא אמרה ומודית שמיתר לו לישאנה בלי פקפוק

אלא דהנוב"י תנינא יצא לדון בדבר חדש בכמה תשוב' דכל שמעיד בה ורוצה לישאינה יש לחוש שמא עיניו נתן בה כמו המעיד בשבוי' שלא ישאנה מטעם זה, והרגיש בעצמו מהא דארוס וארוס' וכ' משום דמאוסה בעיניו אם זנתה תחתיו, ובמקו"א כתבתי דעדיין קשה לפמ"ש הראשוני' בחדא ועוד חדא דקמודה שלא זזה ידו מתוך ידה דאלת"ה חיישינן שמא זנתה עם אחר, וקשה אולי הוא בא עליה בוודאי וזה יודע אמת אבל אינו יודע באמת אם אחר בא עלי' ורק משום שעיניו נתן בה מעיד שלא זזה ידו ואין לומר דמאוסה בעיניו כיון שאין ידוע לו אם אחר בא עליה וע"כ דל"ח כלל לשמא עיניו נתן בה אלא דבאמת טעמא בעי מ"ש משבוי' דחיישינן שמא עיניו נתן בה ולמה בזה לא נחוש גם אם נאמר לדידן דבדיעבד עבד לא תצא ומשום לכתחלה דלא סמכינן על דברי' ל"ח משום שמא עיניו נתן בה, דחדא קמודה קאי לר"י דגם לר"י מהני האי והא לר"י גם בדיעבד תצא על פי דברי' כשבוי' ולמה לא ניחוש לדידי' שמא עיניו נתן בה, ואפשר י"ל לפמ"ש הנוב"י דמאוסה בעיניו כשיודע שזנתה תחתיו, אלא דחיישי' לשמא זינתה עם אחר והוא מעיד שקר שלא