כתב סופר אבן העזר קכח

בנשואין משום דמאוסי טובא קמ"ל דמאמר אינו עושה קנין גמור אבל אי הוי קנין גמור לירושלמי היא אסורה אפי' בלא גייסו משא"כ בגרושה ואפי' בכהן דע"פ הרוב אינו מגרש רק מח"מ ע"ד דאונס לא שכיח ואפשר אפי' בנאנסה שייך מאוסה לו, וא"כ לכל הפרושים ל"ק קושי' מהר"פ ולא מוכח נגד הרשב"א ויפה עשה רמ"א שחשש לו כנ"ל ועיי'

אלא דמהרמ"ף כ' דמסברא חילוק רב בין גייסו דארוסה לגייסו דחלוץ וחלוצה ששם פי' קירוב דעת מתחלה לנשא' משא"כ בחולץ שלא הי' דעתו לכונסה, ובמשאת בנימין כ' עוד דיבמה מן השמים הטילו עליו ואין מעשי' מינכרי' שחפץ ורוצה בה משא"כ במגרש שקידשה מתחילה מפני שרוצה בה, ולדבריו אפי' הי' בדעתו בתחילה ליבם מ"מ אין דומה לגרושה, ובמהרמ"ל והראנ"ח ג"כ פקפקו עד"ז מסברא, ולפע"ד נראה דבאמת הי' רשב"א יוכל לעשות קו"ח מה באשת ישראל בגייסו אסרו דאיסור קל כ"ש בחלוצה דאיסור חמור איסור דאוריי' והוא ל"ל כרמב"ם באיסור חלוצה אלא דידע שאין לדמות גייסו דגרושה לגייסו דחולץ, כמ"ש בתחילה דיש לחלק אלא מדיוקא דירושלמי הוכיח כן והיינו כמו באשת כהן דאפי' מן האירוסי' ובלא גייסו חששו, משום חומר איסור דאוריי' ובחלוצה דאיכא ג"כ איסור דאוריי' כמו בכהן רק שלא הי' ביניהם קירוב דעת אישות, מ"מ חזינן עתה דגייסו מצד חומרא דאיסור מחמירי' בי' כמו באשת ישראל דקיל איסורו דאסור בגייסי וחלוצה ממוצע בין אשת כהן ואשת ישראל חומר באיסור וקל בסברא כנ"ל ועיי'

וכ"ז אם נפרש הירושלמי נשאו ולא נשאו מן האירוסי' ובכהן דאי' דאוריי' אפי' בלא גייסו י"נ כהנ"ל אבל לפי' הר"ן דגם בכהן דווקא מן הנשואי' או גייסו א"כ בחלוצה דליכא קירוב אישות מעולם אין לדמות כמובן, וא"כ הדרינן לדברינו לפי דנקטי' ע"כ כפי' הר"ן בירושלמי אין מקום לחומרא דרשב"א ואין הדיוק מוכרח כ"כ כמ"ש בתשובו'

ואולי כיון שאנו רואי' קירוב וחבה אנו אומרי' שמעיקר' הי' מהמיעוט דמרחמי לי' היפוך מן הרוב ועי' חיתון האח מרחמי אהדדי וכמו שאמרו יבמו' צ"ג זימנין דמרחמי' לי' וידעו חז"ל כי יש כהאי בטבע א"כ ולא כן חיישי' דלמא נתנה עיני' באחר בעדות אשה רק ביבם במיעוט יש אהבה דמקלקלת מחמת חיתון וזיק' וכיון שאנו רואים עכשיו ביניהם קירוב חוששין שמעיקרא הי' כן בלב ודומה למגרש ארוסתו ועי'

והנה בבאר שבע סי' ס"ט ומובא בנב"י תנינא סי' קנ"ז חולק על מהרמ"פ ותמה עליו בסברא דיותר יש לחוש בחלוצה מבגרושה דמגרש מחמת קטטה ואיכא רחוק הלב משא"כ בחלוצה, ותמה אני עליו איך העלים עין מה דפשוט לש"ס ביבמות צ"ג ע"ב דיבמה מסני סני' ליבמה, ומעוטי מרחמי' לי' ועיי' תוס' שם וידעו חכמינו הטבע כך שבלב יבמה לשנוא יבמה, ובתשוב' הראנ"ח סי' צ' חולק על הרשב"א מסברא כמהרמ"פ וכ' ראי' מיבמות קבל דאפי' בשכבר הכניסה עדיין לבו רחק ממנה גם הוא לא הביא ש"ס יבמות צ"ב, והאריך בסוגי' קי"ג אי מסקי' כן וצל"ע, ואולי י"ל דלב"ש דמגרש מחמת ע"ד מאוסה בעיניו ומשום זה יש חשש רחוק יותר מבחלוצה וכיון דב"ש מ"מ חושש, כן בחלוצה וגם לדידן דמס"ל נשמע לדידן כן י"ל ועדיין צ"ע

ולכן היותר אמיתי בזה מה שהעלה בתשובת מהרמ"ל דגייסי היינו שנראה מקריצת עיניהם וסימניהם אהבה וחבה יתירה מדעת לכל עין רואה ושיש ביניהם קירוב וחשק, וכן דייק מדברי רשב"א בסיום דבריו כמו גייסו דיהודא ואמת נכון הדבר ומוכח מתוכו, ובאופן הנ"ל כבר אנו רואים שיש ביניהם חיבה ואהבה וקירוב לבבות ושנאתם וקנאתם כבר אבדה במגרש מחמת קטט, הרי אנו רואים שכבר יצא' שנאה מלבו בגייסו אהדדי, וכן בחלוצה אנו רואים דמרחמי אהדדי בחשק וקירוב לבבות ומתאוי' להדדי בזה ס"ל להרשב"א לעשות הרחקה משא"כ בשחסר כ"ז וגם כשאנו רואים שמטיב עמה, ואוכלת משלו, אין זה הוכחה על קירוב לבבות וחשק ותאוה רק גומל חסד עמה ועושה צדקה בכל עת לכבוד אחיו, והראנ"ח כ' בנידן שלפניו בסי' צ"ב דרשב"א לא כ' אלא באוכלת על שולחנו אבל בלא אוכלת לא, נראה דס"ל באוכלת אפי' לא נראה שם קירוב יותר וכן נראה בתשוב' משאת בנימין, ונ"ל דלא פליגו רק כיון דבנידן שלהם הי' כך חלקו בכך אבל סברת מהרמ"ל אמיתי' ומוכח מרשב"א והשכל והסברא נוטה לכך וכ"ע מודי' לו לפע"ד, וגם הב"ש סי' קנ"ז ציין על מהרמ"ל ולא ציין על תשוב' משאת בנימין וט"ז סי' קי"ט הביאו ונראה דס"ל לב"ש עיקר כמהרמ"ל וכן הגה' נב"י סי' קנ"ז כ' בפשיטת כמהרמ"ל וכן עיקר

ומאחר שהוצענו כ"ז תבנא לדינא בנידן שלפניו שאין נראה שם קירוב זולת שאוכלת על שולחנו וכפי דנקטי' כמהרמ"ל אין זה מקרי גייסו, וגם אם נאמר הטבה זו שאוכלת על שולחנו מקרי קירוב מ"מ בנידן שלנו אין זו מקרי הטבה כי לטוב' עצמו הוא עושה שא"א לו לתת לה כתוב' ובע"כ שיקיימה בביתו א"כ אין נראה קירוב כלל מזה, ויפה כ' פר"מ ני' שיש לצדד להקל מאחר שחומרא בעלמא הוא דלא רצו לעשות נגד רשב"א וכאן שא"א לקיים לו מ"ע רק כשתשאר אצלו, לא נעכב החליצה בשביל זה ואני אוסיף דברים הנה הראנ"ח סי' צ' החמיר מאוד ובסי' צ"א כ' להקל ומהרמ"ל כתב דתשובו' סותרי' ועיקר כבתרייתא, ותמה אני שהי' תמי' מהרמ"פ והי' עיניו בתשוב' הראנ"ח, ולא ראה סוף התשובה שתי' עצמו שבתשובה א' החמיר ובתשובה זו צידד להקל יען הי' דוחק בדירה חצרות ובתי' ולא הי' כן בתשובה הא' שעת דוחק וכ' וזוכרני שנותני' טעם על שאין נזהרי' באיסור התנא דדייר בבית חמוה מצד דוחק הבתים אלו דבריו ז"ל

וא"כ בנידן שלנו גם אחר שחלץ הי' מקום לצדד להקל כיון שאין לה מקום מחי' ואין לה במה לפרנס אם לא תאכל ותהי' עמו, וזה דוחק יותר מדוחק הבתים, כ"ש וקו"ח כשתתבטל בטל משום זה מצות חליצה לגמרי, מצורף עוד שהיא זקינ' ולכן לא רצתה בחליצה כי לא תסבר עוד להנשא, בוודאי רחוק לחוש לקירוב וגם בניו אוכלים אתו עמו בש"א ותדירי' בבית, וגם בראנ"ח צירוף זה להקל הגם שאינו עיקר דבכהן לא מהני, מ"מ עשה מזה צירוף להקל מכל הלין טעמא כשיצורפו יחד נלפע"ד להסכים עם פר"מ ני'

ולהיות כי הדור פרוץ מרובה על העומד בעו"ה וצריך למגדר מלתא ביותר ולהחמיר כל האפשר בפני ההמון, לכן הגם מעיקר הדין נ"ל כמ"ש, מ"מ מהיות טוב אם אפשר לכוף בדברים קשי' או רכי' שיהי' לה חדר מיוחד חוץ לשכונה שתלין בו בלילה, עכ"פ בזמן השכיבה תשכב שמה, ועיי' יו"ד סי' קצ"ב בטוש"ע שיט' הראב"ד והרא"ש ודעימי' דמחמירי' גם ביום, מ"מ מודי' בסברא דעיקר החשש בלילה ועיי' כתוב' נ"ו ע"א, והעיקר בזה לינת לילה פוגמת, וכיון דמעיקר הדין אין איסור רק מהיות טוב לכן כשתתרחק מבית החולץ בלילה הרווחנו הרבה וידבר בשמי על לב החולץ, וד' ימלא חסרונו, ולכהפ"ח תישן בין הנשים וזריזין מקדימי' למצות לסדר החליצה, לבל תתאחר עוד, הנלפע"ד כתבתי והנני חותם בברכה אוה"נ דש"ת ידידו: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נא

שובע שמחות נצח לכבוד הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי בח"ת ומפורסים בע"פ עומד לתלפיות כש"ת מהו' וואלף תרצהיס ני' אבדק"ק טאפאלשאהן יע"א

יקרתו קבלתי בשבוע זו ותחלת השבוע שאול אני לתלמידי' ביותר ובסוף השבוע באתי אל העיון לעיין בשאלתו ע"ד אחד ששלח לאשתו ג"פ וקודם שהגיע גט לידה בטל שליחות השליח שלא בפניו בפני א' דמבואר בש"ע קמ"א סעי' ס' דווקא בפני שנים מהני בדיעבד אבל בפני א' לא והוא מפני דאפקעינהו רבנן לקדושין ועכשיו רוצי' היא להנשא לא' מקרוביו ונסתפק פר"מ ני' אם היא מותרת לקרוביו כיון דאפקענהו רבנן לקדושין לא נאסרה למפרע על קרוביו מעודם ודומה למקדש ע"ת ונתבטל התנאי שמותרת לקרוביו כמבואר סי' ט"ו סעי' ל"א, או נימא דהכא גרע כיון שע"י גט שנתן נתבטלו הקדושין דהפקיעו אסור' לקרוביו ודומה למבואר שם באם לא נתבטלו הקדושין בלא גט אבל ע"י גט אסור בקרובותיו אלו דבריו בהוספת נופך משלי

פתח דברינו יאירו לו כי כמה דפשיטא לי' אם מבטל בפני א' דל"מ הביטול הוא משום דאפקענהו לקדושין כמו לרשב"ג במבטל בפני ב' או ג', האמת שכ"כ תוס' גיטין ס"פ השולח ד"ה בפני שנים דלמ"ד בפני ב', כשמבטל בפני א' ל"מ דב"א איכא למיחש לממזר' טפי נראה כי בפני א' ג"כ רק משום תקנה הוא דלא מהני ומשום אפקענהו, וקשה טובא דלכאורה סתר דבריו ממ"ש ע"א ד"ה מהו דתימא וכו' דמביא ראיה דיש כח ביד חכמים דעדיפ' מניה אמרינן בביטול שליח בלא ידיעת שליח ואשה דמשמע פשט הלכה דלא הוי ביטול נראה דס"ל הטעם דשלא בב"ד דלא הוי ביטול משום דכל שלא בב"ד יש בו טעם הגון ויש כח בידם לעקור דבר מה"ת ולא משום אפקענהו רבנן ול"צ לאפקעינהו רק כשמבטל בפני ב"ד, וסותר דבריו במ"ש בד"ה ור"נ אמר וכו' דכ' בהא אפילו רבי מודה משום מה כח ב"ד יפה ואין לומר דכוונת תוס' משום דיש כח ביד חכמי' וכו' הלשון משום מה כח ב"ד יפה לא משמע כן ועוד אם כוונת תוס' משום שיש כח לא הי' צ"ל דפליגו אליבא דרבי אלא גם לרשב"ג איכא נפקותא דלמ"ד בב' כשמבטל בפני א' ולמ"ד בפני ג' כשמבטל בפני שנים לא מהני הביטול משום שיש כח ביד חכמי' וכו' ולא אפקענהו רבנן וכו' ממילא דין גרושה יש לה לכל דבר כשזינתה תחתיו ואסורה בקרובותי' מדאורייתא, משא"כ במבטל בב"ד ומשום אפקענהו ל"מ הביטול מותר' בכ"ז ולכל היותר אינה אסורה רק