כתב סופר אבן העזר קכו

הנ"ל, ואי הלכתא כמ"ד דצריך ג' מדאוריית' בוודאי לא התחיל להקשו', וע"כ דהלכתא כמ"ד דאורייתא בחד סגי וכן פסק הא"ז באמת וכשי' הרמב"ם, ואם באנו לחוש למסקנת הש"ך כשי' דפוסקי' דמדאורייתא צריך ג', א"כ הי' צריך גם בגט אלא א"כ ע"כ מוכח דליתא לדינו של הא"ז מסוגי' ארוכה קדושי' שהבאתי, וכי כן ב"ד של ג' ממ"נ לא צריך ולא בעי רק חד כשר ומ"ש הא"ז דעד נעשה דין פקפק בג"פ עליו עיי"ש, אבל בחד סגי לפענ"ד כמ"ש

ואף בכל זאת שבארנו דלא צריך ב"ד של ג' ובחד סגי, נ"ל מ"מ בנידן של הנב"י ובנידן דין שצירף פסול עמו צריך נתינת גט מחדש כאשר אבאר, הנה כבר הבאתי לעיל הג"ה מל"מ בהלכות סנהדרין אי אמרינן במושב ב"ד בטלה מקצתה בטלה כולו, ובתומי' סי' מ"ו דקדק מלשון רי"ף דלא בטל, אבל הביא מראב"ד דס"ל דבטל כולו ושי' ראב"ד מפורש ושום שכל, וברי"ף ליכא רק דיוק ולא נמצא מפורש דס"ל דלא בטלה כולו, ואני כתבתי בגליון ש"ע ח"מ של"ו סי' ז' דמתשוב' הרא"ש כלל ס' סי' ד' יש ראי' דבטלה כולה, וציין עליו בד"מ סי' מ"ו אות ו', ועיינתי בפני' שהי' מעשה שד' חתומי' בשטר ואחד מהם פסול וכ' הרא"ש הגם דקיום בטל מ"מ השטר לא בטל, והא חזי' הגם שנשארו ג' כשרי', מ"מ האחד פוסל כל הקיום וזה ראי' ברורה לפענ"ד, ומעתה בוודאי לנו לחוש לשי' הרא"ש שכתבתי ושי' הראב"ד שמביא התומי' דבטלה מקצתה בטל כל המושב, ומכ"ש שאין ראי' ברורה מחד מראשונים דל"ל כן וא"כ בנידן של הנב"י ובנידן שלנו שציר' עמו בתורת ב"ד אחיו שהוא פוסל כל מושב ומעשה ב"ד וגם שא"צ ג' מ"מ גם הא' נפסל כמ"ש, שוב ראיתי מ"ש קצה"ח סי' לו ס"ק ז', ועיי' ב"ש סי' מ"ב ס"ק ח', ועיי' פ"י מכו' ו' ע"א, תשוב' מהרמ"פ סי' ל"ז שציין עליו ח"מ סי' מ"ב

והנה כמה לא חלי ולא מרגיש האי מור' הוראה לא ראה ולא ידע כל הנ"ל, ומ"ש פר"מ ני' משם העיר לא הודענו מקום הספק, ועכ"פ מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלא לבו לסדר גט במקום אשר נמנעו הקדמוני' לסדר שם גט בלי שיתיעץ תחלה בגדולי' וזקני' וחזו כמה כרכורי' כרכרו גאוני קמאי בתשוב' פנים מאירות לכתוב גט בפראסני' ולא סמך על עצמו בענין חמור כזה, מכל זה נראה בעליל כי זה המסדר הוא רב החובל מהופך ומבולבל, מי יודע אם דקדק בשארי דקדוקי' במרד ובמעל או מחסרון ידיעה כיון שכל זה נעלם ממנו, ועיי' ש"ע סי' קמ"א סעי' למ"ד ובב"ש שם, ולכן לדעתי מלבד שכבר הורה זקן בנב"י לחוש לשי' א"ז שצריך ב"ד, ולפמ"ש בצירוף פסול, צריך ליתן גט מחדש, והיינו אותו שכבר ניתן צריך לחזור ולטלו ממנה ולתת מחדש, אבל בנידן שלנו ראוי' לכתוב גט מחדש לתתו לאשה מטעם שכתבתי, הנלפענ"ד כתבתי בחפזי, וסמכתי על רוחב בינתו, הכ"ד טרוד מאוד ידידו הנאמן דורש שלום תורתו וחפץ ביקרו: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מט

יראהו ה' בנועמו וישפות שלומו ידידי חביבי הרב הגאון הגדול חריף ובקי מעוז ומגדול צדיק כביר כקש"ת מהו' פנחס ליב ני' אב"ד דק"ק קמארן יע"א

אתמול הגיעני מכ"ק, ופר"מ י"נ ני' רוצה לדעת דעתי העני' ע"ד סידור הגט שלא בסדר שניתן ע"פ רב החובל, פרוץ ומקולקל, והנני עושה רצונו בזה ושולח לו העתק תשובתי להרב המאוה"ג אבדק"ק באגארדע יע"א, ולעת כזאת אנוכי טרוד מאוד ומ"מ לכבוד הדר"ג י"נ ני' כי רב וערבים עלי דברי דודים עברתי היום כאור בוקר בין בתרי דבריו הנעימים, והנה מ"ש כי יש ראי' דרמ"א ס"ל כמסקנת נב"י דכיון דאית בגט משום כתיבה צריך ב"ד מדפסק בסי' י"ב סעיף ל"ט דצריך ב"ד של ג' כשרים ורחוקים ולמ"ש הב"ש טעמי משום כתוב' דאית בי, הנה מלבד שדברי ב"ש לא מעלי' ארוכה, ומצאתי אח"כ שכבר פקפק עליו מגיה' הט"ז, וראי' הט"ז חזקה, מלבד כ"ז וקשה עלינו א"כ גם בב' עידי' יצטרך ב"ד וכן הרגיש פר"מ ני' בדבריו, והנה כבר הבאתי בתשובתי, מה שיש לחלק בין חליצה לגט דבחליצה כיון דבעי ב"ד, ממילא צריך ביום משום כתוב' כיון שהכל נעשה ע"פ ב"ד וכ"כ בתשוב' הרדב"ז, ושם בארה מ"ש הא"ז בעצמו במסקנת דבריו כי העיקר לדעתי כיון שניתרת האשה מאיסור חמור ע"י גט צריך ב"ד דווקא ולא משום ממון וצ"ל הא דבהיתר עגונא ל"צ ב"ד, ומפורש ומבואר דאשה ששמעה מפי עידי' (כשרים שנאמנים בכ"מ מדאורייתא שבעלה מת, שוב ממילא מותרת בלא מעשה כלל ולמה לנו ב"ד משא"כ בגט וחליצה שההיתר ע"י מעשה גט) נשאת ע"פ בלי ב"ד כלל היינו צ"ל שאני בעגונא כיון שנתברר ע"י שני עידי' כשרים שנאמנים בכ"מ מדאורייתא שבעלה מת שוב ממילא מותרת בלא מעשה כלל ולמה לנו ב"ד משא"כ בגט וחליצה שההיתר ע"י מעשה גט וחליצה ס"ל להא"ז כיון שע"י מעשה אין בכח מעשה להתיר רק ע"י שנעשה בפני ב"ד כמו שצריך ב"ד לחייב ולזכו' בממון ובד"צ כנ"ל לשיטתו, וס"ל לרמ"א גם באתתא הניתרת ע"י ע"א שאינו נאמן בכ"מ מה"ת והחכמים הקילו ע"פ עדותו ג"כ צריך ב"ד כיון שאין ההיתר פשוט, והוא תמוה זה מניין לו, ואין לדמות היתר עגונא לגט להדדי והוא פשוט

והנה מ"ש פר"מ הד"ג ני' להסביר כיון שעקרו דבר מה"ת צריך ב"ד דווקא בשעת עקיר' וחידש עפ"ז דמי שמבטל הגט שלא בפני השליח דאמרו בטלן אינו מבוטל ואפקיענהו רבנן לקדוש' מיני' ע"י נתינ' הגט צריך לתת לה בב"ד דווקא גם אם כל גט א"צ ב"ד, לפע"ד מוכח ע"כ מזה עצמו שלא כסברתו ואין לחלק דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שבטלו אינו מבוטל דשמא יבטל שלא בפניו ולא ידע השליח ויתן לה, עדיין מה הועילו שאם לא ידע שבטלו יתן לה שלא בפני ב"ד ואז לא אפקיענהו והדרא החשש למקומו, וע"כ או דכל גט צריך ב"ד או גם בכה"ג א"צ ב"ד כנ"ל ועיי'

וכיום עלה במחשבה לפני ראי' שא"צ ב"ד מש"ס כתוב' כ"ג ע"א דמקשה משנים אומרי' ראינו שנתגרשה ושניי' אומרי' לא ראינו היינו הך וכו' ואי בגט צריך ב"ד חילוק רב יש ביניהם דקדושין בפני ב' סגי ובי תרי ליכא קלא משא"כ גט בעי ג' דאיכא קלא כמבואר בש"ס גיטין פ' השולח ל"ג ע"א בי תרי ל"ל קלא ובי ג' אית ליה קלא, וכן לתירץ ש"ס קשה קצת דמשני איכא דמגרשי בצינע', והיינו שאינו מוצא קול ומסתיר הדבר הא כיון דאתעביד בפני תלת ממילא איכא קלא גם כשהוא מסתיר הדבר, ועיי' תוס' פ' השולח שם, שנתקשה ממלוה ע"פ דל"ל קלא אפי' נעשה בפני כמה, ומתרץ שמסתיר הדבר לשואלים אותו, צריך להוסיף דבמלוה אין העידי' מפקי לקלא כ"כ כיון שלא איפכת להו מה להם ולמלוה ולוה, משא"כ בגט בניתרת לכ"ע מגלו הדבר ומ"מ בי תרי ליכא קלא כ"כ משא"כ בג' ועיי', ובתירוץ הש"ס יש לדחוק אבל מקושי' הש"ס קשה טפי ומוכח דגט אין צריך ב"ד, אלא דכבר הבאתי שיטת הא"ז שכתב דא"צ ג' כיון דפסקינן כר"א דסגי בא' בממון מדאורייתא ובגט לא תיקנו וא"כ א"ש, וי"ל א' כשר בעי, אבל לחוש לשיטות דבממון צריך ג' מדאוריי' וגם בגט בעי אין לו מקום, דאי בממון בעי ג' מדאוריי' מוכח ע"כ דגט אין בו דין כלל, וכה"ג הבאתי ראי' מש"ס קדושין ושם בארה

שוב מצאתי ראיתי לאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בתשובה סי' אלף קס"ז, שכ' ג"כ דא"צ ב"ד של ג' ו' הא דנוהגי' בב"ד של ג' עפמ"ש הב"ש סי' קמ"ב סק"ז בשם ט"ז דצריך מעשה ב"ד לתת ביד אשה כתב נכתב שהיא מגורשת כיון שקורעי' הגט וישאר ביד הרב, ולכן נוהגי' מסדרים והם נותני' כתב בידה בתורת ב"ד, וזה נכון מאוד והאריך שם, ועיין תשב"ץ חלק ראשון סי' כ"ו שכ' כדברי הט"ז באריכות עיי"ש בפנים ואמת נכון הדבר

ולפי מסת הפנאי א"א לי לשעשע בכל דבריו החביבים עלי ועוד חזון למועד אם יגזור ה' לחיים, וד' יאריך שנותיו בנעימים ישב שקט ושאנן להגדיל תורה כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת באהבה: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נ

רב ברכות ושובע שמחות יחולו על ראש י"נ הרב המופלג מורג חרוץ ובקי המאוה"ג כש"ת מה"ו שמעון אב"ד דק"ק פלוני ע"א: זה שבועיי' קבלתי יקרתו מגלה עפה מזה ומזה היא כתובה בדבר הנוגע להלכה ולמעשה וכו'

ונחפז אני לשוב למלאכתי בשעורין דאוריי' עם התלמידי' ה' עליהם לכן עוד היום באתי לחוות דעתי העני' כיד ה' הטובה עלינו

ע"ד שני אחים שהיו שותפי' בכל עסקיה' וכיס א' הי' להם דרו יחד בבית ואכלו על שלחן א', וא' מת בלי ז"ק ונשא' אשתו זקוקה והיא זקינה ולא רצתה להנשא עוד ולא תבעה חליצה זה שש שנים, ונשארה בבית גיסה כמו בחיי בעלה ואכלה על שולחנו וכעת בא היבם שרוצה לקיים מ"ע דחליצה אכן באופן שתשאר בביתו תדיר, ותאכל אצלו כמקדם כי א"א לתת לה כתובתה וגם לא תדע לפרנס את עצמה, ואם תצטרך לפנות מביתו א"א לו לחלוץ ע"כ תוכן השאלה, ופר"מ נ' פתח בכחא דהתירא שישארו יחד כמקדם, והראה פנים יפות ועיניו משוטטות בכל מקום, ולאפס הפנאי כי יקר מאוד א"א לשעשע, בפרטי' בדבריו, רק אומר הנלפענ"ד, ובתוך דברינו ימצא לפעמים תשובה על דבריו, ולדין אין דבר חוצץ בינינו

הנה איסור דירה בחלוץ וחלוצה לא נמצא בש"ס ובראשונים, חוץ רשב"א בתשובה סי' ר"ט חוכך להחמיר וראי' דילי' מירושלמי פ' הזורק המגרש את אשתי לא תדור עמו וכ' ה"מ כשנשאו אבל לא נשאו לא, וארוסה שביהוד' כנשוא' בגליל והחולץ ליבמתו אע"פ שעשה בה מאמר א"צ לפני' שאין מאמר קונה קנין גמור ע"כ ומדקאמ' אעפ"י שעשה מאמר אינה כנשואה וארוס' שביהוד' משום דגייסו אהדדי, לכאורה דחולץ דכוותי' כל דלא גייסי' הרי היא כארוסה וכל דגייסי הרי היא כנשואה, ובתשוב מהרמ"פ סי' ט"ז אחר שכ'