כתב סופר אבן העזר קכה

דצריך ב"ד מקרא והרגיש מ"ש רש"י משום כתובה, ולפע"ד דוודאי בחליצה צריך ב"ד הוא מועלתה השער' אלא בכ"ז לא צריך דווקא ביום דלאו כל דבר שצריך ב"ד צריך ביום רק בממון ילפי' או מביום הנחילו או מהיקש רבוי לנגעים ובד"נ מוהוקע אותם נגד השמש וחליצה מנ"ל דצריך ביום ולכן כ' רש"י דיש בו ממון משום כתובה וכיון דצריך ב"ד בלא"ה מקרא ויש בו נגיע' ממון הוי כמו שנעשה דין ממון על ידי ב"ד כיון שחליצה אינה כשיר' רק בב"ד ועי"ז בא חיוב ממון או פטור חיוב הבעל ולכן צריך ביום דווקא ול"ק מה שהקשה הנב"י מכל שטרו' וקוני' כמובן והא"ז מדמה גט לחליצה בזה, וע"ז יפה כ' הרדב"ז כיון שא"צ ב"ד ממילא כשר בלילה ועיקר שצריך ב"ד מנ"ל בגט ובחליצה שאני דאיכא קרא וממילא צריך ביום כמ"ש, אבל בגט עיקר הגט א"צ ב"ד מצד הגט עצמו וממילא משום ממון שלו לא מקרי דין כיון שגט עצמו א"צ ב"ד ולא בא חיוב ממון ע"י דין ב"ד כנ"ל להסביר והוא פשוט, עיי' בפני' בג"פ לשון הא"ז ותרא' כוונתו שא"צ ג' רק חד וכיון שיש עידי' תו ל"צ יותר דאיכא חד ויותר עיי"ש

והנה באמת צ"ע זה על הא"ז דא"כ לבעי ב"ד, ובפתחי ספרים מצאתי שאהבה נפשי בספר ג"פ סי' קכ"ג שהביא תשובת מהרא"ם שהביא דברי הא"ז באורך והקשה לנפשו א"כ לבעי ג' כמו בגר וכ' דגם בזה א"צ רק מדרבנן דמדאורייתא בחד סגי דפסקי' כר"א בסנהדרין ג' ומדרבנן בעי ג' וכיון שיש עידים ל"צ יותר הם בעשו דיינים בכה"ג אלו דבריו, הנה פשיטא ליה ג"כ דלא בעי ג' או מש"ס או משום כן נהוג ותירץ עצמו דמדאורייתא בחד סגי ובהא לא תיקנו רבנן, וצ"ל דלא הקשה לנפשי' מחליצה דבעי ג' והקשה מגר דמחליצה ל"ק דשם ילפי' מקרא השער', אלא דלבעי ג' כמו גר הגם דילפינן מדכתיב משפט מ"מ קשי' ל' דנילף משם גם גט, וע"ז תירץ דמדאורייתא בחד סגי כמו ממון והיינו בגר דכתיב משפט דדינו כמשפט ממון וכן בגט ועדיין צע"ג

והן אם כי דברי הא"ז צריכים ביאור קצת, מ"מ לפנינו דס"ל דבגט בעי כל מה שיש בדין ממון ופסול בלילה, ולא צריך ב"ד כיון שבממון עצמו בחד מדאורייתא סגי ולפ"ז לפי מסקנת ש"ך ח"מ רסי' ג' דמדאורייתא בעי ג' וכן שיטת כמה ראשוני' באמת לשי' זו צריך ג' דווקא לגט כמו לממון, וכבר הרגיש בג"פ שם דלשיטת ש"ך הנ"ל צריך ג'

והנה כבר הבאתי לעיל קושי' הרדב"ז מהא די"ל לר"ש נכתב ביום ונחתם בלילה כשר משמע דגם דנתן בלילה כשר, מלבד שיש לדחות קושי' זו בקל כמובן, עוד י"ל דר"ש לטעמי' דס"ל דמשנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות היינו משעת כתובה י"ל כבר היה התחלת דין לענין ממון ונתינת הגט מקרי גמר דין, וכסברא זו כ' בא"ז בעצמו ויבוא לפנינו אי"ה, וכ"כ בכנה"ג דהי' מקום לחלק ולומר אם הי' הכתובה ביום זה התחלת דין ובאמת זה לא נראה לי כיון שהנוגע בממון לא נעשת בו דבר משה"י אבל מ"ש י"ל כנ"ל ולהלכתא דיש לו פירות עד שעת נתינה הוי נתינ' גט התחלת דין וצריך דווקא בלילה ועיי

הנה הנב"י הקשה מעירוכי' כ"ג דאמר אביי אטו כל המגרש בב"ד מגרש חזי' דלא בעי ב"ד, ולדעתי י"ל ראי' משם לשי' הא"ז הנ"ל דצ"ל וכי לא ידע רבא הא עד דהקשה לאביי והאנן ידור הנאה תנן, אבל י"ל דלפמ"ש הא"ז דצריך ב"ד אלא דפסקי' מדאורייתא בחד סגי, ולפ"ז י"ל אביי אמר וכ' כל דמגרש וכ' ס"ל כר"א דסנהדרין דמדאורייתא בחד סגי, אבל רבא לשיטתו דס"ל שם דמדאורייתא בעי ג' א"כ אמר שפיר והא ידור הנאה תנן ואיכא ראי' קצת לשיטת הא"ז ועיין

והנה עוד הקשה הנב"י מגיטין פ"ו דאמר ר"א אע"פ שאין עליו עידי' אלא שנתנו בפ"ע לא הי' צריך לומר אלא א"צ עליו עידי' וכיון דאיכא ב"ד ממילא איכא עידי מסירה, וקושי' זו קושי' חמורה לכאורה, והנב"י כ' לתרץ דבארוסה דליכא דררא דממונא לא צריך ג', ולדרכו הי יוכל לומר באופן דשני' רוצים בא' וקבלו עלייהו לא צריך ב"ד כמו בכל דין ממון וכיון שכל עיקר גט דצריך ג' משום ממין דאית בי' מהני קבלו עלייהו כמבואר בש"ס סנהדרין אבל בעידי' ל"מ קבלה הגם בממון מהני קבל עליו לעדות כמבואר בש"ע ח"מ רסי כ ב ובסמ"ע שם הכל לענין ממון הוי כמוחל ומהני קבלתו וכן מהני קבלה בדיני הגט שהם מצד ממון שבו, אבל עידי' הגם שצריך שיהי' קיומו של דבר בשו"ט ל"מ קבלה בוודאי, וא"כ ל"ק קושי' נב"י בפשוט

אלא דכ"ז אי הטעם דצריך ב"ד ופסול בלילה משום דררא דממונא דאית בי', אבל ראיתי בספר ג"פ שהביא דברי א"ז בארוכה כ' וז"ל דאפי' למ"ד בחליצה כגמר דין מודה בגט שאני אומר הא דפליגו בחליצה לא משום כתיבה, אלא ר"א ס"ל שהוא תחלת דין משום דיבמה לשוק בלאו והשתא יתחיל להתירה ות"ק ס"ל מפני כשמת הבעל פקע איסור מיתה ונשאר בלאו וע"י חליצה פקע איסור לאו לכן הוי כגמר דין, משא"כ בגט מכי יהב לה גט פקע כל האיסור ליכא תחלה וסוף והכל כאחד אלו דברי הא"ז (ולסברא זו רמזתי לעיל), והנה במסקנת דברי' לאו משום דררא דממון אתי עלה אלא משום שנתרת ע"י גט צריך ב"ד, ובאמת צריך הסבר אטו כל דבר הניתר שהי' בחזקת איסור יהיה צריך ב"ד וביום ואין בידי להסביר עכ"פ דברי הא"ז כן הוא וא"כ הדרא קושי' נוב"י מגיטין פ"ו דליתא לתירוצי ותירוצי כמובן וצ"ע, ומיושב קושי' רדב"ז דלא פליגי תנאי בגט כמו בחליצה כמובן

וליישב נ"ל הנה בהגהות מל"מ פי"ו מהלכ' עדות חקר שם אי אמרינן בב"ד נמצא א' מהם קרוב או פסול בטלה כולו ע"ש ועיי' תומי' סי' מ"ו ס"ק כ"ח שהוכיח דרי"ף ס"ל דלא בטל כולו, וא"כ י"ל דלכן הוצרך ר"א ולפרש כיון שנתן לה בפני עידים הגם דממילא יש שם עידים דאיכא ב"ד של ג', אבל הנפקותא כשצירפו עמהם עוד א' והוא פסול ומשום ב"ד לא יופסל דכשר בג' הכשירי' משא"כ עידי' ליכא דבטלה כולה ולכן אמר כיון שנתן לה בפני עידי' דיש כשר לדיינים ופסול לעדות כהנ"ל

והנה מ"ש הנב"י הא דלא חשוב במתני' ריש סנהדרין דגט בעי ג' ותירץ דבכלל ממון הוא, ולפמ"ש הא"ז לאו משום ממון אתי עלה הדרא קושי', והיינו למ"ד בממון בעי ג' מדאורייתא אלא דל"צ לומר דבכלל ממון גט אלא כיון דקתני מיאון משום אבזרייה דגט כ"ש גט עצמו וא"ש

וראיתי בג"פ שהביא ראי' מגיטין ס"פ מי שאחזו כשתצא חמה מנרתיק' פי' רש"י שנתן לה בלילה וכן פי' הטור סי' קכ"ד אלמא דנותנין גט בלילה וכתב דאין תפיסה על הא"ז די"ל דמפרש שנתן יום שלפניו כשתצא חמה ביום שלאחריו ומת בלילה בנתי' אבל רש"י והטור ע"כ ל"ל כשי' הא"ז, ועיי' פר"ח מסי' קכ"ג

והנה הנב"י בנה יסודו על רש"י ריש סנהדרין והא לן דרש"י ע"כ ל"ל כא"ז, וי"ל ע"פ דרכו בגט ארוסה קאמר כשר בלילה ועיין

והנה הנב"י מציאה מצא סיוע לדין א"ז מרש"י ריש סנהדרין דכ' מיאוני' ב"ג דכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו וס"ל לנב"י דכוונת רש"י כעין דאורייתא כמו גט, וגם לדינא דא"צ ג' במיאון היינו כיון שהוא דרבנן, אבל בגט צריך ג' ואני לא אבין לפי דס"ל לנב"י דצריך ג' בגט משום דררא דממונה דאית בי' ולא היה לפני הנב"י טעם אחר וכמו שהביא המזרחי משם א"ז, וכן לרש"י א"כ למה הוצרך רש"י לומר כעין דאורייתא תיקון כיון דאית במיאון ממון כמ"ש הנב"י בעצמו, א"כ מדין צריך ג' כמו בכל ממון ומה לי אם חיוב ממון מדאורייתא או דרבנן הוא סוף כל סוף מחויב הוא בדבר ויש דין ממון במיאון, הגע עצמך למ"ד כתובה דרבנן ושארי דברים הרי הם דרבנן מבעל לאשה פירות וכדומה ושמא להא"ז דאין בגט דין, וע"כ כיון דמחויב בדבר ל"ש דאורייתא או דרבנן ממון הוא, וקרוב לומר כיון דקבל עצמו בשעת נשואי' חיוביה דאורייתא הוא (ויש בזה לי מקום עיון ואכ"מ) וא"כ לא הוצרך רש"י לומר כעין דאורייתא תיקון, ולפמ"ש לעיל י"ל דס"ל לרש"י כא"ז שהביא בג"פ דכיון דנתר' עי"ז הגט צריך ב"ד ויום דווקא, וי"ל דווקא בנתר' מאיסור דאורייתא ולכן כ' רש"י כעין דאורייתא תיקון היתר מיאון כמו בגט כן י"ל, אלא דא"כ הדרא הקושי' מהא דכשתצא חמה מנרתקה ולא שייך מ"ש לעיל כמובן, ועוד יש לפקפק על הנב"י בזה, אלא שבאמת פשוט שרש"י כיון דמיאון דומה לחליצה וכבר הרגיש הגאון מהרש" בהג"ה שם ומצוה קעביד דמק' מילי דאבוה זצ"ל ומ"מ באמת א"א להעמיס בכוונת רש"י רק כמו שכתבתי ועיי', ומ"ש הנב"י בסוף דבריו דבמיאונ' תיקנו כל התחייבות בעל לאשה ונראה מדבריו לזה כוונת רש"י כעין דאורייתא תיקנו לדבריו שבממון, ולדעתי א"א להעמיס רש"י כן מלבד שזה פשוט שכל חיובי ממון עליו ומבואר גם קשה עדיין למה פסקי' מיאון א"צ ג' וכ' הנ"י דלמסקנא ל"צ כעין דאוריי' תיקנו הא באמת להלכתא כל חייבי ממון עליו א"כ מ"ש מגט, ומ"ש חיוב ממון דאורייתא או דרבנן כמ"ש ועיי'

והן הגם שמרש"י אין ראי' כי שיטתו כשיטת הא"ז, מ"מ כדי הא"ז לעצמו לחוש לדבריו אבל צל"ע טובא מש"ס קדושין ס"ב ע"ב דמפרשה אלא הא דאמר ר"א הנותן פרוטה לאשתו ואמר התקדשי לי לאחר שאגרשך ה"נ לר"י הוי קדושי, ולשי' הא"ז דבעי ג' בנתינ' גט, א"כ הדר שייך בגירושין מי יימר דמזדקר ליה תלתא כמו בגר דמשני כן תחלה שם וצ"ע, ועיי' רשב"א יבמו' פ"ח ע"א, וקושי' זו אלימא לפי דס"ל הנב"י דבעי ג', אבל לפמ"ש הא"ז בעצמו דלא בעי ג' דפסקי' כמ"ד בחד סגי הגם דקשה ג"כ מנ"ל לש"ס להקשות דלמא ס"ל לר"א כרבא דג' מדאוריי' בעי', מ"מ צריכי' אנו לתרוצי שיטתו דכיון דהלכתא כוותי' דר"א דבחד סגי אזיל ש"ס להלכתא ומתרץ ביותר נהי דבידו לגרשה הגם שיש דוחק בזה מ"מ י"ל כן ועיי' וצ"ע, ועיי' שעה"מ פ"ג מיבום וחליצה

ומעתה אומר אני דג' בוודאי לא בעי, דאם ניחוש לשיטת הא"ז דס"ל דגט כמו דין וצריך יום וכן ב"ד עכצ"ל דפסקינן להלכתא כמ"ד מדאורייתא בחד סגי דאל"כ קשי' מש"ס קדושין ס"ב