כתב סופר אבן העזר קכד

קדושין בבהכנ"ס עבור מחיר כסף וכי כן אין בו משום לפני עור כמבואר בש"ס ע"ז וי"ו ע"ב, אלו דברי מע"כ ני'

והנה אם כי יפה ראה בסוגי' הנ"ל, אבל העלים עין ממ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קנ"א סעיף א' דיש שני דעות אם מ"מ איסור דרבנן איכא ומסיים ובעל נפש יחמיר לעצמו עיי"ש, ולפי דברי הש"ך שם דמשוות המחלוקת דתוס' ורא"ש דווקא בישראל ס"ל לאיסור ולא בנכרי ומרדכי ותוס' ורא"ש לא פליגי א"כ בישראל לכ"ע אסור מדינא והעולם נהגו להקל בנכרי כעדות רמ"א, א"כ בנידן זה אסור מדינא מדרבנן עכ"פ

אלא דלפמ"ש הדג"מ שם דווקא בשוגג מפני ב"ד מצווי' להפרישו ולא במזיד, א"כ יש היתר בנידן שלנו דאחר שפרסמו שאין נכון לבטל המנהג מנהג' של ישראל תורה היא שוב כשלא ישמעו ולא יאזינו שוב אין למסדר קדושי' שום איסור לכאורה, אלא דדברי הדג"מ צל"ע דאיך אפשר דהרא"ש אזיל אם המוציא הוא שוגג א"כ לא הי' צריך הרא"ש לכל האריכות ולעשות קו"ח מקטן הלא כיון שחבירו שוגג הוא צריך להודיעו שעשה איסור שהוציא איסור או שהיום שבת, ויעיי' רא"ש כדת הלכ' כלאי בגדים סי' י"א מ"ש בשם ירושלמי ברואה בחברו כלאים בשוק ויעיי' נב"י קמא חלק או"ח סי' ל"ה מ"ש בדברי רא"ש הנ"ל, ולדעתי דבר זה דאוריי' הוא וקו"ח מתוכחה דצריך להוכיח מזיד אפי' מאה פעמים כדדרשו מהוכח תוכיח אולי ישמע מכ"ש כשרואה חברו עושה איסור בשוגג וכשיתוודע לו האיסור יפרוש שצריך להודיעו ולהזכירו, ומדלא כ' הרא"ש מטעם זה ודן ובא משום איסר דרבנן ומשום מסייע, נראה דבמזיד קאי לכן לא קשה לו רק משום מסייע ומשום מצווי' להפרישו, דאין לומר בשוגג וכשיודע חבירו שגם אם יזכירו שעושה איסר מ"מ יעשה שכבר עשה כזה במזיד או חמור ממנו א"כ אינו חייב חטאת דאינו שב מידיעתו כמבואר וא"כ במזיד ל"ל כרש"י פ"ב דשבת דמייתי הדג"מ, ובאמת לא ידענו למה במזיד אין מצווי' להפרישו כל האפשר ועכ"פ לא יסייע'

ואיירי דאיירי בדברי הרא"ש הנ"ל נתעוררתי דנראה מדבריו דס"ל דהא דב"ד מצווי' להפרישו וספי' לי' בידי' רק מדרבנן ובפמ"ג נסתפק בו, ויעיי' נב"י תנינא חאו"ח סי' א' נבוך בו אי דאוריי' או דרבנן, וכתב לפי מ"ש הב"י יו"ד בשיטת הטור דלמסקנא איכא ג' כתובי' א"כ אין למילף בכל התורה, ולכן בטומא' כהני' מצוי' להפרישו ובכ"מ רק מדרבנן אפי' לספי' לי' בידים יע"ש ואין אתי כעת הנב"י הנ"ל ובזכרוני שכ"כ, והנה מדברי הרא"ש הנ"ל נראה כן דס"ל דלא לסייע רק מדרבנן, ואפשר בגדול קיל כי יוכל ליקח בלא"ה, ולדברי נב"י צל"ע בש"ס חולין ס"פ כל הבשר דחשיב חומר בדם מבחלב הוי' לי' למיחשב ג"כ בדם אסור לספו' בידי' וכן לומר מחויב להפרישו דילפי' מקרא משא"כ בחלב דהוא ככל איסורי תורה ולא ילפי' מני' דג' קראי איכא ואין מלמדין וצע"ק

נחזור לדברינו כי דברי הדג"מ מפוקפקי' במ"ש לחלק בין מזיד לשוגג, אבל ביותר אתמה על הש"ך והדג"מ איך לא זכרו במח"כ הא דש"ס גיטין ס"א ובע"ז נ"ה דאסור לסייע ידי עע"ז, ולפענ"ד זה גם בנכרי יהי' אסור, דלפי מ"ש הש"ך דהטעם משום ב"ד מצווי' להפרישו מחלק שפיר בנכרי לא שייך זה דאין אנו מצוי' ועומדי' להפריש נכרים מאיסור דדהו, אבל אי משום מסייע ידי ע"ע מנ"ל לחלק כמו דשייך לפני עור בנכרי כן מדרבנן אסור לסייע הגם דיוכל לעבור בלא"ה ועכ"פ לא זכר שר התורה ש"ס ערוכה הנ"ל, ומ"ש הדג"מ ליתא דשם מבואר אפי' במזיד אסור לסייע וגם על הרא"ש תמהתי שלא הביא דבר זה, ותוס' פ"ק דשבת כתב בפשיטות דאסור עכ"פ מדרבנן בל"ס מטעם ש"ס הנ"ל ומה לו לרא"ש לחדש ולעשות קו"ח מקטן וצל"ע לפום רהיטא, ושוב נזכרתי מ"ש המג"א סי' קס"ג ס"ק ב' ודבריו דברינו יעיי"ש

היוצא לנו מכ"ז דבנידן דידן אסור לסדר קדושי' משום מסייע ידי ע"ע, אלא די"ל כיון שיש בו מפני דרכי שלום כאשר כ' מע"כ ני' ומבואר בגיטין שי"ל במתני' דבדרבנן התירו מפני דרכי שלום לסייע עוברי עבירה, מכ"ש בדבר הזה דמנהגא הוא דמותר, ומ"מ נבוך אני אם זה דומה למסייע דש"ס שם דכאן המסדר קדושין הוא העושה מדבר ומקיים ומבלעדו לא יהי' הקדושי' במעמד ההוא אולי גרע הרבה ממסייע, ואני איני מחליט רק כמסתפק (וכל זה במקום שאינו אלא מנהג בלבד אבל במדינתינו שמנהג האומות הנוצרים שבנשואיהם עומדים בבתי תפלות שלהן בפנים והכומר משיאם זה לזה יש בזה כמה לאוין של חקות הגוי ועל השמר פן איכה יעבדו הגוים אלה וכו' השמר לך פן תנקש אחריהם בפרט כי מעשה חופה וקדושין הוא ממצות התורה שיש בה עבודת יוצר כל)

ועוד רגע אדבר במ"ש מע"כ ני' למצוא פתח חרטה על מנהג ישן להעמיד החופה לפני חצר בהכ"נ דבאים בערבובי' יחד אנשים ונשים, ואין ראוי' לברך ברכה שהכל ברא עפמ"ש הב"ש בשם הב"ח סי' ס"ב ס"ק י"א דבחדר שיש אנשים ונשים לא נכון לברך שהשמחה במעונו דאין שמחה במעונו כשיצר מתגבר, ולפמ"ש רש"י כתובו' דף ח' ע"א דברכ' שהכל נתקן בשביל שמתאספים יחד לכבוד ה' לגמול חסד מזכירי' חסדי ה' כי ברא בחסדו הכל לכבודו, ולדברי הב"ח איה כבוד ה' במקום תגבור' היצר ולכן טוב בבהכ"נ שלא יביאו רק השושבינו' אלו דבריו, אומר אני לא יבקש ולא יבדוק ח"ו במומים במקום גדולי עולם מוסדי דור וחזי מה עמא דבר ולא פקפק אדם ע"ז ובאמת אינו מן המדומה כי הב"ח דיבר דבריו כשהם בחדר יחד באים בערבובי' באין משגיח צופה ומביט והוא אחרי אכלו ושתו כדי שבעם ומתוך שמחה וחדוה יש תגבורת היצר ואין ראוי' לברך שה"ב לכבודו וכ"ז לא שייך בשעת החופה, ועוד חילוקא רבא איכא דברכ' השמחה במעונו קאי על שמחה זו של חתן וכלה, ואומרים שהשמחה זו במעונו ולא שלנו רק שלו ואין ראוי' לברך כך במקום שיש תגבורת היצר איה שמחה לפניו ית"ש שמחה נהפכה לתוגה ר"ל, אבל ברכת שהכל ברא קאי על תחילת הבריא' ברא לכבודו לעבדו ולשמור מצותיו ולגמול חסד, וכיון שעיקר כוונת האסיפה לכבוד ה' ורובם העומדים שם כך כוונתם מברכים שברא לכבודו, הכל בתחילת הבריאה ואין כאן זכר אסיפה זו של עתה כנ"ל פשוט, ומ"מ בוודאי טוב ונכון בלא"ה לתקן שלא יבואו בערבובי' ויקרא לו גודר גדר משובב נתיבה לשבת, ויעיי' תוס' סוף קידושין

והנה כבר הגדתי לפניו כי א"א לי להאריך עתה ועמו הסליחה וגם אלו הדברים בחפזי נאמרים וסמכתי על רוחב בינתו הכ"ד בחפזון רב אוה"נ: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מח

אלקים יענה שלום ידידי וחביבי הרב המופלג מלא וגדוש המאוה"ג חרוץ בעל פיפיות כש"ת מו"ה אברהם הרש אבעלעס ני' אב"ד דק"ק באגארד והגלילות יע"א. בש"ק תעבר הגיענו אגרתו בת מחלת לב, ע"ד האי סורר ומורה לעדתו, וכעת מלאו לבו לסדר ג"פ במקומו אשר לא שערום שלפניו לסדר גט במקום ההוא כי יש כמה גמגומים בשם העיר, זאת ועוד אחרת צירוף עמו למושב ב"ד מאן דלא חזי לצרופי, אחיו ועוד הדיוט אחר, וכבר האשה המגורשת הלכה למקומה, והיטיב חרה לפר"מ ני', על המסדר הזה ואותיותיו שאלונו מה משפט האשה הזאת אם באנו לחוש למה שתעלה הנב"י תנינא סי' קי"ד דלהא"ז דס"ל דנתינ' גט צריך ביום ה"ה דצריך ב"ד כמו בחליצה ואפי' דיעבד ובשעת הדחק פסול בלא ב"ד ובצירוף קרוב פסול וצריך לסדר גט מחדש וכן בנידן זה שהוא נידן של הנב"י ממש

הנה הגם שהנב"י לא נעלם מאתנו מאז מ"מ ע"ע לא באתי לעיין ולחפש אחריו אם צדק בפסק הלזה, כי לא עלה על דעת א' ממסדרי הגט בדורינו לסדרו בלי מושב ב"ד הכשירים, וכן נהוג בכל תפוצות ישראל הידוע לנו ומי הוא זה אשר ירים ראש לעשו' מעשה לכתחילה אשר כבר הורה זקן גאון ומפורסם ומקובל בכל עולם ומי הוא אשר יעשה מעשה נגד הנהוג, ואין זה רק מאלו קלי הדעת אשר מקלם הגיד להם לשנות מנהגי ישראל, וגס לבם בהורא' וחכמת מה להם ואכ"מ להאריך כאשר עם לבבי

והנה יום אתמול אשר נחתי מעט מטרדת התלמידים המבקשים תפקידם יום יום שמתי עיוני על דברת נב"י הנ"ל ויש לי דו"ד על דבריו במח"כ, ואומר מה שאתי בעיון מעט ופר"מ נ"י ישים עין עיונו היטיב

הנה בינותי בספרי' ומצאתי בכנה"ג שהביא הרדב"ז בתשובה ומציין שם בטעות והוא בחלק ד' סימן פ"ד הביא שיטת הא"ז והרה"ד נתינת גט בעי ביום דווקא דומיא דחליצה שיש בו דררא דממונא כמו בחליצה, והרדב"ז תמה עליו שלא לשתמיט בש"ס ופוסקי' דיאמרו כן וכמו דפליגו בחליצה אי הוי כתחלת דין ביבמות כן היה להו לפלוגי בגט ושוב הקשה מגיטין י"ז נכתב ביום ונחתם בלילה דפליגו רבנן ור"ש, משמע דלר"ש ניתן בלילה כשר והכריח משמעות זה מדאמרינן עלה בגמ' דווקא לאלתר, דלאחר עשר' ימי' חיישי' שמא פייס וכן יש לחוש לפיוס בין חתימה לנתינה וע"כ דניתן בלילה ועוד האריך בראי' זו, ושוב כ' דא"כ לבעי ג' ג"כ, וע"כ צ"ל דשאני חליצה דמעשה ב"ד הוא דרקיקה וחליצה וקריאה בעי ב"ד וכתיב ועלתה יבמתו השערה לתרע ב"ד ולכן בעי ג"כ ביום משא"כ הגט מעשה הגט כורת ואין דבר אחר א"צ ב"ד וכן כשר בלילה אלו תמצי' דבריו, הנה נראה מדבריו כי פשיטא לי' דא"צ ב"ד או דנראה לו כן מש"ס או משום מעשי' בכל יום בדורו הי' נותנין בלא ב"ד ולא רפרף אדם מעולם והקשה לו על הא"ז, ולכן הכריח דאין גט דומה לחליצה דצריך ב"ד מקרא, וגם לא מקרי דין וממילא גם בלילה כשר, והן באמת צ"ל כמו חליצה דפסול בלילה כ' רש"י וכן הא"ז בשם רי"ב דאיכא כתובה ושאר דיני ממונא דומה לדין א"כ הא בגט נמי לבעי ב"ד וכן פסול בלילה, והנב"י הרגיש ג"כ בחלוקים אלו דשאני חליצה