כתב סופר אבן העזר קיט

שווי נפשה ומתרץ בנותנת אמתלא ודווקא באומרת א"א אני אבל לפלוני ל"מ אמתלא, ואיכא סייעתא לשיטת הר"א בכולו דל"מ אמתלא, אבל מהני חזרה תכד"ד

והנה הר"ן כ' דל"מ לה שום אמתלא ובח"מ הקשה למה לא תאומן בפניו ובמגו דאמרה גרשתני דנאמנת בפניו והב"ש כ' דר"ן לשיטתו דא"נ מדה"מ רק בדיעבד או לחומרא, ויפה השיג בב"מ דר"ן כ"כ בשם י"א והוא לא ס"ל עוד השיג כיון דמגו אין כאן איך כ וא"נ בשם מגו הא ליכא כאן מגו והשגה שני' דחוי' למדייק בלשון הר"ן בשם מגו כוונתו באופן שיש כאן מגו אחרת ל"מ, אלא דקשה למה לא תהי נאמנת כשיש לה מגו, ונ"ל עפמ"ש הר"ן שלהי נדרים דא"א לה לאסור עצמו על בעלה, דמשועבד' לו ועיין בית מאיר סי' קט"ו סעי' ס"ו דמתרץ הרמב"ם ותוס' דלהכי ל"מ ג"כ מגו דהוי כמגו להוציא דשלה שלו הוא, והא"ש הר"ן לשיטתו בנדרי' אזיל ולכן ס"ל דל"מ שום מגו כאן דמגו להוציא הוא והב"מ במח"כ שכח דברי עצמו שבסי' קט"ו וברא"ש לא כ' דל"מ מגו ור"ן הוסי' זה מדילי' אפשר הרא"ה לא ס"ל כר"ן נדרים שם כרוב ראשונים שנתקשו כקושי הר"ן ולא כתבו כמ"ש הר"ן, והר"ן לשיטתו מוסיף והולך מדילי' דל"מ שים מגו לשיטתו אזיל כנ"ל ועיין

ובזה א"ש נמי מה שהקשה הב"מ למה ל"מ אמתלא משום שהוא לחיבתו של בעל מ"ש ממודה לחברו שהוא חייב ומהני אמתלא שמשטה ולא להשביע ונדחק, ולהנ"ל י"ל כיון שהאשה היא כשרה של הבעל ושלו היא הוי אמתלא להוציא ממנו משא"כ במודה לחבירו שהיא מהני אמתלא לפטור נפשו, ועיין רמב"ם פי"ב מהלכות נדרים הלכה ט' וז"ל האשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי אסורה עליך א"צ להפרה הא למה זה דומה לאוסר פירות חברי על בעל הפירות, הוא שאומר לה וכו מפני שהוא משועבד לה וכו', נראה בעין כי ס"ל שיעבוד שהיא משועבדת אלימא טובא משיעבוד שהוא משועבד לה, שהיא לאו משום שיעבוד אלא דשלו היא לכל מילי דאישות שקנה אותה והיא קנין שלו, משא"כ הוא רק משועבד לה, ובמק"א בסוגי דמקדש מע"י אשתו הארכתי בזה ועפ"ז יובנו יותר דברי הר"ן שלהי נדרים ומ"ש הב"מ סי' קט"ו, ומוסבר יותר שיטת הרא"ה דל"מ אמתלא להפקיע ממנו, משא"כ במודה לחברו שחייב לו, אלא לפ"ז אזדא מ"ש בדרא"ה לא כ דל"מ מגו דל"ל כהר"ן שלהי נדרים דע"כ אית לי' מדלא מהני אמתלא ע"כ דס"ל כרמב"ן והר"ן הנ"ל והבן, וי"ל ניהי דס"ל דמגו מהני דאינו דומה כ"כ להא דל"א מגו להוציא בממון דלא אזלי' ג"כ בתר רוב בממון, ועוד דלא דמי' כ"כ להוציא חברו ליתן לו משא"כ באשה שמוציאה נפשה, מ"מ אמתלא ל"מ להפקיע עצמה מזה שאמרה תחלה שהוא בעלה והיא שלו משא"כ במחייב עצמו לחברי בהודאתו דמהני אמתלא כנ"ל

ויש לי ראי' דמהני מגו לאשה להוציא עצמה מבעלה מש"ס גיטין ס"ד ע"א ומודה ר"ה באומרת קמאי דידי יהבי ניהלי' לגירושין במגו דאמרה לדידה יהבי' וכו' הרי מפורש דנאמכת במגו להוציא עצבה מבעלה וצ"ע על הר"ן דכ' דל"מ מגו, ועל הב"מ בסי' קט"י

וי"ל עפמ"ש הרא"ש בגיטין שם בחד תי' דקאי כשאין הגט בידה ונאמנת לדידה יהיב משום חזקה דאינה מעיזה, והקשה בלח"מ פי"ב מגירושין א"כ מגו ל"ל אומן קמא דידה יהיב לשליש לגירושין מחזקה דאינה מעיזה, וכ' דנ"ל לרווחא דמלתא אפי' שתאמר מעיזה מ"מ נאמנת במגו והיא דוחק מאוד, וביותר י"ל דרצה לומר אפי' לרבא דס"ל שלהי נדרים דלא סמכינן על חזקה דאינה מעיזה, ובוודאי לא יחלוק דאיכא העזה אלא דל"ל להאמינה משו"ה דלא אלים יותר מסברא דאינה מבזית נפשה נגריע, ורצה ש"ס לומר דמודה ר"ה אפי' נ"ל דרה'"מ מ"מ נאמנ' דאיכא מגו, הגם דר"ה ס"ל כרה"מ דהא אמר שלהי גיטין א"א שפשטה ידה וכן צריכה גט מדרה"מ, מ"מ קאמר ש"ס לרווחא דמלתא אפי' למאן דס"ל כרבא וכר"ה דשליש א"נ מודה כה"ג, או אם תאמר דרה"מ רק דיעבד קאמר מ"מ נאמנ' משום מגו, ולזה י"ל הגם דמגו להוציא מבעלה ל"א בצירוף חזקה דא"א מעיזה מהני כן י"ל ע"פ דרכו של הלח"מ אלא דדבריו צל"ע ממ"נ אי רצה לומר אפי' בלא חזקה דאינה מעיזה נאמנת במגו אם תסלק חזקה דאינה מעיזה א"נ דלדידי יהיב לה וא"נ רק משום דאיכא העזה דסיוע השליש לאו סיוע היא כמ"ש הרא"ש, וע"כ צריכי' לחזקה זו דהיא נאמנת אם אמרה לדידה יהיב הדר תקשי תאומן בלא מגו וצ"ע

ובתשובה א' העליתי ליתי ישוב לקושי' לח"מ ע"פ קושי' ט"ז רסי' י' לפי דקיי"ל בעל שאמר גרשתי חוש לה ו' רשב"א ור"ן דאיגר' קלא אית ל' ה"נ באשה שאמרה גרשתני מנגד לה אם איתא קלא אית לי', ואמרתי בישוב הקושי' דהא איכא דמגרשי בצנעא כבש"ס כתוב' כ"ג ע"א ועיין ב"ש סי' קנ"ב דווקא בתרי ותרי אמרי' איכא דמגרשי ורוב מגרשי' בפרהסי' ולכן הבעל א"נ

ונ"ל היכא דהיא אומרת גרשתני והבעל מכחיש אמרי' דל"ל קלא דגרשה בצנע' במכווי' כדי שיוכל להכחישה אח"כ ומתחלה עלה במחשבה לפניו לגרשה ולהכחישה כדי שלא תוכל להנשא לאחר, וא"ש, ולפ"ז א"ש באומרת קמא דידה יהיב לשליש לגירושין א"נ משום דאינה מעיזה בוודאי איכא חזקה אבל מנגד לה אם איתא לגירושין יהיב הבעל ושליש מסר לה לגירושין הוי לי' קלא גירושין קלא אית לי' ושליש בוודאי בפרהסי' מסר וע' י שליח איכא קול ביותר ועיין תוס' גיטין י"ח ע"ב וראשונים שם, ולכן א"נ רק במגו דאמר לדידה יהיב לגירושין ולא הי' מנגד לה דל"ל קול כיון דמידו קבלה במכווין נתן לה בצנע' כדי להכחיש אותה ויאמר לא גרשתי' או לפקדון יהיב לשליש כמו שטוען עכשיו ומיושב קושי' לח"מ על נכון

ולפ"ז י"ל וודאי מגו לחוד לא מהני לאשה להפקיע נפשה אלא היא נאמנת מכח חזקה דאינה מעיזה דאלימא טובא יותר ממגו בכ"מ רק דעומד נגדה הוכחה דקלא אית לי' ונגד זה משלי' הוכחה דמגו וא"ש עיין היטיב, וכל זה לפי פי' ב' של הרא"ש דאיירי דהגט ביד שליש, וסיוע שליש לאו סיוע הוא שתעיז ואיכא תרתי מגו וחזקה, וי"ל אבל במגו לחוד דא"נ להוציא עצמה מבעלה כמו מגו להוציא ל"א, אבל לפי' הראשון וכן שיטת כמה ראשונים כיון דשליש מסייע ליכא העזה מוכח מסוגי' דשם דבמגו לחוד נאמנת, ובזה פליגו הרא"ה ור"ן דרא"ה ס"ל דל"מ לה מגו הוכיח כן מסוגי' דגיטין וס"ל כפי' ראשון של הרא"ש והר"ן ס"ל כפי' השני ועיין

והנה הח"מ הקשה הא איכא מגו דאמרה גרשתני, ולפמ"ש לק"מ על הר"ן דס"ל דל"מ מגו, אבל הרא"ה דלא כ' דגם במגו א"נ ש"מ דס"ל דנאמנת אם אית לה מגו קשה הא איכא מגו לכל אשה שאמרה גרשתני, אלא דבאמת תמוה לי על הח"מ ועל הב"ש שיצא ליישב קושי' הח"מ חדא אי ס"ל דמה שאומרת בפניו פנוי אני ליכא העזה כדי שתאומן מחזקת דאינה מעיזה לומר בפניו לא קדשתני א"כ הוי מגו מאינו מעיז למעיז, ואי ס"ל דגם לומר לא קדשתני העזה כמו לא גרשתני א"כ בלא"ה קשה על הרא"ה ור"ן למה לא תאומן משום חזקה דאינה מעיזה ועיי' מהרש"א יבמות קט"ז ע"ב שהקשה על תוס' שם כקושי' זו מכח ממ"נ, עוד צל"ע מה זו מגו דאמרי' גרשתני דלמא אינה רוצי' לאסור נפשה לכהונה וטוב לה לומר פנוי' אני מעיקרא ועיין כתובו' ע"ב עד כאן לא קאמר ר"ג אלא דאיכא מגו וברש"י שם דמכ"ע לא פסלה נפשה מכהונה משא"כ בטענת משארסתני נאנסתי וכן קשה לי על תוס' יבמות הנ"ל דהקשה דתאומן מת במגו דגרשתני דטוב ונוח לה יותר לומר מת דלא למפסל נפשה לכהונה וצל"ע

וראיתי בב"מ שכ' על קושי' ח"מ דליכא מגו דגרשתני שאין רוצי' לאסור נפשה על הקרובי' וגם עליו תמה אני שלא הרגיש במ"ש דאינה רוצי' לאסור נפשה לכהונה, וגם הא דל"ק לי' קושי' ראשונה שהקשיתי, אבל עמד בקושי' בסוף דבריו למה לא תאומן משום דאינה מעיזה בפניו לומר דלא קדשתני ופשיט לי' דאיכא העזה כמו גרשתני ובאמת פשוט הוא כמ"ש וצ"ע על הרא"ה ור"ן

והנלפענ"ד דס': לרא"ה ור"ן כשיטת הריב"ש דחולק על הרשב"א בתשובה דמביא הב"י סי' וס"ל אשה שאמרה שלא בפניו שגרשה בעלה ושוב כשבא הבעל מחזק בדברי' א"נ דלחזק דברי' מעיזה, ולפ"ז י"ל דרא"ה כ' דל"מ אמתלא כשאומרת לפלוני נתקדשה והוא מודה א"א לה להפקיע ממנו באמתלא ולהר"ן אפי' במגו לא, וכגון דליכא חזקה שאינה מעיזה וכגון שאמרה תחלה שלא בפניו פנוי' אני שוב גם בפניו א"נ, אבל היכא דתחלת חזרתה בפניו נאמנת משום חזקה דאינה מעיזה, וי"ל אפי' בלא אמתלא דמוכח דדברי' אחרונים אמת מכח חזקה ועדיפא מאמתלא בכ"מ, והב"מ בהקשותו כ' דעם אמתלא תאומן משום חזקה דא"מ, נראה דס"ל דל"מ חזקה נגד שווי' נפשה חד"א כמו דעידי' ל"מ דנאמן ע"ע, ולפענ"ד נראה דחזק' שא"מ מברר דברי' אחרונים יותר מאמתלא

וי"ל עוד דנ"מ עוד היכא דליכא העזה כגון ע"א מסייע לה כי פנוי' היא, אלא לפמ"ש לעיל דר"ן דס"ל דל"מ להוציא עכצ"ל דס"ל בגיטין כפי' שני של הרא"ש דע"א מסייע איכא העזה, עכצ"ל דס"ל כשיטת הריב"ש, וריב"ש בשיטת רבו הר"ן אזיל ועיין

סוף מעשה לא ה' במחשבה תחלה לפני לצאת בכותבת הגסה ובתוך הכתיבה נתחדשו לי הרהורים ועיונים מענין לענין מתחת הקולמס, תניע דברינו לפני אחיך בני חביבי ר' שמחה בונם ני' דיתאמרו מדברינו לתלמידינו הבנים בני אל חי, והנני אביך מברכך מרחוק חותם באהבה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מה

אדיר אדירים ממקומו יפן ברחמים, להשמיענו קול מבשר בראשי הרים, ובתוכם מע"כ תלמידי חביבי ח"ג הרב המאוה"ג מאיר בתורתו לעדתו חרוץ בע"פ מלא עתיק כש"ת מו"ה יצחק קונשטאדט ני' רב בק"ק אבאני יע"א: