כתב סופר אבן העזר קיז

תשובה מב

שובע שמחות נצח לחביבי תלמידי ב"א הרב החרוץ מלא וגדוש ע"כ גדותיו, רבו פארותיו, מופלג בתורה, וביראה טהורה, כש"ת מה"ו שמואל עהרנפעלד ני' בשבת תחכמוני מנטורי קרטא קהלתינו פ"ב יע"א

יום ג' לעתות ערב קבלתי מכתבך ונהנתי ממנו שראיתי שבעז"ה החיים והשלום אתך ואת ביתך ה' יחיים, ולהיות הייתי אני באמצע מלאכ' כתובה תשובה א' עמוקה וארוכה, לא באתי אל העיון בדבריך עד היום כאור בוקר קדמו עיני אשמורות עברתי כשעות שתי' על בתרי דבריך הערבי' על דודך כי מצאת דודאי' בשדי חכמת התלמוד, ולע"ע נתקשית על מ"ש בספר סדרי טהרה ססי' קפ"ה בישוב הקושי' על הראב"ד שבר"ן כתובת ע"ב ע"א דס"ל דאפי' להפסיד כתובתה אינה נאמנת היכא דמשווי' נפשה רשיע' והקשו עליו משלהי נדרי' דמקשה ש"ס אי בא"י ואומרת ברצון מי אית לה כתובה ולראב"ד אית לה, והנ"ל להקשות איפכא הא אינה נאמנת אפי' להפסיד נפשה, וכ' ע"פ תוס' פ"ק דב"מ דכל שחפץ לעשות תשובה נאמן וכן בנדרים שם נאמנת שאינה רוצי' לעשות איסור להיות עם בעלה באיסור, משא"כ בכתוב' האיסור שעבר עבר, ואם משום להבא דיודעת בנפשה שהיא נדה להציל נפשה מאיסור תוכל לומר שראתה אחר תשמיש, והקשית ע"ז ונקט נא קושיתך בקצרה דלמא משמשתו נדה היינו שאומרת שהכשילתו באיסור הוחזקה רואה דם מחמת תשמיש כגון שאומר' או נודע לבעלה שראתה ב' פעמי' מחמת תשמיש ועכשיו שמשה עמו פע' רביעי ואומרת עכשיו שביא' שלישי' ראתה מחמת תשמיש ג"כ והכשילתו עתה, וא"א לה לומר שעכשיו ראתה פע' ג' ולא הכשילתה ומ"מ נצולת מן איסור להבא, דאם לא ראתה פע' ג' לא מצטרפ' ביאה של עכשיו כיון שהפסיקה בנתיים ביא' א' בלא ראי' מ"ת, אלו דבריך וביארתי' יפה כי כתבתם בקצרה ושניתי ושלשתי עד שהבנתי רצונך

ולהפיס דעתך אמינא ישוב עד"פ קצת דיש לי מקום עיון לפי דיש דס"ל בדרבנן ליכא משום ל"ע איך קתני במתני' האכילתו שאינו מעושר וכ' הה"מ מזה ראי' אפי' במכשילתו בדרבנן דמעשר בזה"ז דרבנן ועיי' ב"ש וח"מ סי' קט"ו והא קתני עובר' על דת משה וכ' רש"י דכתיב' והא דרבנן אינו בכלל זה, ועכצ"ל דגם בדרבנן איכא לפני עור ובארתי במק"א דאיכא לפני עור מדאוריית' דלא גרע ממיעץ עצה שאינה הוגנת ומוכח כן מכאן דקרו לי' עובר' ע"ד משה הגם דגוף האיסור דרבנן, מ"מ מה שמכשילתו ועוברת על לפני עור דאוריית' הוא וזו ראי' ברורה, אבל קשי' לדס"ל דליכא לפני עור בדרבנן, ותוס' בע"ז ספ"ק מייתי ראי' משם דאיכא לפני עור ע"פ שיטת ר"ת דחה"מ דרבנן ולא הביא ראי' ממתני' כאן וצ"ע, וצ"ל דס"ל דמאכילתו שא"מ מעשר דאורייתא ולאו במעשר בזה"ז דרבנן קאי, וצ"ל גרס לפי שיטה זו דלא גרס באומר' פלוני חכם טיהר לי הכת' אלא טיהר לי הדם ועיין

ונ"ל דס"ל לראב"ד כשיטה זו, והא"ש דלא יוכל לתרץ באומרת שהכשילתו באיסור הוחזקה רואה דם מחמת תשמיש דאיסו' זה רק דרבנן ולא שייך עובר' על דת דלא עשתה איסור דאורייתא רק דרבנן אם כי מ"מ יוצא' שלא בכתובה אבל מתני' דקרי לה עובר ע"ד א"א לומר כה"ג עיי' והבן

וכ"ז כתבתי להראותך כי חביבי' עלינו דבריך, אבל באמת בפשוט לק"מ מלבד מה שהרגשת בעצמך כי לשון משמשתו נדה לא משמע משום איסור דקבע' ווסת לתשמיש, ונשמרת מזה די"ל גם עכשיו ראתה באמת מ"ת, זה לא יועיל דסו' כל סו' לא עברה ולא הכשילתו במה שראתה עתה אלא משום איסור שראתה כבר והוחזקה ואסורם לשמש, ול"ש ע"ז משמשתו נדה שאין ראי' של עכשיו מעלה ומתני' לא צריך לזה שראתה עכשיו, ועוד באמת אינ' נאמנת לשווי' נפשה רשיעי ומשום להציל נפשה מאיסור רוא' מחמת תשמיש אפשר שתאמר נטמאתי עתה וכשירצה לשמש עמה תאמר ראתה וחזר' וראתה ופשוט

והנה אם כי סלקנו קושיתך על תי' ס"ד וכ"כ בשעה"מ הלכו' אשות פ"ט הקושי, על הראב"ד ותי' של ס"ד מנפשי', לפע"ד לא הועילו כלום בישוב הקושי', ובמח"כ לא כמחשבות' מחשבותי בכוונת תוס', דלפי דס"ל בכוונת תוס' אין לדברי תוס' טעם וסברא מה לי אם אומר דרך תשובה או לא וכי מי שאומר הרגתי או פלוני רבענו לרצוני ועושה תשובה על העבר בוכה ומתחנן יהי' נאמן, וכוונת תוס' רצוי' ומפורש יותר ביבמות פ"ב כ"ה ע"ב ד"ה וא"א משום עצמו וכו' שכ' וז"ל היינו לפסול א"ע אבל נאמן הוא גבי אכילת חלב מזיד הייתי דאין לנו לכופו להביא חולין לעזרה לפי דבריו, נראה לעין הרואה כוונת תוס' דוודאי לנו אינו נאמן דאכל חלב במזיד, אלא שאין לנו לכופו לעשות עבירה להביא חולין בעזרה לפי דבריו דייק לפי דבריו עושה איסור וכעין שווי' נפשי' חד"א שהוא עומד וצווח שיודע בנפשו שעושה איסור ומוסיף חטא על פשע ע"י שאכל במזיד וכ"ז דבר שנוגע לעצמו, אבל לדידן אינו נאמן בוודאי וזה כוונת תוס' ב"מ והג"א שם כנ"ל ברור

ולפ"ז בשלהי נדרי' שכ' הר"ן וראשוני' דמשוה נפשה חד"א ליכא שהיא משועבדת לבעל ושלו היא, אלא למשנה ראשונה היתה נאמנת מה"ד כמ"ש הר"ן דלא מבזי' נפשה, וקשה באומרת שזינתה ברצון למה לנכו' לבעל לגרשה כיון שאינה נאמנת הגם שעומדת וצווחת דאסורה לו, מ"מ כיון שאינה נאמנת לנו אין הבעל מחויב להוציא והקושי' במקומה עומדת קמה וגם נצבה

ובמאי דכתיבנא בכוונת תוס' ב"מ ויבמות, לק"מ קושי' סדרי טהרה מהא דש"ע יו"ד סי' קע"ז ס"ק י"ב ממלוה מעות לחצי ריווח וטען שמלוה בריבית שאינו נאמן, ואפי' במיגו דפרעתי ולהד"מ משום דא"א משי' עצמו רשע הא אי לא מהמנינן לי' עושה איסור שנותן ריבית והניח בצ"ע, ולמ"ש לק"מ דאינו נאמן לנו להפסיד ממון חבירו, ובמה שנוגע לעצמו לכופו שיעשה איסור לפי דבריו, משא"כ להפסיד לחבירו בשביל שהוא צווח שעושה איסור אם ישלם לא נפסיד לחבירו ולק"מ כנ"ל פשוט וברור

והנה בשעה"מ שם הקשה על הראב"ד עוד מדשתק לרמב"ם דכתב באומרת זינתה ברצון דאינה נאמנת משום שמא עיני' נתנה באחר, אבל מפסדת כתובתה ולשיטת ראב"ד גם כתובתה לא אבדה דא"א משים עצמו רשע, והנלפע"ד בישוב קושיתיו של שעה"מ מש"ס נדרים ומשתיקתו של הראב"ד דבאמת תמוה שיטת הראב"ד למה לא תאומן להפסיד לעצמה מה שנוגע לממון, ומצאתי ראיתי דבר נכון מאוד בהפלא' על כתוב' שכ' כיון שעל מה שהאכילתו והכשילתו באיסור לא אבדה כתובתה רק כיון שהאכילתו כבר שוב אין יוכל או רוצה להאמין לה להבא וא"א לו להיות עמה ועי"ז מפסד' כתובתה וכיון שאינה נאמנת לשווי' נפשה רשיע' ויוכל להאמין לה לכל דבר שוב אינה מפסדת כתובתה ממילא אלו דבריו ז"ל ואמיתי' המה ועיין

ולפ"ז לק"מ משלהי נדרי' דבאומרת זינתה ברצון על מעשה דזנות לפי דבריו אבדה כתובתה ומודה הראב"ד כה"ג שנאמנת להפסיד לנפשה שעשתה מעשה כזה שא"צ ליתן לה כתוב' ומדוויל ידה וע"פ דברי' לא ישתלם לה, והא"ש דלא השיג על הרמב"ם שכתב שמפסדת כתובתה דמודה לו כה"ג וא"כ ונכון

אלא דתמה אני על שעה"מ וס"ד שהקשו משלהי נדרים על הראב"ד גם על הר"ן דנאמנת להפסיד לעצמה קשה דדווקא מה שנוגע לעצמה נאמנת, אבל לאסור נפשה אינה נאמנת, וכי כן בנדרי' שם למה וכו' אותו להוציא' ואיך קאמר ש"ס אי באשת ישראל ובאומרת ברצון הא אין לה כתובה בלא"ה א"א למוקמי מתני' כה"ג דאינה נאמנת לשווי' נפשה רשיעי ולאו כל כמינה לאסור נפשה על בעלה ולזה ל"ת מ"ש בישוב הקושי' דזה לא מהני רק ליישב דנאמנת להפסיד כתובתה אבל לאסור על בעלה עדיין צ"ע

ובשעה"מ הקשה באמת על הרמב"ם למה צריך לטעם שאינה נאמנת משום שמא נתנה עיני' הא בלא"ה אינה נאמנת משום דא"א משו' ע"ר, ומיושב כ"ז ע"פ תוס' ב"מ וכבר כתבנו דאין דמיונו עולה יפה במח"כ

ובחידושינו לסוגי' העליתי ישוב לכ"ז ע"פ שיטת מהרי"ק דאשה שסבורה דליכא איסור זנות בא"א אבל מועלת בבעלה אסורה לבעלה דמעלה מעל באשה כתיב, ונ"ל פשוט דכה"ג מפסד' כתובתה ניהו דמסקי' שלהי נדרי' דאשת כהן שנאנס' יש לה כתובה משום דהוא גרם לה שתאסר, משא"כ באומרת מותר ומעלה בו מעל היא גרמה לנפשה ופשוט, ולפ"ז הי' מקום לומר מתני' באשת ישראל ואומרת זניתי ברצון ולא ידעה שיש איסור אבל מעלה בו מעל וכתובה ל"ל ונאמנת דלא משווי' נפשה רשיעי, ולדסוברי' דבמגו נאמן אדם להשיא עצמו רשע, עיי' ש"ס כתוב' סוגי' דעידי' שאמרו, ועיין שעה"מ שם שמביא דכן דעת רשב"א ז"ל י"ל מתני' באומרת באיסור עשתה ונאמנת במגו דאומר מותר כהנ"ל ולשיטת הסמ"ג שבטוש"ע יו"ד סי' קע"ו דאפי' במגו אינו נאמן י"ל מתני' באומרת מפורש שסבור' היתה דליכא איסור ומיושב סוגי' דשלהי נדרי', והא"ש הרמב"ם דכ' באומר' זניתי ברצון משום שמא עיניה נתנה דטעם זה מספיק גם באומרת שסבורה היתה דליכא איסור או דס"ל לרמב' כרשב"א דנאמן אדם במגו להשי' נפשו רשע לכן ליכא טעם אחר באומר' זניתי ברצון דאינה נאמנת רק משום שמא עיניה נתנה באחר וא"ש הכל ועיין

עוד רגע א' אשעשע עמך במ"ש בישוב קושי' א' שהקשה הגאון מהו' יודא אסאד ני' אבדק"ק ס"ה, מה הועילו חכמי' בתקנתן שבתולה נשא' ליום ד' שפעמי' ב"ד יושבי' וכדי שלא תתקרר דעתו עדיין שמא תאמר שראתה דם ותודח ביא' ראשונה ליום בכדי שתתקרר דעתו, ואמרת ליישב דחשש שתתקרר דעתו שיחשוב שמא נאנסה או קודם אירוסי' ואם לא ישכי' לב"ד למחר תקרר דעתו ע"י אפשרו' הנ"ל אבל עכשיו שתיקנו שנשא' ליום רביעי ירא כי חכמי' חששו