כתב סופר אבן העזר קטו

בהכחשת הבעל בוודאי לא תפסיד הכתובה ועי"ל כיון דלענין איסור החכם נאמן שוב יש לה מגו נגד הממון עיין, ומעתה א"ש דירושלמי אמר וכולהן בעידים ומפרש הרא"ש שעידים מכחישים אותה, אבל אותו פלוני אינו נאמן דירושלמי מוקי בליכא עידים לבעל שאמרה לו כן לכן נאמנת נגד אחד במגו, אבל ש"ס דילן מוקי שיש לבעל עידים שאמרה לו כן ול"ל מגו לכן איננה נאמנת נגד פלוני, והן הן הדברים שכ' הרא"ש אחר שהביא הירושלמי כ' או כשהיא מכחשת צריך הבעל עידים כוונתו ובהכי איירו ש"ס דילן שיש לבעל עידים שלא תוכל להכחיש אותו לכן לי צריך עידים המכחישי' אותה ופלוני לבד נאמן כנ"ל ועיי'

ומעתה א"ש הא דכ' הרא"ש פ' שבועת העדות דאם העד מכחיש אותה שלא אמר לה מת בעלה שנאמן הוא כקבלת הרמב"ן ומייתי ראי' מסוגי' דכתובות משום דפשטות שטיחות הסוגי' של גמרא דילן משמע דאשתכח שקרא שפלוני מכחיש לבד ומוכח כדינו של רמב"ן והיינו דאיירו בכגון דל"ל מגו, וכן באמרה בשם פלוני מת בעלה אינה נאמנת דשם לית לה מגו, ואין לומר דתאומן במגו שהיתה אומרת מנפשה שמת בעלה ולא בשם העד כיון שיודעת בנפשה ששקר הוא, לכן נוח לה יותר לומר בשם אחר כדי כשיתברר שחי הבעל לא יתנו הסרחון בה אלא בעד המשקר ועוד י"ל שסבור' היא שתאומן ביותר כשתאמר בשם אחר, ולא ידעה שיבוא לב"ד ויכחיש אותה, וגם אם יכחישנה סבורה שאעפ"כ תאומן היא ולאו דינא גמירא שיאומן לעד המכחיש וכיון דליכא מגו בין לש"ס דידן בין ירושלמי המכחיש נאמן כנלפע"ד ישוב נכון בעזה"י

והנה הרמ"א בתשובה סי' העלה באיסור שהוא מדרבנן אין המכחיש נאמן והוקשה לב"ש מגירס' רוב ספרים פלוני חכם טיהר לי הכתם והוא דרבנן ומ"מ המכחיש נאמן, עוד חידש רמ"א שם דנאמנת על כרי שלה דווקא כשאומרת תיקן לי כרי של הבעל אינה נאמנת אבל בשלה נאמנת, וע"ז תמהו האחרונים ביו"ד סי' קפ"ח הא פלוני חכם טיהר לי על עצמה מעידה והחכם נאמן להכחישה עיי' בחות דעת וצ"ע

ונלפע"ד ליישב, דיש לחקור לפי המבואר ביו"ד סי' קכ"ז דאין אשה נאמנת באיסורים במקום שיש לתלות להקל דעת' קלה לתלות להקל, ועיי' ר"ן ריש חולין לענין בדיקת סכין ובדיקת חמץ כיון שהדבר בספק אינה נאמנת, והנה בכתמים יש כמה תליות לתלו' בפשפש או שעברה בשוק של טבחיי' וכיוצא בו לא הי' לנו להאמין לאשה פלוני טיהר לי אולי תולי' להקל ואומרת דחכ' טיהר לה אלא הא בדרבנן גם בכה"ג נאמנ' כמו בבדיקת חמץ דהוא דרבנן המנו בדרבנן כמבואר, וי"ל דכ"ז אם ליכא דמכחיש אבל כשהחכם מכחישה הגם שהיא מעידה על עצמה, כיון שעיקר נאמנו' שלה בכתמים קולא הוא משום דכתמי' דרבנן כשיש הכחשה כזו שאומר' בשמו והוא עומד ומכחיש כל כי האי אינה נאמנה דבלא"ה יש לחשדה שמקלת לעצמה כמו שכתבתי לתלו' לדעתה, והא"ש דלא קשי' תרתי קושיות על הרמ"א דכתמים שאני ואפי' על עצמה אינה נאמנת כנ"ל

ויש להביא ראי' לדינא של רמ"א מסוגי' דכתובות דצ"ל למה מוקי ש"ס באומרת פלוני טיהר לי הכתם ולא כשאומר' פלוני טיהר לי את הדם, ולפמ"ש א"ש דבדם הבא מגופ' שאומרת פלוני טיהר לי שאינו מראה דם בהא נאמנת כיון שמעידה בשלה ואפי' בדאוריי' נאמנת נגד המכחיש כדיני' של תשובת רמ"א הנ"ל, ולכן מוקי דווקא בטיהר הכתם שנאמנותה בלא"ה גרוע בכתמי' ודי להאמינה היכא דליכא הכחשה כזו, אבל בהכחשה אינה נאמנת כנ"ל נכון, ובזה א"ש הא דמביא רמב"ן ראי' מדמתרץ פלוני חכם טיהר לי הכתם ולא הביא ראי' מדמתרץ תחלה פלוני תיקן לי וכן הקשה פלתי בתפאר' ישראל סי' קפ"ה ולפמ"ש א"ש דידע דיש לדחוק בכוונת ש"א אשתכח שקרא בעידים, אלא שכ' למה מוקי בטיהר כתם גם בדם ממש א"ש כיון דעידים מכחישים וע"כ דאיירי בחכם לבד מכחיש ודווקא בכתם כמ"ש וממילא גם אינך דמתרץ דאשתכח שקרא בלא עידים והוכיח רמב"ן שפיר ולכן מייתי רק מטיהר לי כתם כנ"ל ועיי' היטב

ובזה מיושב קושי' תוס' שם על דמקשה ש"ס בשמשתה נדה אי דלא ידע נהמנו' ולא מקשה כדהקשה מעיקר' מנא ידע, ולדברינו א"ש דידע דיש לאוקמי כמו דמתרץ פלוני תיקן לי כן י"ל פלוני טיהר לי אלא דקשה בכה"ג תאומן דהא בשלה מעידה ואין המכחיש נאמן בכה"ג ולכן מקשה נהמכו, ומתרץ באומרת פלוני חכם טיהר לי הכתם, ובכתמים אינה נאמנת וכמ"ש ועיי' היטיב

ודע דיש לי מקום עיון כשאומרת אני תקנתי הכרי בפני פלוני ופלוני, ובאו והכחישו אותה שלא ראו כעל שתקנה אם נאמנ' ועיי' בשבועות מ"א ע"ב פרעתיך בפני פלוני ופלוני, ובאו ואמרו להד"ם דמסקי' כ"מ דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעתי' ופי' רש"י כיון שא"צ לפורעו בעידים לא רמי' עליה דלוה וטעה וכן י"ל באמרת תקנתי בפני פו"פ ורמב"ם בפ"ו מטוען ונטען מפרש דכיון דלא אזמין לעידים לא רמי' עלה דעידים לזכור עיי"ש וכן בנדון זה כיון שלא אזמנם שיהי' עידים בדבר לא רמי' עליה וכ"ז פשוט

אלא דכבר קשו ראשונים בסתירת הסוגי' בשבוע' עם סוגי' דב"ב ע"ב, ונחתו לחלק ולתרץ ולפי יש מתרצי' לחלק בשבועות אמר ולא פרעתי לך בלשון בתמי' לכן אמרי' דלא רמי' עלי', אבל כשאמר בוודאי פרעתי לך ועידים מכחישים אינו נאמן, עיי' בהה"מ וכ"מ שם ועיין בטוש"ע ח"מ סימן ע' ולפי חילוק זה גם בנדון שלנו כשאומרת בהחלט בפני פו"פ תקנתי ומכחישים אינה נאמנת או אפשר דווקא בממון כיון שאפשר בתועלת עדותם לפטור משבועה ל"א לא רמי' כשאומר בוודאי שהי' עידים משא"כ לענין איסור דאין צריכה לשום עדות ומלתא בעלמא אמר', דלא רמי' עליה וטעתה שהיו שם וצ"ע

ויש קצת ראי' דבכה"ג נאמנת לדחולקים על רמב"ן ומפרשי' ע"כ סוגי' דכתובות ואשתכח שקרא דבאו עידים והכחישו אותה, למה לנו כל כך שאמר' פלוני תיקן ושוב באו עידים ואומרים עמנו הי' פלוני, יאמר נא דרך קצרה שאמרה בפני פלוני ופלוני תקנתי, והעידים מכחישים אותה וע"כ דבכה"ג נאמנת דלא רמי' עלה הוא ועיין

ועיי' יבמות קט"ז ע"א דאמרה גרשתי בפני פלוני ופלוני ושאילנא ואמרו לא הי' דברים מעולם, משם אין ראי' דאמרה שהי' עידי גירושין פלוני ופלוני דוודאי רמי' עלי' דעידים ועלה דצריכי' העידי' לגירושין, אלא דקשה לפי שיטת רמב"ן אפי' א' מכחיש כה"ג נאמן השני לא הי' צ"ל דאמר' בפני פלוני ופלוני תרתי, אלא בפני פלוני ומכחיש ש"מ ד"א א"נ, ולמ"ש ח"מ כשאמר בפני נאמנת א"ש ומכאן ראי' דהא ע"א לא מעלה לגירושין ויש לחלק וצ"ע, וי"ל התם נגד חזק' אא"מ אין א' מכחיש נאמן ובמת בעלה ע"פ העד דהקילו משו' חומר זה רק דרבנן אין נאמנת כשעד שאמר' מכחיש כן י"ל ועדיין צ"ע

ומדי דברי ברמב"ם פ"ו מטוען אומר הנלפע"ד בישובו, דנרא' דס"ל אם באו עידי' ומכחישי' דהוחזק כפרן וכ"כ הה"מ ומ"ש ממעשה דלעיל שהוא מסוגי' דשבועו' דפסק כרבא דלא הוחזק כפרן, ומ"ש הה"מ לחלק בין אמר הלא פרעתי' כבר הקשה הלח"מ דלפי דמפרש הרמב"ם דלא רמי' עלי' דעידי' לא שייך חילוק זה והנכון אתו, ומ"ש הה"מ דרמב"ם כ' שאמר והרי עידי גרע, גם זה אינו מובן מ"ש שיש עידי' כיון דאנן קיי"ל א"צ לפרעו בעידים, שהיו בהלוא' אין מגרעי' כלל, ובלח"מ נדחק בהבנתו, ומ"ש הכ"מ דרמב"ם מחלק בין הזמין העידי' דלא שייך דלאו אדעתי' החילוק נכון בעצמותו אבל ברמב"ם אין רמז ורמיזא דבהכי איירי בהלכה, והנלפע"ד הנה הר"ן בשבוע' כ' מ"ד דמלוה חבירו בעידי' צריך לפרעו בעידי' הסברא כיון שהוא לא הימנו כן לא יאמין לו ויפרעהו בעדי' והלכתא דא"צ לפורעו בעדי' דיאמר לוה אמרתי שיאומן לי שפרעתי שלא בעדי' כי כן דרך לפרוע הגם שהלוה בעדי', ונ"ל להמתיק טעם דלפעמים הלוה טרוד בעסקיו ואין לו זמן לחזור אחר עידי', וכמו שאמרו בפ"ק דב"ב לענין פרעון ת"ז הגם שאין דרך לפרוע והלואי שיפרע בזמנו מ"מ לפעמי' פורע כי היכי דלא לטרדן, וגט בחזק' שטרך בידי מ"ב, כ' תוס' דאינה חזקה כ"כ לפעמי' אין אתו השטר פורע בלא שטר, כן בזה בוודאי הסברא כמו שהוא לא האמי' לו כן אין לו לפרוע בלא עידי' אלא שאין זה חזק' אולי לא הי' לו עידי' מוכנים לפרוע בפניהם, וי"ל אם שנים אנשי' מוכנים ועומדים שם ופרע בפניהם בוודאי מהדר שיהי' עדים בדבר כי טוב לו שיהי' לו עידי' כמו שהלוה לו בעידי', ואם כדבריו כן הוא שבפניה' פרע הי' מזמינם לעדי' כדי שיהי' מלתא דרמי' עלייהו ולא ישכחו לעת שיצטרך להם ולכן כשהוא אומר שפרע בפניהם והם אומרי' להד"מ הוחזק כפרן דמה תאמר דאמת אתו אלא שאינם זוכרים כיון שלא הזמינם, אם כדבריו כן הוא שהיו שם בוודאי הי' מזמינם בשבריו לטוב לו, ובהכי איירי סוגי' דב"ב וכ"כ הרמב"ם שאמר והיו עידי' שהלוה בעידי', אבל סוגי' דשבועו' איירי שלא הלוה בעידי', בזה גם כשעידי' לפניו אינם מזמינם דלא עלה על דעתו לפרוע בעידי' כמו שהוא האמינו בלא עידי' כך הוא האמין לו כנ"ל נכון ועיי'

ונ"ל עוד שזהו טעמו של הרמב"ם שמפרש דלא רמי' על עידי' ולא כפי' רש"י משום דקשי' לי' הסוגיו' דשבועות וב"ב וכשנפרש לא רמי' על עידי' יש ליישב כמ"ש, אבל לפי' רש"י לא א"ש כמובן ועיי'

ונחזור לדברינו דלרמב"ם ולפי שבארנו שיטתו דלעולם לא הוחזק כפרן רק בלוה בעידי', ולכן בנדון שלפנינו באומר' בפני פו"פ תקנתי הכרי ועידי' מכחישי' נאמנת חוץ כשאומר' שהזמינם לכך, ולפרש"י דלא רמיה עלי' אפי' כשאמרה שהזמינם נאמנ' דלא רמי' עלה ואפשר אחרי' הי' וטעת' שאלו הם, ולשיטו' דמחלקי' בין אמר הלא לאמר בבירור צ"ע לדינא כמ"ש לעיל, פה פ"ב יום ג' לסדר ויחי תרט"ז לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: