כתב סופר אבן העזר קיג

לראשון ולמסקנא לשני אח"מ הראשון, ומדמקשה ש"מ דפשיטא לש"ס דאין לחלק בין לכתחלה לדיעבד בדבר הזה דל"מ קלא, ואפי' בס"ד דתצא מראשון שנשאה בהיתר ויצא קול אח"כ מ"מ ל"מ קלא, לולי דקלא דבתר נשואין בלא"ה ל"ח לו

ויש לדחות ראי' זו עד"פ קצת, די"ל דעד דלא מקשה והא אמר ר"א והיינו והלכתא כותי' ואפי' לבתר ארוסין ל"ח כ"ש בתר נשואין ורצה לתרץ דשמואל דס"ל כהלכתא הגם די"ל גברא אגברא קא רמית, ומשו"ה הקשה תחלה שמואל אדשמואל עצמו דל"מ קלא, וקודם שהקשה מהלכתא מדר"א וסבור דתצא מראשון ומחמירי' כ"כ להוציא אשה מבעלה בקלא דא"ח ס"ל נמי דהא דאמר שמואל דל"מ קלא אפי' נשאת תצא, ולאמת בתר דמקשה ומפרק שמואל כהלכת' ס"ל דקלא דבתר נשואין ל"ח, ואפי' בתר ארוסין משום שלא תתגנה לבד אין חוששין לקלא י"ל דשמואל ס"ל דל"מ קלא לכתחלה ולא בדיעבד להוציא אשה מבעלה, אבל מארוסתה מוציאי' דל"ש כה"ג שלא תתגנה כדכתיבנא בסמוך כן י"ל ועיי'

ויש להראות פנים לדבני. נסגנון הסוגי' שם דאמר שמואל תצא והדבר צריך בדיקה ומקשה תחלה על המאוחר ממ"ש והדבר צריך בדיקה ואח"כ ממ"ש תצא הו"ל להקשות תחלה ממ"ש תצא ואח"כ ממ"ש והדבר צריך בדיקה, וי"ל ע"פ הנ"ל, דאחר שהקשה ומתרץ דשמואל כהלכתא דקלא דבתר נשואין ל"ח ממילא ל"ק ג"כ ממ"ש צריך בדיקה די"ל כמו בקלא דבתר נשואין א"ח כן מבטלי' קלא אם נשאת אחר שיצא הקול, ולא הקשה ממ"ש צריך בדיקה רק קודם דמפרש דתצא משני קאמר, ולכן מקדים להקשות מאי הדבר צריך בדיקה, שאם יקשה תחלה קושי' שני' שוב לק"מ קושי' ראשונה ודרך וסגנון סוגי' ש"ס בכ"מ דרך שקלא וטרי' דמברר תחלה ומקשה מתרץ מה שיש בישוב קושי' זו כדי לברר הדין ולהשמיענו היוצא מזה דין חדש, וכ"כ הראשונים בדוכתא טובא בש"ס, וכאן נמי רצה להקשות תחלה קושי' ראשונה כדי להשמיענו דהיכא דקוראים לנתינה כתיבה דחוששי' הגם דקרו גם לכתיבה כתיבה, ונסתלקה ראי' שלי, נהפוך הוא קטיגור נעשה סניגור משם ראי' להקל לבטל קלא בתר שנשאת הגם שנשאת באיסור קודם ביטול הקול ועיי' היטב

שבתי וראיתי כי יש לדחות ראי' דידי ע"פ סברא אחת שחדשתי מאז בענין זה דמבטלי' קלא והלכתי בה בדרך ארוכה בלימוד הישיבה עד"פ, וכאן נקיטנא בקצרה, ואציע רק סברא הישרה, והוא דבעובדא כדלעיל שיצא הקול תחת בעלה הכהן שגרשה או שמגורשת מכבר ומשום קול דבתר נשואין לא מוציאי' אשה מתותי בעלה הגם שיש בודאי רינון על הב"ד מ"מ משו"ה ל"מ אשה מבעלה בקלא דבתר נשואין, ונ"ל גם כשמת הבעל ונשאת לאחר שאוסרי' אותה לכהן ואם נשאת תצא כה"ג מבטלי' קלא ומכריזי' כל האפשר ומשום חשש רינון שאפשר לא ישמעו כולם לקול האחרון ויהי' רינון הא רינון בלא"ה הי' מדלא אסרו לבעלה הראשון הגם דמשום אתה מוציא לעז על בניו של ראשון ליכא דיאמרו סמוך למיתה גרשה, היינו כיון שאין מוסיפי' חיזוק לקול ע"י שאוסרים אותה על השני ומוציאים אותה ממנו, דכיון דיש לתלות דסמוך למיתה גרשה ומשו"ה אוסרים אותה לא הוספנו חיזוק הקול עי"ז, אבל בודאי רינון הראשון שהי' מתחלה ע"י קול לא נתבטל עי"ז מהיכי תיתי יתלו כי סמוך למיתה גרשה דהא יצא קול מכבר, וכיון דאיכא בלא"ה רינון מראשון מבטלי' קלא להתירה לשני ועדיף דמרויחי' עי"ז אולי ישמעו כולם ביטול הקול ויתבטל רינון הראשון ועכ"פ לאלו שישמעו מביטול הקול לא יהי' רינון ראשון כנ"ל נכון מסברא, וזה דוקא כשהי' ראשון כהן אבל כשהי' ראשון ישראל דאינה נאסרת על בעלה רק אח"מ אסורה לכהן ליתא לזה דהא ע"ע לא הי' רינון כלל, וכן ביצא קול אחר נשואי' מקודשת דא"א אותה לבעלה אח"מ דמוציאי' משני דמבטלי' קלא כיון דבלא"ה איכא רינון, ושם בארה

ואחר הוצעה זו א"ש הסוגי' דד' פ"א דלא מקשה תחלה מן המוקדם שאמר שמואל תצא ומתרץ תצא משני דתו לא יוכל להקשות ממה שאמר הדבר צריך בדיקה והא ל"מ קלא דלמ"ש לק"מ מאחר שיש בלא"ה רינון מראשון ויש הרוחה ג"כ למעט רינון הראשון מבטלי' קלא ולכן מקשה תחלה והא ל"מ קלא כדס"ד דתצא מראשון כדי לברר הדין ולהודיענו מקום שקוראי' לנתינה כתיבה חוששי' ע"ד שכתבתי למעלה וא"ש סגנון הסוגי' ע"ד נכון לדינא, ואזדא הראי' מסוגי' דשם דאם נשאת מבטלי' קלא, או אם בטלה קודם שנשאת דלא תצא ועיי' בכ"ז

ולהיות כי אין לנו ראי' דאם נשאת ל"ת, הדרינן למשמעות פשטא סוגי' שלהי גיטין וביותר מדלעיל מדמקשה על שמואל דפשיטא לש"ס דגם אם נשאת תצא, ואין לנו סתירה לזה רק בדוחק או ע"ד פלפול כמ"ש

וכשאני לעצמי נ"ל להכריע ולעשות פשר דבר לדינא דודאי אין לנו להחמיר כ"כ משום רינון בעלמא להוציא אשה מבעלה אחרי שעמדנו על הבירור, או שנתברר מעצמו שבאו העדים לב"ד ונודע מפיהם כי הקול שקר או שלא הי' ממש במעשה דקדושין או הגט ע"פ הדין מצד עיקר המעשה שלא הי' ע"פ הדין או מחסרון העדות וכדומה, כיון שאנו יודעי' בודאי כי שקר בימינם ומותרת בודאי אין לנו לאוסרה על בעלה משום רינון דב"ד אבל כ"ז שלא נתברר לנו האמת ויש מקום לקול זה, אין אנו אחראי' לדרוש ולחקור אחר הקול שנתחזק בב"ד עד שיצא לאור משפט צדק ואמת כי שקר הקול והבל החיזוק שנתחזק בב"ד כי אז יהי' עדיין רינון וזילותא דב"ד ועכשיו הוא ספק שמא לא יתברר, א"א אחראי' לבדוק כדי לבטל הקול כן נראה לי משכל הישר, ומקשה על שמואל דאמר תצא והדבר צריך בדיקה אמר צריך שנזדקק לבדוק לדרוש ולחקור, וכן לקמן אמר והעמידו הדבר על בוריו שיבדקו וידרשו לבטל הקול, מקשה שפיר והא ל"מ קלא משום רינון, הגם כשנתברר לנו ע"י עדים שקר הוא ל"מ ואין מכריזי' כדי להתירה, הגם דאם נשאת ל"ת מאחר שאנו יודעין שאין ממש בקול זה ל"ח לרינון אבל לא היה לשמואל להכניס עצמו לעמוד על הבירור כדי להתירה לבעלה משום שכבר נשאת אבל י"ל אם כבר נתברר מאליו ע"י ביאת עדים או שכבר חקרו אין מוציאי' כנלפע"ד להכריע בדעת תורה מכרעת

היוצא לנו בנדון שלפנינו שכבר נתברר דאין ממש בקדושין אם כבר נשאת מבטלי' קלא ע"י הכרזה, וגם אם לא הכריזו קודם שנשאת כיון שנשאת ל"ת מטעמא דכתיבנא, ודוקא נשאת, אבל נתקדשה מוציאין מארוסתה ול"ס אביטול קול משום זילותא ורינון, הגם דקיי"ל בקלא דבתר ארוסין א"ח משום שלא תתגנה שזה ל"ש לענין דל"מ קלא כמ"ש כבר לעיל, אלא להיות בנדון שלנו כי לא נשאת עדיין אין לנו להתירה לכתחלה ע"י הכרזה דחוששין לרינון לכתחלה ולא הועילו דברינו לנ"ד

אבל יש לנו לפתוח פתחא דהתירא להתירה להנשא לכתחלה ע"פ דברינו מאחר שכבר עמדנו על הבירור כי אין ממש בקדושי' בהוספת עוד דברים

הנה תוס' גיטין פ"א הקשה מב"ב ל"ב וכתובות כ"ו דמבטלי' קלא, ותי' בחד תי' משום דנפסל מתרומה לעולם, ונ"ל הא דלא הקשה תוס' קושי' זו שלהי מכילתן דשם מקומו של עיקר הדין דמבטלי' קלא ופליגו רב ושמואל ומסיק דאתרותא נינהו, משום די"ל דהא דל"מ קלא רק שלא להתירה לכתחלה להנשא ע"י ביטול קול, אבל להפסיד לכהן שלא לאכול בתרומה דיעבד הוא ונפסד ע"י כך, ומסוגי' שם לא מוכח דאפי' בדיעבד כשנשאת ל"מ קלא כמ"ש לעיל, לכן העמיד קושיתו על סוגי' ד' פ"א דמוכח דאפי' דיעבד תצא משום דלמ"ק כמ"ש כנ"ל, ותי' בתי' קמא דהתם שאני שאין לו תקנה לעולם אם לא נבטל קלא, משא"כ כאן אפשר שתתגרש מזה ותנשא לאחר, הגם שלבעל זה אין לה תקנה מ"מ אפשר בנשואי' לאחר משא"כ תרומה שאין לו היתר לדבר זה, ועיי' נב"י קמא סי' ס"ט שהרגיש מ"ש לאסרה לבעלה דאין לה תקנה לדידי' ולק"מ דשני ושני ועיי' כתובות בסוגי' דראוה מדברת י"ד ע"א והא נמי כדיעבד דמי ובר"ן שם בשם הראב"ד דארוסה לאו לכתחלה ולא דיעבד ממש הוא אבל נשואה דיעבד ממש הוא להוציאה מבעלה, אבל אית לה תקנה שתנשא לאחר והולד ל"ל תקנתא שא"א לישא לשום אדם, וס"ל לתוס' ה"ה בתרומה דל"ל תקנתא לעולם משא"כ לבעלה רק דיעבד הוא דאיכא תקנתא שתנשא לאחר, ובתי' שני ס"ל לתוס' דאין זה בכלל ל"ל תקנתא דאפשר בחולין הגם שבודאי נפסד והוא דיעבד מ"מ תקנתא מיהא אית לי' ועיי' גיטין כ"ח ע"ב בצריכותא דש"ס קאי באשת כהן דליכא פסידא כ"כ רק בע"מ, אבל בכהן עצמו שזינתה לו תורה באכילת תרומה והחילוק פשוט, ובנב"י מדמה זה לקול גרושין שאוסרים אותה לכהונה במח"כ אינו מן המדומה דרוב בתולו' לא נשאות לכהן ואפי' דיעבד לא מקרי מה שאוסרים אותה לכהונה משא"כ תרומה שזיכה לו התורה בודאי דיעבד הוא, אלא דבתי' שני ס"ל דאינו נכנס בסוג אין לו תקנה, ואין הכרח דתוס' בתי' ב' חולק בעיקר הדין על תי' קמא דהיכא דליכא תקנתא מבטלי' קלא, והנב"י כ' דמוכח כן מקדושין ס"ו בעובדא דינאי דבטלו הקול וע"כ משום דל"ל תקנתא ראי' זו יש לדחות התם מבטלי' ממנו מצות הקרבה וכל עבודה שבמקדש ועבודת כה"ג, בודאי משום רינון בעלמא אין לבטלו מכל מ"ע שעליו, אבל שלא לאכול בתרומה ואפי' תרומה דאורייתא אין מצוה עליו שיקבל תרומה כדי לאכלה וכ"ש תרומה דרבנן בזה"ז, ומשום נשיאת כפים ג"כ ליכא דהא כ"ז שאין קוראי' אותו ליכא חיוב עליו לברך, ואפי' ליש סוברים דעובר בעשה היינו כשהוא בבכה"נ אבל א"צ לכנוס שם ולברך עיי' כ"ז היטב בטוש"ע או"ח סי' קכ"ח אבל לאסור פנוי' היכא דא"א לה להנשא לאחר אין בזה ביטול מצוה כי אינה מצווה בפ"ו ולכל היותר מחויבת משום לשבת מדברי קבלה וליכא רק צערא דגופא אפשר דס"ל לתוס' בתי' ב' דכל שיש חשש דאורייתא ל"מ קלא אפי' ל"ל תקנתא בדבר זה, וראי' הנב"י דחוי' מעיקרא ואין חוזרת ונראה לפע"ד: