כתב סופר אבן העזר קיב

וכ"ז כתבנו לפי דס"ל לר"ן בשיטת הרי"ף וב"י בשיטת הרמב"ם מדהשמיטו הך דינא דמבטלי' קלא ש"מ דס"ל דלא מבטלי', אלא דבאמת קשה אם ס"ל להחמיר בודאי הי' להם להשמיענו חידוש דין זה דס"ל להחמיר הגם שכל עיקרו דלא מבטלי' הוא מדרבנן ומחשש רינון בעלמא, ומדשתקו יש למשמע איפכא דאזלו להקל ועיי' ר"ן ביצה בסוגי' דליבון רעפי' שכתב מדהשמיט הרי"ף ש"מ דס"ל האבעי להחמיר שם א"ש דספיקא דאורייתא הוא כמ"ש הר"ן ולפי שיטתו א"ש מ"ש במשמעות וישוב השמטת הרי"ף, אבל כאן בדרבנן נהפוך הוא דמשמע משתיקתו דאזיל לקולא וכן הרמב"ם, אלא בכ"ז לא נתיישב היטב מה זו שתיקה דהי' להם לפרש דס"ל דמבטלי' קלא כיון דאתרותא נינהו, ולפמ"ש בישוב הרי"ף ורמב"ם דכיון דהלכתא כר"א בקדושין ה"ה הכא י"ל קצת שתיקתם כאן דסמכו על דפסקו התם כר"א, ובכ"ז יש לגמגם כיון שיש לחלק בין הכא לדהתם הו"ל להשמיענו דין ברור

עוד קשה לי טובא הא בסוגי' מבואר דהא דמבטלי' או לא מבטלי' תלי' אי בעי ב' כשרים או סגי בעדות נשים דנקיט הרמב"ם להלכתא דלא חיישינן לקלא רק בב' כשרים איך ס"ל דלא מבטלי' קלא ועיי' ב"ש סק"ה שהרגיש בזה וכ' דהא דלא מבטלי' אינו אלא מנהגא משו"ה צריכי' להיות כשרים דוקא, ואני לא אבין הא כ' הר"ן משום דאין חוששין שמא מאתרותא דל"מ קלא אנן וע"כ צ"ל נמי דחוששין לקלא בעדות נשים, וכיון דאזלי' לקולא ול"ח רק בעדות כשרים איך נחמיר בביטול הקול, שאינו אלא משום רינון על ב"ד, ונקיל בגוף הקול שיש בו חשש יותר ומרמב"ם משמע שהוא חששא גמורה מעיקר הדין וצל"ע

לכן לולי שאיני כדאי הי' נ"ל דרמב"ם ס"ל דמבטלי' קלא והא דלא כ' כן מפורש משום שכבר נשמע מדבריו שכ' עוד בדין זה בהלכ' גרושין פ"י הלכה כ' יצא שמה בעיר דאתחזק מקודשת ואח"כ יצא קול מגורשת ה"ה מגורשת, הקול אסרה והקול התירה, והראב"ד השיג עליו דלא נראה כן מגמרא אלא כשבאו ב' קולות יחד, והנה מ"ש הראב"ד דלא נראה כן מגמרא הוא משום שמפרש מתני' מקודשת ה"ז מקודשת וחזר ואמר מקודשת ומגורשת לא הול"ל רק מגורשת לבד ש"מ דבדיוק אמר מקודשת ומגורשת דבעי דיצא ב' הקולות בב"א וכ"כ הלח"מ, והנה שטיחת לשון וסידור המשנה דקתני רישא ה"ז מקודשת ובסיפא נקיט רק מגורשת וכו' משמע דקאי ארישא שכבר יצא שמה מקודשת ואח"כ יצא הקול מגורשת ה"ז מגורשת דאתי קול שאח"כ ומבטל קלא קמא כרמב"ם, וליישב הא דסתמא דש"ס קאמר מקודשת ומגורשת נ"ל דרש"י נשמר מזה דהאריך ומפרש מגורשת שחזר ויצא עלי' קול מגורשת שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו, נ"ל דרצה רש"י להשמיענו חידוש דין דבעי דוקא שיצא קול השני שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו, אבל לא יצא קול כה"ג אלא סתם מגורשת לא מבטל קול ראשון, דאולי קבלה גרושין מאחר דהא היא מכחשת דאל"ה אסורה בלא"ה משום דשוי' נפשה חד"א, וכיון שהיא מכחשת קבלה קדושין מאחר דלא ידע או לא חשש לקול והדר גרשה ואלו הן הגרושין שהקול יצא מגורשת אבל לא מזה, לכן בעי דוקא קול שני שיוצא מפורש שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו, ונפקא לרש"י כן מלשון הש"ס מקודשת ומגורשת דרצונו לומר מקודשת ומגורשת דצ"ל דיצא קול שני דאותו שמקודשת לו ע"פ הקול מגורשת ממנו ורש"י לפרש בא לשון הש"ס כנ"ל נכון

וכד דייקת בלשון הרמב"ם נראה דהכי ס"ל כמו שכתבתי בכונת רש"י שכ' וז"ל ואח"כ יצא עליו קול גרושין מאותן הקדושין ודייק וכ' מאותן הקדושין כונתו רצוי' דוקא שיצא הקול השני שנתגרשה מאותן הקדושין אבל קול סתם נתגרשה הגם כשיצא קול על אשה שגרושה היא, ל"ח שמא אחר גרשה, אבל לבטל קלא קמא צריך לפרש מטעמא דכתיבנא והוציא הרמב"ם דין זה מלשון ש"ס לפי שיטתו דס"ל ממשמעות לשון וסדור המשנה דאפילו יצא שמה מגורשת אח"כ דמבטלים קול ראשון עכצ"ל דהא דדייק הגמרא שנית מקודשת ומגורשת רצה לומר דצריך קול מפורש דזה שאמרו מקודשת, ממנו מגורשת כנ"ל ועיי'

וקודם שנבוא למטרת כונתינו בישוב הרמב"ם אקדים עוד מ"ש הריטב"א דהחזיק בעד שיטת הראב"ד דבעי דוקא שיה' קול קדושין ושוברו קול גרושה עמו הגם דלא דמי לאמתלא שיוצאת אח"כ כיון דאין קול השני מכחיש לראשון כמ"ש ראשונים, מ"מ לא סמכי' על קול השני דאיכא דשמע בקול ראשון ולא שמע בשני כדקיי"ל דלא מבטלי' קלא מהאי טעמא דאיכא דלא שמע אפי' כשמכריזין אלו דבריו ז"ל, וי"ל דגם הרמב"ם ס"ל מה"ט למ"ד ל"מ קלא ל"מ ג"כ בשקול גרושין יוצא אחר שכבר יצא קול קדושין אלא דס"ל הלכתא דמבטלי' קלא ול"ח משום דאיכא דלא שמע בהא ה"ה לקלא דגרושין שיצא בעולם כמו קול הראשון דל"ח לאיכא דלא שמע לקול האחרון ופסק אפי' יצא שם מגורשת אח"כ דמהני ועל זה סמך דלא כ' עוד דמבטלי' קלא דכבר נשמע ממ"ש בהלכ' גרושין, וכן י"ל דרי"ף סמך. על משמעות מתני' דקתני תחלה מקודשת ואח"כ מגורשת ול"ק מקודשת ומגורשת, ש"מ דאפי' יצא אח"כ ה"ז מגורשת דסמכי' על קול שני וה"ה דמבטלי' קלא ולרמב"ם א"ש ביותר בעזרת החונן דעת

וצריך אני להוסיף דברים לפמ"ש תיקשי לשמואל דס"ל דל"מ קלא תיקשי עליו מתני' מגורשת ה"ז מגורשת דקאי על רישא ומדלא קתני בסיפא מקודשת ומגורשת משמע דאחר שכבר יצא הקול מקודשת והחזקנו את קול שני ומבטלי' וה"ה דמבטלי' קלא ול"ח לאיכא דלא שמע בקול שני, ויש לדחוק לדידי' באמת צריך לדחוק במתני', ויותר י"ל לפמ"ש תוס' דקושי' ש"ס ואסרינן לה אגברא קאי להלכתא דקיי"ל דלקלא בתר ארוסין ג"כ ל"ח, וצ"ל דסיפא ארישא קאי שיצא אח"כ שמה מגורשת מאותן קדושין, אבל למ"ד לקלא דבתר ארוסין לא חיישי' ל"צ לפרש מתני' כן אלא דסיפא מלתא באנפי נפשי' הוא יצא שמה מגורשת מארוס כהן, והא"ש די"ל שמואל ס"ל כרב אשי דלקלא דבתר ארוסין חיישי' ולא מוכח ממתני' דמבטלינן קלא וס"ל מדנפשי' דלא דמבטלי' קלא ורב ס"ל דלקלא דבתר ארוסין ל"ח וע"כ לפרש דסיפא ארישא קאי ומוכח דמבטלי' קלא ולהלכתא דקיי"ל לקלא דב"א ל"ח מוכח ממילא דהלכה כרב, וסמך הרי"ף על מ"ש המתני' ומפרשי' ע"כ להלכתא דסיפא ארישא קאי והרמב"ם מפורש כ' דין דמתני' דיצא קול גרושין אח"כ ונשמע ממילא דמבטלי' קלא וא"ש הכל נכון בעזהי"ת

ויש לי לעשות סמוכים לדברינו מסוגי' ש"ס במקומו שהקשה על שמואל דאמר מאי העמידו הדבר על בוריו וכו' הא נהרדע' אתרא דשמואל ול"מ קלא, ויש מן הקושי' דלמא לא ס"ל לשמואל דל"מ קלא אלא לכתחלה דלא תנשא. אבל אם נשאת דתצא משו"ה מנ"ל, הגם דבעובדא דידי' עדיין לא נשאת דלמא ס"ל כהלכתא דלקלא דב"א ל"ח, והה"נ דמבטלי' קלא ועיי' נב"י קמא סי' ס"ה שהוכיח מזה דאפי' נשאת כבר ל"מ קלא ועיי' בית מאיר שנתקשה בזה וכ' וצ"ל דפשיטא לש"ס דאין לחלק, והקושי' במקומה עומדת מנ"ל לש"ס בפשיטות דשמואל מחמיר כ"כ האי דלמא ס"ל דמן הארוסין ג"כ מקילין בקלא, וה"ה וכ"ש דמבטלי' קלא הגם דיצא קודם ארוסין, ולמ"ש דשמואל דס"ל ל"מ קלא עכצ"ל דל"ק לי' מתני' דקלא דגרושין מבטל קלא דקדושין אחר שכבר יצא דמפרש למתני' סיפא מלתא באפי נפשי' הוא והיינו דס"ל סיפא ביצא קול מן הארוסין ושפיר מקשה כיון דס"ל דחיישי' לקלא דבתר ארוסין הגם שנתארסה בהיתר כ"ש דל"מ קלא גם כשנתארסה כבר והקול יצא קודם ארוסין שנתארסה באיסור וא"ש ע"ד פלפלא טבא ועיי'

פירות הנושרים מדברינו כי אין מרי"ף ורמב"ם ראי' דס"ל דל"מ קלא נהפוך הוא דמוכח דס"ל דמבטלי' קלא, בכל זאת מי יגיש הנה ויגיס לבו בהוראה נגד הר"ן דנראה לו דס"ל לרי"ף וב"י כ' שכן דעת הרמב"ם דל"מ קלא ומביאו הרמ"א בשם י"א, מ"מ חזי' דברינו לצרופי היכא דיש עוד צדדים לומר דאפי' דס"ל דל"מ בכה"ג מודה, והנה כבר התעוררו הנב"י ובית מאיר והשואל בנב"י די"ל דכ"כ האי כשכבר נשאת גם שמואל ס"ל דלא תצא, והנב"י דחה זה מסוגי' ש"ס, וכ' כיון דלהלכתא אינו אלא חומרא ומנהגא די להחמיר לכתחלה וכ"כ הבית מאיר דיש לצדד להקל ולא החליט הדבר מפני שמסוגי' ש"ס נראה דפשיטא לי' דאין לחלק בזה בין לכתחלה לדיעבד ושאני קלא דבתר נשואין וארוסין

ונחזה אנן בעניותינו, הנה הראי' שמביאים מדמקשה על שמואל הגם שכבר ישבנו ע"ד פלפול לעיל אבל בפלפול כ"ש לא חזי לדינא, אבל נ"ל לפע"ד דראי' זו דחוי' מעיקרא מה שבנה הנב"י יסוד ראי' דידי' מדמקשה לשמואל והש"ס כבר פסק הלכתא דקלא דבתר ארוסין ל"ח דקשה להוציאה מארוסתה ה"ה די"ל מה"ט מבטלי' קלא אחר שנתארסה, נלפע"ד דאין הנדון דומה לראי' דזיל בתר טעמא שכ' רש"י דלקלא בתר ארוסין ל"ח דתתגנה עליו ע"י גרושין והיינו כיון שאנו מצריכי' גט עי"ז נתחזק הקול שהיתה מקודשת קודם שקבלה קדושין ממנו והוא לא ידע מזה דהא הקול יוצא אחר ארוסין וברמיי' באתה לקבל קדושין ממנו אחר שכבר נתקדשה ורוצית להכשילו עי"ז תתגנה עליו ולא יחפוץ בה עוד, כ"ז ביצא קול אחר ארוסין, אבל כשיצא קול קודם ארוסין והרי ידע ושמע מכ"ז ולא חש לקלא ועבר על איסור שאסרוה ב"ד להנשא לאחר ויצרו תקפו לארסה ולנשאה אח"כ ואם הוא בעצמו הכניס עצמו ולא מיאס בה, מהיכי תיתי תתגנה עליו ע"י שהצריכו' גט דהא כבר הצריכו' ולא שב מידיעתו כל זאת, וכ"ש עכשיו שנתברר כי הקול שקר ולחומרא אנו מצריכי' לה גט משום רינון דב"ד למה תתגנה עליו ושפיר מקשה על שמואל גם אם ס"ל מן הארוסין א"ח, מ"מ לא מבטלי' קלא בתר ארוסין, דליכא טעם להחמיר קודם שנתארסה יותר מבתר דנתארסה והדברי' פשוטי' וברורים לפע"ד

אבל אם כי ראי' זו דחוי' מעיקרא חוזר' ונראה לי ראי' אחרת שלא ידעתי עליה תשובה לפי הפשוט והוא מדלעיל מיני' פ"א דמקשה על שמואל והא ס"ל דל"מ קלא ושם כבר נשואה היא בס"ד